ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלוני נגד היועץ המשפטי לממשלה :

בע"מ 1511/07

המבקש:
פלוני

נ ג ד

המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה

2. מדינת ישראל משרד החינוך, התרבות והספורט

בשם המבקש: עו"ד ר' תומא

בבית המשפט העליון

החלטה

1. זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"מ 401/06 (השופטים ש' שטמר, י' עמית וי' וילנר) מיום 17.1.07, שלפיו התקבל ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתמ"ש 34400/99 (השופט כ' חיר, סגן-נשיא) מיום 5.10.06.

2. עניינה של הבקשה הוא קביעת גילו של המבקש. בשנת 1968 פנה המבקש למשרד הפנים בבקשה לתקן את גילו כך שיירשם כי נולד ביום 5.2.1943 ולא בשנת 1942. הגיל תוקן כמבוקש. המבקש לא עדכן את משרד החינוך, בו הועסק, בדבר השינוי בגילו וציין בכל דיווחיו כי הוא יליד 1942. עם פרישתו בשנת 1997, הגיש המבקש בקשה לפצותו בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים על בסיס תאריך לידתו הבלתי מעודכן – 1942. בבדיקה שנערכה במשרד חינוך התגלה תיקון הגיל ולאורו נקבע כי המבקש לא הגיע לגיל 55 בעת פרישתו לגמלאות משירות המדינה ולכן אינו זכאי לפיצויים שביקש. לאור דחיית בקשתו הגיש המבקש תביעה לבית הדין לעבודה. לכתב ההגנה צורפו מסמכים מתיקו האישי של המבקש במשרד מרשם התושבים, לפיהם תאריך לידתו של המבקש הוא 5.2.1943. במקביל, הגיש המבקש בקשה לשינוי גיל בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. בבקשתו זו לא הזכיר את בקשתו הקודמת לתיקון גיל לפני פקיד המרשם ואת העובדה שגילו תוקן בעבר. המבקש אף לא הציג את המסמכים אותם הציג לפקיד המרשם ולא את תעודת הלידה המעידה על לידתו בשנת 1943. בעת הדיון הופיע נציג היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש), והשאיר לשיקול דעת בית המשפט את הבקשה. בית המשפט לענייני משפחה נעתר לבקשה וקבע כי המבקש יליד 12.7.42. המבקש קיבל על יסוד פסק דין זה פיצויים ממשרד החינוך והתביעה בבית הדין לעבודה נמחקה לבקשת המבקש.

3. לאחר מתן פסק הדין ועם היוודע נסיבות מחיקת התביעה בבית הדין לעבודה הגישו היועמ"ש ומדינת ישראל-משרד החינוך התרבות והספורט (להלן: המשיבים), בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לשינוי קביעת גילו של המבקש חזרה לשנת 1943, בטענה כי בידיהם ראיות שלא היו בפני בית המשפט, ובהן התיקון הקודם בגילו של המבקש ותעודת הלידה בה החזיק. עוד טענו כי המשיבה 2, מדינת ישראל, לא היתה מיוצגת בהליך הקודם, נשוא פסק הדין. בית המשפט לענייני משפחה (השופט כ' חיר, סגן-נשיא) דחה את הבקשה על הסף בנימוק שפסק הדין מהווה מעשה בית דין גם כלפי המדינה וכי המונח "אדם מעוניין" שבסעיף 2 לחוק קביעת גיל, תשכ"ד-1963 (להלן: החוק), ענינו באדם שלא היה צד להליך הקודם לקביעת גיל ובכל מקרה אינו יכול לכלול את המדינה או את היועמ"ש, שכן ההליך הוגש נגד היועמ"ש בעצמו. על החלטה זו הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

4. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי בית המשפט לענייני משפחה טעה בפרשנות סעיף 2 לחוק, וכי "אדם מעוניין", כולל גם את היועמ"ש (או המדינה) או כל צד מעוניין. עוד קבע כי המבקש פעל בניגוד לתקנות המחייבות אותו להצהיר אם רישום גילו במרשם הוא רישום ראשון, ומכל מקום חובת תום הלב הטילה עליו חובה לעשות כן. לפיכך קבע כי הדיון יוחזר לבית המשפט קמא אשר ידון בבקשה לתיקון גיל לגופה.

מכאן הבקשה שבפניי.

5. המבקש טוען כי בקשתו מעלה מספר שאלות משפטיות ובהן פרשנות סעיף 2 לחוק ומשמעות ייצוג המדינה וגופיה על ידי היועמ"ש. לדעתו, בית המשפט התעלם מהעובדה שהמדינה על כל גופיה היתה מיוצגת בדיון בבקשתו, שכן ב"כ היועמ"ש הופיע לדיון וייצג את המדינה על כל משרדיה. אף אין חולק כי היתה מסירה כדין של הבקשה לתיקון גיל שהגיש. לדעתו, מאחר ולא הוגש ערעור על פסק הדין שניתן ללא התנגדות מצד ב"כ היועמ"ש, ולא התבקש ביטולו, מן הדין לקבוע, כי המשיבים מנועים מלהגיש בקשה לשינוי קביעת גיל על פי סעיף 2 לחוק. לטענת המבקש, "אדם מעוניין" כמשמעו בסעיף 2 לחוק, מדבר על אדם שלא היה צד לבקשה לתיקון גיל, ואינו כולל את היועמ"ש. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי הסתמך בהחלטתו על ההלכה לפיה על בעל דין אסור להעלות שתי טענות עובדתיות או משפטיות סותרות בשני הליכים משפטיים. ואולם, הלכה זו אינה חלה בענייננו שכן המבקש לא טען באף הליך משפטי אחר טענה סותרת לטענות שהעלה בבקשתו.

6. עיינתי בבקשה על נספחיה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. דומה שעיקר טרונייתו של המבקש היא כנגד האפשרות של המשיבים להגיש בקשה לשינוי קביעת גיל בהתאם לסעיף 2 לחוק, היא טענת המניעות. סעיף 2 קובע:

2. שינוי קביעת גיל
נקבע גיל לפי חוק זה, רשאי אדם מעונין לבקש מבית משפט השלום שינוי הקביעה על סמך ראיות שלא היו לפני בית המשפט; אולם אם הוגשה הבקשה לשינוי קביעת הגיל על ידי אדם שלפי בקשתו נקבע הגיל, רשאי בית המשפט שלא להיזקק לראיות שהמבקש יכול היה להביא לפני בית המשפט בשעת הדיון בבקשה הקודמת.

7. השאלה האם רשאים היועמ"ש ו/או המדינה על רשויותיה, להגיש בקשה לשנות קביעת גיל נדונה כבר על בבית משפט זה בשנת 1991. בפרשה זו החליט בית משפט השלום שלא לדחות על הסף את בקשת המשיבים - היועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות - לתקן את גילו של המבקש, כך שייקבע כי המבקש הוא יליד שנת 1924 ולא שנת 1926, כפי שהוחלט בפסק דין קודם של בית משפט השלום, בהתאם לבקשה שהגיש המבקש. בית משפט השלום דחה את טענתו של המבקש כי יש לדחות בקשה זו על הסף, בשל טענת מניעות, שהיתה מבוססת על כך שפסק הדין בדבר היותו של המבקש יליד 1924 ניתן בהסכמת ב"כ היועמ"ש. בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש ובית משפט זה דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי. בהחלטה נקבע (השופט ת' אור (כתוארו אז)):

"דין הבקשה להידחות. המשיבים רשאים היו לבקש את תיקון הגיל על אף פסק הדין הקודם, נוכח לשונו הברורה של סעיף 2 לחוק קביעת גיל תשכ"ד-1963. מה גם שפסק הדין הקודם, אשר ניתן לבקשת המבקש ובו נקבעה שנת לידתו כ-1924, ניתן על יסוד בקשה אליה לא צרף המבקש פסק דין שהיה ברשותו, אשר ניתן בפולין על פיו הוא יליד שנת 1926. המבקש היה חייב לצרף את פסק הדין מכוח הוראת תקנה 351(א)(4) של תקנות סדר הדין האזרחי" (רע"א 880/91 גרושקביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פרסם, 19.3.91))".

גם במקרה שלפנינו ובנסיבות העניין, היו רשאים המשיבים לבקש את שינוי קביעת גילו של המבקש, חרף הסכמת בא-כוחו של היועמ"ש למתן פסק הדין, לאור סעיף 2 לחוק. מאחר שהראיות אותן מבקשים המשיבים להביא בפני בית המשפט, לרבות בעניין שינוי קודם שנערך בגילו של המבקש, לא היו בפני בית המשפט לפני מתן פסק הדין, רשאים היו המשיבים להגיש בקשה לשינוי קביעת גילו של המבקש, ומן הראוי לבחון האם יש בראיות אלה כדי לשנות קביעה זו. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' בתמוז תשס"ז (25.6.07).

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: פלוני
נתבע: היועץ המשפטי לממשלה
שופט :
עורכי דין: