ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איתן נסים נגד חברת דואר ישראל בע"מ :

לפני כבוד השופטת תמר בזק-רפפורט

המבקש

איתן נסים
על ידי ב"כ עוה"ד אריאל ניסים ועידו נחום

נגד

המשיבה
חברת דואר ישראל בע"מ
על ידי ב"כ עוה"ד אייל בליזובסקי ואלון בר אל

החלטה

עניינו של הליך זה הוא אופן טיפול המשיבה, חברת דואר ישראל בע"מ, בדברי דואר רשום , המיועדים לנמענים באיזורים שבהם חלוקת הדואר נעשית ל"מרכזי חלוקה", ולא לבתי הנמענים. טענת המבקש היא, כי נוהגה של המשיבה למסור הודעה לתיבת הנמען ב"מרכז החלוקה" אודות דבר דואר רשום, ללא ניסיון מסירה בפועל של דבר הדואר הרשום עצמו בבית, נוגד את הוראות הדין הנוהג מאז 15.1.08 . לטענתו, שומה על המשיבה לבצע ניסיון מסירה של דברי " דואר רשום" בבתי נמענים גם באיזורים אלו. בגין כך עותר המבקש לאישור הגשתה של תובענה ייצוגית נגד המשיבה. לגישתו, לא זו בלבד שהמשיבה נוהגת כאמור שלא כדין , אלא שהיא אף גובה שלא כדין תשלום עבור שירות , ללא מתן השירות בשלמותו .
רקע
בין שירותי הדואר הבסיסיים הניתנים בידי המשיבה, מנוי שירות משלוח רשום של דבר דואר. שירות זה הינו, על פי האמור בסעיף 3 לתוספת לתקנות הדואר (שירותי דואר בסיסיים ושירותים כספיים אשר יינתנו לכלל הציבור בכל המדינה), תשס"ח-2008 (להלן – תקנות שירותי דואר בסיסיים):
"איסוף, העברה ומסירה, של דבר דואר במשקל של עד 2 ק"ג, הכולל: רישום בעת הקבלה, מעקב בזמן ההעברה, ניסיון מסירה במען הנמען, ומסירה כנגד חתימה, לרבות אפשרות קבלת אישור מסירה...".
בחלק מאיזורי הארץ, אין נעשית חלוקת דברי דואר ישירות לבית הנמען, אלא ל"מרכז חלוקה", שבו מצויות תיבות דואר עבור המתגוררים באותו איזור.
כעולה מכתבי הטענות של הצדדים, ועל כך דומה כי אין חולק, באיזורים שבהם קיים "מרכז חלוקה", אין המשיבה מנסה לבצע מסירה של דבר דואר רשום בבית הנמען. תחת זאת , נמסרת בתיבת הדואר של הנמען ב"מרכז החלוקה" הודעה על דבר דואר רשום, וזה עומד לרשותו של הנמען באשנבי הדואר במקום .
לטענת המבקש, בכך מפרה המשיבה את חובתה ליתן את מלוא השירות הנוגע לדבר דואר רשום, כמוגדר לעיל, באיזור "מרכז חלוקה", שכן שם אין מתבצע "ניסיון מסירה במען הנמען", ונגבה מן הלקוחות תשלום בלא הענקת השירות במלואו. בשל האמור, כך טוען המבקש, יש לפסוק לחברי הקבוצה סך של 362,578,500 ₪ , בגין התקופה שמאז כניסתן של תקנות הדואר שירותים בסיסיים לתוקף ביום 15.1.08 ועד עתה. זאת אחר ש לשיטת המבקש, מדובר בעלות של 9.3 ₪ בחישוב מינימאלי לכל משלוח דואר רשום, שבו לא נעשה כל ניסיון למתן דבר הדואר במענו של הנמען , וכן בעלות של 20.5 ₪ לטובת כל נמען דואר רשום שלא נעשה ניסיון מסירה במענו , כך שהוא נאלץ לגשת לסניף הדואר לשם קבלת דבר הדואר, כולל נסיעה מקומית בתחבורה ציבורית בשני כיוונים והמתנה של 20 דקות.
לתמיכה בטענתו, מוסיף המבקש ומפנה להוראות נספח ב' לרישיון הדואר בחלק ב', העוסק בשירותי בעל הרישיון. בסימן 1 שם מתוארים השירות ותקני איכות ושירות לשירותי דואר בסיסיים, ונכתב, בין היתר, כחלק מתיאור שירות "דואר רשום": "ניסיון מסירה במען הנמען". כמו כן, בתיאור תקן איכות ושירות מצוין, כי "במקרה שבו לא התאפשרה מסירה כנגד חתימה במען הנמען, תושאר במען הנמען הודעה...". כלומר, שירות דואר רשום כולל ניסיון מסירה בפועל במען הנמען.
בתשובתה טוענת המשיבה, כי הנוהל של מסירת דברי דואר רשו מים באזורים שבהם נוהגים "מרכזי חלוקה", על דרך מסירת הודעה בתא החלוקה של הנמען, הוא נוהל על פיו פועל הדואר עשרות בשנים, ואיננו עניין שהתחדש בשנים האחרונות. הדין מכיר בו ומתיר אותו, ולפיכך אין מקום לבקשה ולתובענה. המשיבה אף מוסיפה ומעלה טענות מטענות שונות נגד הבקשה, ובין היתר טוענת לחסינות; היעדר עילה אישית; היעדר הטעיה או הפרת חוזה; ה יעדר עילה בגין "עשיית עושר ולא במשפט"; פירכות בתחשיבי הנזק; חוסר הומוגניות בין נזקי חברי הקבוצה השונים ועוד.
המבקש מצידו משיב, כי מ דובר בהפרה ברורה של הוראות הדין ו בגביה לא מוצדקת של תשלומים, המקימה לו עילה; כי התקנות שינו מן הנוהג החל מיום 15.1.08, ועל המשיבה לפעול על פיהן; כי טענת החסינות איננה רלבנטית, משום שאין מדובר באבדן, גניבה א ו נזק לדבר דואר, אלא בהתעלמות מהוראות הדין בדבר אופן מסירת דבר דואר רשום; כי למבקש נגרם נזק ויש לו עילת תביעה וכי מכל מקום, משקלה של טענה זו כיום איננו גבוה, שכן ניתן לאשר תובענה ולהחליף תובע במקרה המתאים; וכי גם הצורך בבירור פרטני של נזקי חברי קבוצה שונים איננו מצדיק אי היענות לבקשה, שכן רב המשותף על המפריד, וניתן להתגבר על הבעיה על ידי הפרדה לתת-קבוצות.
דיון
אחר שהוגשה התשובה ותגובה לה, נחקרו המצהירים ונשמעו סיכומים, מוצאת אני כי דין הבקשה להידחות. זאת כיוון שהמשיבה הציבה תשתית איתנה לטענתה, כי התנהלותה בכל הנוגע לדברי דואר רשומים באזורים שבהם פועלים "מרכזי חלוקה" הינה כדין, וממילא הסיכויים ש אישור הבקשה תוביל לתובענה שתתקבל הם אפסיים, ולא קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.
כמבואר בתשובת המשיבה, חלוקת דברי דואר – בשירות הרגיל ובשירות הרשום – נעשית בשני אופנים עיקריים: חלוקה לתיבת מכתבים בכתובת הנמען; וחלוקה באמצעות תאים המצויים ב"מרכזי חלוקה". השימוש ב"מרכזי חלוקה" נוהג עשרות בשנים , ונהג עוד בתקופה שבה הוענקו שירותי הדואר על ידי משרד התקשורת ורשות הדואר. על פי נוהג זה, לשימושם של תושבי אזורים מסוימים, שנסיבותיהם דורשות זאת, מועמדים תאים אישיים במתקן חלוק ה, כתחליף לתיבת מכתבים אישית בביתם, ללא כל תשלום. תאים אלו משמשים ככתובת להמצאת דברי דואר עבור הנמענים שלהם הוקצו. בהקשר זה הובהר בידי המשיבה, כי באזורים נרחבים בארץ השימוש במתקני חלוקה וב"מרכזי חלוקה" הינו בבחינת הכרח ממש , שכן קיימות שכונות ש בהן רחובות ללא שמות (למשל, במזרח ירושלים), כך שלא ניתן למען לאנשים המתגוררים ברחובות אלו דברי דואר לרחוב כזה או אחר.
"מרכזי החלוקה" הפרושים ברחבי הארץ מפורטים ברישיונה של המשיבה (נספח ב1 לרישיון, אשר צורף לתשובה כנספח 1). חלוקת דואר לתיבה במתקן חלוקה, מעוגנת, בין היתר, בהוראת סעיף 45(3) לחוק הדואר, התשמ"ו – 1986 (להלן – חוק הדואר), שזו לשונו:
"יראו כמסירת דבר דואר לנמען – הכנסה של דבר דואר לתיבת המכתבים שלו או לתיבת המכתבים שהקצה לו בעל רישיון במתקן לחלוקת דברי דואר".
הוראה דומה קיימת בסעיפים 1.1 – 1.3 לנספח ב' לרישיונה של המשיבה, שעל פיה:
"בעל הרישיון יחלק את דברי הדואר לתיבת המכתבים במען הנמען... על אף האמור בסעיף 1.1, בעל הרישיון רשאי לחלק את דברי הדואר למרכזי חלוקה בהם יוקצו תאי חלוקה לנמנעים, כמפורט ברשימת מרכזי החלוקה בנספח ב1".
הוראות דומות מצויות גם ב"מדריך הדואר", בסעיפים 2.3 ו-2.5 בפרק ג' שבחלק ב' של המדריך, שכותרתם "חלוקה במרכזי חלוקה". על פי האמור שם:
"במקומות שייקבעו בידי מנהל חברת דואר ישראל, תבוצע חלוקה של דברי דואר, לרבות חבילות, במרכזי חלוקה מיוחדים באזור, באמצעות תאים שיוקצו בהם למטרה זו... הנחת דבר דואר המיועד לנמען בתוך התא שהוקצה לו במרכז החלוקה – תיחשב כמסירה כדין".
בהמשך שם, בסעיף 3.4, העוסק במסירת דברי דואר רשומים, נרשם:
"אם דברי הדואר הרשומים ממוענים לתא דואר, למרכז חלוקה או לדואר שמור, עליהם לשאת את השם המלא של הנמען, והם יימסרו באשנבי הדואר לנמען עצמו, לאחר זיהוי, או לידי מיופה כוחו שיציג תעודות מזהות שלו ושל הנמען".
לאחר שהוגשה תשובת המשיבה, עובר לדיון, הוסיפה המשיבה וצירפה לתיק בית המשפט נוסח מקביל של הסעיפים האמורים ממהדורות קודמות של "מדריך הדואר" – משנת 2003 ומשנת 1998. כן צורף נוהל מיום 1.11.79, אשר היווה חלק ממדריך הדואר שעה שניתנו שירותי הדואר במדינה ב ידי משרד התקשורת, אשר נוסחו שונה, אך התוכן זהה ועל פיו: ב"מרכזי חלוקה" נמסרת הודעה אודות דבר הדואר הרשום לתא במתקן החלוקה, ואין מתבצע ניסיון מסירה בפועל בבית הנמען גופו . גם המצהיר מטעם המשיבה, מר הרצל ברמג, מ"מ מנכ"ל וסמנכ"ל רגולציה אצל המשיבה, העובד בחברת הדואר מאז שנת 1976, עוד בתקופה שבה ניתנו שירותי הדואר בידי משרד התקשורת, הצהיר כי הטכניקה של חלוקת דברי דואר ב"מרכזי חלוקה" וטיפול בדברי דואר רשום במרכזים אלו כנוהג כיום, נוהג מזה שנים רבות, ללא שינוי.
כעולה מן האמור, פועלת המשיבה באיזורים שונים מזה שנים ומכוח הדין , באמצעות "מרכזי חלוקה", וזאת מטעמים שונים וביניהם אילוצים טכניים המחייבים זאת. מקום שבו קיים מרכז חלוקה, מסירת דבר דואר למרכז החלוקה, כמוה כמסירתו לביתו של הנמען. הנוהג אשר על פיו באיזורים שבהם קיימים "מרכזי חלוקה" נמסרת הודעה אודות דבר דואר רשום בתיבה שב"מרכז החלוקה", ולא נעשה ניסיון מסירה בבית הנמען, מתקיים עשרות בשנים, והוא מעו גן הן ברישיונה של המשיבה והן ב"מדריך הדואר", הקובע את נהליה.
אמנם אין לכחד, כי פרשנות מילולית דבקנית של הוראות תקנות הדואר שירותים בסיסיים באשר לאופן מסירת דברי דואר רשום במרכזי חלוקה, איננה מתיישבת על נקלה עם האופן אשר בו מתבצעים הדברים בפועל כאמור . זאת כיוון שאף שסעיף 45(3) לחוק הדואר רואה במסי רת דבר דואר לתיבת מכתבים במתקן חלוקה, כמסירה לנמען עצמו, הרי שהלכה למעשה, דבר הדואר שנשלח בדואר רשום, איננו נמסר בתא שבמתקן החלוקה. בתא נמסרת רק הודעה על קיומו של דבר דואר רשום. דבר הדואר עצמו איננו נמסר בתא, שכן אילו כך נעשה לא ניתן היה לבצע את הרישום והתיעוד של מסירתו לידי הנמען, שהוא רכיב מהותי בשירות "דואר רשום".
אלא שלטעמי אין לאמץ פרשנות זו לתקנות דהיום , פרשנות שהלכה למעשה מתברר שאיננה ישימה כלל במקרים לא מעטים, ונוגדת את נהלי הדואר עשרות בשנים , נהלים שקיבלו תוקפם גם ב"מדריכי הדואר" לדורותיהם. משמעה של פרשנות דבקנית כפי שמציע המבקש, הנה שמשעה שהותקנו התקנות בשנת 2008 , הושתה על חברת הדואר חובה חדשה ומשמעותית ביותר בכל הנוגע לטיפול בדברי דואר רשום ב"מרכזי חלוקה", למסירה ידנית של דברי דואר רשום בבתי הנמענים, חובה שלא נהגה קודם לכן, ואשר סותרת את האמור ב"מדריך הדואר". הרקע החקיקתי איננו מלמד על השתת חובה מעין זו בתקנות.
יודגש, כי מדובר בחובה משמעותית ביותר , לא רק משום שכרוכה היא בחיוב לבצע ניסיון מסירה אישית בכתובות ביתיות של מאות אלפי בתים שבהם הייתה המשיבה פטורה מניסיון זה, אלא גם שמדובר בבתים אשר לגביהם הוכר כחוק הצורך שלא לחלק דואר לתיבת המכתבים במען הנמען, אלא במרכזי חלוקה, אם בהעדר כתוב ות באישור וש מות רחוב ות, או מטעם אחר. אך סביר להניח שברבים מבתים אלה כלל לא קיימת תיבת דואר בבית, שכן הדיירים מסתמכים על תיבת הדואר שהועמדה לרשותם ב"מרכז החלוקה". הפרשנות שמציע המבקש הי א, שהתקנות השיתו על המשיבה חובה לבצע מסירה אישית בכל אותם בתים, על אף המורכבות שבביצוע מסירה כזאת בנסיבותיהם, וכל זאת כשינוי לנהלי הדואר, לרבות בתקופה בה הופעל בידי מדינת ישראל עצמה, עשרות בשנים. לטעמי, פרשנות זו אינה סבירה. חיוב המשיבה לנסות ולמסור דברי דואר רשומים בכל אותם בתים, לרבות בבתים שבהם אין תיבות דואר ובבתים שנמצאים ברחובות ללא כתובות, הוא חיוב דרמטי ושינוי משמעותי ממה שנהג עשרות שנים במדינת ישראל, לרבות בשנים שבהן משרד התקשורת העניק את שירותי הדואר בעצמו. אין ספק שהטלת חובה זו, אילו נעשתה, לא היתה נעשית כבדרך אגב. אילו הייתה כוונה לחדש ולהטיל חובה שכזו מכוח התקנות החל מ שנת 2008 , הדעת נותנת שהייתה ניתנת למשיבה אפשרות לשימוע ולהתייחסות בטרם תושת עליה החובה . לא כך נעשה.
יתר על כן, עיון ברקע לתחיקת לתקנות איננו מלמד, ולו ברמז, כי בעת התקנת התקנות היתה כוונה להטל ת חובה חדשה כזו על המשיבה, כפי שטוען המבקש. למעשה, דברים שנאמרו בוועדת הכלכלה ערב התקנתן של התקנות מלמדים על מסקנה הפוכה. כך, כשהובאו התקנות האמורות על סדר יומה של ועדת הכלכלה, בדיון מיום 10.12.07, הוצגה תכליתן של התקנות בידי יו"ר הוועדה, חבר הכנסת גלעד ארדן , בזו הלשון: "מטרת התקנות היא לקבוע את רשימת שירותי הדואר והשירותים הכספיים שלדעת המשרד ראוי שיינתנו בידי חברת דואר ישראל בע"מ לכלל הציבור בכל המדינה". בהמשך, הציג מר יגאל לוי, סמנכ"ל בכיר במשרד התקשורת, את התקנות והבהיר: "החברה סיפקה את השירותים עד היום, כך שלא הטלנו עליה שום חובה חדשה". לדברים אלו הגיב יו"ר הוועדה, ח"כ ארדן, כך: "אם אני מבין נכון, התקנות האלה רק מעגנות את מה שממילא היה מסופק על ידי חברת דואר ישראל". ובהמשך: "אבל אין פה דברים חדשים שמטילים עליהם". לכך משיב סמנכ"ל משרד התקשורת, מר יגאל לוי: "לא הטלנו על חברת הדואר חובה חדשה. בחנו את החובות שהיא מספקת היום בצורה אוניברסלית, אם עדיין ראוי להמשיך אותן, כך שהמדינה השקיעה מחשבה, ש הפכה אותן לחובה חוקית ואמרה: ראוי שהאזרח ימשיך ויקבל אותן".
ועוד: בהמשך הדיון הושמעו דברים קונקרטיים באשר לאופן מסירת דבר דואר רשום – מה דין מסירה בבית הנמען, אחר שזה לא נמצא בביתו, והובהר כי ברירת המחדל היא "שפעם ראשונה ינסו בבית". עם זאת, הדברים לא הועלו כלל ועיקר בהקשר של מסירה ב"מרכזי חלוקה", אלא בהקשר של היעדרות אישית של הנמען מביתו במקרה הרגיל. נושא מסירת דברי דואר רשום באזורי "מרכזי חלוקה" לא נזכר כלל ועיקר בדיונים .
ברור מן הדברים, כי לא הייתה כוונה לשינוי מן הנוהל שנהג בעניין עובר לדיון בוועדת הכלכלה , ואין לקבל את הפרשנות המוצעת בידי המבקש, המטילה על המשיבה חובה משמעותית, ובמקרים רבים לא מעשית, וזאת בדרך אגב, ללא שימוע מקדים, וללא בחינת המשמעויות המעשיות לדבר .
זאת ועוד: כאמור , מדובר בפרשנות הנוגדת את הוראות "מדריך הדואר", שאיננו משקף אך נוהל שנוהג בפועל, אלא נהלים מחייבים שנעשו מכוח סמכות חוקית מפורשת. "מדריך הדואר" הינו מערכת כללים בדבר טיפול בדברי דואר, שבעל רישיון דואר הוסמך לקובעם כאמור בסעיפים 53 ו- 120 לחוק הדואר . ראשיתם של כללים אלה , כמפורט בתשובת המשיבה, בפרסום שנעשה בידי שר התקשורת, לפי סמכותו שבסעיף 121 לפקודת הדואר [נוסח חדש] , תשל"ז – 19 76, אשר הוחלו על "רשות הדואר" עם הקמתה, מכוח החלטת מוע צת רשות הדואר . לטענת המשיבה, יש לראות ב הוראות "מדריך הדואר" חקיקת משנה. משכך, אחר שב"מדריך הדואר" נקבעו הוראות בדבר מסירת דבר דואר רשום באיזור חלוקה באופן שבו מבצעת זאת המשיבה בפועל, קיימת אסמכתא בדין להתנהלותה.
ספק בעיני אם תוקפן של הוראות "מדריך הדואר" הוא כזה שדי היה בהן כדי להקים הגנה למשיבה אילו עמדו בסתירה ישירה להוראות תקנות הדואר שירותים בסיסיים. אולם אין ספק שהוראות מדריך הדואר בנושא שבפניי, אשר עמדתן בסוגיה הנדונה כאן עקבית עשרות בשנים, מהוות מקור חשוב ויסודי לפרשנותן של תקנות הדואר שירותים בסיסיים בנושא, במשולב עם הדברים שנאמרו בוועדת הכלכלה של הכנסת. פרשנות התקנות בהסתמך על כל אלו, תומכת בעמדתה הפרשנית של המשיבה ובנוהל שמקיימת היא בענין הנדון, בהמשך לנוהל שנהג בדואר ישראל בגילגוליו השונים עשרות בשנים במדריך הדואר, שעל פיו יוצאת המשיבה ידי חובתה במסירת הודעה אודות דואר רשום לתיבת נמען במרכז חלוקה ומסירתו לו ב"אשנב חלוקה". במצב זה, אין בהעדר ניסיון מסירה באיז ורי "מרכזי חלוקה" לתיבת המכתבים מען הנמען משום הפרת חובת המשיבה ל מתן שירות "דואר רשום".
נוכח מסקנה זו, אינני רואה צורך להרחיב בטענות הגנה נוספות שהעלתה המשיבה. יוער אך בקצרה באשר לטענתה בדבר חסינות מכוח הוראות פרק ו' לחוק הדואר, כי אינני סבורה כי אילו נראה היה כי אכן רשות הדואר נהגה באופן בלתי חוקי, ונמנעה באופן עקבי מליתן חלק משירות שהיתה מחוייבת על פי דין לתיתו, חסינה היתה מפני הגשת תובענה ייצוגית כנגדה בגין כך. לא לכך כיוונו הוראות החסינות, ואין בהן הוראה גורפת דוגמת זו לה ט וענת המשיבה. אמנם יתכן כי הוראות החסינות עשויות היו להשפיע על הסעדים האפשריים, אך לא נראה כי יש בה ן כדי לנעול את הדלת בפני המבקש, כפי שטוענת המשיבה. באופן דומה אף אינני סבורה, כי טענות ההגנה הנוספות שהעלתה המשיבה, מונעות העתרות לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אילו נראה היה שמדובר בהפרה מצידה של המשיבה. אולם אחר שהגעתי למסקנה כי אין מדובר בהפרה, לא אאריך בעניין.
על יסוד כל האמור, נדחית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 50,000 ₪.
ניתן היום, כח' ניסן תשע"ג, 8 באפריל 2013 , בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איתן נסים
נתבע: חברת דואר ישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: