ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלאפון תקשורת בע"מ נגד יהודה יצחק :

בפני כבוד הרשמת ברכה לכמן

תובעת

פלאפון תקשורת בע"מ

נגד

נתבעים

  1. יהודה יצחק
  2. שלמה יצחק

החלטה

התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה על סכום קצוב בסך 18,892 ₪, בלשכת ההוצאה לפועל בתיק מס' 0605168116.

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע תביעה במועד הקבוע בתקנות, נתמכת בתצהירים מטעם הנתבעים.

נטען בתצהירו של נתבע 2 (להלן: "הנתבע") , שכל ההתקשרות עם התובעת בוצעה על ידו ולנתבע 1 אין כל קשר חוזי עם התובעת. הנתבע מודה כי התקשר עם התובעת בהסכם וקיבל ממנה מכשירים סלולאריים.

לטענת הנתבע לא עמדה התובעת בהתחייבותה על פי ההסכם שקבע שגובה התשלומים הקבועים עבור המכשירים יהיה בסך של 200 ₪ לחודש, אך מדי חודש בחודשו חוייב בתשלומים בסך של 700 ₪ לחודש עבור כל מכשיר. הנתבע טען בתצהירו כי שילם לתובעת עבור כל החשבוניות ותשלומים נוספים עד לניתוק הקווים (סעיף 9 לתצהיר), בהמשך תצהירו טען כי, לאחר שהוחזרו תשלומי החשבונית, ניתקה התובעת את הקווים, כך שמרבית החוב מתייחס לדמי יציאה (סעיף 10 לתצהיר).

הנתבע מודה כי הוא חייב סכום מזערי לתובעת עבור דמי יציאה אך אינו חב את הסכומים הנטענים בכתב התביעה כדמי יציאה לאחר התיקון לחוק ההסדרים . בנוסף טען הנתבע כי הוא מבקש לאפשר לו לשלם את התשלומים שנותרו עבור רכישת המכשירים בתשלומים ולא בדרך של פרעון מיידי (סעיף 13 לתצהיר).

עוד הצהיר הנתבע בתצהירו כי הוא לא ביצע שיחה אחת מהמכשירים והם נותקו ואין כל בסיס לחשבוניות.

הנתבע נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ומכאן ההחלטה.

הנתבע חזר בסיכומיו על האמור בתצהירו מהם עולה כי הנתבע אינו חולק כי התקשר עם התובעת בהסכם וקיבל ממנה שירותים ורכש ממנה ציוד. הנתבע חזר בסיכומיו על טענתו כי אינו חייב דבר לתובעת.

עוד יצוין, כי הנתבע העלה בסיכומיו בפעם הראשונה, טענה בדבר הסכם פשרה שנחתם בתיק מס' 48436-12-11 שהצדדים לו הם הנתבע ובתו מצד אחד והתובעת מצד שני , וכי מדובר בפרשה וחוב זהים. כבר עתה יאמר, שאין בדעתי לדון בטענה זו ואני סבורה כי אין לה כל בסיס עובדתי והיא נטענה ללא כל אסמכתא. די לציין כי הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 15/1/12 והדיון בפני התקיים ביום 1/7/12, שבעה חודשים לאחר מכן, ולא נטענה במסגרת הדיון כל טענה בעניין זה והיא עלתה רק בסיכומים. ככל שהיה בה ממש, נכון וצריך היה להעלותה במיידית, אם לא במסגרתו של אותו הסכם הפשרה אז בסמוך לחתימתו. על כן הטענה נדחית.

על פי התובעת, סכום קרן החוב עומד על סך 15,735.10 ₪ המורכב מחוב עבור שיחות ושירותים שוטפים בסך של 1,390 ש"ח , חוב בגין דמי יציאה משרות בסך של 107.54 ש"ח וחוב עבור רכישת מכשירים וציוד בסך 14,237.56 ש"ח

דיון והכרעה

בבוא בית המשפט לדון בהתנגדות, על פי ההלכה הפסוקה, נקבע כלהלן:

"בגדרי הלכות ברורות, הכלל העולה מכל האמור הוא איפוא, שאמנם אין בית המשפט הדן בבקשת הרשות להתגונן נכנס לשאלות מהימנות, וירשה הגנה אף אם זו דחוקה - ועם זאת יוכל לקבוע כי הגנה פלונית היא "הגנת בדים", ומכל מקום כי אין באמור בתצהיר (או בתצהירים) כדי להוכיח את התביעה גם אם יאומת. כך יכול שייעשה, על פי רוב לאחר חקירתם של המצהירים, אך לעתים גם בלעדיה, על פי תוכן התצהירים.

ראה ע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ, נבו, פיסקה ה3 לפסק דינו של השופט רובינשטיין (פורסם ביום 28/2/08).

באשר לחוב בגין רכישת מכשירים, הודה המבקש בתצהירו, כי לא שילם את מלוא החוב בגין רכישת המכשירים ומבקש לאפשר לו לשלם את החוב בתשלומים ולא בדרך של פרעון מיידי. סעיף 13 לתצהיר:

"כמו כן, לפי התיקון החדש אסור לפרוע באופן מיידי את התשלומים שנותרו למנוי עבור המכשירים, ויש לאפשר לי לפרוע את התשלומים שנותרו בתשלומים ולא בדרך של פירעון מיידי, זאת לאחר עריכת חישוב נכון".

לאחר עיון בתצהיר הנתבע, לא נמצאה כל טענה באשר לגובה החוב הקיים בגין רכישת המכשירים והנתבע אינו חולק בתצהירו על גובה החוב בגין המכשירים כמצוין בכתב התביעה. למעט טענה סתמית, לא מפורטת וכללית , שלתביעה לא צורף מצב חשבון המעיד על גובה החיובים או סכום החוב בחשבוניות, התצהיר שותק לעניין סכום החוב הנותר בגין המכשירים.

מכאן, בהעדר פרטים בתצהיר לביסוס טענת הנתבע באשר לחיוביו בגין המכשירים, קבלות על סכומים ששולמו ולא הציג את מלוא התמונה על מנת שניתן לבחון ולאמת מהו הסכום, שלשיטתו, הוא עדיין חייב בגין המכשירים, אני קובעת כי כי אין בתצהירו של הנתבע הגנה ולו בדוחק, לעניין החוב עבור רכישת המכשירים. משהודה הנתבע כי עדיין חייב עבור רכישת המכשירים, אין עילה בדין לתת לנתבע רשות להתגונן בנוגע לחוב זה.

אשר על כן, אני קובעת כי אין לנתבע כל הגנה בנוגע לחוב בגין רכישת המכשירים ו לא ניתנת לו רשות להתגונן בכל הנוגע לחיוביו עבור המכשירים בסכום כספי בסך של 14,237.56 ₪, שלא הובאה כל הגנה לגביו .

לעניין החוב בגין שיחות ושימושים שוטפים, בסך של 1390 ₪, טוען הנתבע כי חויב ביתר וכי היה עליו לשלם סכום קבוע חודשי לכל מנוי בסך של 200 ₪ ואישר שהיו לו 5 עד 6 מנויים (ע' 2 שורה 21 לפרוטוקול), בנוסף אישר בחקירתו הנגדית כי כל מנוי שילם בממוצע 200 ₪ לחודש (ע' 2 שורה 25 לפרוטוקול). מכאן, ש לשיטת הנתבע היה על החיובים החודשים להיות בסדר גודל של כ- 1,000 ₪ עד 1,200 ₪ לחודש.

בעניין זה פירטה התובעת בסיכומיה את החיובים השוטפים עבור התקופה החל מיום 22/2/11 ועד ליום 7/7/11, וצירפה העתקים מהחשבוניות לתקופת התביעה. עיון בחשבוניות מצביע על כך כי הסכום הנקוב על החשבוניות, הגבוה ביותר, לתקופת התביעה, עמד על סך של 744.35 ₪.

לא נעלם מעיני כי החשבוניות שצורפו לא מתייחסות לכל המנויים אשר ברשותו של הנתבע, אלא לארבעה או שלושה מספרי מנויים, עם זאת, חישוב אריתמטי פשוט של מכפלת מספר המנויים לגביהם מתייחסת החשבונית בסכום חיוב חודשי בסך של 200 ₪, מביא לתוצאה זהה, שהסכום הנקוב על גבי החשבונית נמוך מסכום המכפלה.

לאור האמור לעיל, נמצא כי החיובים בפועל של הנתבע היו נמוכים מהחיובים שלשיטת הנתבע היה עליו לשלם, על כן אני קובעת כי אין בפיו הגנה ראויה לבירור בעניין זה.

נותר לדיון החיוב בגין עמלת דמי היציאה. בתצהירו טען החייב כי הוא חייב סכום מזערי עבור דמי היציאה וכי מרבית החוב מתייחס לדמי יציאה. אך לא כך הדבר, החיוב בדמי היציאה על פי הנטען בסיכומי התובעת הינו בסך 107.54, סכום מזערי ביחס לסכום התביעה, סכום שהנתבע מודה שהוא חייב לשלם תשלום זה.

לאור האמור לעיל, אין בפיו של הנתבע טענת הגנה ולו לכאורה בפני התביעה ואין אלא לדחות את התנגדות הנתבע.

בנוגע לנתבע 1, שהגיש תצהיר במסגרת ההתנגדות, אך לא התייצב לדיון, אני קובעת שתצהירו יימחק מתיק בית המשפט.

לעניין זה אוסיף, הנתבע טען במסגרת תצהירו כי בין נתבע 1 לתובעת לא היה קשר עסקי ולא נחתם כל הסכם ביניהם והראיה לכך, לטענת הנתבע, הסכם ההתקשרות שנערך עם הנתבע ולא עם נתבע 1 והוא מבקש לדחות את התביעה כנגדו.

בעדותו אישר הנתבע כי חתם על טופס הוספת שם של נתבע 1 אך טען כי אינו זוכר את המסמך, בנוסף, השיב הנתבע "יכול להיות" לשאלת ב"כ התובעת האם ביקש מנתבע 1 לעדכן הוראת קבע בשבילו אצל התובעת.

בתצהיר ובדיון סתר הנתבע את עצמו, כאשר כאמור טען מחד בתצהיר כי בין נתבע 1 לבין התובעת לא היה קשר עיסקי ולא נחתם הסכם, ומאידך אישר בעדותו, כי חתם על מסמך הוספת שם של נתבע 1 כלקוח אצל התובעת וכי נתבע 1 עדכן הוראת קבע לחיוב חשבון בנק.

על כן, בהעדר תצהיר לתמיכה בהתנגדות נתבע 1, ולאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת ההתנגדות שהוגשה על יד י נתבע 1.

לסיום, בנסיבות המפורטות לעיל, אני דוחה את התנגדות הנתבע ומורה על מחיקת התנגדות נתבע 1.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל המצוין בכותרת יימשכו כסדרם.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ו/או לחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪.

המזכירות תמסור העתק החלטה זו לידי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פלאפון תקשורת בע"מ
נתבע: יהודה יצחק
שופט :
עורכי דין: