ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק קאיה נגד מדינת ישראל :

בש"פ 69/07

העוררים:
1. יצחק קאיה

2. יניב קאיה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על תנאי שחרור

תאריך הישיבה: י"ז בטבת התשס"ז (07.01.07)
בשם העוררים: עו"ד ראובן בר-חיים
בשם המשיבה: עו"ד עמית אופק

החלטה

העוררים עומדים לדיון באשמת ביצוען של עבירות סחיטה באיומים, ורכישה והחזקת נשק שלא כדין. תחילת הפרשה בשני קטינים בני 14, שהיו מעורבים בתאונה, בעקבותיה תבעה אמו של אחד מהם את אמו של נהג הרכב לפצותה על נזקים שנגרמו לבנה. בסיומו של אותו הליך נתקבלה התביעה, ונפסק לתובעת שם (להלן: המתלוננת) פיצוי בסכום של 220 אלף ש"ח. אותו פסק-דין ניתן בחודש יוני 2005, ובעקבותיו החל מסע של לחצים, בו נטלו העוררים, על פי הנטען, חלק פעיל, ואשר נועד לשכנע את המתלוננת להסתלק מן הפיצוי שפסק בית המשפט. בכתב האישום נטען עוד, כי לשיאם הגיעו הלחצים ומסע ההפחדה בחודשים אוקטובר ונובמבר 2005, שעה שלעבר ביתה של המתלוננת נזרק רימון הלם ונורו יריות.

בחודש נובמבר 2006 דחה בית משפט השלום את בקשת המשיבה להחזיק את העוררים במעצר ממש, והורה על שחרורם בתנאים מגבילים שכללו את הרחקתם ממושב צפרירים שם גרה המתלוננת. בערר שהוגש על החלטה זו נקבע, כי העוררים ישהו במושב ליאון, אולם בהחלטה של בית משפט זה מיום 27.11.06, נקבע כי על העוררים להציע חלופות מרוחקות יותר. משהתחדש הדיון בפני בית משפט השלום נקבע כי העוררים ישהו במושב מחסיה, אולם יוכלו להגיע לבית שמש כדי לעבוד בעיסקם.

גם בכך לא תם העניין, הואיל והמשיבה חזרה והגישה ערר לבית המשפט המחוזי, אשר הותיר את השחרור על כנו, אולם קבע כי מעצר הבית יהיה בביתו של יצחק בוזגלו ברחוב אנטיגונוס בירושלים, ויהיה משולב באיזוק אלקטרוני.

בערר שבפני עותרים העוררים להשיב את החלטתו של בית משפט השלום מיום כ"ו בכסלו התשס"ז (17.12.06) על כנה. נטען, כי החלטה זו הנה מאוזנת, באשר היא אינה פוגעת ביכולת העוררים להתפרנס, ובזכותם לגור בתנאים סבירים ולקיים חיי משפחה תקינים.

לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מרוב התדיינויות בפרשה זו נדמה כי נשתכחה נקודת המוצא להליכים בעניינם של העוררים. הם הועמדו לדין בעבירות שאינן פשוטות כלל ועיקר, ואשר כללו סחיטה של הזולת ואחזקתו של נשק. זהו שילוב בו גלום פוטנציאל של סכנה מוחשית, ועל כן הוחלט לנקוט בצעדים שמטרתם, מחד, לחסוך מהעוררים את החזקתם במעצר-ממש, ומאידך, נדרש בית המשפט לוודא כי שחרור העוררים לא יהיה כרוך בסכנה למתלוננת והגבלת יכולתה לנוע חופשי. מכאן המסקנה הנוספת, שגם בה לא מצאתי פגם, כי נכון היה למנוע מהעוררים להיכנס לעיר בית שמש ולו לצרכי עסקם. ובאשר למקום בו יוחזקו העוררים במעצר בית, גם כאן שותף אני לדעה שהחלופה אותה אימץ בית משפט השלום, אינה ראויה עקב קרבתה למקום מגוריה של המתלוננת. אכן, באחזקתו של נאשם במעצר-בית יש הכבדה לא קטנה ושיבוש שיגרת חייו, אולם, כאמור, צעד זה נבע מהתנהגות העוררים בגינה הועמדו לדין, ולפיכך, אין להם אלא להלין על עצמם.

אשר על כן, דינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.

ניתנה היום, י"ז בטבת התשס"ז (07.01.07)


מעורבים
תובע: יצחק קאיה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: