ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדיב עיאס נגד פקיד מיסוי מקרקעין :

בש"א 3742/06 - א'

המבקשים:
1. אדיב עיאס

2. כמאל אחמד חניפס

נ ג ד

המשיב:
פקיד מיסוי מקרקעין

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. עניינו של ההליך בהחלטת כבוד רשמת בית משפט זה ש' ליבוביץ מיום 27.3.2006, לאחר עיון מחודש בהחלטתה מיום 6.12.2005, שלא להאריך את המועד להפקדת עירבון על-ידי המבקשים במסגרת ההליך שבכותרת ולדחות את ההליך שבכותרת. החלטה זו הומצאה למבקשים ביום ה-29.3.2006. המבקשים טוענים כי בשל ניתוח דחוף שעברה בתו של המבקש 1 נקבעה פגישה בין המבקשים לבא כוחם בעניין הגשת ההליך שבכותרת רק למועד הסמוך לנסיעת בא כוחם של המבקשים לחו"ל, ביום ה-10.4.2006. הערעור דנן הוכן מייד עם שובו של בא כוחם לארץ והושלם ביום ה-26.4.2206, אך בשל הצורך לנסוע ולהגישו בבית משפט זה, הוגש הערעור באיחור של 3 ימים. לטענת המבקשים סיכויי ההליך (ע"א 8351/05) אותו הם מנהלים כנגד המשיב, פקיד מיסוי מקרקעין-נצרת, הינם גבוהים, וכן כי למשיב לא ייגרם כל נזק ממתן הארכה המבוקשת. מכאן הבקשה להארכת המועד.

2. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד הינה פרוצדורלית ומהווה "החלטה אחרת" ולכן, על-פי תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ניתן לערער עליה בתוך עשרים ימים מיום נתינתה. לאור זאת טוען המשיב כי לכל המאוחר היה על המבקשים להגיש את ערעורם ביום ה-26.4.2006, ואילו בקשתם הוגשה ביום ה-4.5.2006. לטענת המשיב, לא ציינו המבקשים בבקשתם כל טעם מיוחד שיצדיק את איחורם, שכן נפסק בעבר כי הימצאות בעל הדין או בא-כוחו בחו"ל וכן נסיבות רפואיות שלא הוכח קשר סיבתי בינן לבין האיחור, אין בהן כדי להצדיק הארכת מועד. המשיב מציין כי החיוב בעירבון נקבע כבר ביום ה-4.9.2005. מאז, על אף החלטות והתראות שונות מטעם בית משפט זה הביעו המבקשים זלזול עקבי ושיטתי ולא פעלו במסגרת המועדים הקבועים בדין, כך שנזקקו שוב ושוב להארכות מועד שהוגשו אף הן עם חלוף המועד לכך. לעניין סיכויי ההליך טוען המשיב כי לאור הארכות הרבות שנתנו למבקשים במסגרת ההליך שבכותרת לרבות הסכמת המשיב להחיות את ההליך לאחר דחייתו, מדובר בהליך חסר סיכוי. המשיב טוען כי בהיעדר טעם מיוחד כאמור לעיל יש לכבד את המועדים הקבועים בדין, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

3. בהחלטתי מיום 12.6.06 קבעתי כי הבקשה דנן תובא לפני להכרעה לאחר שיינתנו פסקי דין במספר הליכים העוסקים בשאלת סיווג החלטת רשם שלא ליתן הארכת מועד כ"החלטה אחרת" או כ"פסק דין" כבעניינינו. בפסק הדין בבר"ם 2805/06 מזרחי נ' עמידר החברה לשיכון ישראל בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 12.7.06). נקבע בו, בין היתר, כי החלטה המורה על דחיית בקשה להארכת מועד מהווה "החלטה אחרת".

4. לאחר שבחנתי את הבקשה ואת טענות הצדדים, ובשים לב לרע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תק-על 2002 (1), 746, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כאמור, מדובר אם כן בערעור על "החלטה אחרת" של רשמת בית משפט זה. סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע, כי החלטה אחרת של רשם ניתנת לערעור בזכות לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם. תקנה 400 לתקנות קובעת כי המועד לערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט, יהיה עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה. מכאן, שהמבקשים איחרו בעשרה ימים בהגשת ההליך. לפיכך השאלה היא האם נמצא בבקשה "טעם מיוחד" לאיחור המבקשים בהגשת הערעור. בשים לב לנסיבות המקרה שלפני כמו גם לטענות המשיב, שוכנעתי כי אין בטענותיהם העיקריות של המבקשים לעניין שהיית בא כוחם בחו"ל כדי להצדיק היעתרות לבקשתם (ראו בש"א 4719/93 QUEEN IN RIGHT OF CANADAנ' רבקה ריינהולד פ"ד מז(5), 646 ,651-652). כאמור, אין בטעמים שהועלו בבקשה כדי להוות "טעם מיוחד" הנדרש להארכת מועד. דברים אלו מתחזקים ביתר שאת נוכח העובדה שלא מן הנמנע היה שלכל הפחות יגישו את הבקשה דנן טרם חלף המועד להגשת ההליך. לעניין סיכויי ההליך שוכנעתי שעל פניו אינם טובים. זאת, לאור החלטתה המנומקת של כבוד הרשמת לעניין הזמן הרב שחלף בין מועד קביעת העירבון המקורי ובין הגשת הבקשה להארכת המועד להפקדתו מטעם המבקשים בלא הסבר מניח את הדעת ואף בלא אסמכתאות נדרשות. לאור כל זאת שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.

ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ז (5.2.2007).


מעורבים
תובע: אדיב עיאס
נתבע: פקיד מיסוי מקרקעין
שופט :
עורכי דין: