ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוחיון סלומון נגד בטוח לאומי-סנ :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בל 006454/07

בפני:

כב' השופט אילן איטח

נ.צ. (ע) הגב' נילי שביט

05/01/2009

בעצמו

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

ע"י ב"כ עו"ד

מאיה הכט

פסק דין

1. זוהי תביעה של התובע להכיר בו כמי שנפגע בתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק) בשל בקע מפשעתי שנגרם לתובע תוך כדי עבודתו.

2. התובע יליד שנת 1944 עצמאי העוסק כצבעי של רכבים במוסך שלו. אין חולק כי ביום 10.7.06 חש התובע בצריבה בצד שמאל של המפשעה. התובע השלים את עבודתו באותו יום – לא ברור אם סיים מוקדם מכרגיל או כרגיל. למחרת פנה התובע לרופא המשפחה אשר הפנה אותו לכירורג.

3. יצויין כי בתחילה נדחתה תביעתו של התובע מיום 21.11.06 בשל חוסר שיתוף פעולה (החלטה מיום 20.11.06), אך לאחר הגשת התביעה לבית הדין – נבדקה התביעה לגופה (ובכלל זה נחקר התובע ביום 10.7.08), וביום 13.8.08 הודיע הנתבע כי הוא עומד על הדחיה שכן מחקירתו עולה שהתובע לא עשה מאמץ חריג בעבודתו ביום 10.7.06.

4. סוגיית הבקע המפשעתי כתאונת עבודה זכתה לטיפול מיוחד של המחוקק עם חקיקתו של תיקון 11 לחוק הביטוח הלאומי[1]. בתיקון זה ביקש המחוקק לקבוע מבחנים ברורים לפיהם יוכר בקע מפשעתי כתאונת עבודה. הכללים צמצמו את האפשרות להכיר בבקע מפשעתי כתאונת עבודה, אפילו למקרים שהבקע נגרם תוך כדי העבודה[2]. סעיף 84 לחוק קובע כי:

"אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן –

(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;

(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;

(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור."

5. על פי הפסיקה שאלת המאמץ הלא רגיל היא שאלה סובייקטיבית, המתייחסת לנפגע עצמו, למאמץ שביצע בעת הופעת הבקע, בהשוואה למאמצים שהוא עושה בעבודתו הרגילה, כפי שנאמר בפרשת הופמן[3]:

"ההלכה היא כי 'מאמץ לא רגיל' כאמור בסעיף 40 (1) לחוק מתייחס באופן סוביקטיבי לנפגע עצמו, משום שהבקע 'מופיע בגופו של אדם מסויים על רקע מצבו של אותו אדם ועל רקע המאמצים שהוא רגיל להם ושסטייה מהם היא שיכולה להביא לתופעה הסוטה' (דב"ע לז 0-66, לוי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם))."

כמו כן נפסק, כי לצורך הקביעה אם מאמץ הוא רגיל או בלתי רגיל "יש לתת משקל רב לתדירות"[4] דהיינו, לשם הכרה בכך שמאמץ מסוים הינו חריג - אין צורך להגיע למסקנה שהוא המאמץ הרב ביותר שאותו מבוטח השקיע אי פעם, אלא די בכך שהוא לא יהיה מאמץ שגרתי שהמבוטח רגיל להתאמץ בו.

עוד נקבע כי[5]:

"יש לבחון את הארוע מן הזווית של שגרת העבודה של העובד. שגרת העבודה, על פי תפקידו הרגיל של העובד, היא שתקבע אם הארוע שגרם לבקע המפשעתי הוא תולדה של 'מאמץ לא רגיל' אם לאו. ככל שתפקידו של העובד ושגרת עבודתו כרוכים בהשקעת מאמץ פיסי מן הסוג שגרם לבקע המפשעתי, כך יחשב המאמץ ל'רגיל'; והיפוכו של דבר: ככל שהמאמץ הפיסי שגרם לבקע המפשעתי נעשה מחוץ לשגרת העבודה והתפקיד של העובד, כך יחשב הדבר ל'מאמץ לא רגיל'. בחינה זו היא עניין עובדתי מובהק, אשר מן הראוי שיעשה על יסוד תשתית ראייתית מסודרת ומפורטת אשר תבחן על ידי הגורם המוסמך במוסד לביטוח לאומי ועל ידי בית הדין לעבודה."

6. השאלה היא האם התובע ביצע ביום 10.7.06 "מאמץ לא רגיל". להלן גרסאותיו של התובע:

6.1. בטופס התביעה ציין כך:

"תוך כדי עבודה הרגשתי צריבה באזור המפשעה בצד שמאל עם כאבים נילווים והאזור התנפח כמו גוש".

6.2. בדיון המוקדם מיום 5.2.08 נרשמה מפי התובע הגרסה העובדתית להלן: "בעת הופעת הבקע עסקתי בעבודה הרגילה שלי בשיוף מכונית מכופף".

6.3. בחקירתו של התובע בפני חוקר הנתבע נאמרו הדברים להלן:

"ת. היה לי יום עמוס, לחץ של עבודה, התרוצצתי בין עבודה לעבודה, תוך כדי עבודה לא זוכר שעה הרגשתי מן לחץ במפשעה בצד שמאל, ישבתי לא הבנתי מה זה, התנפח לי כמו כדור במפשעה בצד שמאל.

......

ש. מה עשית כשהרגשת את הכאב?

ת. משפשף ומכין חלקים לצביעה. להרים להניח.

ש. האם עסקת בעבודתך הרגילה?

ת. כן. עבודתי הרגילה.

ש. היה משהו חריג בעבודה באותו יום?

ת. לחץ. לחץ לגמור כמה עבודות."

6.4. בחקירתו הנגדית בפנינו[6] העיד התובע כי התחושה במפשעה קרתה "תוך כדי עבודה מאומצת". את המאמץ הסביר כך: "כל העבודה שלי והמקצוע שלי זה עבודה מאומצת, במיוחד באותו יום היה לי לחץ של עבודה". בהמשך הבהיר התובע כי "באותו יום היה קצת יותר מאמץ".

7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים החלטנו לדחות את התביעה. בעבודתו של התובע ביום 10.7.06 לא בוצע "מאמץ לא רגיל". אין בעדותו של התובע תאור של פעולה פיסית שבוצעה תוך כדי הפעלת מאמץ פיסי לא רגיל. המאמץ הלא רגיל אליו התייחס התובע כוון ל"לחץ עבודה". מעבר לכך שספק אם לחץ עבודה זה הוכח (שכן, הוא הועלה לראשונה רק בחקירה בחודש 7/08), נציין שאין לטעמנו בלחץ עבודה שכזה כדי לעלות כדי מאמץ לא רגיל.

8. אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום ט' בטבת, תשס"ט (5 בינואר 2009), בהעדר הצדדים.

נ.צ (ע) נילי שביט

איטח אילן – שופט

נאווה ינאי



[1] חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 11), התשכ"ד – 1964.

[2] דר' ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה (תשנ"ט – 1999) עמ' 73 – 87 והאסמכתאות שם.

[3] דב"ע (ארצי) נא/121-0 מאיר הופמן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג' 171, 174 (1991).

[4] דב"ע (ארצי) מא/10-0 חדד - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם).

[5] עב"ל (ארצי) 456/03 בוריס שוורץ – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 26.12.2004).

[6] נציג ציבור שני הוזמן ולא בא, והדיון התקיים בהעדרו. לפיכך, ניתן פסק הדין במותב חסר.