ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בטוח לאומי-סניף באר נגד דהן מיכ :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע

בל 002049/08

בפני:

כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם

04/12/2008

בעניין:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד

אילנית גדקר-אהרוני

המערער

נ ג ד

דהן מיכאל

ע"י ב"כ עוה"ד

יוסי סבן

המשיב

פסק דין

ערעור זה עניינו ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (תגמולים לנפגעי פעולות איבה) מיום 01/06/08 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למשיב דרגת נכות צמיתה בשיעור של 19%, כדלקמן:

- 10% נכות לפי סעיף ליקוי 34 א (ב).

- 10% נכות לפי סעיף ליקוי 29 (6) II.

רקע עובדתי

1. המשיב, נפגע ביום 19/1/06, בפעולת איבה, בעת היותו מאבטח. אירוע זה הוכר ע"י המשיב כפגיעת פעולת איבה.

2. ביום 03/10/06 הגיש המשיב תביעה לקביעת דרגת נכות ולתשלום תגמולי נכות על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל – 1970 .

3. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה ביום 8/7/07 קבעה למשיב 0% נכות צמיתה.

4. המשיב הגיש ערר על החלטה זו. וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 14/10/07, קבעה למשיב דרגת נכות צמיתה בשיעור של 19%, בגין סעיפי ליקוי 29 (10) המפנה לסעיף 34 ב', ובגין סעיף ליקוי 34 א (ב).

5. המוסד לביטוח לאומי הגיש לבית הדין ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 14/10/07. בפסק דין שניתן ביום 19/2/08 (ע"י כב' השופט סופר תיק בל' 2981/07) נקבע, כי קביעת הוועדה הרפואית לעררים עומדת בניגוד להוראות הפרק הרביעי שבתקנות, הקובע, כי דרגת הנכות במחלות הנפש ותגובות נפשיות מכל הסוגים, תקבע לפי סעיף ליקוי אחד, שמייצג את מכלול הסימפטומים. לפיכך הוחזר עניינו של המשיב לוועדה על מנת שתדון שנית בנכותו של המשיב, תוך התייחסות להוראות הפרק הרביעי לתקנות, לעניין קביעת דרגת נכות בנושא הפרעות נפשיות (ולהלן: "פסק הדין").

6. ביום 1/6/08, התכנסה הוועדה, בעקבות הוראות פסק הדין ונתנה החלטתה, כמפורט בסעיף 1 לעיל.

טענות המערער

7. טעתה הוועדה בקובעה למשיב דרגת נכות בשיעור 19% מבלי להתייחס להוראות המבוא כפי שנצטוותה לעשות בפסק הדין.

8. טעתה הוועדה משלא מלאה אחר פסק הדין ככתבו וכלשונו.

9. טעתה הוועדה משהחליטה להמיר את סעיף הליקוי 29 (10) אשר נקבע למשיב בוועדה לעררים הקודמת, בסעיף ליקוי 29 (6) II, וזאת מבלי לנמק מדוע הממצאים הרפואיים של המשיב השתנו בין וועדה לוועדה.

10. הוועדה העניקה למעשה למשיב כפל נכויות (והחליפה את סעיף הליקוי בלא הנמקה), דבר שאינו אפשרי בהתאם לתקנות ובהתאם לפסק הדין. מצבו הרפואי של המשיב, אכן מתאים לסעיף 29 (10) ואשר בגינו לא ניתן לתת כפל נכויות כאמור, וקביעת הוועדה לפיה למשיב נכות בגין סעיף 29 (6) II, אינה תואמת את מצבו הרפואי, אינה מנומקת ואינה מתיישבת עם קביעה קודמת של אותה וועדה עצמה.

טענות המשיב

11. לא נפל פגם משפטי בעבודות הוועדה.

12. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין.

13. טענות המשיב הינן טענות שברפואה, ולכן דין הערעור להידחות.

הכרעה

14. על פי ההלכה הפסוקה, משהוחזר עניינה של המערערת על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא29-0 מנחם פרנקל – המל"ל, פד"ע כד' 160)

15. הוועדה אשר התכנסה בעקבות פסק הדין, ביום 01/06/08, שמעה את טענות ב"כ המשיב, ואת תלונות המשיב, וסיכמה מסקנותיה כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפרוטוקול מ- 14/10/07 ובפסיקתנו טעינו וקבענו נכות לפי קובץ נ.ע- פגיעות בעבודה, ולא לפי מבחנים העוסקים בפעולות איבה.

הוועדה עיינה בפסק הדין ומבקשת לתקן את החלטתה ולפסוק נכות בגין הגמגום וה- RES LESS LEG סינדרום, על פי סעיף 29 (6) II בשיעור 10%.

והנכות הנפשית נותרת על כנה דהיינו 10% לפי סעיף 34 א (ב)".

16. אחד מעיקרי העיקרים הוא הנמקת ההחלטה ע"י ועדת העררים. כבר נפסק, כי הוועדה חייבת לנמק את החלטתה באופן מלא, על מנת שניתן יהיה להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטתה. (ראה דב"ע שם/ 1318-01 עטיה יצחק – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו' 60).

17. מעיון בהחלטת הוועדה נשוא הערעור עולה, כי החלטת הוועדה אינה עומדת בדרישת הדין בעניין זה. הוועדה החליטה להמיר את סעיף ליקוי 29 (10), אשר נקבע למערער בוועדה לעררים הקודמת, בסעיף ליקוי 29 (6) II, וזאת מבלי לנמק את סטייתה.

כמו כן, מעיון בקבצי התקנות לנפגעי עבודה ולנפגעי פעולות איבה, עולה כי אין כל שוני לעניין סעיף ליקוי 29 (10), ולכן תמוהה החלטת הוועדה, כי טעתה בקביעת הנכות עת קבעה לפי קובץ פגיעות בעבודה ולא לפי מבחנים העוסקים בפעולות איבה.

18. אשר על כן, דין הערעור להתקבל.

עניינו של המערער יוחזר לוועדה, בהרכב אחר, על מנת שתמלא אחר הוראות פסק הדין מיום 19/2/08. הוועדה תזמין המשיב לדיון בפניה ותאפשר לו לטעון טענותיו בנושא זה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

19. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום ז' בכסלו, תשס"ט (4 בדצמבר 2008) בהעדר הצדדים.

יעל אנגלברג-שהם

שופטת