ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זוהיר פרח נגד מדינת ישראל-משרד התעשייה המסחר והתעסוקה :

העותר:
זוהיר פרח
ע"י ב"כ עו"ד רוברטו חייט

- נ ג ד -

המשיב:
מדינת ישראל – משרד התמ"ת
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
ע"י ב"כ עו"ד מיכל שלם

פסק דין

בעתירה שבכותרת מבקש העותר, מר זוהיר פרח, שבית משפט זה יורה למשיב, משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, להמליץ למינהל מקרקעי ישראל להחכיר לו מגרש באזור התעשייה נצרת; ולחלופין, להורות למשיב להשיב לעותר סכומים שהוא שילם עבור פיתוח מגרש שהומלץ להקצות ל ו באיזור התעשייה שביישוב איכסאל. אציין כבר עתה , שמסקנתי היא שדין העתירה להיות מסולקת על הסף.
כעולה מתגובת המשיב, יזם המבקש להקים מפעל לצורכי תעשיה או מלאכה על קרקע הנמצאת באזור עדיפות לאומית, רשאי להגיש בקשה למשיב להקצאת קרקע בפטור ממכרז לפי תקנה 25(5)(ב) לתקנות חובת מכרזים, תשנ"ג-1993. מדובר בהטבה הבאה לידי ביטוי בהקצאת קרקע ללא תחרות, וכן בסבסוד חלק מהוצאות הפיתוח – כאשר המטרה היא עידוד הצמיחה והתעסוקה באזורי פיתוח בעלי עדיפות לאומית. מתגובת המשיב עולה, שתחילה נדונה הבקשה להקצאת קרקע אצל המשיב, ואם המשיב מחליט להמליץ על הקצאת קרקע בפטור ממכרז נדרש המבקש לשלם הוצאות לפיתוח הקרקע. בכפוף לתשלום מלוא הוצאות הפיתוח, ניתנת המלצת המשיב למינהל מקרקעי ישראל, שאליו מופנה מבקש ההקצאה לחתימה על הסכם. אם דמי הפיתוח אינם משולמים בזמן רשאי המשיב לבטל את בקשת ההקצאה ואת המלצתו.
לפי העתירה, לעותר מפעלים שונים בעיר נצרת בתחום תעשיית הברזל, חומרי בנייה, תעשיית עץ ורהיטים, ולשם הרחבת עסקיו הוא ביקש שיוקצה לו שטח נוסף ממינהל מקרקעי ישראל. מעיון במסמכים שונים שצורפו לעתירה, וכן מהתגובה המקדמית שהגיש המשיב והמסמכים הנוספים שצורפו לה ניתן לשרטט בשלב זה את המסכת העובדתית הבאה:
תחילה ביקש העותר שיוקצה לו מגרש באזור התעשייה ביישוב איכסאל בפטור ממכרז לפי בקשה שהוגשה ביום 22.9.1999 (מש/1). ביום 6.11.2000 המשיב שלח לעותר מכתב, שלפיו הוא נאות להמליץ להקצות לו מגרש מסוים באזור התעשייה איכסאל (מש/8). לפי אותו מכתב, העותר נדרש לשלם הוצאות פיתוח לחברה המפתחת כתנאי להעברת ההמלצה למינהל מקרקעי ישראל.
לאחר ששילם חלק מן התשלומים, פנה העותר למשיב במכתב מיום 3.7.2003 וביקש שהמשיב יבחן את המרת המגרש באיכסאל במגרש באזור התעשייה בנצרת (מש/12). העותר כתב באותו מכתב, שלא היה ידוע לו על שיווק מגרשים מתוכנן באזור התעשייה בנצרת, וקיימת עדיפות מבחינת העסק שלו הממוקם בנצרת לקבל מגרש בנצרת. במכתב תשובה מיום 15.7.2003, השיב המשיב לעותר, שטרם הוחל בשיווק מגרשים באזור התעשייה בנצרת (מש/13). הוצע לעותר, שתיבחן הקטנת המגרש באיכסאל מכיוון שהוא שילם סכום נכבד מהוצאות הפיתוח, ונכתב עוד ש"באם לא נקבל תשובתך כאמור, יסתיים הטיפול בבקשתך תיקך ייסגר ויחזרו לך כספים ששילמת בהתאם לנוהלי משרדנו".
בין הצדדים היו התכתבויות נוספות בשנים 2005-2003, ולעותר נשלחו מספר התראות שבהן נכתב, שאם העותר לא ישלים את התשלום בגין יתרת הוצאות הפיתוח התיק בקשר להקצאת המגרש באיכסאל ייסגר. ביום 16.5.2004 שלח בא כוח העותר דאז מכתב למשיב, שבו נטענו טענות שונות בקשר לפיתוח שנעשה (ולפי הנטען לא נעשה) ולמצב המגרש, וכן נטען שבמצב הדברים אין מקום לתשלום יתרת הוצאות הפיתוח על-ידי העותר (מש/23). יצוין, שבמכתב זה לא חזר בא כוח העותר על הבקשה להחלפת המגרש באיכסאל למגרש בנצרת. טענות אלה בקשר לעבודות הפיתוח נדחו על-ידי חברת הפיתוח במכתבה מיום 1.8.2004 (מש/25), והעותר נדרש לשלם את יתרת הוצאות הפיתוח. העותר לא השלים את התשלומים בגין הוצאות הפיתוח, ולאחר מספר התראות נוספות שנשלחו לו בנדון, בוטלה הקצאת המגרש באיכסאל לפי מכתב מיום 21.6.2005 (מש/30). באותו מכתב, העותר התבקש לחתום על טופס לשם השבת הכספים ששולמו על-ידו. אלא שהעותר לא עשה את הנדרש ממנו לקבלת הכספים ששולמו על-ידו בגין הוצאות הפיתוח, וזאת חרף מספר תזכורות שנשלחו לו בנדון.
חלפו מספר שנים, וביום 14.7.2008 פנה העותר למשיב במכתב נוסף . במכתב זה, ביקש העותר להקצות לו מגרש באזור התעשייה בנצרת, וזאת תוך העברת הסכומים שהוא שילם עבור המגרש באיכסאל לטובת מגרש בנצרת (ע/17). בהמשך לכך, היו תכתובת על פני למעלה משנתיים נוספות בין המשיב לבין העותר, שבהן נמסר לעותר שאין מגרשים פנויים בנצרת ואין החלטה לשווק מגרשים באזור זה. עוד נמסר לעותר, שעל מנת לקבל את הכספים ששילם בגין הוצאות הפיתוח עבור המגרש באיכסאל עליו למלא את הטפסים המתאימים (מש/33-מש/38).
ביום 23.1.2011 פנה העותר למשיב פעם נוספת; הפעם באמצעות בא כוחו דהיום . במכתב, ביקש בא כוח העותר מהמשיב, שימליץ למינהל מקרקעי ישראל להקצות לעותר מגרש בנצרת (מש/38) . בתשובת המשיב מיום 17.5.2011 נכתב, שבגין אי תשלום הוצאות פיתוח בוטלה הקצאת המגרש באיכסאל עוד בשנת 2005 (מש/39) . בקשר למגרש בנצרת נכתב "לגבי אזור התעשיה נצרת, נמסר למרשך בע"פ ובכתב, כי אין שטחים זמינים להקצאה בשלב זה ובמידה ואכן יהיו שטחים פנויים להקצאה יהיה עליו להגיש בקשה חדשה אשר תיבדק מחדש בהתאם לנתוני המפעל נכון למועד הבקשה החדשה ועל פי נוהלי המינהל המקצועי במשרד התמ"ת. בכל מקרה אין לקשור בין המגרש באיכסאל למגרש אחר אם ובמידה ויוחלט לאשר הקצאתו בפטור ממכרז. אנו רואים בתשובתנו זאת תשובה אחרונה בעניינו של מרשך. הגיע הזמן לסיים את העניין וטוב יעשה מרשך אם ימציא לנו בהקדם את טופס פרטי הבנק להחזר הוצ' הפיתוח אשר יחושבו לפי הכללים [ההדגשות במקור – י.מ]". לאחר קבלת תשובה זו היו בין הצדדים מספר תכתובות נוספות, שבהם חזר המשיב על עמדתו (עת/26-עת/31). ביום 14.10.2012 הוגשה העתירה שבכותרת.
העתירה לא הייתה ברורה די צורכה ועל כן נדרשו והתקבלו הבהרות . העותר הבהיר בתגובה שהגיש, שעניינה של העתירה אינו בביטול הקצאת המגרש באיכסאל, כי אם בהתנערות המשיב ממחויבות להקצות לעותר מגרש בנצרת, כעולה ממכתבו האחרון מיום 9.10.2012. כמו כן, לפי העתירה, לעותר טענות שונות כלפי החלטות שונות של המשיב שהתקבלו במהלך העשור האחרון. בכלל זה נטען, שהמשיב הציג לפני העותר מצגי שווא בקשר לאפשרות הקצאת מגרש באזור התעשייה נצרת, ושהמשיב לא נימק את החלטותיו השונות. עוד נטען, כי החלטת המשיב שלא להקצות לעותר מגרש בנצרת נגועה בחוסר סבירות קיצוני ומבלי שנשקלו כל השיקולים הרלבנטיים, ובהם חופש העיסוק של העותר וזכותו להרחיב את עסקיו לרווחתו ולרווחת עובדיו והקהילה. כן נטען, שסירובו של המשיב להקצות לעותר קרקע משך עשור אינו מידתי; וכי התנהלותו של המשיב פוגעת בכבודו של העותר. נטען גם, שהעותר האמין כל השנים בתום ליבו של המשיב וקיווה כי בסופו של דבר אכן תוקצה לו קרקע באזור התעשייה בנצרת. לטענתו, מן הטעם הזה הוא נמנע מרכישת קרקע במקומות אחרים במשך עשור, בעת שמחירי הקרקעות האמירו. בכך שינה את מצבו לרעה – תוך שהוא סומך על מצגים שונים של המשיב. המשיב ביקש כי העתירה תידחה על הסף באין עילה ובשל שיהוי.
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, מסקנתי היא, כאמור, שדין העתירה סילוק על הסף. זאת, משני טעמים עצמאיים: מהטעם שהעתירה אינה מגלה עילה על-פנ יה; ומהטעם שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר וכבד.
בהמשך לעמדת המשיב, מוכן אני להניח, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי לבית משפט זה סמכות עניינית ומקומית לדון בסעד העיקרי שהתבקש בעתירה – שעניינו הקצאת קרקע בפטור ממכרז, וזאת לפי פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים (ראו, עע"מ 8284/08 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (13.9.2010), אך ראו מנגד עת"מ (ת"א) 1019/05 גבאי נ' יוסי בן דוד – ראש עיריית יהוד (19.2.2006) בפסקה 18; בג"ץ 8477/06 רוזן נ' מינהל מקרקעי ישראל (24.12.2008)). אלא, שגם תחת הנחה זו דין העתירה סילוק על הסף, כאמור. אפרט:
העתירה מכוונת, בעיקרו של דבר, כלפי עמדת המשיב, שלפיה אין לקשור בין המגרש שהוקצה למשיב באכסאל – ואשר הקצאתו בוטלה בשנת 2005 – לבין הקצאת מגרש בנצרת. בהקשר זה, נטען, כאמור, שמדובר בעמדה בלתי סבירה ובלתי מידתית; החלטה שפוגעת בחופש העיסוק של העותר ובכבודו. כן נטען, שנפגעה תקוותו של העותר שיוקצה לו מגרש באזור התעשייה בנצרת בפטור ממכרז, וכי נפגע אינטרס ההסתמכות שלו. אלא שטענות אלה נטענו בסתמיות וכלליות, ומבלי שהעותר הניח תשתית עובדתית או משפטית מינימאלית להתערבות בעמדת המשיב. כעולה מסקירת המגעים בין העותר לבין המשיב, הקצאת המקרקעין באיכסאל בוטלה עוד בשנת 2005. העותר אמנם ניסה לקשור בין ההקצאה באיכסאל – הקצאה שבוטלה בשל אי תשלום מלוא הוצאות הפיתוח – לבין הקצאת מגרש באזור התעשיה בנצרת בתכתובות עם המשיב. אולם הובהר לו במפורש, שאין לקשור בין הדברים. ממילא, בקשתו של העותר להחלפת המגרשים הייתה רק בשנת 2008; שנים לאחר שבוטלה הקצאת המגרש באיכסאל בשנת 2005. יצוין, בהקשר זה, שעל הבקשה להחלפת מגרשים משנת 2003 העותר ויתר לכאורה, כעולה ממכתב בא כוחו מיום 16.5.2004 (מש/23) שלא חזר על עניין זה, וכעולה מהשתיקה בנדון שבאה לאחר הביטול בשנת 2005. יצוין גם, שלא הונחה בעתירה כל תשתית עובדתית לטענת העותר, שהמשיב הציג לפניו מצגים לא נכונים לעניין מועד שיווק מגרשים בנצרת וכי בפועל המשיב שיווק מגרשים בנצרת תוך דחיית סרק של בקשת העותר . מן המסמכים שצורפו גם עולה, שעמדת המשיב הייתה עקבית בנדון לאורך השנים ולא כפי הנטען. הוא הדין לעניין הטענה לשינוי מצבו של העותר לרעה עקב המצגים הנטענים, שגם לה לא הונחה כל תשתית ראייתית. הנטל מונח על כתפי העותר והוא לא הורם.
העתירה אינה מגלה אפוא, על-פניה, עילה להתערבות של בית המשפט בהחלטת המשיב, שאין לקשור בין ההקצאה באיכסאל שבוטלה בשנת 2005 לבקשה להקצאת מגרש בנצרת. לעמדתו הנ"ל של העותר שיש לקשור בין הדברים לא הונח בסיס כלשהו. לכך יש להוסיף, שעמדת המשיב היא, כאמור, שאם יגיש העותר בקשה להקצאת מגרש בנצרת, תיבחן הבקשה לפי נהלי המשיב ולפי מצב הדברים היום (סעיף 79 לתגובת המשיב). אפיק זה לא מוצה אפוא ואין ממילא מקום לנקוט כל עמדה לגביו . יצוין עוד, שגם טענתו של העותר להיעדר הנמקת החלטותיו של המשיב נטענה בכלליות ובסתמיות, ואף לא ברור לאלה החלטות בדיוק היא מכוונת. מטעמים אלה דין העתירה סילוק על הסף בהיעדר עילה על-פניה.
טעם עצמאי נוסף לסילוק העתירה על הסף הוא השיהוי הכבד בהגשתה. בתגובת העותר נטען אמנם, שהעתירה מכוונת כלפי מכתבו האחרון של המשיב (בדואר אלקטרוני) מיום 9.10.2012 (עת/31). אלא שבמכתב זה מפנה המשיב למכתבו מיום 7.12.2012; ובמכתב מיום 7.12.2012 חוזר המשיב על עמדתו מיום 17.5.2011, שאין לקשור בין המגרשים וכי אם יהיו מגרשים פנויים יידרש העותר להגיש בקשה חדשה שתיבחן לפי נוהלי המשיב. יצוין, כי עמדה זו של המשיב הייתה ברורה עוד מההתכתבויות שהיו קודם לכן בין העותר לבין המשיב, אולם לצורך הדיון מוכן אני להניח שיש למנות את מירוץ השיהוי ממועד זה. אלא שהעתירה הוגשה רק בחודש אוקטובר 2012, כמעט שנה וחצי לאחר מכתב המשיב מיום 17.5.2011. מדובר בפרק זמן ארוך החורג מאמת המידה הקבועה בתקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. מדובר בשיהוי סובייקטיבי משמעותי, שלא בא לו הסבר מניח את הדעת. כפי שציינתי בעבר ובמישור השיהוי האובייקטיבי , הרשות המינהלית רשאית להסתמך על כך, שחלף המועד לתקיפת החלטותיה בלא צורך לשוב ולהידרש לאחר תקופה כה ארוכה לבחינת החלטותיה (ראו, עת"מ (י-ם) 327-04-12 ביינה נ' משרד הפנים (15.7.2012)). גם לא בוססה פגיעה חמורה בשלטון החוק, שעשויה להצדיק בנסיבות מסוימות בירורן של עתירות לגופן חרף שיהוי שדבק בהן. יצוין עוד, שככל שהטענות בעתירה מופנות כלפי תכתובות קודמות עם המשיב (קודמות לתכתובת משנת 2011), מדובר בשיהוי מקל וחומר. כך עולה לכאורה, ביחס לכל הטענות שעניינן אי הקצאת מגרש בנצרת "במשך עשור" . דין העתירה להידחות על הסף אפוא גם בשל השיהוי שדבק בה.
בכל הנוגע לסעד החלופי שעניינו השבת הכספים ששולמו, ספק אם מדובר בעניין המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה. מכל מקום, איני נדרש להכריע בשאלת הסמכות. ביחס לסעד נטען זה קיים גם-כן שיהוי; שיהוי חריף ביותר, שכן מדובר בכספים שהמשיב עצמו פונה לעותר בעניין השבתם עוד משנת 2005. אלא שגם היום המשיב נכון להשיב את הכספים על-פי נהליו, כעולה ממכתבו האחרון של המשיב מיום 9.10.2012 ומהתגובה עצמה (סעיף 83). משמעות הדבר היא, שלעניין השבת הכספים העותר לא מיצה את ההליכים מול המשיב, ולעניין זה – אף אם הוא בסמכותו העניינית של בית משפט זה ואין אני מביע כל עמדה בשאלה זו – מדובר בטענה מוקדמת.
התוצאה היא, שהעתירה מסולקת על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.
המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג , 7 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זוהיר פרח
נתבע: מדינת ישראל-משרד התעשייה המסחר והתעסוקה
שופט :
עורכי דין: