ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עירית ראשון לציון נגד א.ח. טופ מן שירותי כ"א בע"מ :

בפני כבוד השופטת הלית סילש

תובעת

עירית ראשון לציון

נגד

נתבעים

1.א.ח. טופ מן שירותי כ"א בע"מ
2.אסף ציון טביאנה
3.חגית פז מנור

פסק דין

(בעניינה של הנתבעת 3)

לפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת 3 להוסיף ולשלם לידיה חוב ארנונה המתייחס לתקופה שבין ה – 15.11.2006 לבין ה – 15.10.2007.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעת 1 שכרה את הנכס ברחוב רוטשילד 55 בראשון לציון (להלן: "המושכר"), ואף דיווחה על חתימת הסכם השכירות אך נמנעה מתשלום יתרת החוב של דמי הארנונה נשוא תביעה זו.

לשיטת התובעת, היו הנתבעים 2 ו – 3, בתקופה הרלוונטית, בעלי מניות בנתבעת 1 חברת א.ח. טופ מן שירותי כ"א בע"מ (להלן: "החברה") וכי מקום בו החברה אינה פעילה עוד והתנהלו כנגדה הליכים משפטיים מרובים, מתקיימים התנאים הנקובים בהוראות הדין על מנת לחייב את הנתבעים 2 ו – 3 במלוא חיוביה של החברה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת 3 כי מניות החברה הוחזקו על ידה וע ל ידי הנתבע 2 בחלקים שווים אלא שזמן קצר לאחר הקמת החברה עלו יחסי השותפים על שרטון וביום 9.12.2005 נחתם הסכם פרישה במסגרתו הועברו המניות אשר הוחזקו על ידי הנתבעת 3 או מי מטעמו וממילא לא נותרה הנתבעת 3 כבעלת מניות או מנהלת בחברה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות. טעמיי להלן.

הוכח בפני כי הנתבעת 1 שכרה את הנכס וכי החוב שנותר הינו זה הנתבע. בעניין זה מצאתי את עדותה של המצהירה מטעם התובעת כמהימנה.

המחלוקת המהותית בין הצדדים לא נגעה לשאלת קיומו של החוב, אלא לשאלת זהות האדם אשר צריך לשאת בו.

לשיטת התובעת מקום בו שכרה הנתבעת 1 את הנכס ומתקיימים התנאים הנקובים בסעיף 8 ג לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג-1992 (להלן: "חוק ההסדרים") כמו גם סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה") הרי יש מקום לחייב את הנתבעת 3 כמי שהייתה בעלת מניות.

ואולם, התובעת לא הוכיחה כי אכן מתקיימים התנאים הנקובים בהוראות הדין לצורך חיובה של הנתבעת 3. למעשה, התובעת מסתמכת על הרישום ברשם החברות בו הופיעה הנתבעת 3 כבעל מניות גם בזמנים הרלוונטיים ליצירתו של החוב נשוא התביעה.

ואולם, בהתאם להוראות פקודת החברות, התשנ"ט-1999, הרישום של הבעלות במניות ברשם החברות הוא דקלרטיבי בלבד. הרישום המחייב הוא זה המתנהל במשרדי החברה עצמה. לא הוצג בפני ספר בעלי המניות של החברה ומכאן שלא הוכח כי הנתבעת אכן הייתה רשומה כבעלת מניות בתקופה הרלוונטית.

אני ערה לכך כי הרישום מקים חזקה מסוימת. נוכח כך ביקשתי להוסיף ולבחון, מהותית, האם החזיקה הנתבעת במניות החברה בזמנים הרלוונטיים להיווצרותו של החוב . הנתבעת הגישה לעיוני הסכם אשר נחתם בינה לבין הנתבעים 1 ו – 2 ובמסגרתו נקבעו הוראות פרישתה של הנתבעת 3 מן החברה. הסכם זה נחתם עוד בחודש דצמבר 2005, דהיינו, קודם שכירת המושכר והיווצרותו של החוב .

התובעת לא הוכיחה כי מדובר בהסכם פיקטיבי ולמעשה מהראיות אשר הונחו בפני עולה כי אכן מדובר בהסכם אשר הצדדים, לכאורה, פעלו על פיו.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי בהתאם להסכם הוחזקו מניות הנתבעת 3 בנאמנות במשך תקופה ארוכה, וכי בפועל, נוכח אי עמידת הנתבעים 1 ו – 2 בהוראות אותו הסכם, נותרו המניות בחזקתה של הנתבעת 3.

כראיה לעובדה זו, ביקשו הנתבעים להציג את העובדה כי הרישום ברשם החברות, במשך שנים ארוכות לאחר החתימה על הסכם ההיפרדות, נותר כשהוא משקף את בעלותה של הנתבעת 3 בחלק ממניות החברה.
בנוסף, הצביעה התובעת על העובדה כי כנגד הנתבעת 3 הוגשה תביעה נוספת ע"י מוסד פיננסי עקב חובות הנתבעת 1.

מאידך, הציגה הנתבעת 3 לעיוני הודעה העברת מניות אשר נשלחה לרשם החברות בחודש יוני 2006. כמו גם שטר העברת מניות אשר נחתם בין הנאמן לנתבע 2 המתייחס למניות החברה.

התנהלות הנתבעת 3 ככל שהיא נוגעת להעברת המניות, אכן לוקה בחסר. באחריות הנתבעת 3 היה לוודא כי המניות אשר היו בבעלותה מועברות כדבעי, גם בהיבט הדקלרטיבי ברשם החברות.

העובדה כי הנתבעת 3 הייתה מיוצגת, כטענתה, באותה עת, אין בה כדי לאיין את אחריותה בנושא זה.

עם זאת, בהיבט המהותי – איני סבורה כי ניתן לראות את הנתבעת 3 כמי שהמשיכה והחזיקה במניות החברה, לאחר חודש יוני 2006.

הנתבעת 3 העידה, כי בחודשים שלאחר החתימה על הסכם ההיפרדות, שולמו הכספים הנקובים בסעיף 9 להסכם, כמו גם שוחרר הש עבוד על הרכב.
התובעת, לא הציגה ולו בדל ראיה המלמד אחרת.

אין בעצם הגשתה של תביעה כספית כנגד הנתבעת 3, בשנת 2009 או בשנת 2010, כדי ראיה לכך שההסכם מיום 9/12/05, לא קוים. אני ערה, לבקשת התובעת לקבלת מסמכים ביחס להליך אשר התנהל או מתנהל בין המוסד הבנקאי לבין הנתבעת 3, ואולם בעניין זה יודגש כי ההליך שבפני הינו הליך בסדר דין מהיר ועניינו תביעה משנת 2009. בנסיבות אלו, ככל שביקשה התובעת לקבל צו לגילוי מסמכים זה או אחר, ראוי היה שתעשה כן לפני חודשים ארוכים.

גם מקום בו היה מוכח כי הנתבעת 3 הינה בעלת שליטה בנתבעת 1, היה עלי להוסיף ולבחון האם מתקיימים הוראות הדין והפסיקה באשר להברחת נכסים מן החברה לנתבעת 3. גם בעניין זה, לא הונח בפני המצע הראייתי המצדיק הטלת חבות על הנתבעת 3.

צודקת באת כוח התובעת בטענה על פיה ניתן ללמוד מהסכם ההיפרדות על ביצוע תשלומים מן החברה לנתבעת 3. עם זאת, ההסכם הינו מחודש דצמבר 2005, ומעדות הנתבעת 3 עלה כי התשלומים בוצעו כמפורט באותו הסכם במהלך ארבעת החודשים שלאחר חתימתו . הסכם השכירות נחתם רק בחודש אוקטובר 2006, ותקופת השכירות החלה רק ביום ה- 15/11/06. מנתונים אלו ניתן ללמוד כי שעה ששולמו לנתבעת 3 כספים, לא היה קיים כלל חוב של הנתבעת 1 כלפי התובעת וממילא לא הוכח שהיה קיים באותה עת חוב כלפי צד ג' כלשהו. בנסיבות אלו, לא ניתן לראות את הנתבעת 3 כמי אשר הבריחה נכסים מן החברה.

יש ממש בטענות התובעת בדבר החשיבות בתשלום וגבייה של דמי הארנונה. הציבור בכללותו נהנה מן התוצר של תשלומים אלו ומקום בו ימנע מחזיק מתשלום דמי הארנונה יהיה בכך כדי להטיל חבות נוספת על תושבים אחרים או לחילופין כדי לגרוע מיכולתה של הרשות המקומית ליתן שירותים לאלו הגרים בתחומיה.
יחד עם זאת וכפי שציינתי לעיל, עניינו של תיק זה אינו נוגע לשאלת החבות אלא לשאלת זהות המשלם הנכון .

משלא עמדה התובעת בנטלים המוטלים עליה לצורך הוכחת התקיימותם של התנאים הנקובים בהוראות סעיף 8 ג' לחוק ההסדרים וסעיף 119 א (א) לפקודת מס הכנסה, אין מנוס מדחיית התביעה.

באשר לשאלת ההוצאות, נתתי דעתי לעובדה כי תביעה זו הוגשה על בסיס נתונים המופיעים ברשם החברות ושעה שהנתבעת נמנעה מלעדכן במשרד הפנים את כתובתה לעניין משלוח מכתבי התראה, אני סבורה כי בנסיבות אלו, אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת הנתבעת אלא שיש להורות על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

סוף דבר,
התביעה נדחית – אין צו להוצאות.

המזכירות תתבקש לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.
זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום, ו' בכסלו תשע"ג , 20 נובמבר 2012 , בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עירית ראשון לציון
נתבע: א.ח. טופ מן שירותי כ"א בע"מ
שופט :
עורכי דין: