ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'יהאד אלשאפעי נגד שי דלויה :

בפני כבוד הרשם הבכיר יניב בוקר

התובע

ג'יהאד אלשאפעי, ת.ז. XXXXXX496

נגד

הנתבעים

1.שי דלויה, ת.ז. XXXXXX565
2.רבקה דלויה, ת.ז. XXXXXX346

פסק דין

בפני תביעתו של התובע כנגד הנתבעים, בגין תקלה שלטענתו התגלתה במערכת ההנעה בגז טבעי, ברכב שרכש מאת הנתבעים, וזאת בסמוך לאחר שרכש מהם התובע את הרכב האמור.

לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים בפני ואת סיכומי טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

אומנם, בית המשפט לתביעות קטנות רשאי לקבל ראיה שאינה קבילה, ואינו כבול בסדרי הדין (סע' 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 ), ואולם, נשמר הכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראייה" ועל תובע המבקש להוציא מחברו, להוכיח ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי את כל יסודות תביעתו.

בענייננו, טען התובע בכתב תביעתו כי הנתבעים ידעו על התקלה במערכת ההנעה בגז טבעי ולא פעלו לתקנה.

זאת, לטענתו, נודע לו מטכנאי אשר עסק בטיפול ברכב הנתבעים בעת שהיה ברשותם .

דא עקא שהתובע לא הביא לעדות את הטכנאי האמור.

כידוע, הימנעות מהבאת ראיה פועלת לחובתו של הנמנע מהבאתה:
"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה , היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"
(ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 – ההדגשה שלי – י.ב.).

ראה לעניין זה גם בספרו של י' קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד-2003,חלק שלישי בעמ' 1650:
"הימנעות מהבאת ראיה-במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל-מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע" (ההדגשה שלי – י.ב.).

עדותו של הטכנאי היא, לכאורה, עדות קריטית ובעל משמעות רבה להוכחת תביעתו של התובע.

על פיה, התקלה הייתה כבר ידועה לנתבעים ביום מכירת הרכב לתובע ולפיכך, מכירתו מבלי ליידע את התובע על התקלה יכולה הייתה להתפרש כהפרת חובת הגילוי והעדר תום-לב בהליכי מו"מ.

אלא, שכאמור לעיל, עדותו של התובע בעניין זה אינה אלא עדות מפי השמועה, שאינני מקבלה, והתובע בחר שלא להביא לעדות את הטכנאי.

כמו כן, היה מוטל על התובע להוכיח כי התקלה במערכת הגז הטבעי נבעה כתוצאה מהתרשלות של הנתבעים באחזקתו של הרכב בעת שהיה ברשותם, ולא כתוצאה מבלאי טבעי של המערכת (סיכון שנטל על עצמו התובע בעת רכישת רכב מיד שנייה) או כתוצאה משימוש לא נכון במערכת על ידו, או מאירוע שהתרחש לאחר רכישתו.

זאת לא עלה בידי התובע לעשות.

המדובר בעניין שבמומחיות, שלא ניתן "להסיקו" מהעובדות שמסר התובע בלבד.

התובע לא הציג חוות דעת מומחה, על אף שיכול היה, על נקלה, לבקש ממי שתיקן את מערכת הגז (דיין ניר גז שירותי רכב בע"מ) לחוות דעתו בנוגע לסיבות לתקלה בווסת הגז אשר הוחלף ולמועד היווצרותה .

חלף זאת, כל שהציג התובע היא חשבונית על התשלום בגין החלפת החלק ה"משומש" (כך בחשבונית עצמה – י.ב.), ולא ניתן לומר כי הרים את הנטל המוטל עליו.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאות המשפט בסך 800 ₪.

פסק הדין יישלח לצדדים על ידי המזכירות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'יהאד אלשאפעי
נתבע: שי דלויה
שופט :
עורכי דין: