ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נתן חודגייב נגד מדינת ישראל :

1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

ב"ש 091533/08

בפני:

כב' השופטת דניה קרת-מאיר

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

נתן חודגייב

ע"י ב"כ עו"ד

דהרי אייל

העורר

נ ג ד

מדינת ישראל

ע"י פרקליטות המדינה

המשיבה

החלטה

1. נימוקי הערר:

הערר שבפני הינו ערר על החלטת בימ"ש לתעבורה בתל אביב (כב' השופטת פראג), על פיה נפסל רשיונו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ובשלב זה לתקופה של 9 חודשים מהיום.

בערר נאמר כי ביום 8.7.08 הוגש כנגד העורר כתב אישום, המייחס לו בין היתר עבירות של סירוב לבדיקת דם. הוגשה בקשה לפסילה עד תום ההליכים.

בנימוקי הערר פורטה התשתית העובדתית בשלושת האישומים:

העורר נהג ברכב ברח' סלמה בשעה 14:50, ביום 15.6.08.

העורר נהג ברכב כשהוא שיכור עפ"י בדיקת מאפיינים – עמידה לא יציבה, עיניים אדומות, מתנדנד.

העורר נדרש כדין להבדק בדיקת דם ושתן לצורך בדיקת שכרות וסרב לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב.

ביהמ"ש קבע כי קיימות ראיות לכאורה לאמור בכתב האישום.

העורר טען כי עיניו היו אדומות מכיוון שהעורר עובד כל הלילה במאפיה.

העורר העלה את השאלה המשפטית, האם דרישת השוטר לבדיקת דם או שתן היתה חוקית, שאם לא כן – אין הסירוב מקים את החזקה הקבועה בסעיף 64ד' (1) לפקודת התעבורה.

על מנת לחייב אדם לערוך בדיקת דם או שתן, חייב להתקיים חשד סביר למצב של שכרות אצל הנוהג בשעת נהיגתו.

העורר היה בחניה של התחנה המרכזית לאחר שקנה מתנה, כפי שעולה מקבלה אשר צורפה לערר.

העורר נהג במהירות אפסית כאשר חסמה אותו ניידת וקראה לו בכריזה לצאת מהרכב.

נטען כי לא היה חשד סביר לשוטר לבקש בדיקת דם מאדם בנסיבות אלה.

עוד נטען כי השוטר לא הסביר לעורר את משמעות הסירוב.

העורר לא השתמש בסמים מעולם, ולא הודה כי השתמש בסמים.

העובדה כי העורר צנום ועיניו אדומות מעבודת לילה, אינה מהווה ראיה לכאורה לביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

עוד נטען כי 9 הרשעות קודמות, רובן על עבירות קנס, אינן מצביעות על מסוכנות.

העורר ציין כי יש לו 4 ילדים, כאשר הקטן הוא בן 4 חודשים ואמור לעבור ניתוח לב פתוח.

העורר אינו עובד מתאריך הפסילה מיום 8.7.08, ונגרם לו לדבריו עוול משווע.

2. הדיון במעמד הצדדים:

בדיון שבפני הפנה ב"כ העורר לע"פ 1641/04, בו נקבעה ההלכה כי שוטר רשאי לדרוש בדיקת דם בתנאי שיהיה חשד סביר.

כמו כן קיימת חובה לשוטר להסביר לחשוד את משמעות הסירוב.

ב"כ העורר חזר על נסיבות האירוע, וטען כי לא היה כל חשד סביר לדרוש את הבדיקה. מי שעובד כל הלילה בעבודה קשה, סביר להניח שיהיה בעיניים אדומות בצהרי היום.

העורר מוכן לעבור בדיקה שבועית ובמשך תקופה ארוכה, על מנת להוכיח את טענתו על פיה אין הוא משתמש בסמים.

הפסילה שהוטלה הינה ל- 9 חודשים, הוטלה ללא כל מסוכנות, שכן עברו של העורר אינו מכביד. מדובר ב- 9 עבירות טכניות במשך 16 שנות נהיגה.

ב"כ העורר כי אינו מסכים אפילו לראיות לכאורה בתיק.

העורר ביקש כי יתחשבו במצבו אשר פורט למעשה כבר במסגרת הערר.

ב"כ המשיבה הפנתה לדוחות פעולה, מהם עולה כי שוטר הבחין בעורר עם עיניים אדומות, אשר ירק מפיו חומר שחור שלטענתו היה טבק. כל אלה עוררו את חשד השוטרים ובוצעה לו בדיקת מאפיינים.

העורר ביקש לחלוץ נעליים והתנדנד ולא ערך את הבדיקה עפ"י הנדרש. עמידתו היתה לא יציבה.

ב"כ המשיבה ציינה כי בסמים אין ריח של אלכוהול, והתרשמות השוטר במקרה הנוכחי היתה בגדר חשד סביר.

ב"כ המשיבה הפנתה למסמך כתוב מש/1, ממנו עולה כי העורר סרב לחתום עליו, כאשר מסמך זה מזהיר אותו מפני המשמעות המשפטית של אי הסכמה לעבור את הבדיקה שנדרשה ממנו.

גם בדוחות הפעולה ציין השוטר כי הסביר לעורר את משמעות אי ההסכמה.

3. החלטה:

בכתב האישום צוין כי העורר נהג ברכב כשהוא שיכור, על פי בדיקת מאפיינים: עמידה לא יציבה, עיניים אדומות ומתנדנד.

עוד נאמר כי העורר נדרש כדין להבדק בדיקת דם ושתן לצורך בדיקת שכרות-סמים

וסרב, לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב.

בבקשה להארכת פסילה עד תום ההליכים צוין כי לנוכח העובדה שעיני העורר, אשר נעצר לביקורת בעת שנהג ברח' סלמה בת"א, היו אדומות ולאור חשד לשימוש בסמים התבקש העורר למסור בדיקת שתן כדין וסרב.

עוד צוין כי כאשר נעצר העורר היו עיניו אדומות, הוא הזיל רוק, התנדנד ולא היה יציב.

בפני בימ"ש קמא הוגש חומר החקירה.

בדו"ח הפעולה מיום 15.6.08 נאמר כי בבדיקה לרכב נבדקו פרטי העורר ובבדיקת המסוף הסתבר כי לעורר רישום על עבירות סמים.

השוטר שאל את העורר האם הוא משתמש בסמים, ותשובתו היתה כי הוא השתמש בעבר אבל היום לא. צוינו עיניו האדומות, ונאמר לעורר כי הוא מעוכב לצורך בדיקת שתן בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים.

העורר טען כי בעבר השתמש בסם מסוג חשיש והיום אינו משתמש.

לאחר סירוב ראשוני הסכים לבוא לתחנה.

העורר טען כי דיבר עם עוה"ד שלו, אשר יעץ לו לא לתת דגימת שתן.

בדו"ח נאמר במפורש, כי השוטר הודיע לעורר שבסירובו לבצע את הבדיקה ייחשב כמי שנוהג תחת השפעת סמים, ותשובתו היתה כי לא אכפת לו. בתחנה הודע לו פעם נוספת כי עליו להבדק בדיקת דם או שתן, והעורר סרב שוב שכן טען שהוא מפחד ממחטים.

השוטר הסביר לו את תוצאות הסירוב ומילא טופס בהתאם וקרא אותו לעורר.

לאחר מכן בוצעה לעורר בדיקת מאפיינים.

כמו כן הוצג בפני בימ"ש קמא מש/1, דרישה למתן דגימת דם ושתן. על גבי הטופס נאמר כי העורר "לא יודע לא רוצה", והשוטר ציין כי העורר מסרב לחתום על הטופס.

בימ"ש קמא סקר את חומר החקירה המפורט לעיל והגיע על פיו למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי להביא להרשעת העורר בדין.

מקובלת עלי לחלוטין מסקנה זו של בימ"ש קמא.

יש לציין כי במסגרת הערר טען העורר כי מעולם לא השתמש בסמים ומעולם לא הודה כי השתמש בסמים.

טענה זו אינה נכונה על פניה, כפי שעולה באופן ברור מחומר החקירה שהיה מונח בפני בימ"ש.

מקובלת עלי גם קביעתו של בימ"ש קמא באשר למסוכנות העורר, תוך כדי ציון העובדה כי העורר נוהג משנת 92', ולחובתו 9 הרשעות קודמות אשר אינן אמנם בגדר עבר תעבורתי מכביד.

עם זאת, בימ"ש ציין כי די בנסיבות ביצוע העבירה כדי להעיד על המסוכנות. האסמכתאות אליהן הפנה בימ"ש לענין נהיגה בשכרות רלוונטיות בהתאמה גם לענין נהיגה תחת השפעת סמים.

כמו כן, מקובלת עלי המסקנה כי מדוחות הפעולה אשר ערכו השוטרים, עולה כי קיים חשד סביר אשר הצדיק את עריכת הבדיקה. קיומו של חשד סביר תתעורר באופן וודאי לאחר בדיקת מאפייני הנהיגה בהשפעת סמים, כפי שעולה מטופס הבדיקה.

בימ"ש ציין כי התנהגות העורר מעוררת חשד, שכן אין הוא יכול לעמוד עמידה יציבה, מתנדנד, יורק וכאשר נחקר תחת הזהרה ואינו משיב.

תיאור עובדתי זה מהווה למעשה את הבסיס לתשתית הראייתית לכאורה לביצוע העבירות.

בימ"ש קמא אף ציין את העובדה כי המשיב התייעץ בפלאפון עם עו"ד אשר אמר לו לסרב לבדיקה.

מתוך חומר החקירה שהוצג בפני, עולה בבירור כי הוסברה לעורר הן הדרישה לערוך את הבדיקה והן משמעות אי ההסכמה.

מולא טופס דרישה למתן הדגימה, מש/1, כאשר העורר סרב באופן מפורש לחתום.

יתרה מזאת, הסרוב לבצע את הבדיקה נעשה על ידי העורר לאחר התייעצות עם עו"ד.

בכך התמלאו כל דרישות סעיף 64ב' (ב) לפקודת התעבורה.

לאור האמור לעיל, אינני רואה מקום להתערב בדרך כלשהי בהחלטת בימ"ש קמא ודין הערעור להדחות.

המזכירות תודיע טלפונית לב"כ הצדדים על מתן ההחלטה.

ניתנה היום, 3 באוגוסט 2008, בהעדר הצדדים.

ד. קרת-מאיר, שופטת