ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תעשית מזון דגים וסלטים (1992) בע"מ נגד אורבך סוכנויות מזון בע"מ :


בפני כבוד הרשם בכיר יניב בוקר

המבקשת

דליה אורבך

נגד

המשיבה

מעדני מיקי תעשית מזון דגים וסלטים (1992) בע"מ

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים
בפני בקשתה של המבקשת, הגב' דליה אורבך, כי אתיר לה להתגונן בפני תביעתה של המשיבה, חברת מעדני מיקי תעשיות מזון וסלטים (1992) בע"מ, אשר הוגשה כנגדה בסדר דין מקוצר על הסך של 165,374 ₪.

תמצית הטענות בכתב התביעה
על פי הנטען בכתב התביעה המשיבה הינה תאגיד שעוסק בייצור ומכירת מוצרי מזון, והנתבעת מס' 1, חברת אורבך סוכנויות בע"מ, מאז היווסדה, רכשה מוצרי מזון מאת המשיבה ומכרה אותם ללקוחותיה השונים.

בנוסף, שיווקה הנתבעת מס' 1 מוצרי מזון עבור המשיבה כנגד תשלום עמלות.

על פי כתב התביעה, הנתבע מס' 3, מר חיים אורבך, מחזיק ב- 100% ממניות הנתבעת מס' 1 והמבקשת הינה אשתו.

עוד נטען כי המבקשת והנתבע מס' 3 ערבו לחובותיה של הנתבעת מס' 1 כלפי המשיבה, בחתימתם על כתב ערבות מ- 1/2/2006 . במהלך העסקים המשותפים שבין הנתבעת 1 למשיב, הצטבר חוב לנתבעת מס' 1 בסך של 165,374 ₪.
כמו כן, על פי כתב התביעה, במהלך העסקים השוטף, ניהלה המשיבה כרטסת לקוחות, שבה נרשמו כלל החיובים והזיכויים של הנתבעת מס' 1.

על פי כרטסת הלקוחות, הנתבעת 1 מצויה ביתרת זכות בסך 160,246 ₪ כאשר זו כוללת זיכויים בסך 380,600 ש"ח, שנמסרו למשיבה בשקים מעותדים.

עוד על פי כתב התביעה, השיק הראשון בסדרה, שמועד פירעונו 11/2/2012, הוצג לפירעון וחולל, ושאר השיקים צפויים להיות מחוללים בשל הפסקת פעילותה של הנתבעת מס' 1.

בנוסף, נטען בכתב התביעה כי המבקשת זכאית לעמלות שיווק בעבור שיווק התוצרת של המשיבה בחודשים 12/2011 ועד 2/2012 בסך של 54,981 ₪, ולפיכך, יתרת החוב המחושבת בכתב התביעה הינה סכום השקים המעותדים, בניכוי יתרת זכות בכרטסת וזיכוי עמלות.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 5/2/2012 הוגשה בקשה לפירוק הנתבעת מס' 1, בתיק פר"ק 10212-02/12 בבית משפט המחוזי בבאר-שבע ועד למועד הגשת התביעה טרם ניתן צו פירוק זמני ו/או צו להקפאת הליכים כנגד הנתבעת מס' 1.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי הנתבע מס' 3 מכר את קו החלוקה של מוצרי המשיבה לצד שלישי, ונציג המשיבה שביקר במקום ניהול עסקיה של הנתבעת מס' 1 גילה שהנתבעת מס' 1 הפסיקה את פעילותה.

בשלהי כתב התביעה נטען כי המבקשת חייבת למשיבה את יתרת החוב הנתבעת בכתב התביעה, מכח ערבותה לחובותיה של הנתבעת מס' 1 .

תמצית הטענות בבקשת הרשות להתגונן
המבקשת טענה בבקשתה כי במשך שנים עוד קודם לשנת 2006 (אז הפך עסקם של הנתבע מס' 3 והמבקשת לחברה) התנהלו בין המשיבה לבין בעלה של המבקשת, יחסים של סוכן ושל מפיץ.

הנתבע מס' 3, על פי הנטען, רכש מן המשיבה סחורה, ומכר אותה לבתי מלון באיזור אילת, וכן שיווק עבור המשיבה בתמורה לעמלה, סחורה לרשתות כגון שופרסל ומגה.

על פי הנטען בבקשה, שיווקה הנתבעת מס' 1, את מוצריה של המשיבה באיזור אילת והערבה ולמעשה, פיתחה את קו המוצרים של המשיבה והייתה במשך שנים רבות המשווקת הבלעדית שלה.

במהלך שנת 2011 , לאחר שנים רבות בהן שיווקה את מוצריה של המשיבה, נתקלה הנתבעת מס' 1 בקשיים תזרימיים ובשל כך ביקשה מן המשיבה את הארכת האשראי בגין ביצוע התשלומים השוטפים.

אלא שעל פי הנטען בבקשה, מהרגע בו התברר למשיבה כי מצבה של הנתבעת מס' 1 אינו שפיר, החלה המשיבה להצר את צעדיה של הנתבעת מס' 1.

המשיבה איימה על הנתבעת מס' 1, כך על פי בקשת הרשות להתגונן, כי היא תפקיד את השיקים שבידיה לפרעון ואף הזהירה ספקים מלעבוד עם הנתבעת מס' 1, ובכך החמירה את מצבה של הנתבעת מס' 1.

נטען כי בשלב מסוים אולצה הנתבעת מס' 1 להכניס מסופון של המשיבה, כדי לאפשר לה לגבות כספים ישירות מבתי המלון, עובדה אשר לטענת המבקשת פגעה בתדמית הנתבעת מס' 1 וברווחיה.

לבסוף, כך על פי בקשת הרשות להתגונן, לא הותירה המשיבה בפני הנתבעת מס' 1 כל ברירה ואילצה את הנתבעת מס' 1 להפסיק את הפעילות עמה.

על פי הנטען בבקשת הרשות להתגונן, המשיבה לא הותירה לנתבעת מס' 1 כל זמן התארגנות, לבטח לא שהות מספקת למכור את הקו ולקבל תמורה ראויה והולמת עבור עמלה הרב ועבור פיתוח הקו והגדלת המחזור שיצרה במשך 15 שנה ובניית המוניטין.

במצב זה, בו ידעה הנתבעת מס' 1 כי המשיבה מתכוונת להפסיק את הפעילות עמה בכל רגע, וכי לא ישאר בידיה דבר, חיפשה הנתבעת מס' 1, כעולה מבקשת הרשות להתגונן, בחיפזון, משווק אחר שיכנס במקומה ועלה בידה לסכם עם חברת אגוז במדבר 2004 בע"מ, על מכירת קו ההפצה לידיה.

המבקשת ממשיכה וטוענת, כי על אף שבהתאם לחוות דעת רואה חשבון, הוערך שווי המוניטין של הקו אותו בנתה הנתבעת מס' 1 עבור המשיבה, בסך של כ- 465,000 ש"ח, הרי שבפועל לא נותרה בידי הנתבעת מס' 1 כל ברירה בפרק הזמן הקצר שנותר בידה, והיא נאלצה למכור את הקו בסכום של 300,000 ₪ בלבד, אשר הועבר לידיה של המשיבה ישירות בגין חוב של הנתבעת מס' 1 עקב דרישה חד משמעית של המשיבה.

לטענת המבקשת, אין ספק כי על אף קשייה של הנתבעת מס' 1, אם בחרה המשיבה להפסיק לעבוד עם הנתבעת מס' 1, היה עליה לפצות את הנתבעת מס' 1 בגין המוניטין ופיתוח הקו והגדלת היקף הפעילות בקו של אילת הערבה וים המלח וההשקעה שהשקיעה לדידה.

הפסקת הפעילות עם הנתבעת מס' 1, ללא כל התראה מוקדמת, לאחר שזו יצרה ופיתחה למשיבה את כל הקו של אילת והערבה, אינו הוגן ומהווה עשיית עושר ולא במשפט, כלשונה של הבקשה.

לחילופין טוענת המבקשת כי היה על המשיבה לתת לנתבעת מס' 1 זמן סביר על מנת להתארגן ולנסות להציל משהו מפרי עמלה. לטענת המבקשת המשיבה הייתה מודעת להסכם המכירה, שאף היה כפוף לאישורה של המשיבה.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי בשל נסיבות מכירת הקו ובשל זכותה של הנתבעת מס' 1 לפיצוי על עמלה, אין היא חייבת דבר למשיבה.

המבקשת הוסיפה כי המשיבה מסרבת להציג את הכרטסת של שנת 2010 וכן טוענת כי יש לבדוק את הכרטסות לשנים 2008-2009 לצורך התאמות.

עולה מבקשת הרשות להתגונן כי המבקשת טוענת לזכות קיזוז, וזאת לאור בדיקה חלקית שערכה מנהלת החשבונות של הנתבעת מס' 1, גב' שרון ורדניק, ממנה התברר, כי המשיבה לא טרחה לערוך קיזוזים נוספים בגין עמלות וזיכויים בסכומים של עשרות אלפי שקלים,

נוכח האמור, ובכדי שניתן יהיה לעשות התאמה סופית של המאזן הכספי, התבקשה המשיבה להעביר את הכרטסת של שנת 2010, אולם סירבה להיענות לבקשה – כך על פי הנטען.

המבקשת הוסיפה כי בידיה מצויים מסמכים חלקיים בלבד מאחר ולנתבעת מס' 1 מונה מפרק זמני לפני זמן קצר וזה מכוח תפקידו תפס את כל מסמכי הנתבעת מס' 1, לרבות את הנהלת החשבונות של הנתבעת מס' 1.

המבקשת הוסיפה וטענה כי על פי הוראות חוק הערבות לא הייתה רשאית המשיבה להגיש את התביעה כנגד המבקשת ללא מיצוי ההליכים כנגד הנתבעת מס' 1 ולכל הפחות לאחר פנייה לנתבעת מס' 1, החייבת העיקרית, טרם נקיטת הליכים כנגד הערבים.

המבקשת הפנתה להלכות השונות בעניין בקשת רשות להתגונן והרף שנקבע בפסיקה בעניין קבלת הרשות.

בקשתה של המבקשת נתמכה בתצהירו של הנתבע מס' 3, בעלה, מר חיים אורבך, אשר טען כי אישתו, המבקשת, היא רופאה ולא הייתה מעורה בעניינים השוטפים של הנתבעת מס' 1, לרבות היחסים בין הנתבעת מס' 1 למשיבה.

הנתבע מס' 3 הוסיף כי הוא זה אשר שימש כבעלים ומנהל בנתבעת מס' 1 עד למועד שמונה לחברה מפרק זמני ביום 12.2.12.

עוד צורפו לבקשת הרשות להתגונן – הסכם המכירה של קו ההפצה לחברת אגוז במדבר 2004 בע"מ, וכן חוות דעת מומחה מטעמו של רואה החשבון יורם בר-אבי בנוגע לשווי קו החלוקה שנמכר.

מהלך הדיון בבקשה
ביום 27/6/2012 התקיים בפני דיון בבקשה והמצהיר מטעם המבקשת נחקר על תצהירו.

המצהיר מטעם המבקשת חזר על טענתו כי קיימת אי התאמות בהתחשבות בין הצדדים, אך לטענתו אין הוא יכול להצביע עליהן בשל נטילת מסמכי הנתבעת מס' 1 על ידי המפרק הזמני.

המצהיר הוסיף כי נתן למשיבה שיקים מעותדים מראש, וכי מנהל המשיבה הבטיח לו שלא יופקדו עד לסיום ההתחשבנות בין הצדדים, ועד ש"נראה מי חייב למי כסף", כלשונו.

המצהיר הוסיף כי נציג המשיבה איים שיעשה שימוש בשיקים למרות שידע על מצבה הכלכלי של הנתבעת מס' 1.

המצהיר טען כי הצבת המסופון של המשיבה אצל הלקוחות יצרה שאלות וחוסר אמון, וכן טען כי המשיבה הפיצה ברבים, כמו למשל בחברת ביכורי שדה, כי יש לנתבעת מס' 1 בעיות כספיות.

המצהיר הוסיף כי לדידו על המשיבה לפצות את הנתבעת מס' 1 בגין הלקוחות החדשים שהציג למשיבה, באזורי הערבה, קיבוצי הערבה ומלונות ים המלח.
המצהיר טען כי זהו הנוהג והנוהל המקובל הן במשיבה והן בעסקים אחרים.

המצהיר העיד כי מכר את קו החלוקה תחת "אונס", כלשונו, שכן היו חילופי מיילים מהם עולה כי המשיבה איימה על הנתבעת מס' 1 כי תפסיק לספק לה סחורה אם לא יינתן למשיבה מאזן של הנתבעת מס' 1 ודו"חות של הבנקים.

המצהיר מטעם המבקשת הודה כי הדרישות הגיעו לאחר שני מקרים בהם לא שילם במועד את התמורה עבור הסחורה.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

תמצית סיכומי המבקשת
המבקשת טענה בסיכומיה כי בהתאם לכרטסת עליה מסתמכת המשיבה, המשיבה היא שחייבת לנתבעת מס' 1 כספים ולא ההיפך.

המבקשת חזרה על טענותיה העובדתיות בבקשת הרשות, והוסיפה כי כאשר הנתבעת מס' 1 נתקלה בקשיים החלה המשיבה לנהוג בבריונות, תוך איומים חוזרים ונשנים באשר להמשך פעילותם המשותפת של הצדדים.

המשיבה, לטענת המבקשת בסיכומיה, אף הזהירה ספקים מלעבוד עם הנתבעת מס' 1, ובכך החמירה את מצבה ואף אילצה את הנתבעת מס' 1 להכניס מסופון של המשיבה, כדי לאפשר לה לגבות כספים ישירות מבתי המלון, עובדה אשר פגעה בתדמית הנתבעת מס' 1 וברווחיה.

המבקשת הוסיפה כי לאחר שדרגת הסיכון של הנתבעת מס' 1 הועלתה, החליטה המשיבה להצר את צעדיה של ולצמצם באחת את מסגרת האשראי שלה ולהעביר את מרבית לקוחותיה לפעולה באמצעות מסופון.

כך, לטענת המבקשת בסיכומיה, לא הותירה למעשה המשיבה לנתבעת מס' 1 כל זמן התארגנות או שהות מספקת למכור את הקו ולקבל תמורה ראויה והולמת עבור עמלה הרב ועבור פיתוח הקו והגדלת המחזור שיצרה במשך 15 שנה במהלכם נבנה המוניטין.

המבקשת חזרה על טענותיה בדבר מכירת קו החלוקה תחת אילוץ ובתמורה פחותה והוסיפה כי לדידה , חוות דעתו של רואה החשבון מטעמה לא נסתרה, כאשר המשיבה נמנעה מלהציג חוות דעת מנוגדת או לחילופין להזמין את רואה החשבון להיחקר על חוות דעתו.

המבקשת הוסיפה כי היה על המשיבה לצמצם נזקיה באמצעים סבירים, והיא לא עשתה כן ולחצה על הנתבעת מס' 1 באופן מיידי ובמחיר הפסד.

המבקשת חזרה על טענתה בדבר קיזוז העומד לזכותה, והפנתה לעדות הנתבע מס' 3, שלדידה לא נסתרה, ולפיה נוכח טבע הפעילות שבין הנתבעת מס' 1 והמשיבה, היה בין החברות תהליך של התאמות וקיזוזים שלקח זמן ובדיקה (נוכח החזרות של מוצרים, זיכויים וחישובי עמלות).

משכך, לטעמה, לא ניתן לראות בכרטסת אותה מציגה המשיבה, הוכחה לגובה חובה של הנתבעת מס' 1 כאשר ברור כי נוכח אופי ההתקשרות שבין הצדדים, אין בה ללמד באופן סופי ומוחלט על מצב הדברים שבין הצדדים.

המבקשת חזרה והדגישה את הימצאה של הנתבעת מס' 1 בהליך פירוק וטענה כי אין לה גישה למסמכים הרלוונטים להגנתה.

המבקשת חזרה על טענתה בדבר פנייה למשיבה לקבלת מסמכים והעדר תגובה מטעם המשיבה בעניין זה.

המבקשת אף חזרה על הטענה בדבר הצורך במיצוי הליכים אל מול הנתבעת מס' 1 לפני הגשת תביעה כנגד המבקשת.

תמצית סיכומי המשיבה
המשיבה השיבה בסיכומיה לטענת המבקשת בדבר הכרטסת שצורפה לכתב התביעה וטענה כי המדובר בטענה מטעה, שכן בסעיף 5 של כתב התביעה הוסבר שהחוב מורכב מיתרת השיקים המעותדים בסך 380,600 ₪, שלא נפרעו, בניכוי יתרת הזכות שבכרטסת בסך 160,246 ש"ח וזיכוי עמלות שיווק בסך 54,981 ₪.

המשיבה הוסיפה כי המבקשת טענה, שאין לה את הכרטסת של שנת 2008-2010 ושעליה לקבל מסמכים מהמפרק, כדי לשערך קיזוזים שיש לבצע מהחוב, אלא שהנתבע מס' 3 הודה שלא דרש את המסמכים באמצעות בית המשפט והיה עליו לעשות כן.

לטענת המשיבה, נסיבות הסתבכותה הכלכלית של הנתבעת מס' 1, שהביאו לקריסה ומכירת קו החלוקה של נתבעת 1 וכן הטענה כי לא ניתנו לנתבעת מס' 1 זמן התארגנות ושהות מספקת למכור את הקו ולקבל תמורה ראויה, יכולים לכל היותר להיות בסיס לתביעה נזיקית, אך אינם ראויים לשמש כטענת הגנה, כנגד התביעה הכספית.

המשיבה הוסיפה בסיכומיה כי בעת שדרגת הסיכון של הנתבעת מס' 1 עלתה, אין כל פסול בכך שהמשיבה נקטה בצעדי זהירות מתאימים, שהרי לדידה ודאי שלא נדרש ממנה לעצום עיניה ולשאת בסיכון הכרוך בהמשך עבודתה עם נתבעת מס' 1.

המשיבה טענה גם כי צעדי המנע שנקטה נעשו בהדרגה, ולאחר הנתבעת מס' 1 לא הגיבה לדרישות המשיבה, והפנתה להתכתבות בין הצדדים.

לטענתה, עולה מן ההתכתבות כי לנתבעת מס' 1 הייתה תקופה ארוכה ל"התארגנות", וכי האולטימאטום מצד המשיבה היה לאשר את עדכון תנאי האשראי, שהינה דרישה לגיטימית ולא הייתה דרישה למכור את קו החלוקה.

המשיבה הוסיפה כי אם מכרה הנתבעת מס' 1 את קו החלוקה בפחות מערכו, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

לגבי הדרישה לפיצוי טוענת המשיבה שיש להצביע על עוולה נזיקית כלשהי, שהיא ברת פיצוי ולפרטה ברמה הנדרשת, כדי שזו תהווה עילה לרשות להתגונן. לטעמה, בהעדר פירוט נדרש, אין ליתן רשות להתגונן, בגינה.

המשיבה טענה כי סע' 14 לחוק החוזים, העוסק בחובת הקטנת הנזק, אינו רלוונטי ואף נזכר לראשונה בסיכומי המבקשת.

עוד טענה המשיבה כי טענת המבקשת בעניין חובת מיצוי ההליכים אינה רלוונטית לענייננו, שכן המשיבה אינה עוסקת במתן הלוואות, והמבקשת אינה יכולה להיות "ערב יחיד" מכיוון שהיא בעלת עניין בנתבעת מס' 1.
המשיבה הוסיפה וציינה כי מאחר שמונה לנתבעת מס' 1 מפרק זמני, הרי שגם אם הייתה המבקשת ערבה יחידה, היה חל הסייג לפיו עם מתן צו כינוס נכסים או צו פירוק, ניתן לתבוע את הערבה-המבקשת.

המשיבה טענה בסיכומיה כי תביעה לפיצוי בגין מוניטין אינו סכום קצוב הניתן לקיזוז והוסיפה כי לא ניתנה הודעת קיזוז למשיב.

המשיבה צירפה לסיכומיה רצף התכתבויות בין הצדדים החל מיום 11/5/2006 ועד ליום 30/1/2012.

דיון והכרעה
טענות ההגנה של המבקשת נחלקות, בתמצית, ל ארבעת נושאים הבאים:
קיזוז בגין נזק שנגרם לנתבעת מס' 1 בגין מכירת קו החלוקה תחת לחץ ו/או "אונס" של המשיבה, בהפסד של כ- 165,000 ₪.
פיצוי נטען בגין פיתוח קו החלוקה ו/או המוניטין שנצבר במהלך העבודה המשותפת של המשיבה והנתבעת מס' 1.
אי-מיצוי ההליכים כנגד הנתבעת מס' 1 לפני הגשת התביעה כנגד המבקשת.
אי-קבלת מסמכים מאת הנתבעת מס' 1 הדרושים לשם התאמות ו/או קיזוזים במהלך שנות העבודה המשותפות.
לא מצאתי שיש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן בפני התביעה, בשל טענת אי-מיצוי ההליכים כנגד הנתבעת מס' 1.

ראשית, כנגד הנתבעת מס' 1 ניתן צו פירוק. לפיכך, בהתאם לאמור בסע' 8(2) לחוק הערבות, התשכז-1967, ניתן לדרוש את תשלום החוב מן המבקשת אף מבלי לדורשו תחילה מן הנתבעת מס' 1.

שנית, פרק ב' לחוק הערבות אינו חל על היחסים שבין הצדדים בענייננו, שכן אין חולק שהמשיבה אינה עוסקת במתן הלוואות במהלך עסקיה הרגיל.

עוד לא מצאתי שיש ליתן למבקשת רשות להתגונן בשל טענה לפיצוי בשל אובדן המוניטין או פיתוח קו החלוקה וזאת בהעדר פירוט של ממש, הן בנוגע למקור הזכות הנטענת, והן בנוגע לכימותה.

כידוע, " הלכה למעשה נודעה חשיבות מרובה לצורך לפרט את טענת ההגנה בתצהיר הנתבע, כאשר נתבע חפץ להתגונן מפני תביעת שטר או שיק בטענה שהמסמך כולל ריבית מופרזת, ובכל עניין דומה המצריך עריכת חשבון. לא ניתן לברר את הטענה אלא אם גילה הנתבע , מה סכום קרן לווה, מה סכום ריבית התחייב לשלם, מתי לווה את הכסף, וכיצד מורכב סכום השטר, קרן לחוב וריבית לחוד.
באין פירוט כזה, לא הרשו לנתבע להתגונן. כיוצא בזה חייב נתבע המעלה טענת קיזוז לפרט את טענותיו במידה הדרושה לניסוח כתב תביעה".
(מתוך ספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 674 – ההדגשה שלי – י.ב.).

המצהיר מטעם המבקשת טען באופן סתמי ל"פיצוי" המגיע לנתבעת מס' 1 בנוגע לפיתוח קו החלוקה או למוניטין שנרכש במהלך השנים, אך לא טרח לכמת את הפיצוי הנטען, ואף לא הבהיר את המקור לצמיחתה של הזכות הנטענת לפיצוי.

אמנם, בחקירתו הנגדית הרחיב מעט המצהיר מטעם המבקשת וטען כי "כך נהוג" הן אצל המשיבה והן אצל עסקים אחרים, אולם, נוהג כמנגנון השלמה יש להוכיח כעובדה ולפרוש תשתית ראייתית נאותה. נטל ההוכחה מוטל על הטוען לנוהג (ראה ג' שלו דיני חוזים מהדורה שנייה עמ' 322).

כמו כן, לא מצאתי שיש ליתן למבקשת רשות להתגונן בשל הטענה לאי-קבלת מסמכים מאת המשיבה, בגין שנות העבודה המשותפות, לצורך איתור אי-התאמות בספרי החשבונות או קיזוזים שלא בוצעו.

המצהיר מטעם המבקשת הודה בחקירתו כי לא ביקש, בבקשה בהליך זה בבית המשפט, את המסמכים הנדרשים לשם כימות הטענה.

כמו כן, טענתו של המצהיר מבוססת על בדיקה לכאורית שערכה מנהלת חשבונות מטעם הנתבעת מס' 1, אך ממצאי בדיקתה אינם ידועים כלל למצהיר ואין ולו ראשית ראיה לקיום אי-התאמה (ולו אחת ויחידה) בספרי החשבונות של הצדדים.

נותרה, אם כן, טענתו של המצהיר מטעם המבקשת בדבר מכירת קו החלוקה תחת "אונס" או לחץ מצד המשיבה, בהפסד של כ- 165,000 ₪.

סבורני, כי גירסתו של המצהיר מטעם המבקשת בדבר נסיבות המכירה לא "התמוטטה" כליל במהלך חקירתו הנגדית, ולא התבררה כהגנת בדים.

אמנם, מן ההתכתבויות בין הצדדים ניתן לכאורה להבין כי החל משנת 2006 כבר החלו איחורים בתשלומים ודרישות לתשלום מיידי מצד המשיבה, אך קיים פער בין התכתבות מעין זו ובין טענות המצהיר מטעם המבקשת לניסיונות פגיעה לכאוריים בנתבעת מס' 1, באמצעות פנייה לגורמים שלישיים וחסימת דרכה העסקית.

הטענה אף מכומתת כדבעי באמצעות חוות דעת רואה החשבון שהציגה המבקשת במצורף לתצהירו של הנתבע מס' 3.

לפיכך, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה, אך ורק בטענה הנוגעת למכירת קו החלוקה בסכום מופחת, בשל לחציה ו/או מעשיה ו/או איומיה של המשיבה, בנוגע להמשך דרכם העסקית המשותפת של הצדדים או אלה שהופנו כלפי צדדים שלישיים.

התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהירו של הנתבע מס' 3, בחלקים הרלוונטים לטענה זו, ישמש ככתב הגנה.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד ישולמו בהתאם לקביעת בית המשפט בתום הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תעשית מזון דגים וסלטים )1992( בע"מ
נתבע: אורבך סוכנויות מזון בע"מ
שופט :
עורכי דין: