ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק מזרחי טפחות בע"מ נגד שחר :

בפני כבוד הרשם יוסף בן-חמו

המבקשת
מיכל נאוס , ת.ז. XXXXXX810

נגד

המשיב
בנק מזרחי טפחות בע"מ

החלטה

בפניי שתי בקשות שהגישה המבקשת, גב' מיכל נאוס – הנתבעת 2, (להלן: " המבקשת"). האחת, לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגדה, והשנייה, לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו עליה לבקשת התובע, בנק מזרחי טפחות בע"מ, (להלן: "המשיב" ו/או "הבנק") במסגרת התובענה .

בהחלטה מיום 24/05/1 1, במעמד צד אחד, הורה כבוד השופט עילבוני על מתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיבה ובה חלטה נוספת מאותו יום הורה כבוד השופט עילבוני על הטלת עיקולים על נכסים וזכויות השייכים למשיבים שונים, ובכללם המשיבה.
הדיון שנקבע במעמד הצדדים נדחה מפעם לפעם לבקשת הצדדים.

ביום 06/07/11 הגישה הגב' נאוס בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. בדיון שנערך ביום 11/07/11 גם כן בפני השופט עילבוני, הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות כמפורט בפרוטוקול, במסגרת ן הוסכם, בין היתר, כי תינתן למבקשת ארכה להגשת בקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ולביטול העיקולים שהוטלו עליה . הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.
לאחר מכן, פנתה המבקשת בבקשה לביטול עיכוב היציאה וביטול העיקולים.

בדיון מיום 09/09/12 נחקרו גב' מיכל אינגר, מנהלת תחום בנקאות אישית בסניף כרמיאל של הבנק, אשר הגיש ה תצהיר עדות ראשית מטעם הבנק , והמבקשת, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ובתום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

נימוקי הבקשה:
המבקשת טענה כי אינה מעורבת בפרשה, אינה יודעת מה ארע שם, לא הרוויחה דבר מהפרשה ואף הפסידה ממנה, ואין לה מה לתרום לבירורה. לטענתה, הבנק לא הציג כל ראיה ואף לא ראשית ראיה הקושרת אותה לפרשה - אין שום חשבון על שמה הקשור לפרשה, היא לא פעלה באף אחד מהחשבונות נשוא הפרשה ו לא הועברה לחשבונה בבנק אגורה אחת מן הפרשה. כמו כן, לטענתה, למרות שלטענת הבנק היא גורם מרכזי בפרשה, הוא לא טרח לשלוח לה שאלון ולא הפנה אליה ולו שאלה אחת ואילו ידעה ו/או היתה מעורבת בפרשה, חזקה כי היתה נמלטת עם או אחר בעלה, קל וחומר כאשר היו בידיה עשרה ימים לעשות כן, והעובדה שנשארה בארץ מדברת בעד עצמה.

המבקשת טענה כי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי על המבקש סעד זמני מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט על סמך ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה. לפיכך, על הבנק להבהיר היטב מהי עילת התביעה אותה הוא מפנה כלפיה והדבר חל במידה לגבי הטלת עיקולים, קל וחומר כאשר העיקול הוא על סך 10 מיליון ₪. עם זאת, לטענתה, שאלה פשוטה זו – מהי עילת התביעה – זוכה לתשובות מגומגמות ומזגזגות ולא בכדי ועד היום הבנק לא יודע בוודאות מה רצונו ממנה.

המבקשת טענה כי בכתב התביעה המקורי (טרם תיקונו) העלה הבנק כלפיה שתי עילות תביעה בלבד – עשיית עושר ולא במשפט וטענה מכוח משק בית משותף. ברם, בשעה שהבנק עצמו טען במקומות רבים כי הכספים שחסרים לו אבדו במסגרת "מימון פעילות עתירת סיכון בניירות ערך ובמכשירים פיננסיים וכיסוי הפסדים בגובה מיליוני ₪ אשר נצברו כתוצאה מפעילות זו" אזי תביעתו נגדה לעשיית עושר ולא במשפט ריקה מתוכן. לטענתה, כדי לנסות ולהתגבר על כך ניסה הבנק לשפר עמדות והוסיף טענה לפיה היא היתה חלק מן הקבוצה שרימתה אותו. יחד עם זאת, בפתיח לתגובתו לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ מיום 17/04/12 ציין הבנק כי לאחר הגשת כתב התביעה התגלו לו עובדות חדשות ולכן הוא תוקן, בין היתר על ידי צירופם של הנתבעים 4 ו-5, עם זאת, עילת התביעה כנגדה לא השתנתה ומכאן שטענתו בדבר היותה חלק מהקבוצה נטענה בחוסר תום לב קיצוני ולא הוצגה לגביה ולו ראשית ראיה מטעמו.

המבקשת טענה עוד כי על המבקש סעד מן היושר להוכיח עילת תביעה רצינית המתבססת על זכות אשר לכאורה קנויה לו. אולם, עד היום, שנה וחצי לאחר גילוי הפרשה, לא הציג הבנק עמדה סדורה וקו טיעון הגיוני אשר יסביר מה לשיטתו ארע, אלא הציג תיזה בלתי הגיונית בעליל. הדבר היחיד שידוע הוא כי מחשבונות הרשומים בשם אברהם אלג'ם הועברו מיליוני שקלים לכיסוי הפסדים בבורסה והועברו מיליוני שקלים לקופת בנק מזרחי ובמצב דברים זה נקיטת הליכים כה קיצוניים כנגדה נגועה בחוסר תום לב קיצוני.
המבקשת טענה כי בעוד שהבנק טען כי הכסף שחסר לו שימש לכיסוי הפסדים במיליוני שקלים, הוא לא פרט כל נתונים אודות גובה ההפסדים, למרות שהיו בידיו נתונים מלאים ומדויקים, והסתרתם פועלת לחובתו. לטענתה, הבנק אף מסתיר מידע חשוב בנוגע לרווחים שהוא עצמו הפיק מן החשבונות נשוא הפרשה והציג דו"ח חלקי ביותר ולכן יש לקבוע כי הוא לא הרים את הנטל הדרוש למתן הסעד הזמני ודי בכך כדי להצדיק את ביטולו.

המבקשת טענה כי טענת הבנק כי היא התעשרה ולא במשפט נגועה בחוסר תום לב אף נוכח ידיעתו המלאה אודות נכסיה המועטים, אופן רכישתם וכן אודות ההלוואות הרבות בחשבונה. כמו כן, לטענתה, טענתו של הבנק כי יש לה קשרים עסקיים עם אלג'ם נמצאה ריקה מתוכן. הבנק לא הציג כל ראיה בדבר מעורבותה בפרשה, לא הגיש תצהיר משלים מטעמו, למרות שטען כי התגלו פרטים חדשים בפרשה, והסתיר פרטים רבים, דבר הפועל לחובתו ומצדיק את ביטול הצווים.

המבקשת טענה כי נציגת הבנק חיזקה בחקירתה את המסקנה שהיא אינה קשורה לפרשה וכי לא היתה לבנק כל אינדיקציה המצדיקה נקיטת הליכים כנגדה. גם הטענות שהעלה הבנק לגבי "משיכות מזומנים" נמצאו ריקות מתוכן כלפיה ודי במסמכים שהוצגו (לרבות מסמכי העמדת אשראי, החלטות סמנכ"ל הבנק, אישורי אשראי בסכומים של מיליוני שקלים, הודעות דוא"ל רבות המצביעות על חריגות של מיליוני שקלים במסגרות האשראי ועוד), כדי להראות את גודל המחדל של הבנק, אשר מטיל עליו אחריות רבה לנזק, דבר אשר לבדו מצדיק את ביטול הצווים.

המבקשת טענה כי חופש התנועה של האזרח היא זכות חוקית מהמעלה הראשונה ועל בית המשפט להשתמש בסמכותו להגבלתה בזהירות רבה ותוך התחשבות בחומרת הפגיעה בחופש האדם הנובעת ממנה ולשם כך יש להוכיח באופן דווקני כי הוגשה תובענה נגד הנתבע, שהנתבע עומד לצאת את הארץ, שהיציאה מן הארץ היא לצמיתות או לתקופה ממושכת ושהיעדרו של הנתבע עלול להכביד על בירור המשפט או על ביצוע פסק הדין. לטענתה, צו עיכוב היציאה מהארץ מהווה פגיעה קשה מאוד בחירותה, במיוחד כאשר ההליך צפוי להימשך עוד שנים ארוכות וכאשר אין לה דבר לתרום לבירורו. כמו כן, לטענתה, אין כל סיבה כי בשעה שכל העדים מצד הבנק חופשיים, חרותה תוגבל. לבנק לא ייגרם כל נזק אם היא תעזוב את ישראל. הנכס העיקרי שלה בארץ - הבית - משועבד לטובתו, היא אינה יודעת דבר על הפרשה והבנק כבר חקר אותה על כך ולא הוכח שהיא מתכוונת לעזוב את ישראל, לא כל שכן לצמיתות.

המבקשת טענה כי הבנק נוהג כלפיה בחוסר תום לב וכי העיקול הממשי היחיד הוא זה שהוטל על בית מגוריה, אשר משועבד לבנק. הזכויות בו רשומות על שמה ועל שם בעלה, כאשר חלקו בין כה וכה מעוקל ונוכח השעבודים לא תבוצע כל מכירה ללא אישור הבנק, בין אם חלקה מעוקל ובין אם לא ועל כן, אם יוסר העיקול לא ייגרם לבנק כל נזק ומנגד, העיקולים פוגעים בכבודה ובקניינה ללא הצדק וצורך. לטענתה, רשלנות הבנק הרסה את חייה ואת חיי שלושת ילדיה הקטינים והשארת העיקולים על כנם מהווה אמירה קשה מאת בית המשפט כי היא חשודה בקשר לפרשה.

תגובת המשיב:
המשיב טען כי צו עיכוב יציאתה של המבקשת מן הארץ עומד בעינו החל מחודש מאי 2011. ביולי 2011 פנתה המבקשת לביטול הצו, אלא שבתום הדיון שהתקיים בפני כבוד השופט עילבוני נותר הצו על כנו, תוך שהצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט לפיה הצו יוותר על כנו והמבקשת תוכל לצאת מהארץ לתקופות קצרות לאחר הגשת בקשה מתאימה ותוך העמדת בטחונות מתאימים, אלא שבפועל המבקשת מעולם לא ביקשה לצאת את הארץ ולא הגישה כל בקשה מכח אותו הסדר.

המשיב טען כי המבקשת עתרה לראשונה לביטול צווי העיקול כמעט שנה מאז ניתנו הצווים, מבלי שטענה לנזק עתידי או קיים ומבלי שהביאה כל ראיה לכך. לטענתו, הוא נעתר לבקשת המבקשת לפנים משורת הדין והסיר עיקולים זמניים שהועמדו לטובתו, כפי שנתבקש, בכדי לאפשר למבקשת למכור את נכסיה, עליהם הוטלו העיקולים, בכוחות עצמה ו/או באמצעות מי מטעמה, בניסיון להשיא את התמורה עבורם, לצורך כיסוי חובה בחשבונה הפרטי בבנק, שאינו חלק מהתביעה. כמו כן, לטענתו, טענת המבקשת כי הוא מימש קרן תגמולים של בעלה, הנתבע 1, וכי באשמת ו נוכו 30% מס ש"נגזלו" ממנה או כי ה וא הערים קשיים במכירת הרכב שהיה מעוקל לטובתו אינן נכונות , ואף אותם 30% מס שנוכו שלא באשמתו ושלא בשליטתו הוחזרו למבקשת.

המשיב טען כי בית המשפט החליט על סמך טענותיו והראיות שהציג בפניו כי ראוי ונכון להטיל צווי עיכוב יציאה מהארץ ועיקול כנגד המבקשת וזאת על מנת לאפשר את ניהולו התקין של ההליך ועל מנת לשמור על הקיים ולאפשר לו להיפרע את חובו, ככל שיינתן פסק דין כנגד המבקשת ואילו המבקשת לא הציגה כל טעם ו/או נסיבה חדשה המצדיקה בשלב זה את ביטול הסעדים הזמניים שהוטלו עליה ובקשותיה לביטול הסעדים הזמניים נעדרות כל יסוד עובדתי ומשפטי כאחד.

המשיב טען כי מתקיימים כל התנאים להטלת הסעדים הזמניים, כפי שהתקיימו במועד מתן הצו וכי אין למבקשת כל יסוד של ממש בבקשותיה. לטענתו, מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן המבקשת לא התייחסה להכבדה האדירה שתהא ככל שתעזוב את הארץ לצמיתות או אם יוסרו צווי העיקול ומאידך אף לא הוכיחה כי נגרם או עתיד להיגרם לה נזק ככל שיוותרו הסעדים הזמניים על כנם ומהלך האירועים עד כה מלמד כי לא יכול היה להיגרם לה כל נזק, שכן ניתנה בידה האפשרות לצאת את הארץ לתקופות קצרות ומרבית צווי העיקול הוסרו בהסכמתו ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשות. כמו כן, לטענתו, בניגוד לטענת המבקשת, תביעתו כנגדה עומדת בפני עצמה והיא אינה נתבעת רק בגין חבות בעלה ואף זהו אינו הדין, שכן הלכת השיתוף בזכויות בין בני זוג חלה אף על החובות ביניהם ואף על היחסים בין בני הזוג לבין צד שלישי, חיצוני ובאשר לעילת התביעה, ככל שכספי הגזל הגיעו גם לכיסה של המבקשת, הרי שהיא התעשרה מהם שלא כדין, תהא מידת ידיעתה אשר תהא, ועליה מוטל הנטל להוכיח את טענתה כי לא נהנתה מכספים אלו.

המשיב טען כי כיום ברור כי בשל הנסיבות שנוצרו והעובדות שהתגלו מאז ניתנו הצווים מתחזק הצורך בהותרתם על כנם, שכן מכלול הנסיבות מלמד על חשש מוחשי כי בכוונת המבקשת לעזוב את הארץ ולהתאחד עם בעלה במקום מושבו בחו"ל . לטענתו, ידוע כיום כי בעלה של המבקשת נמלט מהארץ על רקע הפרשה וייתכן שלצמיתות. חשש זה עולה מעצם חלוף הזמן ומהתקופה הארוכה בה הוא שוהה בחו"ל, כאשר ברקע עומדת בעינה הסתבכותו הפלילית והכספית בישראל. לכל אלו מתווספות הודאותיה של המבקשת כי היא אכן בקשר עמו וכי הוא עובד בחו"ל וגם היא אינה יודעת האם ומתי בכוונתו לשוב. בנוסף לכך, גם הודאותיה של המבקשת בדבר הסתבכויותיה הכלכליות בישראל, עד כדי היעדר יכולת, לטענתה, לקיים חיים בסיסיים ולממן את הוצאותיה המשפטיות), מגבירות את החשש בדבר רצונה לעזוב את הארץ לצמיתות.

המשיב טען כי המבקשת הצהירה כי מצבה הכלכלי ומצבת נכסיה היום אינם מספיקים כדי לכסות את סכום התביעה, ככל שזו תתקבל וכן הצהירה כי בכוונתה לממש את נכסיה ולא ניתן לדעת לצורך מה תייחס את תמורתם והודאות אלו מחזקות את הצורך בהותרת הצווים על כנם. כמו כן, לטענתו, נוכחותה של המבקשת בארץ הינה קריטית לבירור וחקירת הפרשה בשלמותה וטענתה כי אינה יודעת דבר בכל הקשור לתובענה נסתרה על פני הדברים.

המשיב טען כי בהשארת המצב על כנו לא יהיה כדי לגרום נזק ממשי למבקשת, אשר הצהירה כי נסיעות לחו"ל אינן חלק ממהלך השגרה שלה ושל בני משפחתה (ר' סע' 15 לתצהירה בתמיכה לבקשתה לביטול העיקולים הזמניים) וממילא גם לאחר הטלת צו עיכוב היציאה מן הארץ היתה בידיה הזדמנות לצאת מן הארץ לתקופה קצרה באישור ובפיקוח בית המשפט, אך היא בחרה שלא לעשות כן. כמו כן, לטענתו, באשר לצווי העיקול שהוטלו על נכסיה, לא הצביעה המבקשת על תחילתו של נזק וכיום מרבית העיקולים הזמניים הוסרו, בהסכמתו, לצורך מימושם על ידי המבקשת עצמה והיא לא העלתה כל טענה לנזק ביחס לעיקולים הזמניים שעודם בתוקף.

המשיב טען כי אין מחלוקת כי חלק מכספי הגזל נמשך במזומן בסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים וכי המבקשת טענה בחקירתה כי אינה יכולה להעיד על היקף כספי הגזל ששימשו לצורך כלכלתם וכן אינה יודעת אם אותם כספים שימש ו אותם לבניית ביתם, הכולל בריכת שחיה פרטית , וטענה כי בעלה טיפל בכך בעצמו , ואם נכונה גרסתה אודות חוסר ידיעתה, היא א ינה יכולה לטעון כי לא נהנתה מכספי הגזל. המבקשת אף טענה כי אינה מודעת ל"מערך ההלוואות" שהתנהל בין בעלה לבין משפחת אלג'ם או להשקעות משותפות, אשר לחלקן היא היתה צד (פורמאלי בלבד, לטענתה) וכיום ברור כי שיתוף הפעולה בין משפחת נאוס לאלג'ם היה רחב יותר מהשקעתם המשותפת בחברת SMT והאופן בו המבקשת מציגה את עצמה ואת הקשר שלה לפרשייה נשוא התובענה אינו עולה בקנה אחד עם העובדות שכבר התבררו ובשלב זה רב הנסתר על הנגלה.

אשר על כן, ביקש המשיב להותיר על כנם את העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסי המבקשת וכן את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדה.

דיון:
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הארוכים והמפורטים של הצדדים על נספחיהם הרבים ולאחר ששמעתי את העדים, נחה דעתי כי יש לקבל את בקשת המבקשת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגדה. מצד שני שוכנעתי כי יש לדחות את בקשתה של המבקשת לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסיה, מהנימוקים אשר יפורטו להלן.

באשר לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד המבקשת , נקודת המוצא העקרונית הינה כי לכל אדם הזכות לצאת מישראל. בעבר עוגנה זכות יסוד זו בהלכה הפסוקה (ר' בג"ץ 448/85 דאהר נ' שר הפנים, פ"ד מ(2)701; ב"ש 1064/86 אג'מיאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1)83), עתה קבועה זכות זו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע בסעיף 6(א) כי " כל אדם חופשי לצאת מישראל". לזכות זו מעמד חוקתי על חוקי.
נפסק כי אין כל טעם משפטי, ערכי או אחר, להבחין בין זכות הקניין של הנתבע ובין חירותו לצאת את הארץ כשאלה עומדות מול אינטרס התובע, ומשכך, אין הצדקה להקל בדרישות ההוכחה באותם מקרים בהם נפגעת חירות התנועה של אדם לעומת מקרים בהם נפגעת זכות הקניין שלו. לפיכך, יש להשוות את הדרישות לעניין מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ לדרישות החלות על הטלת עיקול זמני ולאלה החלות לעניין סעדים זמניים למיניהם, וליישמן בשינויים המחויבים. (ר' רע"א 6424/98 סימון דוד נ' מפרק דגני עמירים בע"מ בפירוק וכינוס נכסים, פ"ד נג(1)280, 287-288)

סעדים זמניים לסוגיהם נועדו למנוע מבעל זכות נטענת לעמוד בפני שוקת שבורה עת יבקש לברר את זכותו או לממשה. משכך, עיכוב יציאתו מן הארץ של אדם, ללא שנבחנה השאלה אם יש ממש בתביעה שהוגשה נגדו, אינה עולה בקנה אחד עם דרישת המידתיות הגלומה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך, האפשרות לקבוע - ולו לכאורה - כי אם לא ינתן הסעד הזמני יסוכל בירורה או מימושה של הזכות לה טוען מבקש הצו, מחייבת בחינה של סיכויי הצלחת התביעה.

לא די בבחינת קיומה של עילת עיכוב, לאמור חשש לעזיבת הארץ, חשש להימלטות באופן אחר או חשש להברחת או העלמת נכסים, כדי להימנע מלפרוע דרישת תשלום או להימנע מחקירה, אלא שיש להוכיח להנחת דעתו של בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את חיובו הצפוי בדין של מי שמבקשים את עיכוב יציאתו מן הארץ.

על כן, לאחר שבחנתי את כל הנתונים שהוצגו בפני, לא מצאתי כי החשש שבלב הבנק מבוסס מספיק על מנת להותיר על כנו את צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המבקשת ולכן הנני נעתר לבקשת המבקשת ומורה על ביטול צו עיכוב ה יציאה מן הארץ שהוצא נגדה בתמורה להפקדת התחייבות עצמית וערבות צד ג' של שני ערבים על סך 150,000 ₪ כל אחד.

באשר לבקשה לביטול העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסי המבקשת, נראה לי כי יש בידי הבנק ראיות לכאורה הדרושות לצורך השארת צווי העיקול הזמני בתוקפם ועל כן דין הבקשה להידחות.

השיקולים העיקריים שעל ביהמ"ש לשקול בבקשה לסעד זמני הם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק . כמו כן, קיימים שיקולים נוספים המיוחדים לאותו סעד מבוקש.

יסוד ההכבדה הנדרש, לצורך מתן צו עיקול זמני, נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, תוך התחשבות בסכום התביעה, היכולת הכלכלית של הנתבע ובחשש של הברחת נכסים. ההכבדה שיש להוכיח בגדר בקשה לעיקול זמני היא הנמוכה ביותר לעומת סעדים זמנים אחרים. סכום התביעה עשוי, בנסיבות מתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסה"ד.

במקרה דנן, המבקשת העידה כי אין שום סיכוי שהיא יכולה לשלם את החוב נשוא התביעה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול מיום 09/09/12, ש' 27). לפיכך ולאור גובהו של החוב נשוא התביעה , אני סבור כי ככל שלא יוטל עיקול זמני על נכסי המבקשת, קיים חשש ממשי מפני הכבדה על ביצוע פסק הדין, אם יינתן לטובת הבנק. כמו כן, כאשר אני בוחן את מאזן הנוחות בענייננו , נחה דעתי כי הוא נוטה לטובת הבנק וכי הימנעות מהטלת עיקול עלולה להציב את הבנק בפני שוקת שבורה.

אשר על כן, ומאחר שאני סבור כי הונחה תשתית ראייתית מספקת המצדיקה השארת צווי העיקול הזמני בתוקפ ם, אני דוחה את הבקשה לביטולם ומורה כי צווי העיקול הזמניים שהוטלו על נכסי המבקשת בתיק זה יישאר ו בתוקפ ם.

בנסיבות העניין, מאחר שקיבלתי את הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד המבקשת בתנאים כאמור לעיל , אך דחיתי את בקשתה לביטול העיקולים שהוטלו על נכסיה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012 , בהעדר הצדדים.

יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי - נצרת
יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי - נצרת


מעורבים
תובע: בנק מזרחי טפחות בע"מ
נתבע: שחר
שופט :
עורכי דין: