ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הבנק הבינלאומי הראשון נגד חיים בר און :

1

בתי משפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא012465/08

בפני:

כבוד השופט ישעיהו שנלר

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

ע"י בא כח עוה"ד

ע"י ב"כ עו"ד ליאן קהת

המבקש

נ ג ד

חיים בר און

ע"י בא כח עוה"ד

ע"י ב"כ עו"ד חלאד מונגד זועבי

המשיב

החלטה

ה ב ק ש ה

1. המבקש הגיש תביעה כנגד המשיב ואחרים. בהחלטה מיום 20.1.2008, הורה בית משפט קמא על סילוקה על הסף של תביעת המבקש כנגד המשיב.

ביום 4.3.2008 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה האמורה.

2. ביום 24.6.2008 עתר המבקש ב"בקשה בהולה למתן סעד זמני לתקופת הערעור", תוך ציון כי מדובר בבקשה במעמד צד אחד.

בבקשה זו, עתר המבקש להורות על הותרת צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד המשיב, במסגרת ההליכים בפני בית משפט קמא.

בבקשה נטען כי במסגרת ההליכים בפני בית משפט קמא, הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב, אולם זה הוסר באופן זמני כנגד ערבותם של שני ערבים, (להלן - הערבים), אשר חתמו על כתב ערבות לחזרתו ארצה וכן עוכבה יציאתם מן הארץ, עד מועד חזרת המשיב מחו"ל.

עוד נטען, לרבות בתצהיר התומך בבקשה, כי למיטב ידיעת המבקש "המשיב טרם חזר לארץ", וכי ביום 3.6.2008 הוגשה בקשה לבית משפט קמא לביטול הערבויות וצווי עיכוב היציאה מן הארץ, כנגד הערבים. כך גם נטען, כי עם ביטול צווי עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הערבים, עלול להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך "שכן המשיב יצא מן הארץ וקיים סיכוי סביר כי לא יחזור לארץ, וזאת לאור ההליכים המשפטיים שעדיין מתנהלים נגדו... בהקשר זה חשוב לציין כי למשיב בני משפחה בחו"ל, בניו ובני משפחתם, עובדה אשר תקל על המבקש להשאר בחו"ל וזאת לפרק זמן בלתי מוגבל." (ההדגשה במקור – י.ש.)

בנסיבות אלו, התבקש בית המשפט ליתן למבקש סעד זמני לתקופת הערעור ולקבוע, כי צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המשיב עומד על כנו, וכן צווי עיכוב היציאה מן הארץ שהוצאו כנגד הערבים "עד למועד חזרתו של המשיב לארץ אז יחודש צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגדו, וזאת עד למתן החלטה בערעור."

3. ביום 25.6.2008 ניתן סעד ארעי לפיו הסכמת הצדדים בפני בית משפט קמא, שקיבלה תוקף של החלטה ביום 20.2.2007, תישאר על כנה.

עוד נקבע כי האמור מותנה בהמצאת התחייבות של המבקש לפיצוי המשיב, או הערבים לכל נזק, וכן הפקדת 20,000 ש"ח או המצאת ערבות בנקאית (להלן - התנאים).

כך התבקשה תגובת המשיב והערבים.

תגובת המשיב

4. בפתיחת תגובת המשיב והערבים, ציין ב"כ המשיב כי היה המום ומופתע מהבקשה, ובמיוחד מהעובדה שצוינה בבקשה לפיה המשיב טרם חזר לארץ.

בתגובה ובתצהיר התומך בה, ציין המשיב כי יצא מן הארץ ביום 10.1.2008 וחזר ארצה ביום 14.5.2008. עוד ציין המשיב בתצהירו, כי בעת שהותו בחו"ל ידע על סילוק התביעה.

בנוסף, טען ב"כ המשיב כי הוא עצמו פנה ביום 3.6.2008 למזכירות בית משפט קמא, על מנת שיבוטלו צווי עיכוב היציאה מן הארץ, לאחר שאלו לא בוטלו חרף החלטת בית משפט קמא לסילוק התביעה על הסף. יתר על כן, בסעיף 13 לתצהיר עורך הדין, מצוין מפורשות: "ביום 4.6.08, שלחתי את הבקשה וההחלטה לב"כ המבקש בצירוף מכתב לוואי, שבו ציינתי בפני ב"כ המבקש כי המשיב חזר לארץ. (ההדגשה במקור – י.ש.).

יתר על כן, עורך הדין אף מצרף אישור על קבלת האמור על ידי ב"כ המבקש.

אם לא די באמור, הוסיף עורך הדין ופירט בסעיף 15 לתצהירו, כי "ביום 18.6.08 הודעתי טלפונית לב"כ המבקש, באופן מפורש כי המשיב חזר לארץ ביום 14.5.08 ואף הסברתי לה חומרת המשך עיכוב יציאת הערבים מן הארץ והפצרתי בה להסכים לבקשה לביטול הצוים נגד הערבים."

תשובת המבקש

5. אודה ולא אבוש, כי תהיתי הכיצד הוגשה הבקשה כפי שהוגשה מטעם המבקש – הבנק – ועל כן ניתנה החלטה ביום 20.7.2008 כי על המבקש ליתן תשובתו המיידית "ובמיוחד לענין חזרתו של המשיב לארץ..."

מצופה היה מבעל דין ועל אחת כמה וכמה בעת שמדובר בבנק, כי יסביר הסבר היטב הכיצד הטעה את בית המשפט לרבות בתצהיר שניתן מטעמו, וינסה לחלות את פני הצד שכנגד.

והנה, כל שזכינו לקבל מב"כ המבקש "הטענה כי המשיב חזר לארץ אין די בה, משום שהוא יכול לצאת מהארץ בכל יום. על המשיב לדאוג להחזיר את צו עיכוב היציאה מהארץ שבוטל כתוצאה מבקשתו לצאת את הארץ."

עוד הואילה ב"כ המבקש להוסיף כי לאחר שתעוכב יציאת המשיב, אזי לא תהיה מניעה לביטול עיכוב יציאתם של הערבים.

ד י ו ן

6. אם לא די בכל האמור, לפחות מהחומר המצוי בפני, עולה כי חרף אותו סעד בהול כפי שציין המבקש, לא טרח המבקש עד היום להמציא לתיק בית המשפט תנאי מן התנאים עליהם הורה בית המשפט.

דהיינו, שלא רק שהסעד הארעי לא נכנס לתוקפו, אלא שמסתבר כי לא כצעקתה כפי שנטען בבקשה.

7. לא הייתי נדרש לתיאור כה מפורט של ההתפתחות בבקשה זו, אלמלא מצאתי את התנהלות הבנק חמורה ביותר, תוך פגיעה שלא כדין או בניסיון לפגיעה שלא כדין בחירותם של אחרים.

מצופה, כאמור, מכל בעל דין ועל אחת כמה וכמה מבנק, כי יגלה את כל העובדות מעת שעותר הוא לסעד זמני ובמסגרת ערעור ועוד במעמד צד אחד.

ודוק, מעת שפונה בעל דין בבקשה במעמד צד אחד יודע הוא ידוע היטב, כי בית המשפט ניזון אך ורק מהאמור בבקשה עצמה, וכשטרם קיימת תגובה של הצד שכנגד.

הנה כי כן, בית המשפט נסמך על ההנחה כי צד לא יטעה את בית המשפט בהבאת עובדות ובמיוחד כשמדובר בתצהיר, שניתן על ידי מנהל סניף הבנק, בבואו לבחון אם להעניק את הסעד המבוקש אם לאו.

ואכן, במקרה דנן, ניתן סעד ארעי - הכל על סמך האמור בבקשה ובתצהיר התומך בה.

על חומרת אי גילוי מלוא הפרטים העובדתיים הנצרכים בעת פניה בבקשה במעמד צד אחד, ראו רע"א 10873/07 חבשי נ' חבשי (ט.פ.).

8. אולם, הבנק לא הסתפק בכך והוסיף חטא על פשע בכך שבעת שניתנה לו ההזדמנות להסביר את פשר הדברים, התחכם בצורה המעוררת תהיות, האם זו דרכו של בנק.

יתר על כן, לא בכדי נדרש הבנק להתיחס לענין חזרתו של המשיב בניגוד למצוין בתצהיר, אולם כל זאת לא נעשה.

עורכת דין קהת החתומה על הבקשה, ציינה מפורשות בסעיף ד' לנימוקי הבקשה, כי למיטב ידיעת המבקש המשיב טרם חזר ארצה, זאת בבקשה שהוגשה ביום 24.6.2008, עובדה שלכאורה נוכח האמור בתגובת המשיב, על פניה אינה נכונה.

מצופה מעורך דין, כי מעת שנטענות כנגדו טענות כה קשות גם אם באופן נימוסי, כפי שנהג המשיב, יגיב על טענות אלו. מעת שלא התיחס לכך, כנראה שיש לקבל את אשר טען המשיב ככתבו וכלשונו, על כל החומרה שיש בכך.

9. די בכך לדחות את הבקשה מכל וכל.

התנהלות של צד בבית המשפט יש בה להשפיע גם על ההכרעה בעניינו, ובמיוחד משעסקינן בבקשה לסעד זמני במסגרת ערעור.

סעד זמני שכזה, יינתן במשורה ורק במקרים קיצוניים הואיל ולכאורה, מבחינת הזכות של המבקש, הרי נקבע כי תביעתו נדחתה בבית משפט קמא, על כל המשתמע מכך.

לכן, רק במקרים קיצוניים ייענה בית המשפט לבקשה שכזו. ראו: ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, (ט.פ.).

במקרה דנן, גם לגופם של דברים, אין מקום להיעתר למבוקש נוכח העובדה שהמשיב חזר ארצה בחלוף תקופה קצרה, ושוהה בארץ וכשאין בבקשה כל נימוק ראוי בנסיבות שכאלו, לשלילת חירותו שלו או של הערבים.

ההסדר בפני בית משפט קמא היה יפה לשעתו, בעת שהתביעה היתה תלויה ועומדת ואין בכך להורות כך גם היום.

יפים לענייננו הדברים שנקבעו ב-רע"א 2614/04 א.ב.ג.ד.ה בניה ופיתוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ – סניף קרית מוצקין (ט.פ.), בשינויים המחוייבים:

"הפרת חובת תום הלב החלה על בעל דין בניהול הליכי המשפט, המשתרעת על יחסיו עם בית המשפט ועם בעל הדין שכנגד, עלולה, בנסיבות מתאימות, לשלול ממנו את יומו בבית המשפט, ולמיצער, לגרור את חיובו בהוצאות על הפגיעה בהליך ועל הנזק שנגרם עקב כך לבעל הדין האחר ולציבור..."

10. לא למותר להוסיף, כי אם אכן היה חשש אמיתי וכנה לבנק כי המשיב יעזוב את הארץ לזמן ממושך או לצמיתות, חזקה כי היה מזדרז וממלא אחר התנאים.

11. לאור כל האמור, הבקשה נדחית וככל שעוכב ביטול היציאה מן הארץ כנגד הערבים, נוכח הסעד הזמני – יבוטל העיכוב מיידית.

בנסיבות הענין, ובהתחשב בכל המפורט לעיל, המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008).

ישעיהו שנלר, שופט

012465/08בשא052 אודליה