ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נסיר זאדה נגד בטוח לאומי-סניף :

1


בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

בל 002053/08

בפני:

כב' השופטת א. סלע - סגנית נשיא

11/01/2009

בעניין:

נסיר זאדה יהודה

ע"י ב"כ עו"ד

מילר

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

חלבגה

הנתבע

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 6.2.08 שקבעה שאין החמרה במצבו של המערער (להלן – הועדה).

2. נימוקי הערעור –

א. המערער יליד 28.10.1954 נפגע ביום 10.3.03 בתאונת עבודה שעה שנפל ממשאית בגובה של 2 מטר ונחבל בצוואר, בראש ובגב וסבל, בין היתר ובמיוחד, מכאבי גב תחתון , הקרנה לרגל שמאל, הגבלה בתנועות וקושי בהליכה;

ב. ועדה רפואית מיום 12.7.04 קבעה נכות זמנית בשיעור 100% מתאריך 10.6.03 עד תאריך 1.2.04 ונכות צמיתה בשיעור 0% החל מיום 2.2.04;

ג. נוכח ההחמרה במצבו הבסיסי, המתבטא בכאבי גב המקרינים לרגל שמאל, קושי להתנועע, כאבים ומוגבלות בתנועות הגיש המערער תביעה לדיון מחדש ברקע של החמרת מצב של התאונה מיום 10.3.03. ועדה רפואית קבעה כי אין החמרת מצב ולדעת הועדה, הממצאים הקליניים קשורים לתאונה מיום 21.9.06;

ד. הועדה לא קובעת נחרצות עמדה אלא היא משתמשת במילה "כנראה הממצאים הקלינים מתייחסים לועדה מ- 2006";

ה. הועדה לעררים קובעת כי ממצאי התאונה ב- 2006 ממסכים את כל הנתונים הקליניים המתייחסים ל- 2003, קרי- אין הועדה יכולה לקבוע עמדה בהתייחס לנתונים הקלינים ("שכן הנתונים הקלינים נמחקו או ממוסכים ע"י התאונה החדשה") במצב זה היה על הועדה להטיב עם הנכה;

ו. הועדה פעלה בניגוד למטרה הסוציאלית של החוק לסייע לנפגעי עבודה ולשקמם , דווקא בעת ספק יש לפעול לטובת הנפגע ;

ז. טעתה הועדה בקביעתה שעה שהתייחסה לזמן עבר. העובדה כי כבר בממצאי ה - ctמיום 28.7.03 נמצאו שינויים ניוונים אינה רלבנטית כלל, במקרה זה היה על הועדה לדון בשאלה מה מידת ההשפעה של אותם שינויים ניוונים על כושר הפעולה הכללי דאז וכיצד יש ליתן להם משקל;

ח. ככל שהועדה מכוונת לקיומו של מצב קודם היה עליה לעשות כן רק על סמך נתונים מוכחים מעברו הרפואי ולפי הפריטים הרשומים בתקנות הנכות;

ט. הועדה מתייחסת בפרוטוקול רק לפענוח C.T. ע"ש מתני מיום 28.7.03 שם נקבע בממצאים, בין היתר: "ללא לחץ תקלי..." ואילו בצילום C.T. ע"ש מתני מיום 5.12.06 נרשם- "לחץ תקלי L4-5" הועדה לא מקיימת כלל דיון בשאלה האם ניתן ליחס הממצאים להחמרת המצב הבסיסי מ- 2003;

י. משהועדה לא נימקה, כמו גם בהעדר קביעה נחרצת בדבר שיוכם של הממצאים הקליניים לתאונה אחרת ככל שאלה עולים מהפרוטוקול , הועדה לא יצאה כדי חובת הנמקה.

3. מנגד טען ב"כ המשיב –

א. עניינו של הערעור הינו קביעת הועדה לפיה לא חלה החמרה במצבו של המערער בגין גב תחתון עקב הפגיעה מיום 10.3.03;

ב. בפרק המסקנות מציינת הועדה כי המערער נפגע באותו איבר גם בתאונה מאוחרת שארעה ב- 9.06 ואשר בגינו אף נקבעה לו נכות זמנית;

ג. במצב דברים זה קבעה הועדה כי הפגיעה המאוחרת ממסכת את הנתונים הקליניים המתייחסים לתאונה מושא הקביעה ומשכך, בנסיבות, אין על הועדה לבחון אלא את מצבו בהתאם לאמור במסמכים רפואיים ובעיקר לצילומי C.T. שבוצעו בחודש יולי 2003 שהינם לאחר התאונה ולפני התאונה המאוחרת מ-9/06;

ד. כן מציינת הועדה כי המערער נפגע באותו איבר גם בתאונה קודמת לתאונה , שארעה בשנת 1998;

ה. הועדה מסבירה כי על פי תוצאות בדיקת ה-C.T. מיום 28.7.03 אין כל ממצא שניתן לייחסו לפגיעה עקב התאונה דנא "שכן מדובר בבלטי אנולוס ללא כל לחץ טקלי או שורשי וכן נמצאו כבר אז שינויים ניוונים";

ו. באמור לעיל יוצאת הועדה כדי חובת הנמקה וכל טענה לעניין זה דינה להידחות;

ז. קיימת בעיית מיסוך של ממצאים קליניים. נוכח קיומה של תאונה מאוחרת החלטת הועדה בנסיבות אלו צריכה להסתמך בעיקר על תוצאות בדיקת C.T. שבוצעה בסמוך יחסית לאחר התאונה וזמן רב לפני קרות התאונה המאוחרת. זוהי קביעה רפואית המצויה בגדר סמכותה הבלעדית של הועדה ולבית הדין אין סמכות להתערב בה;

ח. הועדה פעלה על פי מיטב שיקול דעתה הרפואי וכל קביעה רפואית במסגרת זו נתונה אף היא בגדר סמכותה הבלעדית.

4. ביום 6.2.08 התכנסה הועדה שהיתה מורכבת מאורטופד, נוירולוגית וכירורג שמעה בהרחבה תלונות המערער ורשמה אותם מפיו כלהלן-

"היום לא יכול לעבוד על המשאית. לא נוסע על משאית מזיז לפעמים את המשאית בתוך המגרש. עובד חלקי. לפני 2003 נהג 20 ביממה. מוגבל בגב. כאבים בגב משמאל מקרין לרגל LT. מוגבל בעליה במדרגות . מתקשה לשבת זמן ממושך. אמנם חזר לעבודה אחרי 2003 גם עבד אבל זה היה כרוך בכאבי גב. בתאונה הנידונה 2003 נפלתי ממשאית מגובה משאית. נלקח למיון, לא עבדתי תקופה ממושכת – מספר חודשים. לא מסוגל להשאר באותה תנוחה גם בתאונה מ- 2003 וגם בתאונה מ- 2006 . בתאונה מ- 9/06 הרמתי מכונה והרגיש "קנק" בגב. הייתי במיון. לא עבדתי תקופה ארוכה חזרתי כיום לעבודה אחרת. בזמנו (2003) חזרתי לאותה עבודה. ת.ד 1998 פגיעה עיקרית היתה בצוואר פחות בגב התחתון . תק' אי כושר קטנה. ת.ד 98 הבדיקה הראתה מתח שרירים . מיפוי 12/98 לא היו ריכוזים פטולוגים...".

לציין כי מדוח הודעה עולה כי בעת הדיון נכח גם ב"כ של המערער עו"ד מילר גלעד.

5. מעיון בדו"ח הועדה עולה שלאחר שהועדה שמעה בהרחבה תלונות המערער, עיינה בתיק הנכות על כל מסמכיו, התייחסה לבעיות הרפואיות מהן סובל ולשיעור הנכות שקיבל, קבעה היא - "הועדה בדקה את הנפגע 6.2.08 אמנם הבדיקה אמורה להתייחס לתאונת עבודה מ- 2003 ואמנם כידוע ב 9/2006 עבר תאונת עבודה נוספת הרים משא וסובל מכאבי גב תחתון. בגין תאונה זו 2006 קיבל 10% נכות זמני עד סוף 2/08 (100% נכה נזקק). ממצאי התאונה ב- 2006 ממסכים את כל הנתונים הקלינים המתייחסים ל- 2003.

לכן הועדה כעת בבואה לדון בתוצאות התאונה מ- 2003 , אינה יכולה לקבוע בהתייחס לנתונים הקלינים (שכן הנתונים הקלינים נמחקו או ממוסכו ע"י התאונה החדשה) ולכן אין לועדה מנוס אלא לקבוע על סמך ממצאים המתייחסים למסמכים רפואיים ובעיקר לצילומיCT ע"ש מותני שבוצעו ב- 7/03 לאחר התאונה הראשונה ולפני התאונה השניה.

יש להזכיר שגם בשנת 98 נפגע בתאונת דרכים בעמ"ש צווארי ומותני ואז תועדה הגבלה בתנועות.

היות וקיים הבדל משמעותי בין 2 בדיקות ה- CT כאשר ב-I מ- 28.7.03 אין כל ממצא שניתן לייחסו לטראומה שכן מדובר בלבד בבלט אנולוס ללא כל לחץ טקלי או שורשי וכן נמצאו כבר אז שינויים ניווניים בצורת שינויים פצטרים ואוסטאופיטים .

אשר על כן הועדה בדיעה שאין החמרה במצבו הרפואי מבחינת 2003. כנראה המימצאים הקלינים מתייחסים לועדה מ- 2006". (ההדגשה הוספה- א.ס.)

6. באשר לחובת הנימוק של ועדות לעררים, כבר נפסק כי הנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטת הועדה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון בעקבות ההנמקה, האם הועדה פעלה כדין. (דב"ע מג 1356-01, מרדכי לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז' 130).

7. כן נפסק, כי מן הראוי שהחלטת הועדה תהיה ברורה לכל, ללא כל צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות, (עב"ל 10082/97, שלמה שיה-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 188).

8. כעולה מהחלטת הועדה המצוטטת לעיל,קביעת הועדה כי אין החמרה במצבו של המערער הינה ברורה. הועדה קובעת חד משמעית כי ממצאי התאונה ב- 2006 ממסכים את כל הנתונים הקלינים המתייחסים ל- 2003. עוד קבעה הועדה כי משהנתונים הקלינים נמחקו או מומסכו ע"י התאונה החדשה , אין היא יכולה לקבוע בהתייחס לנתונים הקלינים של התאונה משנת 2003 ומשכך אין לועדה מנוס אלא לקבוע על סמך ממצאים המתייחסים למסמכים רפואיים ובעיקר לצילומיCT ע"ש מותני שבוצעו ב- 7/03 לאחר התאונה הראשונה ולפני התאונה השניה שם היתה האבחנה- "בלט אנולוס ללא כל לחץ טקלי או שורשי וכן נמצאו כבר אז שינויים ניווניים בצורת שינויים פצטרים ואוסטאופיטים", נוכח הנמקה בהירה זו שוכנעתי כי בנסיבות המתוארות פעלה הועדה כדין.

9. בסיפא לפרק "סיכום ומסקנות" כתבה הועדה כי "כנראה הממצאים הקלינים מתייחסים לועדה מ- 2006". המערער קובל על השימוש במילה כנראה וטוען כי במקום בו קיים ספק , הספק צריך לפעול לטובתו של המבוטח. אלא שבמקרה מושא הערעור המילה כנראה באה לאחר קביעה מפורשת כי הנתונים הקליניים נמחקו ע"י התאונה החדשה , המילה כנראה במקרה זה באה רק בגדר "למעלה מהצריך" לנסות ולייחס את הממצאים הקלינים לתאונה מ- 2006.

10. עוד להוסיף כי מקובלת עלי עמדת המשיב כי מדובר בקביעה רפואית המצויה בגדר סמכותה הבלעדית של הועדה ולבית הדין אין סמכות להתערב בה ומכל מקום הועדה עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה.

11. סוף דבר- הערעור נדחה.

12. אין צו להוצאות.

13. הצדדים זכאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא ביה"ד הארצי לעבודה או לסגנו או שופט של ביה"ד הארצי שנתמנה לכך ע"י הנשיא בתוך 30 יום מהיום בו יומצא פסה"ד לצדדים.

ניתן היום ט"ו בטבת, תשס"ט (11 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

א. סלע, שופטת

סגנית נשיא

קלדנית: רינת אברג'ל