ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארז )ג.ז.( ייעוץ כלכלי נגד שושנ :

1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשא005008/07

בשא 5665/07

פשר 530/02

לפני:

כבוד השופטת חנה בן-עמי

04/08/2008

בעניין:

1. ארז (ג.ז.) ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ

2. ישעיהו לאה

ע"י ב"כ עו"ד יוסי צור

עו"ד אמיר שושני

כונס הנכסים הרשמי

המבקשים-המערערים
הנאמן

הכנ"ר

פסק דין

שני ערעורים על החלטת עו"ד אמיר שושני, נאמן על נכסי החייבת לאה ישעיהו (להלן: "הנאמן" ו"החייבת", בהתאמה), מיום 6.2.2007, במסגרתה התקבלה באופן חלקי תביעת החוב שהגישה חברת ארז (ג.ז.) ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ (להלן: "חברת ארז" או "החברה"), כך שנקבע כי היא זכאית לקבלת סך של 559,842 ₪ [שהוא פחות ממחצית סכום התביעה המקורי].

בעוד שהחייבת מלינה על עצם קבלת תביעת החוב, טוענת החברה כי על הנאמן היה לאשר את התביעה גם ככל שהיא מתייחסת להפרשי ריבית והצמדה וכן לתשלומי פיתוח שונים שלשיטתה אינם שנויים כלל במחלוקת.


להלן העובדות הצריכות לעניין:

1. ביום 4.11.02 הוכרזה החייבת פושטת רגל לבקשת נושה שלה, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ. כעולה מחוות דעתו של כונס הנכסים הרשמי שניתנה במסגרת התיק העיקרי, הסתבכותה של החייבת בחובות הנטענים נגדה נוצרה בעיקר נוכח יפויי כוח שנתנה לאחיה, אריק זמיר (להלן: "זמיר"), מנהלה של החברה ובעל השליטה המהותי בה. ביפויי הכוח נעשה שימוש לצורך רכישת הזכויות בשלושה נכסים שונים, בערים ירושלים, בית שמש ובאר שבע (להלן: "הנכסים") ונטילת הלוואות בשמה של החייבת לצורך רכישת אותם נכסים, הלוואות שבשלב מסוים לא הוחזרו ומכאן החובות.

תביעה שהוגשה על ידי זמיר לסעד הצהרתי כי הנכסים הם בבעלותו וכי החייבת שימשה רק כ"אשת קש" לצורך רכישתם נדחתה מנימוקים שונים, הגם שטענתו של זמיר כי הנכסים נרכשו בעיקר מכספיו התקבלה (תמ"ש 16781/98). במסגרת הליכים מאוחרים יותר (ת"א 1371/03 ישעיהו נ' זמיר, ת"א 14257/03 ישעיהו נ' בנק לאומי) נקבע , בין היתר, כי זמיר הפר את התחייבויותיו כלפי החייבת, שעניינן כי לא תוטל עליה כל התחייבות כספית בנוגע לנכסים.

2. תביעת החוב נשוא החלטת הנאמן בערעורים שבפניי הוגשה ביום 11.9.02 על-ידי החברה לה המחו זמיר וכן חברת א.ר. (זמיר) ייעוץ כלכלי בע"מ (להלן: "חברת זמיר") את זכויותיהם בענין תביעת החוב הוגשה בגין תשלומי משכנתא שוטפים, הוצאות בנייה ותשלומים אחרים אותם ביצעו כנטען הממחים בגין רכישת הנכסים.

אף שהנאמן מצא כי המחאת הזכות כאמור הינה מלאכותית ונועדה לעשות הפרדה מלאכותית בין חובותיו של זמיר לבין זכויותיו, התקבלה תביעת החוב בחלקה, תוך שצויין על-ידו: "...נוצר מצב אבסורדי ולפיו, את התשלומים בגין הנכסים ביצע אריק זמיר בעצמו או באמצעות התובעת [חברת ארז, ח'ב'], אך הנכסים נרשמו על שם פושטת הרגל. לפיכך, לא נותר לי אלא להכריע, כי על פושטת הרגל להשיב לאריק זמיר את כל אותם סכומים אשר שילם בגין הנכסים אשר בסופו של יום נרשמו על שמה" (סעיף 8 להחלטה).

בהתאם לאמור ערך הנאמן דיון פרטני בסכומים שנתבעו, קיבל את חלקם נוכח תיעוד מספק ודחה היתר בגין העדר תיעוד כלל או בגין קבלות שלשיטתו לא היו מהימנות מספיק נוכח העובדה כי הוצאו על-ידי חברה אחרת שהיתה בשליטתו של זמיר – בוני ירושלים (ג.ז.) חברה קבלנית לתכנון בע"מ (להלן: "בוני ירושלים").

כן נערך קיזוז של סך 55,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית והוצאות משפט. סכום בו חוייב זמיר במסגרת פסה"ד בת"א 14257/03 הנ"ל, לטובת החייבת, תוך שצויין כי גם שהתובעת היא למעשה חברת ארז, משעל פניו הומחו הזכויות כדי "להתחמק" מהקיזוז האמור, ומשזמיר הוא בעל השליטה המהותי בחברה ואף חתם בשמה במסגרת כתב המחאת הזכויות, יש לאפשר הקיזוז האמור.

על החלטה זו הוגשו שתי הבקשות לעיל.

3. בבש"א 5665/07 עתרה החייבת לביטול החלטת הנאמן, תוך שפורטה באריכות מערכת היחסים בין זמיר לבין החייבת, בה, כנטען, ניצל זמיר את מצוקתה של האחרונה, ובכך שהחתים אותה על ייפויי הכוח האמורים ונטל בשמה הלוואות גרם למעשה להתמוטטותה הכלכלית. כן צוינו הליכים נוספים בהם היה מעורב זמיר ומהם עולה, לשיטת החייבת, כי מדובר ב"נוכל סדרתי אשר הונה בעבר אנשים ולרבות בני משפחתו. אריק זמיר לא מהסס לשקר חדשות לבקרים... מדובר באדם לא אמין ולא מהימן" (סעיף 13 לבקשה). לאור האמור נטען, כי נוכח הקביעות המשפטיות בעניינם של החייבת וזמיר, לפיהן האחרון התחייב בפני החייבת כי לא יוטלו עליה כל חיובים כספיים בגין עסקאות המקרקעין, היה על הנאמן לדחות את תביעת החוב ואף להגיש תביעה כנגד זמיר על מנת להשית את חובות החייבת עליו.

לחילופין נטען, כי על הנאמן היה להעביר את תביעת החוב לבירור במסגרת תביעה אזרחית נוכח טיב ומהות הטענות בפי החייבת.

כמו כן נטען כי "טעה הנאמן עת אישר תביעת חוב ללא בדיקה מקיפה של כלל הנסיבות בעניין וטענות פושטת הרגל שעמדו בפניו" (סעיף 34 לבקשה), וכי לא ניתן היה להסתמך על התיעוד שצורף לתביעת החוב לאור הקביעות החוזרות ונשנות בדבר מעשי הרמייה שנעשו על ידו, ובין היתר הרשעתו בעבירות מס שעניינן אי דיווח או דיווח כוזב לרשויות המס.

4. בתגובת הנאמן נטען, כי נוכח ההכרעה השיפוטית בעניין זכויותיה של החייבת בנכסים, העובדה כי הייתה בפועל צד לרכישתם ומשאין חולק כי זמיר ביצע חלק מהתשלומים האמורים, לא היה בידיו אלא לקבל את תביעת החוב. עוד לשיטתו, אין בהתחייבותו של זמיר לחייבת כי בגין רכישת הנכסים לא תוטל עליה כל התחייבות כדי לשנות מכך, שכן "לא ניתן מצד אחד לטעון כי לנושה אין זכות בנכסים, ובאותה נשימה לטעון כי הוא חייב לשלם את תמורתם" (סעיף 2 לתגובה). עוד לטענתו, נסיבותיו האישיות של זמיר ומערכת היחסים בינו לבין החייבת אינה יכולה להשליך על זכותו לקבלת הכספים נוכח סמכויותיו המצומצמות של הנאמן במסגרת בדיקת תביעות חוב, שאינן מאפשרות לו להיזקק לשיקולי צדק ותום לב.

בתגובה לטענות החייבת אודות טיבן של האסמכתאות שעמדו בבסיס התביעה טען הנאמן, כי מדובר במסמכים של צדדים שלישיים ולא של זמיר, ומכאן שלא היה מקום לפוסלם באופן גורף אך בשל התנהלותו בעבר של זמיר, וכי מכל מקום ניתן לחייבת ולבאי-כוחה יומם במסגרת בירור תביעת החוב, אולם אלו לא טרחו להגיב לגוף התביעה.

ד י ו ן

5. עיון בהחלטה נשוא הערעורים מעלה, כי קבלת תביעת החוב של החברה נעשתה בהתבסס על עילה של עשיית עושר ולא במשפט, ובלשונו של הנאמן:

"נוצר מצב אבסורדי ולפיו, את התשלומים בגין הנכסים ביצע אריק זמיר בעצמו או באמצעות התובעת, אך הנכסים נרשמו על שמה של פושטת הרגל. לפיכך, לא נותר לי אלא להכריע, כי על פושטת הרגל להשיב לאריק זמיר את כל אותם סכומים אשר שילם בגין הנכסים אשר בסופו של יום נרשמו על שמה" (סעיף 8 להחלטה).

אם כן, האספקלריה המתאימה היא זו של דיני עשיית עושר ולא במשפט, כאשר טענתה העיקרית של החייבת היא כי משזמיר התחייב כי רכישת הנכסים לא תטיל עליה חיוב כלשהו, ומשבסופו של יום אותם נכסים הביאו אותה לכדי פשיטת רגל, עקב אי תשלום חובות המשכנתא שרבצו על הנכסים, השבת השקעותיו של זמיר בנכסים אלו אינה צודקת.

6. סעיפים 1-2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, שעניינם חובת ההשבה והפטור ממנה, קובעים כדלקמן:

"1. חובת ההשבה

(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.

2. פטור מהשבה

בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1 , כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת" (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור – ח'ב').

הגם שבהלכה הפסוקה נקבעו קווים מנחים לקיומן של אותן נסיבות "העושות את ההשבה בלתי צודקת", לא הותוותה רשימה סגורה של מקרים כאלה:

"בקביעת חובת ההשבה מיישמים את שיקולי הצדק והיושר לנושא התעשרותו של הנתבע בלבד. די בכך שההתעשרות היתה שלא על-פי זכות שבדין כדי להוביל למסקנה כי היא בלתי-צודקת, על-פי מבחן הצדק והיושר, ולהעמיד את חובת ההשבה על כנה. שיקולי צדק אחרים - כאיכות העשייה שהצמיחה לנתבע את התעשרותו, אופי יחסי הצדדים, רמת מוסריותם בהתנהגותם זה כלפי זה בפרשה נשוא הסכסוך, וכל כיוצא-באלה - אינם מובאים בחשבון. לא כן הדבר עת נדרשים לשאלה אם מתקיימות נסיבות העושות את ההשבה לבלתי-צודקת; כאן מיישמים את שיקולי הצדק והיושר לבדיקת גורמים רבים ושונים, בכללם גם, ואולי בראש ובראשונה, מוסריות התנהגותם של הצדדים זה כלפי זה; ורק אם המסקנה המתחייבת הינה, שאכיפת חובת ההשבה (במלואה או בחלקה) על הנתבע הינה יותר בלתי-צודקת מאשר אי אכיפתה, או אכיפתה החלקית, פוטרים את הנתבע מן ההשבה, כולה או מקצתה" (ע"א 588/87 כהן נ' שמש, פ"ד מה(5) 297 , 325 (1991) להלן: "עניין כהן").

וכן –

"האמירה "נסיבות אחרות" מציבה מושג מסגרת בלבד. מילוי המסגרת בתוכן הוא תפקידו של בית המשפט...סעיף 2 מיועד לאפשר לבית המשפט להגיע להכרעה שתעשה צדק יחסי בין הצדדים, באותם מקרים שבהם מוכח לו, כי חיוב הזוכה בהשבה (או בהשבה מלאה) עלול לגרום לו עוול גדול מזה שייגרם למזכה, אם יופטר הזוכה מן ההשבה, או מחלקה...

יתר-על-כן: בצד תכליתם לעשות צדק עם מי שרכושו, או זכויותיו, נוצלו על-ידי הזולת להפקת התעשרות בלתי-צודקת, מכוונים דיני עשיית עושר ולא במשפט ליישם נורמה של מוסר חברתי, על-פיה לא יצא החוטא נשכר" (שם, בעמ' 326-328).

ואמנם, בחינת כלל נסיבות המקרה דנן מובילה למסקנה כי קבלת תביעת החוב משמעה השבה בלתי צודקת, מהנימוקים הבאים:

אין חולק, והדבר נקבע לא אחת במסגרת ההתדיינויות הקודמות בין הצדדים, כי הנכסים נרכשו בשמה של החייבת הגם שהוסכם כי בעלותה בהם תהיה פורמלית בלבד וכי לא תוטל עליה כל התחייבות ביחס לנכסים אלו. הגם שהחייבת לא היתה תמת לב לחלוטין, שהרי הסכימה ליתן יד למעשה שנועד להונות את מינהל מקרקעי ישראל ולעקוף את ההגבלות שנקבעו על ידו בהתייחס להגשת הצעות במכרז, בשקלול כלל נסיבות העניין, ובהם גילה המתקדם, היות זמיר אחיה הקטן, פערי הכוחות בין הצדדים – מחד גיסא אח משכיל ומאידך גיסא אחות קשת יום המעידה כי היא בקושי יודעת קרוא וכתוב, אשמו של זמיר בעסקאות לרכישת הנכסים מהמינהל גדול לאין ערוך מאשמתה של החייבת.

בנוסף, הגם שזמיר השקיע מכספיו ברכישת ובהשבחת הנכסים, בסופו של יום מאזן החובות בגינם עלה בצורה ניכרת על ערכם ועל הרווחים שיכלה החייבת להפיק מהם. בגין תשלומי המשכנתא שלא שולמו על ידי זמיר על נכסים אלו, בניגוד להתחייבותו המפורשת כלפי החייבת, הגיש נגדה בנק לאומי בקשה להכרזתה פושטת רגל.

בנסיבות אלו, והגם שמבחינה רעיונית קמה לחייבת התעשרות עם רישום הנכסים על שמה, הרי שהשינוי הקיצוני בנסיבות שחל לאחר רכישתם, שתחילתו במחדלו של זמיר לפרוע את תשלומי המשכנתא וסופו בהכרזתה של החייבת פושטת רגל עקב אי העמידה בתשלומים, מוביל למסקנה כי השבת הסכומים שהושקעו בנכסים לחברה (אליה הומחו זכויותיו של זמיר, שהוא מנהלה ובעל השליטה בה) היא השבה בלתי צודקת (על שינוי מהותי בנסיבות כהצדקה לפטור מהשבה ראו עניין כהן, בעמ' 325, 332-333).

מהמורם לעיל עולה, כי דין תביעת החוב שהגישה החברה להידחות.

לפיכך אני מקבלת הערעור שהוגש על-ידי החייבת ומבטלת החלטת הנאמן בתביעת החוב שהגישה החברה. ממילא מתייתר הדיון בערעור שהוגש מטעם החברה בהתייחס לראשי התביעה שנדחו בהחלטה.

ניתנה היום, ג' באב תשס"ח (4 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 4.8.08.

חנה בן-עמי, שופטת

שרה