ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד כמאל אבו עסא :

בפני כבוד השופט נסר אבו טהה
המבקשת
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד שירה חרל"פ

נגד

המשיב
כמאל אבו עסא (עציר) - בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד עידו פורת

פרוטוקול

ב"כ המשיב:
אני מסכים לקימה של ראיה נסיבתית אחת ויחידה בתיק זה, וזה אינו במחלוקת בין הצדדים. הראיה הנסיבתית יכולה, לכל היותר, לקשור את המשיב לעבירה של גניבת הרכב או סיוע לגניבת הרכב. אבל, מפה ועד לעבירה של סיכון חיי אדם ויתר העבירות המצוינות בכתב האישום, הדרך ארוכה ובלתי אפשרית.
הראיה היחידה היא טביעת כף יד של המשיב שהוטבעה על הרכב הגנוב.
הרכב הגנוב, על פי דו"ח איתורן ומחומר הראיות, בשעה 20:02, התקבלה התראה מחברת איתורן, שהרכב נגנב. בשעה 20:13, יוצרת חברת איתורן עם הלקוח של הרכב הגנוב קשר, אומרת לו שייצא לראות אם הרכב נמצא שם, הוא יוצא והרכב לא נמצא. בשעה 20:35 השוטרים אורן סבג וויטלי, מצליחים ליצור קשר ורואים את הרכב הגנוב יחד עם הרכב שגרר אותו, באזור נבטים. הם צופים בשלושה אנשים, לאחר מכן, בעקבות שהאנשים מזהים את המשטרה, התפתח מרדף. במהלך המרדף, הם זיהו אך ורק אדם אחד בשם אנואר אבו עסא לטענת השוטרים.
איך בדיוק על סמך הראיה הנסיבתית הזו של טביעת כף היד על הרכב הגנוב, קושרים את המשיב לנוכחותו במרדף, שכן לא זוהה על ידי השוטרים ולא נאמר שהיה במרדף?
הלכת בית המשפט העליון אומרת שיש ראיה נסיבתית, על בית המשפט לבחון מיוזמתו, האם למסכת הראייתית קיים הסבר העשוי להסתדר עם חפות הנאשם...

ב"כ המבקשת:
לקושי שהציג חברי בדבר איך המאשימה קושרת את המשיב למרדף אני משיבה – על המכונית שנגנבה נמצאה טביעת כף יד שנמצאה על בוץ. אנו יודעים שהרכב נלקח נקי, כפי שהעיד המתלונן, וכן יש עדויות של הגרריסט ושל עובד איתורן שאף אחד לא נגע ברכב במהלך הזמן. הרכב היה בשטח, ומקור הבוץ מהיותו בשטח. מכאן ברור, שאפשר לשייך את טביעת כף היד לחצי שעה בין גניבת הרכב להימצאותו בשטח. מעבר לכך, השוטרים מתצפתים ורואים שני אנשים בתוך הרכב ואדם שלישי מתעסק בגרר. מיד בסמוך הם רואים אותם נמלטים ברכב וכך מתפתח המרדף. אנו מסיקים, שמשילוב העובדות שהמשיב היה גם שותף לעבירת הסיכון.
אוסיף, כי גרסת המשיב – הוא קושר את עצמו לרכב המילוט שבאותו זמן שימש גם כגרר, אך לא לאותו אירוע ספציפי. לגבי הרכב הגנוב אומר שמעולם לא נסע ואף לא נגע ברכב כזה. הפאזל של העוצמות הראיות שהמשיב לא מספק הסבר סביר לטביעת כף היד שלו על הרכב.
המשיב נעצר חודש לאחר מועד האירוע, כי ארך זמן עד לאיתורו וכן טביעת כף היד.
באשר לעילת המעצר – חוזרת על הנימוקים בכתב לבקשה.

ב"כ המשיב:
מציג לבית המשפט תמונה של מז"פ מהיכן הועתקה טביעת כף היד (מהפנס האחורי) – ניתן לראות בוץ ואבק על הרכב והחשיבות כאן בגלל שני דברים – האחד שאי אפשר לדעת באיזה שלב של גניבת הרכב הגיע הבוץ לרכב והסיבה השנייה שהתצפיתנים של המשטרה שהם רואים שלושה אנשים לפני המרדף, הם רואים שניים יושבים בתוך הרכב ואחד שמתעסק עם הכבל גרירה, ולכן לא הגיוני שהטביעה הוטבעה בשלב הזה, אלא בשלב של גניבת הרכב כנראה, ואין יכולת להוכיח שהמשיב נכח בשלב המרדף. בגלל שידעו על הקושי הראייתי, הופעלה יחידת מז"פ והפכו בכך דרך אפשרית את הדרך הגורר, רכב שהמשטרה ירתה לעברו, נלקחו בדלי סיגריות, ולא מצאו דנ"א או ט"א של המשיב, וכן מצאו ממצאים לגבי אחרים שהם דרושים חקירה. זה מוכיח בשלב הנוכחי, שהוא לא היה ברכב שהיה שותף למרדף.
התיק דל בראיות וחייבים לאפשר לו להוכיח את חפותו שהוא משוחרר בתנאים מגבילים.
למשיב אין עבר פלילי.


החלטה

  1. נדחה לעיון ומתן החלטה ליום 13.03.2013 שעה 12:00.
  2. המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.
  3. תיק החקירה נמסר לעיון בית המשפט.

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.

נסר אבו טהה, שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: כמאל אבו עסא
שופט :
עורכי דין: