ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לוי נגד פרץ :

5


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רחובות

תק 002083/08

תק 002083.1/08

בפני כבוד השופט גדעון ברק

תאריך:

11/01/2009

בעניין:

לחמי יאיר ת.ז. 001556554

התובע/הנתבע שכנגד

נגד

1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

2. זיידנר אלה ת.ז. 323592220

הנתבעות/התובעת שכנגד

פסק - דין

1. א. בכתב תביעה זה, טוען התובע, שרכב שהיה נהוג על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") פגע ברכבו.

לטענת התובע, החנה הוא את רכבו ברח' ויצמן בנס-ציונה וכאשר יצא מהרכב ובעודו מחפש בצרור המפתחות את השלט לנעילת הרכב, חלף רכבה של הנתבעת ופגע בדלת שמאלית קדמית של רכבו שהיתה מעט פתוחה.

הנזק הנתבע על ידי התובע הוא בסך 5,821 ₪.

על תובע המגיש כתב תביעה, לפרט בתביעתו את סכום הנזק ואין די בציון סכום כללי, ללא פירוט הפריטים הנכללים באותו סכום. קביעת סכום איננו בבחינת חידון – על תובע להסביר בגוף כתב התביעה כיצד הגיע לסכום הנתבע.

התובע לא טרח לפרט בכתב התביעה כיצד הגיע לסך זה, אך מהנבירה בין המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, שסכום זה כולל בחובו: נזק ממשי, לפי הערכת שמאי בסך 4,551 ₪, שכ"ט שמאי 400 ₪, ירידת ערך 470 ₪. את ההפרש בסך 400 ₪ כלל התובע כסכום סתמי בגין הוצאות משפט והפסד יום עבודה.

ב. הנתבעים הגיש כתב הגנה וגם תביעה שכנגד.

הנתבעת אינה מכחישה את היותה במקום האירוע ואינה מכחישה את העובדה שרכב התובע חנה בצד הרחוב במקביל למדרכה, ברם לטענתה, עת עברה ליד רכב התובע, נפתחה – להפתעתה- בפתאומיות דלת שמאלית קדמית של רכב התובע ופגע בחלק ימני-קדמי של רכב הנתבעת וכיוון שרכב הנתבעת לא עצר מיידית, נוצרה פגיעה בכל הצד הימני של רכבה.

לרכב הנתבעת נגרם נזק בסכום של 21,727 ₪, הכולל בחובו: עלות התיקון בסך 15,199 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,000 ₪, ירידת ערך על פי הערכת שמאי בסך 4,048 ₪, פיצוי עבור זמן שנדרש לצורך הופעה בבית המשפט בסך 500 ₪ ושכר בטלה של השמאי – עד התביעה בסך 980 ₪.

על סכום זה, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד.

ג. התובע מכחיש את טענות הנתבעת, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב התביעה שכנגד וטוען, שבעת שהדלת הייתה פתוחה, הוא עצמו היה מחוץ לרכב ובאותו זמן נסעה הנתבעת מבלי לשים לב ופגעה בדלת מכונית, כאשר היא נצמדה למכוניתו שחנתה בצד הדרך.

2. שמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה וכל אחד מהם חזר על גרסתו – כפי שהובאה בכתבי בי-דין מטעמם.

עובדה אחת אינה שנוייה במחלוקת והיא, שבעת אירוע התאונה חנה רכב התובע לצד המדרכה.

השאלה העיקרית השנוייה במחלוקת בין הצדדים היא, האם הדלת הייתה כבר פתוחה עת חלפה הנתבעת ליד רכב התובע או שמא תאמר שבעת שרכב הנתבעת חלף ליד רכב התובע, רק אז פתח התובע את דלת מכוניתו ותוך כדי כך פגע, תוך פתיחת הדלת, ברכב הנתבעת.

התובע טוען שהדלת הייתה קצת פתוחה, כאשר הוא עצמו היה בין רווח הדלת הפתוחה ובין המכונית עצמה, משום שבאותו זמן חיפש את השלט ותוך כדי חיפוש הרגיש שפשוף בדלת.

הנתבעת מאשרת את טענת התובע, שגם לאחר הפגיעה בדלת היא עדיין המשיכה בנסיעה וכתוצאה מכך נגרם לרכבה שפשוף לאורך צד המכונית.

הנתבעת מעידה, כי לפני שנסעה כמה מטרים מרכב של התובע, אז הדלת הייתה עדיין סגורה והתובע ישב בתוך הרכב ולא היה מחוצה לו ובזמן שהיא עברה ליד רכבו – הוא פתאום פתח את הדלת ואז אירעה הבום.

מטעם הנתבעת העיד גם העד מר גנדי, שישב במכונית הנתבעת בעת האירוע. הוא מעיד, שבעת שהתקרבו לרכב התובע, הוא פתאום פתח את הדלת, שלא הייתה פתוחה לגמרי, אלא שהייתה בזווית ואז רכב הנתבעת נכנס לתוך הדלת. באותה עת היה התובע עדיין בתוך הרכב.

התובע עומד על גרסתו, שהוא היה מחוץ לרכב בעת שרכב הנתבעת פגע בדלת רכבו.

3. בין אם אקבל גירסת התובע, שהדלת כבר הייתה פתוחה בעת שהנתבעת חלפה על פני רכבו ובין אם אקבל את גירסת הנתבעת שהדלת נפתחה בשעה שרכבה חלף על פני רכב התובע, אזי בכל מקרה – כפי שתואר על ידי כל אחד מהצדדים, אני קובע שלשני הצדדים אחריות לגרם הנזקים ברכבים.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות ובמסמכים האחרים שצורפו לכתב התביעה ולכתב התביעה שכנגד, אני מגיע למסקנה כי אחריותו של התובע עולה על אחריות הנתבעת ובהתאם לנסיבות, אני מחליט לחלק אחריות וקובע כי אחריות התובע לקרות הנזקים מגיעה עד כדי 70% ואילו אחריות הנתבעת, הנובעת מרשלנות תורמת, מגיעה לכדי 30% - הכל בהתאם לנימוקים הפורטים להלן:

א. תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 קובעת: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

מכאן, שהאחריות לנקיטת אמצעי זהירות מתאימים חלה בראש וראשונה על פותח הדלת, מן הטעם שהתובע היה במצב סטטי והיה בידו הזמן והיכולת לבחון ביתר קלות מאשר לנתבעת, שנסעה לאורך רח' ויצמן, את מצב התנועה.

התובע מעיד, כי פתח את הדלת ובאותה עת פשפש וחיפש שלט וברי לי כי בעת חיפוש השלט היו עיניו נתונות לפנים הרכב ולא אל הנעשה מחוץ לרכב ולרכבים אשר נוסעים באותה עת בדרך.

ב. דפוסי הפגיעה, בשני כלי הרכב, כפי שעולים מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות, מאשרים את גירסת הנתבעת על כי דלת רכבו של התובע נפתחה עת כבר חלפה הנתבעת על פני רכבו ולא כטענת התובע, שדלת רכבו הייתה מעט פתוחה בעת שהנתבעת חלפה על פני רכבו.

התובע ציין בתרשים חנ/1 את מקום עמידתו בעת הפגיעה בדלת. לפי טענתו, עמד הוא בין הדלת הפתוחה ובין פנים הרכב. (ראה סימן X בתרשים כמקום עמידתו של התובע).

אם אכן כך היו פני הדברים, אין לי ספק שהתובע היה נפגע מעוצמת המכה בדלת, כאשר לפי דבריו היא לא הייתה פתוחה לרווחה אלא מעט פתוחה.

דלת מעט פתוחה, צריכה להיות ממש צמודה לגופו של התובע ובמקרה כזה אם קבלת המכה על ידי רכב הנתבעת, אין ספק שגם התובע היה מקבל מכה.

תמונות דלת רכבו הפגועה של התובע מצביעות על כיפוף כזה, שיכול בהחלט להתיישב עם גירסת הנתבעת ולאו דווקא עם גרסתו של התובע.

לכן, אני קובע, שהתובע פתח את דלת רכבו, שעה שהנתבעת חלפה על פני רכבו ותוך כדי כך פגע התובע עם דלת מכוניתו ברכב הנתבעת.

ג. גם צורת השפשוף והמכה בכל צד ימין של רכב הנתבעת מאשש את עדותה ואת עדות מר גנדי, שהתובע פתח את הדלת אשר פגעה ברכב הנתבעת והנתבעת על ידי המשך נסיעתה לאחר המכה, גרמה לאותו נזק אשר נראה על צד ימין של רכבה.

ד. לאור הנסיבות ומדברי הנתבעת עולה, שגם היא לא נהגה בזהירות הדרושה והתקרבה יתר על המידה לרכב החונה של התובע. התקרבות יתר זו, לא השאיר לה מקום אפילו של מרווח דלת פתוחה ולכן תרמה גם היא ברשלנותה ובחוסר זהירותה לנזק שנגרם לרכבה.

4. לפיכך ולאור האמור לעיל, הרי שככל שהדבר נוגע לשאלת האחריות, הרי שמחד גיסא, יש לייחס את עיקר האחריות לתובע אשר היה טרוד בחיפוש אחר השלט עת פתיחת הדלת ולא שם לב לנעשה בדרך, ומאידך גיסא, יש להטיל גם על הנתבעת רשלנות תורמת, כאמור.

לא רק שהנתבעת, נסעה קרוב מדי לרכב החונה של התובע, אלא שגם לאחר אותה פגיעה המשיכה לנסוע, במקום לעצור. המשך הנסיעה גרמה להגדלת הנזק למכוניתה.

5. באשר לסכום הפיצוי שעל כל אחד מהצדדים לשאת במקרה זה, אני מחליט כדלקמן:

א. התובע הוכיח נזקיו בסך של 5,421 ש"ח, הכולל: נזק ממשי, שכ"ט שמאי וירידת ערך ולכן היות וקבעתי שאחריות הנתבעת לקרות התאונה הוא בשיעור 30%, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפדר, לשלם לתובע את הסך של 1,626 ש"ח (30% מתוך הסך של 5,421 ש"ח)

יתרת סכום התביעה של התובע נדחית – מחוסר הוכחה.

ב. הנתבעים, שהם גם התובעים שכנגד, הוכיחו נזקים בסך 20,247 ש"ח, הכולל: נזק ממשי,שכ"ט שמאי,ירידת ערך והיות וקבעתי שאחריות התובע לקרות התאונה הוא בשיעור 70%, אני מחייב את התובע לחמי יאיר לשלם לנתבעים,באופן סולידרי, את הסך של 14,173 ש"ח. (70% מתוך הסך 20,247 ש"ח).

הנתבעת לא הוכיחה את פריטי הנזק בסעיף 3(ד)(ה) ולכן יתרת סכום התביעה נדחית – מחוסר הוכחה.

ג. הסכומים: 1,626 ש"ח, ו- 14,173 ש"ח ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ד. שני הסכומים הנ"ל ניתנים לקיזוז ובאופן כזה על התובע לחמי יאיר לשלם לנתבעים את ההפרש בין הסך של 14,173 ש"ח ובין הסך של 1,626 ש"ח.

ה. לאור התוצאה אליה הגעתי, החלטתי שלא לחייב צד כלשהו בהוצאות נוספות.

ניתן היום, 11.1.09, בהיעדר הצדדים והמזכירות תשלח העתק פסה"ד לכ"א מהצדדים.

ברק גדעון - שופט

002083/08תק 333 איילת סוסן