ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הדין-בישראל 589928993 נגד רונן מוסקוביץ :


בפני כבוד הרשמת דנה עופר

מבקשים

רונן מוסקוביץ

נגד

משיבים

לשכת עורכי הדין-בישראל 589928993

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, אשר הוגשה נגד המבקש בגין אי תשלום דמי חבר למשיבה, בשנים 2004, 2005, 2007 ו-2008.

התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו נעשה נסיון להביא את הצדדים לידי פשרה. נסיון זה לא צלח, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

2. המבקש אינו חולק על כך, שלא שילם את דמי החבר באותן שנים, אלא שלטענתו, המשיבה אינה רשאית, על פי החוק, לגבות דמי חבר שלא שולמו עבור תקופה העולה על שלוש שנים, ובכך להטיל חובות כספיים על חבריה, אלא, בהתאם להוראות החוק, בחלוף תקופה של שלוש שנים ללא תשלום - פוקעת החברות בלשכה, ולא ניתן עוד לחייב בתשלום דמי חבר.

בטענה זו מסתמך המבקש על הוראות סעיף 93 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק"), אשר מצאתי לנכון להביאו כאן בשלמותו:

א. הלשכה רשאית, על החלטת המועצה הארצית, להטיל על חבריה דמי חבר ואגרות למימון פעולותיה. החלטה כאמור תפורסם ברשומות.
ב. חבר הלשכה שלא שילם דמי חבר המוטלים עליו על אף דרישת תשלום בכתב מראש הלשכה, או מחבר הועד המרכזי שקבע ראש הלשכה באישור הלשכה, רשאי בת המשפט, לבקשת הלשכה, לתת צו לתשלום דמי החבר; צו תשלום כזה ניתן להוצאה לפועל כמו פסק דין סופי של בית משפט, אולם תוך חמישה עשר יום מיום מסירת הצו לידו, רשאי חבר הלשכה לבקש מבית המשפט, בדרך המרצה, את ביטולו, והצו לא יוצא לפועל לפני תום תקופה זו, ואם הוגשה בקשה כאמור – לפני שנתאשר.
ג. לא שילם חבר הלשכה דמי חבר המוטלים עליו עד למועד שנקבע לתשלומם בהחלטת המועצה ארצית, יתווספו לדמי החבר שבפיגור הפרשי הצמדה כמפורט בסעיף קטן (ד).
ד. שילם חבר הלשכה את דמי החברה המוטלים עליו אחרי 31 במרס של השנה שבעדה משתלמים דמי החבר, יתווספו לדמי החבר הפרשי הצמדה לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם בחודש ינואר של השנה שבעדה משתלמים דמי החבר עד המדד שפורסם לאחרונה לפני התשלום בפועל; לעניין זה, "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
ה. דין תוספת ההצמדה לפי סעיף זה, לעניין גבייתה, כדין דמי החבר.
ו. לא שילם חבר הלשכה דמי חבר המוטלים עליו בשל תקופה של שלוש שנים, תשלח לו הלשכה הודעה על חובתו לשלם את דמי החבר תוך 15 ימים; לא שילם החבר חובו תוך תקופה זו, תפקע חברותו בלשכה.

המבקש טוען בהתנגדותו, כי לא שילם דמי חבר גם עבור תקופה קודמת, בעטייה נתבע על ידי המשיבה בהליך קודם, ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, ומתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל. התקופה שבעטייה הוא נתבע לשלם כאן דמי חבר הינה תקופה העולה על שלוש שנים, במהלכן לא שילם דמי חבר. לשיטת המבקש, נפקות אי התשלום לאורך תקופה כאמור, בהתאם להוראת סעיף 93(ו) הנ"ל, הינה פקיעת החברות, ולא המשך קיומו של חוב כספי. למעשה, לשיטת המבקש, החוק מסמיך את לשכת עורכי הדין לגבות דמי חבר ממי שאינם משלמים, למשך תקופה של שלוש שנים בלבד, והגשת תביעה בגין תקופה שמעבר לכך, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

המבקש טען בהתנגדותו, בנוסף לכך, כי ההליך כולו בטל בשל אי משלוח התראה טרם הגשת התביעה. נראה כי טענה זו זנח המבקש בסיכומיו, לאחר שהתברר, במהלך הדיון בהתנגדות, כי ההתראה אכן נשלחה לכתובתו הרשומה של המבקש .

בחקירתו הנגדית ציין המבקש, כי אינו עוסק בעריכת דין בשנים האחרונות. יחד עם זאת, אישר, כי בשנת 2006 עסק בעריכת דין (בגין שנה זו לא נתבע המבקש בתביעה זו ). בסיכומיו הוסיף וטען, כי עסק בעריכת דין גם בשנת 2003 ומספר חודשים גם ב-2008. המבקש אישר, כי לא הודיע למשיבה, על פי הקבוע בסעיף 52ב לחוק, על הפסקת עיסוקו במקצוע.

3. המשיבה מתנגדת למתן רשות להתגונן, ולשיטתה טענתו המשפטית של המבקש אינה אלא אקדמית, מאחר ולא נתקיים רצף של שלוש שנים ללא תשלום דמי חבר.

4. מעיון בהוראות החוק עולה, כי חובת תשלום דמי החבר מוטלת על כל חברי הלשכה. חבר הלשכה הוא מי שהתקבל כחבר הלשכה, כל עוד חברותו לא הוגבלה או פקעה, בנסיבות שפורטו בחוק. חוק לשכת עורכי הדין מאפשר למי שאינו עוסק במקצוע להודיע על כך ללשכה, ובכך תוגבל חברותו, והוא לא יהא חייב בעד אותה תקופה בתשלום דמי החבר.

מכאן, כי חבר לשכת עורכי הדין יהא פטור מחובת תשלום דמי החבר אך ורק אם חברותו פקעה או הוגבלה (ונראה כי גם במקרה של השעיית החברות, בהתאם לסעיף 50א לחוק הנ"ל ).

שאלה אחת היא השאלה המשפטית, האם בחלוף שלוש שנים ללא תשלום, פוקעת החברות מאליה, ואין הלשכה זכאית עוד לתבוע את דמי החבר, כטענת המבקש, או שמא רשאית הלשכה לתבוע דמי חבר גם עבור תקופה שלאחר שלוש שנים; שאלה אחרת היא, בהנחה שמסקנתו המשפטית של המבקש היא הנכונה, אם בנסיבות המקרה דנן אכן מהווה טענה זו טענת הגנה.

כפי שיפורט להלן, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות דנן אין המבקש רשאי להתגונן בטענה זו.

5. המבקש טוען, כאמור, כי עצם העובדה שהוגשה נגדו תביעה קודמת בגין אי תשלום דמי חבר, מעידה כי אמנם חלפו שלוש שנים ללא תשלום, ואין המשיבה יכולה לתבוע אותו בגין התקופה נשוא התביעה. בטענה זו מתעלם המבקש מהודאתו בכך, שבשנת 2006 עסק בעריכת דין. עובדה זו היא בעלת חשיבות מכרעת.

בחקירתו הנגדית נשאל המבקש מפורשות אודות שנה זו:

"ש: זה נכון שעסקת במקצוע במשך תקופה מסויימת משנת 2004 ועד היום?
ת: מ-2004 עד היום עסקתי במקצוע רק שנה אחת, בשנת 2006. לא לפני ולא אחרי.
...
ש: אם עסקת במקצוע לפחות שנה, ידעת למעשה שחברותך לא פקעה.
ת: ידעתי" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 1-7).

כאמור, הדברים שנאמרו בדיון ככל הנראה לא היו מדויקים, שכן בסיכומיו הודה המבקש כי עסק בעריכת דין גם ב-2003 וגם ב-2008. על כל פנים, די בכך שהמבקש הודה, כי בשנת 2006 עסק בעריכת דין, מתוך ידיעה כי חברותו בלשכת עורכי הדין לא פקעה עד אז מאליה, על מנת לשמוט את הקרקע תחת טענות ההגנה של המבקש.

המבקש אינו יכול לטעון, באותה נשימה, כי שימש כעורך דין בשנת 2006, וכי חברותו בלשכת עורכי הדין לפני כן – פקעה. "פקיעת" החברות אינה עניין זמני, אלא קבוע, שלאחריו ניתן לשוב ולהיות חבר הלשכה רק לאחר הליך של קבלה לחברות (ראה סעיף 51 לחוק, ולהבדיל מ"הגבלת" החברות, שהיא זמנית, ויכולה להתחיל ולהסתיים על פי הודעת החבר, בהתאם לסעיף 52ב לחוק הנ"ל).

כאמור, התביעה היא בגין השנים 2004 ו-2005, שלאחריהן שימש המבקש כעורך דין, וככל הנראה אף שילם את דמי החבר בגין אותה שנה. הטענה כי המשיבה אינה זכאית לתבוע את דמי החבר בגין אותן שנים דינה להידחות, שכן לא ייתכן כי החברות ב-2004/2005 פקעה, ולאחר מכן שב המבקש ושימש כעורך דין בשנת 2006 (מבלי שנטען כי התקיים תהליך של קבלה מחדש כחבר הלשכה).

התביעה היא גם בגין השנים 2007 ו-2008, אלא שתקופה זו היא תקופה בת שנתיים בלבד, ובוודאי שאין מדובר בתקופה שחלה לאחר שלוש שנים של אי תשלום דמי חבר, שלאחריהן – לשיטת המבקש – אין המשיבה מוסמכת עוד לתבוע את דמי החבר.

6. מצאתי, אם כן, כי גם על פי פרשנותו המשפטית של המבקש להוראות החוק (אשר, לטעמי, יש בה הגיון), נסיבותיו העובדתיות של המבקש דנן אינן יוצרות הגנה מפני התביעה הנוכחית.

שאלה אחרת אשר הועלתה בדיון שהתקיים נוגעת להוספת ריבית לסכום התביעה. אמנם אין מדובר בטענה שהעלה המבקש, אך מדובר בשאלה משפטית, ולא בשאלה עובדתית שמקומה בתצהיר.

כפי שעולה מסעיף 93(ד) לחוק, על דמי חבר שלא שולמו יש להוסיף הפרשי הצמדה. נראה כי מדובר בהסדר מיוחד, השולל מהמשיבה את הזכות להוסיף ריבית על דמי החבר הנתבעים. לעניין זה לא התייחסה המשיבה בסיכומיה, ומעיון בתיק ההוצל"פ עולה, כי לא בוצעה הקטנת חוב בגין הריבית. יצויין כי הריבית מהווה כ-1,100 ₪ מתוך סכום התביעה, ואף לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל נושא החוב הפרשי הצמדה וריבית, וזאת, לכאורה, בניגוד להוראות חוק לשכת עורכי הדין.

לאור האמור, על המשיבה להודיע, אם היא מסכימה להפחתת הריבית שהתווספה על החוב מאז פתיחתו ועד היום, ולעדכן את חישוב החוב להבא כך שיהא ללא ריבית, או שמא תינתן למבקש רשות להתגונן בשאלה זו בלבד.

המשיבה תמסור הודעתה תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. בהעדר תגובה מטעם המשיבה, אסיק כי אינה מתנגדת להפחתת הריבית, ותינתן החלטה בהתאם.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
תזכורת פנימית ליום 25.12.12.
ניתנה היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הדין-בישראל 589928993
נתבע: רונן מוסקוביץ
שופט :
עורכי דין: