ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילנה ושמואל ראדה נגד פרקליט המדינה :

דנג"ץ 4483/07

המבקשים:
אילנה ושמואל ראדה

נ ג ד

המשיב:
פרקליט המדינה

בשם המבקשים: עו"ד משה מרוז
בשם המשיב: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשה זו לדיון נוסף עניינה פסק-דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 3041/07 ראדה נ' פרקליט המדינה (הנשיאה ד' ביניש והשופטים א' חיות וע' פוגלמן). העתירה נשוא פסק-הדין היא של הורי הילדה תאיר ראדה ז"ל, שנרצחה בבית ספרה, המבקשים, בעיקרו של דבר, לפתוח את תיק החקירה בפרשת הרצח, ומלינים על עמדת המשיב כי משהתקיימה חקירה והוגש כתב אישום, אין עומדת להם זכות ערר מכוח סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, בהסתמכו על ההלכה שלפיה "מידת התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה, ככל שהדבר נוגע לניהולה של החקירה הפלילית או להערכת הראיות וגיבוש המסקנות לצורך העמדה לדין, מצטמצמת לאותם מקרים נדירים שבהם לוקה פעולת הרשויות בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי המצדיק זאת". בית המשפט העליון בחן את טענות העותרים וכך כתב:

לא מצאנו כי במקרה דנן יש בידי העותרים להצביע על פגם מהותי או על חריגה ביתר ממתחם שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה, המקימים עילה להתערבותנו בהחלטותיהן. אדרבא, מתגובתו המקיפה והממצה של המשיב עולה כי הסוגיות שעלו בעתירה לא נעלמו מעיניהן ואף זכו להתייחסות ולמענה כנדרש. כך או כך ראוי הוא שסוגיות אלה, ככל שיש בהן להשפיע על בירור האמת בפרשה זו, תתלבנה ותתבררנה בד' אמותיו של ההליך הפלילי התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בנצרת. עמדתו של המשיב לעניין אי תחולתו של סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי מקובלת עלינו אף היא וברי כי במקרה כמו זה שלפנינו בו התקיימה חקירה והוחלט על העמדה לדין, אין מקום לערר על-פי סעיף זה.

כך נאמר בפסק-הדין, ועל-פני הדברים ברור שלא נקבעה בו כל הלכה, לא כל שכן הלכה מן הסוג המצדיק דיון נוסף לפי אמות המידה הנקובות בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. שבנו וקראנו את טענות ההורים-המבקשים בדבר התהיות והקושיות המצדיקות, לדעתם, פתיחה מחדש של החקירה. מובן לנו רצונם כי "חקירת רצח בתם תעשה בצורה יסודית ומקיפה שרק לאחריה יוסקו מסקנות בנוגע לזהות הרוצח". אולם טענות אלה, ויתר הטענות שהועלו בבקשה ובמסמכים הנוספים שהוגשו, אינן מקימות עילה לדיון נוסף בפסק-הדין של בית המשפט העליון, שלא נקבעה בו כל הלכה חדשה. גם הטענה כי תגובתו של המשיב לעתירה היתה בלתי-מבוססת וכי כתוצאה מכך פסק-הדין שניתן בבית משפט זה הוא שגוי, אין בה די בהליך מהסוג שבפני. מכל מקום, כדברי בית המשפט העליון, "ראוי הוא שסוגיות אלה, ככל שיש בהן להשפיע על בירור האמת בפרשה זו, תתלבנה ותתבררנה בד' אמותיו של ההליך הפלילי התלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בנצרת".

אשר על כן, הבקשה לדיון נוסף נדחית.

ניתנה היום, ‏ט' אב, תשס"ז (23.7.2007).

המשנה-לנשיאה


מעורבים
תובע: אילנה ושמואל ראדה
נתבע: פרקליט המדינה
שופט :
עורכי דין: