ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וואחיד נעים עומר נגד מדינת ישראל :

ע"פ 287/06

בפני: כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער:
וואחיד נעים עומר

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 28.11.05, בתיק פ 4104/05, שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן

תאריך הישיבה:
כ"ו בטבת התשס"ז
(16.01.07)

בשם המערער:
עו"ד מרואן מויס

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן למבוגרים:
עו"ד אלעד פרסקי

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו-402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער לשלוש שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. כמו כן, הופעלו מאסרים על-תנאי שעמדו נגד המערער (בסך הכל 14 חודשים) במצטבר. בית המשפט הוסיף וקבע, כי תקופת המאסר הכוללת (50 חודשים), תצטבר למאסר אחר בו נושא המערער.

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו-402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער לשלוש שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. כמו כן, הופעלו מאסרים על-תנאי שעמדו נגד המערער (בסך הכל 14 חודשים) במצטבר. בית המשפט הוסיף וקבע, כי תקופת המאסר הכוללת (50 חודשים), תצטבר למאסר אחר בו נושא המערער.

בכתב האישום נטען, כי ביום 31.5.05 קשר המערער עם שניים אחרים עומר סואעד (להלן: עומר) ונעים מופיד (להלן: נעים), לבצע שוד במרכול השייך למתלונן. הם הגיעו למקום בשעת לילה מצוידים בסכינים, ולאחר שהבחינו כי אין לקוחות בעסק, נכנסו לשם המערער ונעים כאשר פניהם רעולות. הם איימו על המתלונן עם הסכינים, דרשו ממנו לפתוח את הקופה, ונטלו מתוכה 3,000 ש"ח ונמלטו עם הרכב בו נהג עומר. להשלמת התמונה נוסיף, כי על נעים ועומר הוטלו 15 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה שעמד נגד עומר, מחציתו במצטבר.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי הפעלת המאסר המותנה בתיק 1991/03 של בית משפט השלום בעכו, היתה שגויה. באותו תיק נקבע כי 6 חודשי המאסר שהושתו על המערער, יופעלו אם יעבור ויורשע בעבירות "אלימות מסוג פשע", ואילו במקרה הנוכחי לא הופעלה אלימות כלשהי. כן נטען, כי האבחנה בין המערער לשותפיו נעים ועומר, והגדרתו כ"רוח החיה" בביצוע השוד – הן שגויות. לבסוף, נטען כי תקופת המאסר על-תנאי (שנתיים) שנגזרה למערער אינה ראויה.

אין בידנו לקבל את הטענה כנגד הפעלתו של המאסר המותנה. כידוע, הלכה היא כי "המבחן להפעלת התנאי אינו מבחן טכני-פורמלי אלא מבחן מהותי-עניני. השאלה אינה אם הנאשם הועמד לדין והורשע בעבירה המפורטת בתנאי ..., אלא השאלה היא אם התנהגותו הפלילית של הנאשם (עליה הועמד לדין והורשע) מקיימת את היסודות של עבירת התנאי... ההשוואה הראויה אינה בין יסודות עבירת התנאי כפי שהיא מופיעה בספר החוקים, לבין יסודות העבירה בה הורשע הנאשם, כפי שהיא מופיעה בספר החוקים. ההשוואה הראויה היא בין יסודות עבירת התנאי כפי שהיא מופיעה בספר החוקים, לבין היסודות המתקיימים בהתנהגותו של הנאשם, כפי שהורשע עליהם, הלכה למעשה" (ע"פ 49/80 עמוס מסילתי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 808 , 811). ולענייננו של המערער – האירוע עליו הוא נקרא לתת את הדין, כלל את כניסתו שלו ושל שותפו לעסקו של המתלונן, ותוך שהם מאיימים עליו בסכינים שהחזיקו בידיהם, אילצו אותו לפתוח את הקופה ממנה הם גנבו כסף מזומן. והרי מכל אחד משלביו של אירוע זה זועקת האלימות שליוותה אותו, ועל כן לא סברנו כי בהפעלתו של המאסר המותנה שעמד נגד המערער נפל פגם.

ובאשר למידת העונש - כדי להבין את ההחמרה בעניינו של המערער, צריך לפנות לגיליון הרשעותיו. הוא אינו אדם צעיר, ולמעשה מאז שהיה בן 20 לא חדל מביצוען של עבירות, למעט תקופות בהן שהה מאחורי סורג ובריח, הן בארץ והן בחו"ל. בהתחלה הצטמצמה פעילותו לתחום עבירות הרכוש, אולם עד מהרה היא גלשה לעיסוק בסמים מסוכנים. בגן כל אלה הושתו עליו עונשי מאסר ממושכים, אולם הוא התקשה לשנות את דרכו, ולמעשה בכל פעם ששוחרר מן הכלא, חזר לבצע עבירות נוספות. אפשר שמקור הרע להתנהגות המערער נובע מהתמכרותו לשימוש בסמים מסוכנים, אולם גם כאשר ניקרו בדרכו מספר הזדמנויות להיגמל מהתמכרות זו, הוא חזר והחמיץ אותן, פעם אחר פעם.

הנה כי כן, עניין לנו עם מי שבחר ככל הנראה בעבריינות כדרך חיים, ומאז הוא מהווה גורם המסכן את שלום הציבור ורכושו. בנסיבות אלו אין בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי, והדברים נאמרים גם נוכח הפער בין עונשו לעונשים שנגזרו לשותפיו. אכן, התקופה הכוללת של המאסר בה עתיד המערער לשאת הנה ארוכה, אולם לכך תרמו גם עונשי המאסר על-תנאי שעמדו נגדו, והרי אלה הם בבחינת שטרי חוב, ומשלא השכיל המערער לכלכל את צעדיו בתבונה ולהיטיב את דרכו, הגיע זמן פירעונם.

נוכח כל האמור, הערעור נדחה.

ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התשס"ז (16.1.07).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט


מעורבים
תובע: וואחיד נעים עומר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: