ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד עמר נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט רענן בן-יוסף
המערער
דוד עמר

נגד

המשיבה
מדינת ישראל


נוכחים:
המערער הופיע
ב"כ המשיבה – עו"ד ליטל קורן

פרוטוקול

המערער: אני מציג בפני בית המשפט את התמונות שהראיתי לעיריית רמת-גן.

ב"כ המשיבה: לפי התאריך התמרור הוזז חודש לאחר ביצוע העבירה.

המערער: בתאריך 22.02 התמרור הוזז בשישה מטרים. אני חושב שהפכו את התאריכים כי זה לא יכול להיות שתאריך 22.02 עכשווי ותאריך 21.03 לא עכשווי. מר מיקי קמינר שלח לי את המכתב בדואר והמכתב לא הגיע, הלכתי אליו והפקידה שלו הוציאה לי, יכול להיות שהייתה טעות. אני גר עשרים מטרים מהתמרור, אני רואה את התמרור פעמיים ביום. באותו יום כשחזרתי מהעבודה בשעה 20:00, עשו עבודות, הפילו בניין והזיזו את התמרור, בכלל לא הצלחתי לראות את זה, רק בבוקר זיהיתי את זה ומר קמינר הצדיק אותי ואמרתי לו שאני יצאתי מצומת, הוא אמר לי שהבאתי את האישור הזה ואני סובל מהתמרור הזה. אם היו שמים את התמרור ליד הגלגל האחורי זה לא היה קורה. אני נוהג 34 שנה.

ב"כ המשיבה: העבירה בוצעה ביום 22.02.11, בית משפט קמא הרשיע את המערער. אם בית המשפט הקריא לי מהכרעת הדין אני משיבה, כי אני מסכימה.


פסק דין

המערער קיבל דו"ח על אי-ציות לתמרור האוסר חנייה בחניית נכה, עבירה לפי תקנה 72(א)(16) לת"ת. מדובר היה בברירת משפט על סך 1,000 ₪, המערער ביקש את יומו ואכן נקבע התיק להוכחות. בישיבת המענה אמר " אני גר עשרה מטרים מהתמרור, הזיזו אותו מספר פעמים והוא לא היה במקום החוקי שלו, יש לי תמונות".
בית משפט קמא דחה את הדיון לשמיעת ראיות ליום 14.01.13. באותו יום העיד עורך הדו"ח, הדרי מנחם, הדו"ח שלו הוגש כ-ת/1, שם פירט במדויק כי רשם את הדו"ח בעקבות קריאת הגברת, אשר החניה הייתה שמורה לה בהיותה נכה, וכי רכבו של המערער חנה על אותה חניה מסומנת עם תמרור. בדו"ח לא נרשם מאומה על כך שיש בניה או הריסה סמוך לתמרור.
המערער לא שאל את עורך הדו"ח ולו שאלה אחת וביקש דחיה בדיון לשם הצגת תמונות, למרות שידע שהדיון קבוע לשמיעת ראיות בינואר 2013, למעלה מחצי שנה קודם לכן.
בית משפט קמא לא נעתר לבקשתו לדחייה, הכריע את הדין, הרשיעו וגזר עליו קנס של 1,300 ₪.
על הרשעתו ובעיקר על אי-היעתרות בית משפט קמא לדחייה שביקש ערער המערער, במסגרת הערעור לא הקפדתי איתו, אפשרתי לו להציג גם אישור מעיריית רמת-גן וגם את התמונות שלא יכול היה להציג בפני בית משפט קמא, האישור מעיריית רמת-גן מתייחס למספר תאריכים, אך אינו מתייחס לתאריך הרלוונטי לעבירה. אף התמונות, לרבות הרישום מאחוריהן בכתב יד שנוסף כנראה על-ידי המערער ובהן תאריכים, אינם מתיישבים עם תאריך ביצוע העבירה ולכן, אין בתמונות ולא באישור של עיריית רמת-גן כדי להוכיח את שהמערער טוען לו.
נכון שבאישור שהציג בפניי המערער מעיריית רמת-גן החתום על-ידי סגן מנהל מחלקת דרכים ותנועה, מיקי קמינר, מצוין שביום 22.02.12 הוזז התמרור והמערער טוען שיש טעות קולמוס במכתב והוא צריך להיות נכון למועד ביצוע העבירה, 22.02.11, אך כאשר זה המכתב כפי שהוא כתוב ואלה התמונות, אין כל הצדקה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא והערעור נדחה.
המערער ישלם את הקנס כפי שקבע בית משפט קמא, עד יום 14.04.13.

ניתנה והודעה היום ג' ניסן תשע"ג, 14/03/2013 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי נופר דוידי


מעורבים
תובע: דוד עמר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: