ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משרד החינוך נגד עמותת בית הספר הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית סנט מיכאל ביפו :

בפני כבוד השופטת נאוה בן אור

המערער

משרד החינוך
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים, עו"ד מורן בראון

נגד

המשיבה

עמותת בית הספר הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית סנט מיכאל ביפו
על ידי ב"כ עו"ד ר' יאראק ועו"ד דנה נסים-משלי

פסק דין

1. מנכ"לית משרד החינוך החליטה ביום 24.1.12 שלא לחדש את רישיונו של בית הספר התיכון שבבעלות המשיבה, לשנת הלימודים תשע"ב. המשיבה עררה על כך בפני ועדת הערר מכוח סעיף 13 לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969. עררה התקבל, וועדת הערר אף הורתה למשרד החינוך ליתן בידי המשיבה רישיון רב שנתי (לחמש שנים, החל משנת תשע"ב), בתנאים שפורטו בהחלטה. משרד החינוך אינו משלים עם החלטה זו, ומכאן הערעור שלפניי.

רקע עובדתי

2. הקהילה הנוצרית יוונית אורתודוכסית ביפו מונה כ- 5,500 חברים. המשיבה, עמותה רשומה, פועלת ליתן מענה לימודי לילדי הקהילה, ובבעלותה גן ילדים ובית ספר יסודי, אשר הוקמו עוד בשנת 1997. בשנת הלימודים תשס"ו נפתחה בבית הספר היסודי גם כיתה ח'. משכך, ראתה המשיבה להביא לידי הקמת בית ספר תיכון, אשר יממש את השאיפה להעניק לילדי הקהילה חינוך מקיף, ברוח ערכי העדה הנוצרית אליה הם משתייכים.

3. בשנת 2006 הגישה המשיבה בקשה למשרד החינוך לשם קבלת רישיון לבית הספר התיכון לשנת הלימודים תשס"ז. אותה עת אמורים היו לסיים את לימודיהם 14 תלמידי כיתה ח'. לטענת המשיבה, נדחתה הבקשה מן הטעם שמספר התלמידים קטן מדי. בשנת 2007 שבה המשיבה והגישה בקשה לקבלת רישיון עבור בית ספר תיכון לשנת הלימודים תשס"ח. ככל שניתן להבין מעיקרי הטיעון מטעם המשיבה, גם בקשה זו נדחתה. למרות זאת, במהלך שנת הלימודים האמורה למדו בבית הספר מספר תלמידים בכיתות ט' וי', אשר ניגשו לבחינות בגרות במסגרת בית הספר המקצועי "עמל", לאחר שהתקבל אישור לכך (כנטען על ידי המשיבה) מאת המפקחת על בית הספר האמור, מי שהיום מנכ"לית משרד החינוך. מאחר שפתרון זה לא היה מקובל על הורי התלמידים, הוגשה בקשה נוספת לקבלת רישיון בשנת 2008, לשנת הלימודים תשס"ט. הפעם הוגשה הבקשה עבור שלוש כיתות לימוד, ט', י' וי"א. לטענת המשיבה, גם עבור שנה זו התקבל אישור להגשת התלמידים לבחינות הבגרות תחת המסגרת של בית ספר "עמל". יוער, כי משרד החינוך חולק על טענת המשיבה לפיה הוגשו בקשות כאמור, ולדידו, הבקשה הראשונה שהוגשה הייתה לשנת הלימודים תש"ע. מכל מקום, גם מעמדת המשיבה עולה כי זו לא העמידה במבחן את החלטות הדחייה, ככל שניתנו (יש לומר, כי העתקים מהן לא צורפו כמוצגים לעיקרי הטיעון מטעמה). יוצא, שבמהלך השנים הללו הפעילה המשיבה את בית הספר ללא רישיון.

4. מכל מקום, בשנת 2009 הוגשה בקשה לקבלת רישיון עבור בית הספר התיכון, כשהפעם למדו במסגרתו 35 תלמידים בארבע כיתות לימוד (10 תלמידים בכיתה ט', 9 תלמידים בכיתה י', 7 תלמידים בכיתה י"א ו- 9 תלמידים בכיתה י"ב). הבקשה אושרה, אולם רק ביום 17.1.10.

5. במהלך שתי ביקורות פדגוגיות שנערכו בבית הספר במהלך שנת הלימודים תש"ע נמצא, כי בבית הספר מתקיימת עבודה פדגוגית ראויה. עם זאת, הביקורות העלו כי במהלך אותה שנה למדו בבית הספר 26 תלמידים בלבד, ולפיכך, ביום 26.5.10 הוציא משרד החינוך למשיבה רישיון חדש תחת זה שהוצא בינואר 2010, המתנה את חידוש הרישיון "בגידול מספר הילדים לשנה"ל תשע"ב". על יסוד האמור, האריך המשיב, ביום 19.7.10, את רישיונה של המשיבה גם לשנת הלימודים תשע"א, תוך שהוא חוזר על ההתניה האמורה.

6. ביום 27.4.11 הגישה המשיבה בקשה לרישיון עבור שנת הלימודים תשע"ב. ביום 13.12.11 נערך דו"ח פדגוגי, ממנו עולה כי מספר התלמידים בבית הספר עומד על 12 בלבד, בכיתות ט'-י'. לפיכך הודיעה המפקחת כי אינה ממליצה על מתן רישיון לבית הספר. על המלצה זו חזר מנהל המחוז. מנכ"לית משרד החינוך אימצה את ההמלצה, וביום 24.1.12 החליטה לדחות את בקשת העותרת לרישיון עבור שנת הלימודים תשע"ב, מן הטעם שהמוסד לא עמד בתנאי שנקבע ברישיון הקודם, היינו גידול במספר התלמידים בשנת הלימודים האמורה. ועוד נאמר בהחלטה, כי אין הצדקה ליתן רישיון לבית ספר שמספר תלמידיו כה מועט, עד כי לא ניתן לפתוח בו כיתה תקנית.

7. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר ביום 1.4.12, וביום 19.8.12 התקבלה החלטת ועדת הערר נשוא העתירה.

8. אקדים ואומר, כי נראה שאין חולק על תקפותו של הטעם הפדגוגי העומד ביסוד הדרישה למספר תלמידים מינימאלי (העומד, על פי נוהלי משרד החינוך, על 22 תלמידים בכיתה), המאפשר, בין היתר, פתיחת מגמות לימוד שונות לבחירת התלמידים, ופעילויות נוספות בעלות ערך פדגוגי מובהק. אלא שלשיטת המשיבה, הכשיל משרד החינוך, בהתנהלותו, את יכולתו של בית הספר לגדול ולהגיע למספר תלמידים אשר יהיה בו כדי לספק את דרישות הסף. עוד יש להעיר, כי אין חולק שהמדובר בבית ספר ייחודי, המשרת קהילה קטנה יחסית, וממילא אינו צפוי להפוך לבית ספר גדול. למרות זאת ראה משרד החינוך את הצורך הלגיטימי של בני העדה הנוצרית היוונית אורתודוכסית ביפו להקים בית ספר תיכון, אולם, כאמור לעיל, התנה זאת במספר תלמידים מינימאלי שיאפשר קיום מסגרת לימודית הולמת.

החלטת ועדת הערר

9. ועדת הערר יצאה מנקודת הנחה לפיה מספר תלמידים מועט הינו שיקול פדגוגי שמשרד החינוך רשאי לשקול אותו בבואו להחליט אם ליתן למוסד חינוכי המבקש זאת, רישיון. אולם שיקול זה אינו עומד לבד, ויש לבחון אותו מול שיקולים נוספים. ועדת הערר מפרטת שיקולים דוגמת ייחודיותו של המוסד החינוכי, המשנה החינוכית והאידיאולוגית שלו, הסיבות למספר התלמידים הנמוך והתנהלות המוסד החינוכי.

בפני הוועדה לא היה חולק על כך שהקהילה היוונית אורתודוכסית היא קהילה בעלת מאפיינים ייחודיים המצדיקים הקמת בית ספר תיכון, והא ראיה שניתנו למשיבה רישיונות להפעלת גן ילדים ובית ספר יסודי. כך גם איש לא חלק על כך שבית הספר התיכון עמד בסטנדרטיים פדגוגיים ראויים, למעט מספר התלמידים.

10. המחלוקת העיקרית, כפי שניסחה זאת ועדת הערר, נעוצה בשאלה האם ניתנה למשיבה "הזדמנות אמיתית לצמוח כבית ספר".

לשאלה זו השיבה ועדת הערר כך:

"אופן התנהלותו של [משרד החינוך], אשר נתן את החלטותיו בשיהוי רב ובלתי מוצדק, הכשיל את האפשרות לבדוק האם ביכולתה של [המשיבה] לעמוד בתנאי הפדגוגי בדבר מספר התלמידים.
מקבלים אנו בהקשר זה את טענות [המשיבה] בנוגע לאופייה של הקהילה האורתודוכסית יוונית ולהקפדה המרובה המאפיינת אותה בענייני חינוך. עם זאת, איננו יכולים לדעת האם מיעוט הנרשמים לבית הספר נובע מהחששות עליהם הצביעה [המשיבה] או מכך שחברי הקהילה מעדיפים כי ילדיהם ילמדו בבתי ספר אחרים. כל שיכולים אנו לומר הוא, כי ההסבר של העוררת הינו סביר ומתקבל על הדעת וכי התנהלות המשיב מנעה את היכולת לבדוק האם לבית הספר יש פוטנציאל צמיחה, אם לאו".

11. הוועדה ראתה להדגיש, בהקשר זה, כי המדובר בבקשה לחידוש רישיון, וכי בעת שניתן למשיבה הרישיון לראשונה, היה ברור למשרד החינוך כי אין המדובר בבית ספר גדול אלא בבית ספר ייחודי, הצפוי לקיים כיתה אחת בכל שכבת גיל. מלכתחילה, אפוא, ניתן הרישיון לקיים בית ספר בעל מספר תלמידים מצומצם, וזאת בהינתן מאפייני הקהילה הרלוונטית.

12. לנוכח האמור לעיל, הגיעה ועדת הערר למסקנה כי בשלב זה לא ניתן לקבוע, האם העובדה שבכל כיתה שישה תלמידים בלבד ולא עשרים, הינה תוצאה של מחדלי משרד החינוך, שיצרו חוסר בטחון אצל בני הקהילה, עד כי העדיפו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר אחרים למרות שהם מעוניינים בבית ספר ברוח ערכי עדתם, או שמא זו עדות לחוסר יכולתו של בית הספר לצמוח. לשם כך, סברה הוועדה, "מן הראוי ליתן לבית הספר זמן סביר בו יוכל לפעול מבלי שחרב הסגירה מרחפת עליו".

13. ועדת הערר הורתה, אפוא, למשרד החינוך, לחדש את רישיונה של המשיבה וליתן בידיה רישיון למשך חמש שנים, החל משנת תשע"ב. עם זאת התנתה הוועדה את הרישיון בגידול הדרגתי במספר הילדים הלומדים בכל כיתה, באופן שמספר התלמידים בכיתות שפעלו בשנת הלימודים תשע"ב לא יפחת מ-12 (כפי שהיה המצב בפועל); כי בשנת הלימודים תשע"ג ילמדו בכיתה ט' לפחות 10 תלמידים; כי בשנת הלימודים תשע"ד ילמדו בכיתה ט' לפחות 16 תלמידים, וכי החל משנת הלימודים תשע"ה ילמדו בכיתה ט' לפחות 18 תלמידים. אם לא תעמוד המשיבה בתנאים אלה, יהיה משרד החינוך רשאי לבטל את הרישיון. בנוסף, יותנה הרישיון בתנאים הכרחיים אחרים, כגון עמידה בדרישות התברואתיות והבטיחותיות.

מכאן הערר.

דיון והכרעה

14. אין חולק, כי על פי נוהל רישוי מוסד חינוכי, אשר הוצא על ידי משרד החינוך על מנת להסדיר את שיקול דעתו של מנכ"ל המשרד, מכוח הסמכויות המוקנות לו בחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 (להלן: הנוהל ו- חוק הפיקוח, בהתאמה), תוקף הרישיון הניתן לכל בית ספר הכפוף להוראות חוק הפיקוח, הינו לשנה. כך גם אין חולק, כי הבקשה שהונחה לפתחה של מנכ"לית משרד החינוך לקראת שנת הלימודים תשע"ב הייתה למתן רישיון לשנה. מכאן, שההחלטה שהועמדה לבחינתה של ועדת הערר הייתה החלטה לדחות את בקשת המשיבה למתן רישיון לשנת הלימודים תשע"ב, ולשנה זו בלבד.

15. נראה, אפוא, כי הדין עם משרד החינוך בטענתו, לפיה חרגה ועדת הערר מסמכותה משהורתה על מתן רישיון לבית ספרה של המשיבה, לחמש שנים, מבלי שהונחה בפני משרד החינוך בקשה לחרוג מן הנוהל הרלוונטי וממילא לא ניתנה החלטה בבקשה כזו. ההחלטה נשוא הערר עסקה בבקשה למתן רישיון לשנת הלימודים תשע"ב, הא ותו לא. משכך, יכול היה הערר לעסוק בבחינתה של החלטה זו בלבד, והדברים מוצאים את ביטויים בהוראת חוק מפורשת: "ועדת הערר תהא רשאית ליתן כל החלטה שהמנהל הכללי היה רשאי לתתה לפי פרק זה" (סעיף 14(ד) לחוק הפיקוח). בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה, לפיה בהינתן שהמדובר בהוראת נוהל ניתן לחרוג ממנה. אכן, על דרך העיקרון ניתן לחרוג מהוראת נוהל, אולם המשיבה לא הניחה בפני מנכ"לית משרד החינוך בקשה לעשות כן, וממילא לא עמדה בפני ועדת הערר החלטה המתייחסת לבקשה כזו.

16. זאת ועוד. חריגה מנוהל כשמה כן היא. הנוהל נותר נוהל, והחריג - חריג. אלא ש מהחלטת ועדת הערר יוצא, כעניין שבמדיניות כללית, כי יש ליתן בידי בית ספר חדש רישיון רב שנתי תוך הסתפקות במספר תלמידים מצומצם עד מאוד, בשל כך שהוא מעוניין לצמוח. בהקשר זה יש לחזור ולהדגיש, כי על פי הנוהל התקף, חייב כל בית ספר (הכפוף לחוק הפיקוח), ותיק כחדש, גדול כקטן, להגיש בקשה לקבלת רישיון מדי שנה בשנה. כדברי ב"כ משרד החינוך, רק עתה נעשית עבודת מטה, שתכליתה להביא לכך שבתי ספר ותיקים ומבוססים יקבלו רישיון לתקופות ארוכות יותר, בנות חמש שנים, מתוך הנחה לפיה ניתן במקרים אלה להעריך שבתי הספר הללו מתנהלים כראוי. משכך, נראה כי צודק משרד החינוך שאין ליתן דווקא לבית הספר הנדון רישיון רב שנתי, בשונה מכלל בתי הספר בארץ, בניגוד למדיניות המשרד, ואף בניגוד לכללים החדשים שבכוונתו לגבש ביחס לבתי ספר ותיקים - כללים שהגיונם בצידם.

לא למותר להעיר, כי בהחלטה נשוא הערר לא נאמר דבר על מספר התלמידים הנדרש בכיתות הגבוהות יותר, ומשמעותה שהמשיבה תוכל להחזיק ברישיון שניתן לה על פי ההחלטה, גם אם יתברר, למשל, כי במעבר מכיתה ט' לכיתה י' קיימת נשירת תלמידים משמעותית.

17. אחר כל הדברים האלה, בעמדתה של ועדת הערר ולפיה לא מן הנמנע שמשרד החינוך הזדרז יתר על המידה בקביעתו לפיה כשל בית הספר מלצמוח, וכי יתכן כי התנהלותו שלו תרמה לכך, או אף היוותה הסיבה העיקרית למצב דברים זה - לא נמצאה לי עילה להתערב. כאמור לעיל, ועדת הערר מצאה כי בסברתה של המשיבה, לפיה התנהלותו של משרד החינוך היא שהביאה למיעוט תלמידים, יש היגיון, וכי יש לבחון טענה זו תוך מתן הזדמנות נאותה לגידול במספר התלמידים, לאחר שלא יחושו את "חרב הסגירה המרחפת" על בית הספר, כלשונה.

18. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי דין ערעורו של משרד החינוך להידחות, בכל הנוגע לשנת הלימודים תשע"ב. הערעור מתקבל ביחס לשנים הבאות, וההחלטה בדבר מתן רישיון רב שנתי מתבטלת. עם זאת, לנוכח עמדתה המקצועית של ועדת הערר ולפיה יש לאפשר לבית הספר הזדמנות הוגנת להוכיח את יכולתו לגדול, אני סבורה כי יש להחזיר את הדיון לוועדה על מנת שתקבע מתווה לשנים הקרובות (החל משנת תשע"ג), אשר במסגרתו תורה למשרד החינוך מה השיקולים שיהיה עליו לשקול בבואו לבחון את בקשת המשיבה, ומה לא ימנע ממנה לקבל רישיון בשנים אלה, ככל שתוגש מצידה בקשה מדי שנה בשנה, במועד הנדרש.

19. פועל יוצא מן האמור לעיל, שעל משרד החינוך ליתן בידי המשיבה רישיון לשנת הלימודים תשע"ב, ובאשר לשנים הקרובות, העניין מוחזר לוועדת הערר על מנת שתקבע את הפרמטרים הראויים כאמור לעיל, לאחר דיון שתקיים בעניין זה במעמד הצדדים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משרד החינוך
נתבע: עמותת בית הספר הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית סנט מיכאל ביפו
שופט :
עורכי דין: