ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי אסדי נגד שב"ס :

1


בתי המשפט

בימ"ש לעניינים מינהליים נצרת

עעא000794/08

בפני:

כב' השופט דני צרפתי

תאריך:

04/12/2008

בעניין:

עלי אסדי

העותר

נ ג ד

1. משטרת ישראל

2. שרות בתי הסוהר

המשיבים

החלטה

1. העותר, שפוט לתשע שנים בגין עבירות אינוס, כליאת שווא, תקיפת בת זוג, הפרת הוראה חוקית ועוד. בעתירתו הנוכחית הוא מלין על החלטת המשיבים שלא לשלבו בסבב חופשות. יצוין כבר כעת כי זוהי עתירתו השלישית של העותר בנושא זה, כאשר שתי עתירות קודמות בעניין [עע"א 1790/06 ועע"א 1901/07] נדחו.

יתרה מזאת ולאחר בחינה, גם נוכחתי, כי מאז החלטתי האחרונה מיום 19.3.08 [בעעא 1901/07], לא חל כל שינוי מהותי שהצדיק את הגשת העתירה הנוכחית.

לטענת העותר, ועדת אלמ"ב בחוות דעתה כי אינה ממליצה על יציאת העותר לחופשה, תוך הערכה כי מסוכנותו גבוהה, יחסה משקל בלעדי למעשה להכחשות העותר באשר לביצוע העבירות. לטענת העותר מדובר בהתנכלות לשמה, כאשר אין בשיקול זה של הועדה, כשלעצמו, כדי ללמד על מסוכנות העותר, בפרט על רקע העובדה כי מדובר במאסרו הראשון ועל רקע תפקודו המצוין בבית הסוהר. על כן, טוען העותר כי החלטת הגורמים המטפלים אינה סבירה ואינה מידתית.

לטענתו, בשל הכחשותיו גם נמנעים הגורמים המטפלים מלשלבו בהליך טיפול אינטנסיבי, כך שבפועל המצב הוא שכל עוד לא הודה העותר ולקח אחריות, הוא לא ייצא לחופשות, זאת אפילו אם כל הנתונים האחרים לגביו הם חיוביים ביותר.

העותר מפנה להתנהגותו ותפקודו החיוביים בכלא, לעובדה כי ניתק קשר עם המתלוננת לחלוטין.

לטענת העותר לאור חלוף הזמן מן העתירות הקודמות בעניינו שנדחו, והתבצרות המשיבים בעמדתם יש מקום לדון בפעם השלישית בעתירה לגופה.

העותר הפנה לחוות דעת פרטית, אותה הגיש במסגרת עע"א 1901/07 ובקש להסתמך עליה גם במסגרת עתירה זו.

בדיון שנערך בפני ביום 23/11/08, חזר ב"כ העותר על עיקרי טיעוניו, תוך שהוא תוקף בלשון בוטה את התנהלות הועדה, ב"כ העותר טען, כי החלטותיה נעשות ללא בדיקה מעמיקה ומחודשת של הדברים תוך ביצוע "גזור הדבק" של החלטות קודמות. לטענתו העותר מוכן לכל טיפול שיידרש, לרבות מעבר לכלא חרמון לצרכי טיפול ואף לוותר על מקום עבודתו בו הוא מתמיד 4 שנים. לטענתו גם מחוות הדעת עולה כי העותר הביע נכונות להיכנס לטיפול.

העותר הפנה להלכות בית משפט לפיהן זכותו של העותר לדבוק "באמת" אותה הוא יודע ולא להודות בעבירות בהן הורשע.

לטענתו, כל חוות הדעת של ועדת אלמ"ב נסמכת על הכחשותיו של העותר, ואינה מתייחסת לכלל הנימוקים הרלבנטיים הנוספים כפי שפורטו לעיל. מכל מקום, טוען ב"כ העותר כי גם בהנחה ויש בסיס כלשהו למסוכנות, הרי שניתן לאיין זאת ביציאה מפוקחת לחופשה ובתנאים מגבילים, לרבות מעצר בית ואיזוק אלקטרוני.

באשר לחלק החסוי של חוות דעת ועדת אלמ"ב ציין ב"כ העותר כי בהנחה והוא עוסק בעמדת הקורבן, ברי כי היא מצידה תעדיף שהעותר יימק בכלא עד סוף חייו, אולם יש לתת את הדעת לכך שהעותר אינו בקשר עם הקורבן ואף לא ניסה לצור עמה קשר בשום שלב.

2. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות.

לטענתם החלטת המשיבים הנסמכת על המלצות וועדות מקצועיות הינה סבירה, כאשר מכל מקום לא נמצא כל פגם בהמלצות וועדת אלמ"ב.

ועדת אלמ"ב בדיוניה, התרשמה כי פוטנציאל המסוכנות הנשקף מהעותר לסביבתו גבוה, ובהעדר הליך טיפול אינטנסיבי, מעמיק וממושך, היא אינה ממליצה לשלבו בסס חופשות.

ב"כ המשיבים הגישה במהלך הדיון בעתירה חלק חסוי בחוות דעת אלמ"ב. ב"כ המשיבים הבהירה כי לדידם של המשיבים הודאה אינה תנאי סף להשתלבות בטיפול כשהעותר הוא זה אשר אינו מוכן להשתלב בטיפול, כפי שעולה מפורשות בחוות דעת אלמ"ב.

ב"כ המשיבים הפנתה להחלטה בעע"א 1901/07 בענייננו של העותר אשר בה נדחתה בקשת העותר להשתלב בסבב חופשות מהטעמים המפורטים שם.

לאחר בחינה ושקילה , אני רואה לדחות את העתירה.

3. עיון בחוות הדעת מעלה, כי בניגוד לטענות ב"כ העותר שנטענו בלהט, לפיהן מלחמתו של העותר הינה מלחמה בטחנות רוח, כשרצף החלטות שניתנו בענייננו ותשובות המשיבים לא נעשו לאחר בדיקה מעמיקה כנדרש בענייננו של העותר, הרי שהמשיבים, כמו גם ועדת אלמ"ב, בחנו מעת לעת את ענין העותר, ומאידך דווקא העותר הוא זה שבהתנהגותו ובדרך התנהלותו לא מגלה שום שינוי או התקדמות, מאז הדיון בעתירתו הקודמת.

חוות הדעת קובעת ובניגוד לטענות ב"כ העותר שנטענו בעלמא [לפיהן העותר מוכן לכל טיפול שיידרש לרבות מעבר לכלא חרמון], כי מהמידע שהצטבר בידיהם עד כה עולה כי העותר סירב בתוקף לעבור למחלקת "בית התקווה" בטענה שאינו מוכן להודות. הצוות המטפל הסביר לעותר שכניסתו ל"בית התקווה" אינה מחייבת הודאה בעבירות אולם העותר נשאר בשלו.

בהמשך חוות הדעת מתואר כי נכון לדיון הנוכחי של הועדה, הקשר של העותר עם גורמי הטיפול הוא קונקרטי בלבד וכי לא חל כל שינוי ביחס לעמדותיו כלפי העבירות שביצע ולצרכי טיפולו בתחום האלמ"ב.

באשר לנכונותו לקבל טיפול, לאחרונה הביע הסכמה מילולית להשתלב בפרויקט "ביחד" תוך שהוא מתנה את כניסתו בהכחשת העבירות. בקשתו נדחתה לאחר התייעצות, זאת מאחר וגורמי הטיפול סבורים כי האסיר אינו מתאים לפרויקט זה, אלא לטיפול ב"בית התקווה" בלבד.

למותר להוסיף, כי לגורמים המקצועיים נתונה הסמכות ושקול הדעת לקבוע איזה הליך טיפולי על אסיר לעבור בהתאם למצבו, כשלאסיר מנגד, אין את הזכות להחליט מהו הטיפול המועדף עליו ולהתנות תנאים בענין.

מעיון בחוות הדעת ניתן לראות כי הוועדה התייחסה למכלול הנתונים הרלוונטיים ועליהם בלבד, לרבות: חוות דעת קודמות של ועדות אלמ"ב, דו"ח עו"ס מתאריך 18.05.08, דברי האסיר מיום 18.05.08, דוחות עו"ס בקהילה מיום 17.02.08, אופי המעשים בהם הורשע העותר, העובדה כי הפר צווי הגנה וכן חוסר העקביות של העותר אל מול גורמי הטיפול, זאת לצד הכחשת העותר את העבירות אותן ביצע והעדר רצון לקבל את הטיפול המומלץ ע"פ הגורמים המקצועיים בפועל.

הועדה התייחסה ושקלה (בניגוד לטענות ב"כ העותר) את התנהגותו של העותר בכלא וגם את העובדה כי מדובר במאסרו הראשון של העותר.

בניגוד לטענות ב"כ העותר, גורמי הטיפול לא דרשו שהעותר יודה בעבירות המיוחסות לו על מנת להשתלב בתכנית טיפולית, כאשר על הצד המעשי וכאמור, העותר הוא שמסרב להשתלב בתכנית כזו, אז גם כיום. על פי חוות הדעת, גורמי הטיפול אף התרשמו בעניין זה כי דרישות האסיר באשר להשתתפותו בפרויקט "ביחד", נובעות מרצונו להשיג רווחים משניים וכי הוא מנסה למצוא "קיצורי דרך" ולא מבטא מוטיבציה פנימית אמיתית לטיפול ושינוי.

עיון בחוות דעת אלמ"ב מלמד כי העותר זקוק להליך טיפולי אינטנסיבי, מעמיק וממושך כשעל אף העובדה שעבר טיפול קבוצתי ראשוני, לא ניכרת הפנמה של התכנים הטיפוליים.

על כל פנים ובהעדר טיפול, לא חל כל שינוי בהערכת המסוכנות של העותר, בתואם להערכות הגורמים המקצועיים.

מהמקובץ עולה, כי אין בנימוקי העותר, כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת המשיבים, הנשענת על חוות דעת מקצועית, כשבנדון גם מצאתי כי לא חלה כל התקדמות באשר לנכונות העותר לקבל טיפול.

האמור הוא שמסביר את זהות ההחלטות שנתקבלו בעניינו של העותר.

בנדון, יש להדגיש כי חלוף הזמן כשלעצמו, גם אם מלווה בהתנהגות חיובית בין כתלי הכלא, אין בו כדי ללמד או להצדיק שנוי בהערכת המסוכנות, בזיקה לפרמטרים עליהם אמונה ועדת אלמ"ב.

4. בהיבט הכללי, באשר להכחשת אסיר את ביצוע העבירות, ולמשקל שיש לייחס להכחשה זו לעניין הערכת מסוכנותו, אין לי אלא להפנות להחלטתי הקודמת בעע"א 1901/07, בה נסקרה ההלכה בנושא [עע"א 6481/01 אל עביד נ' שב"ס פ"ד נז (6) 678 (2003)].

בתמצית, יאמר, כי להכחשת אסיר את ביצוע העבירה, יש משקל לענין הערכת המסוכנות מההבט המקצועי, יחד עם זאת, אין מדובר בקביעה אוטמטית ומתחייבת בדיקה לנסיבותיו הספציפיות של הנבדק ועל פי מכלול האינדיקציות.

זאת ועוד, הכחשת ביצוע העבירה נחשבת מכשלה לטיפול אפקטיבי ופוגעת בסכוי הצלחתו, כאשר הטיפול, כשלעצמו מהווה גורם מרכזי בהפחתת הסיכון.

בענייננו, חוות הדעת של וועדת אלמ"ב מדגישה כי הערכת המסוכנות אינה נשענת רק על הכחשתו הגורפת של העותר את העבירות אותן ביצע, אלא על פרמטרים נוספים כשבין השאר ניתן למנות את אופי המעשים, העדרו של הליך טיפולי משמעותי, הפרת צווי הגנה, התנהלות העותר מול גורמי הטיפול ומצבו של קורבן העבירה. כל אלא הם שהביאו להערכת מסוכנות העותר כלפי סביבתו כגבוהה, ולהמלצת הוועדה שלא לשלבו בסבב חופשות.

5. החלק החסוי של חוות דעת ועדת אלמ"ב שהוגש לעיוני הנוגעת לקורבן העבירה מהווה חיזוק למסקנות האמורות באשר לשיקולים הראויים שנשקלו על ידי הוועדה בהמלצתה שלא לאשר את שילוב העותר בסבב חופשות.

ועדת אלמ"ב אמונה בין היתר על הגנה על קורבן העבירה ומניעת המשך הפגיעה בו תוך בחינת מצבו וההשלכות הצפויות לו בסוגיית החופשות, כשלהערכותיה בעניין משקל מלא וייחודי.

בענייננו, הועדה נתנה משקל ראוי למצבו הנפשי של הקרבן ובחששותיו מפני העותר ועל ההשלכות הצפויות לו כתוצאה מאישור חופשותיו כשהדברים מפורטים ונתמכים בדוח הסודי שהוגש.

שקול נכבד זה הינו כידוע שיקול רלבנטי ולגיטימי בהערכת ועדת אלמ"ב על פי תחומי אחריותה, וביסוס הערכת המסוכנות של הועדה בין היתר על שקול זה הינו מהותי וחיוני.

6. זאת ועוד וכפי שאף התייחסתי בהחלטתי בעע"א 1901/07, אין כל חוסר סבירות בעמדות המשיבים להעדיף את המלצות וועדת אלמ"ב, על פני חוות דעת פרטית שהציג העותר, לרבות לאור מעמדה הסטטוטורי של הועדה, זאת אף מבלי להכריע מקצועית איזו חוות דעת עדיפה.

מעבר לנדרש ובאשר למעמד המועדף של חוות דעת אלמ"ב וגורמי מב"ן ראה הילכת אל עובייד הנ"ל ורע"ב 1318/98 לביא נ' שב"ס, תק על 98 (2) 176, והאסמכתאות המובאות שם.

7. לאור המכלול המפורט ובהתאמה, ועדת אלמ"ב בחנה והעריכה את הערכותיה המקצועיות על פי מכלול השיקולים הרלבנטיים, ואלו בלבד.

החלטת המשיבים לאמץ את קביעותיה המקצועיות של ועדת אלמ"ב על רקע מכלול האיזונים הרלבנטיים הינה בגדר החלטה סבירה, שאין כל מקום להתערב בה, לרבות כאמור בזיקה למגבלות הביקורת השיפוטית, שעה שעסקינן בהחלטה הנסמכת כדין על החלטה מקצועית של גורם האמון על פי דין להעריך ולהמליץ בסוגיית החופשות של האסירים.

לסיכום, אם כן, אני מורה על דחיית העתירה.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, 04 בדצמבר, 2008 (ז' בכסלו תשס"ט), בהעדר.

צרפתי דני, שופט

מירי בן-עמי