ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבי תם נגד מיכל פרס :

רע"א 7159/05

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשים:
1. אבי תם

2. שחר כחלון

3. דורון עטיה

4. גן הזית - אירועים ונכסים בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. מיכל פרס

2. שמואל פרס

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 22437/03 מיום 22.6.05 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז

בשם המבקשים:
עו"ד גיורא בן-טל; עו"ד הילה ויינטרוב

בשם המשיבים:
עו"ד יונתן קם

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.6.05 (כבוד סגנית הנשיא ר' שטרנברג-אליעז) בבש"א 22437/03, בגדרה עוכבו ההליכים בהמרצת פתיחה 1260/03 ובהמרצת פתיחה 1261/03 והועברו לבוררות (להלן: החלטת העיכוב). כן מכוונת הבקשה להחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי מיום 26.6.05 (כבוד השופט ע' בנימיני) בה נקבע כי נוכח החלטת העיכוב, הדיון בשני התיקים "הגיע לסיומו מבחינת בית המשפט".

רקע עובדתי וההליך לפני בית המשפט קמא

1. בין המשיבה 1 (להלן: מיכל) לבין המבקשים 1 – 2 נכרת ביום 26.4.99 הסכם להקמת גן אירועים במקרקעין המצויים בתחום המועצה המקומית מזכרת-בתיה. בהסכם זה (להלן: הסכם ההקמה) נקבע כי פעילותם העסקית של הצדדים תעשה באמצעות חברה שתוקם, היא המבקשת 4 (להלן: גן הזית). בעלי המניות בגן הזית הם המבקשים 1 – 3 ומיכל, בחלקים שווים.

המקרקעין עליהם הוקם גן האירועים הם בבעלותו של המשיב 2 (להלן: שמואל), שהינו אביה של מיכל, ומחולקים לשלושה מגרשים שמספרם 2 – 4. לצורך הסדרת מערכת היחסים עם שמואל, נכרתו ביום 26.4.99 שני הסכמים בינו מצד אחד, לבין המבקשים 1 – 2, גן הזית (כחברה ביסוד) ומיכל מצד שני (להלן: הסכם המכר והסכם השיתוף). בהסכם המכר נקבעו ההסדרים הבאים: מגרש 2, עליו יוקם גן האירועים, יירכש משמואל; מגרש 3, עליו תמוקם החנייה לאורחי גן האירועים (וכן יוקם חלק מגן האירועים), יושכר משמואל ותוקנה לצד השני אופציה לרכישתו; כמו כן יקנה שמואל לצד השני זיקת הנאה במגרש 4, שישמש למעבר מהכביש לגן האירועים. בהסכם השיתוף הוסדרה מערכת היחסים בין הצדדים בהתאם לעקרונות הסכם המכר, עד למועד בו ניתן יהיה לרשום בנפרד את המגרשים.

2. לימים עלו היחסים בין הצדדים על שרטון. ביום 2.12.03 נקטו המבקשים בשני הליכים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו: ה"פ 1261/03 – תובענה למתן סעדים להסרת קיפוח, אשר המשיבה לה היתה מיכל; וה"פ 1260/03 – תובענה להצהרה על זכויות במקרקעין, אשר המשיב לה היה שמואל. הרקע לשתי התובענות, לפי הנטען בהן – שורת צעדים חד צדדיים שהחלו נוקטים מיכל ושמואל, במטרה להביא לחיסול עסקי גן הזית ופינויה מן המקרקעין. בתובענה נגד מיכל נטען, כי הפרה את החובות המוטלות עליה כבעלת מניות ודירקטורית בגן הזית. בין היתר נטען כי מיכל הפסיקה לחתום על המחאות של גן הזית, כי יצרה מצגים בפני ספקים ועובדים של גן הזית לפיהם לא יקבלו את התשלומים המגיעים להם, וכי נטלה מסמכים ממשרדי החברה. עוד נטען כי פעולותיה של מיכל תואמו עם שמואל, אשר מצידו דרש מן המבקשים לסלק את ידם ממגרשים 3 ו-4. בתובענה נגד שמואל, אשר הוגשה בעקבות דרישתו האמורה לסילוק יד, נטען כי גן הזית זכאית להירשם כבעלים של מגרשים 2 ו-3, כי טרם פקעה האופציה שהוקנתה לרכישת מגרש 3, וכי לגן הזית זכות שימוש בלתי הדירה במגרש 4.

ביום 18.12.03 עתרה מיכל לעיכוב ההליכים בה"פ 1261/03 עקב קיומה של תניית בוררות בהסכם ההקמה (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים). המבקשים התנגדו להעברת ההליך לבוררות. בתגובה שהגישו המבקשים לבקשה האמורה, הם טענו כי נוכח הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות) הסוגיות שעל הפרק אינן כשרות להתברר בדרך של בוררות, וכי התנהלותה של מיכל, אשר לטענתם מינתה גורם הקשור לעולם הפשע כדירקטור בגן הזית, מחייבת את ניהול ההליך בבית משפט. עוד טענו המבקשים כי שתי התובענות קשורות וכרוכות זו בזו. במהלך הדיונים בבקשה הודיע שמואל כי הוא מסכים כי הסכסוך עימו יועבר לבוררות.

3. בית המשפט קיבל את הבקשה, עיכב את ההליכים בשתי התובענות והורה על העברתן לבוררות. בית המשפט קבע כי נוכח הסכמתו של שמואל להעברת ההליך בו הוא משיב לבוררות, מתבטל החשש כי פיצול ההתדיינות יביא להכרעות סותרות. טענותיהם הנוספות של המבקשים נדחו. עוד נקבע בהחלטה כי צווי המניעה שניתנו בבית המשפט יעמדו בתקפם, אלא אם יחליט הבורר אחרת.

משהוגשה בקשת רשות הערעור לבית משפט זה, ניתן סעד ארעי שהורה על עיכוב הליכי הבוררות, אשר עומד בתקפו גם בשלב הנוכחי.

טענות הצדדים

4. המבקשים עותרים לביטולה של החלטת בית המשפט. המבקשים טוענים כי בית המשפט שגה עת עיכב את ההליך בה"פ 1260/03, משום שאין הסכם בוררות בינם לבין שמואל, ומשום שסעד כאמור לא התבקש על ידי שמואל. משכך, ונוכח הזיקה בין ההליכים, אין לעכב גם את ההליך בה"פ 1261/03. נוסף על כך חוזרים המבקשים על טענותיהם בתגובה שהגישו לבית המשפט קמא, כמבואר לעיל. עוד טוענים המבקשים כי המשיבים לא עשו את כל שנדרש על מנת לקיים את ההליך בבוררות, וכי קיימים טעמים נוספים בגינם אין להעביר ההליכים לבוררות ובהם זכותם של המבקשים לטהר את שמם הטוב בבית משפט, והעניין הציבורי שבתובענה. בנוסף נטען כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי הבורר יוכל ליתן החלטה בעניין צווי המניעה שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי.

המשיבים תומכים בהחלטת בית המשפט, וטוענים כי אין עילה להתערב בה. לטענתם, המבקשים הם שביקשו את העברת ההליך בה"פ 1260/03 לבוררות, וזאת במסגרת תגובתם לבקשה לעיכוב הליכים. בנוסף טוענים המשיבים כי אין עילה שלא להעביר את ההליכים לבוררות. המשיבים מדגישים כי עשו את כל הדרוש לקיום הבוררות, וכי הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות אינה חלה במקרה זה שכן כל הסוגיות שעל הפרק מתאימות לדיון בבוררות. המשיבים טוענים בנוסף כי אין בטענות הנוגעות לטיהור שמם הטוב של המבקשים ולענין הציבורי בתובענה כדי להצדיק את בירור ההליכים בבית משפט. המשיבים מכחישים את הטענות המתייחסות להתנהלות הנטענת של מיכל בהתייחס למינוי הדירקטור. לפיכך, אין לשיטתם כל מניעה לניהול בוררות.

דיון והכרעה

5. בהסכמת הצדדים ובגדר הסמכות שבתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, החלטנו לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מצאנו כי דין הערעור להתקבל.

ה"פ 1260/03

6. השאלה הראשונה העומדת להכרעתנו הינה האם נכרת בין המבקשים לבין שמואל הסכם בוררות. ככל שהתשובה לשאלה זו שלילית, החלטת בית המשפט המפנה הליך זה לבוררות, אינה יכולה לעמוד (השוו: סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 256 (מהדורה רביעית מיוחדת , 2005) – להלן: אוטולנגי).

הסכם בוררות מוגדר בסעיף 1 לחוק הבוררות כ"הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו". העובדה כי בהסכם המקורי שנכרת בין שמואל לבין המבקשים לא נכללה תניית בוררות, אין בה כדי למנוע את העברת ההליך לבוררות. זאת, אם נכרת בין הצדדים, בהתאם לדיני החוזים, הסכם בוררות בשלב מאוחר יותר (השוו: אוטולנגי, עמ' 13), או אם ניתנה הסכמה להעברת ההליך לבוררות, שאז רואים את החלטת בית המשפט כ"הסכם בוררות" (סעיף 79ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 – להלן: חוק בתי המשפט; רע"א 4803/02 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' ווסט מנג'מנט (וו.אם) ישראל בע"מ, פ"ד נז(1) 100, 103 (2002)).

בעניין זה חלוקים ביניהם הצדדים. המבקשים טוענים כי הסכם בוררות לא נכרת, ואילו המשיבים לומדים על כריתת הסכם או על קיומה של הסכמה כאמור מחילופי דברים בין הצדדים במסגרת ההליכים המשפטיים. לטענת המשיבים, ניתנה הסכמה מצד המבקשים לקיום הליך בוררות עם שמואל בתגובתם לבקשה לעיכוב הליכים (מיום 28.12.03), שם נכתבו הדברים הבאים ברישא לתגובה:

"לחילופין, ומטעמי זהירות בלבד, וככל שיחליט בית המשפט הנכבד להעביר את הדיון בתובענה דנא להליך של בוררות, אזי יבקשו המשיבים כי בית המשפט הנכבד יורה על העברת התובענה דנא והתובענה בה.פ 1261/03 [צ"ל ה.פ. 1260/03 – ע' פ'] בצוותא חדא לבוררות, כפי שיובהר להלן".

המשיבים אף מפנים לטיעונים נוספים שנכללו בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, מהם עלתה, לטענתם, עמדת המבקשים כי יש לברר את התובענות במשותף בגדר הבוררות. לטעמם, הצעה זו של המבקשים נענתה בחיוב על ידי שמואל במהלך דיונים בהליכי ביניים שנערכו ביום 26.10.04 וביום 20.6.05. במענה לטענה זו טוענים המבקשים, כי גם אם ניתן לראות בדברים שצוטטו לעיל כ"הצעה" (כמובנה בסעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 – להלן: חוק החוזים) הרי בתשובה לתגובה שהגישה מיכל היא דחתה את ההצעה, ומשכך, ההצעה פקעה, כאמור בהוראת סעיף 4(1) לחוק החוזים. מטעם זה, כך המבקשים, הסכמות שנתן שמואל לפנות לבוררות במועד מאוחר יותר אינן יכולות להיחשב כ"קיבול".

7. יש ממש בטענת המבקשים כי בהיבט החוזי לא נכרת הסכם בוררות. גם אם נניח כי ניתן לראות בדברים שנכתבו במסגרת התגובה לבקשה לעיכוב הליכים כ"הצעה", הרי בתשובה לתגובה שהגישה מיכל (כנטען, ביום 15.3.05), נכתב כי בהסכם עם שמואל אין תניית בוררות, ולא ניתן לדון בסכסוך עימו בבוררות מחוסר סמכות. בכך יש משום דחייה של ההצעה, המביאה לפקיעתה (סעיף 4(1) לחוק החוזים; ג' שלו דיני חוזים 120 (מהדורה שניה, תשנ"ה)). אמנם, קודם למועד זה נערך ביום 26.10.04 דיון לפני בית המשפט (כבוד השופטת ה' גרסטל) בבקשת ביניים אחרת בהליך, אך גם במועד זה לא נכרת הסכם בוררות. באותו דיון ציין בא-כוח המבקשים כי הוא מוכן לשקול העברת הדיון לבוררות, בהתקיים תנאים שונים (אשר, כנטען, לא התמלאו). דברים אלה אינם בבחינת הסכמה לבוררות, ואף ניתן לראות בהם משום חזרה מאותה הצעה. לפיכך, הבעת הסכמה מצד המשיבים באותה ישיבה לקיום הליך בוררות (אשר התייחסה להצעת בית המשפט באותה ישיבה) לא הביאה לכריתת הסכם בוררות. יוצא אפוא, כי בעקבות הגשת התשובה לתגובה לבקשה לעיכוב הליכים, פקעה ההצעה שנכללה במסגרת התגובה שהגישו המבקשים.

למעלה מן הצורך נוסיף כי במישור העיוני ניתן לטעון כי מקום בו הצעה לקיים הליך של בוררות נכללה בכתב טענות שהוגש לבית המשפט, יש לראות את ההסכמה לנהל הליך בוררות כעומדת בעינה כל עוד ההליך המשפטי תלוי ועומד, גם אם הצד השני דחה את ההצעה; זאת כל עוד הצד המציע לא חזר בו מן ההצעה. אין לנו צורך להכריע בטענה אפשרית זו, שכן בענייננו שבו וגילו המבקשים את דעתם כי הסכמתם לבוררות אינה נתונה. בדיון שנערך ביום 20.6.05 (לפני כבוד סגנית-הנשיא ר' שטרנברג-אליעז) הדגיש בא-כוחם מפורשות כי הוא אינו מוכן לפנות לבוררות. אמירה זו מלמדת על חזרה של המבקשים מהצעתם לקיים הליך בוררות עם שמואל, לאחר שזו נדחתה על ידי המשיבים בתשובה לתגובה. מדרך חילופי הדברים בדיון זה (כמו גם בדיון מיום 26.10.04) ניתן ללמוד בנוסף כי המשיבים לא סברו כי תלויה ועומדת כל העת הצעה מטעם המבקשים להעברת התובענה נגד שמואל לבוררות, ולחלופין, כי לא הסתייגו מחזרתם של המבקשים מן ההצעה.

סוף דבר הוא, כי לא נכרת הסכם בוררות בין שמואל לבין המבקשים. לא ניתנה גם הסכמה משותפת מטעם הצדדים להעביר את ההליך לבוררות בהתאם להוראת סעיף 79ב לחוק בתי המשפט. שגה אפוא בית המשפט המחוזי עת הניח כי קיימת הסכמה מצד המבקשים להעביר את המחלוקת בה"פ 1260/03 לבוררות. שגגה זו מחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור, שכן לא ניתן – כפי המובהר – להפנות צדדים לבוררות בלא קיומו של הסכם בוררות. הערעור ביחס להליך זה מתקבל אפוא והחלטת בית המשפט לעכב את ההליכים בתובענה זו תתבטל.

ה"פ 1261/03

8. אין מחלוקת כי בין הצדדים להליך זה נכרת הסכם בוררות. אין גם טענה כי הסכם הבוררות אינו חל על הסכסוך שהתעורר. בצד האמור, עצם קיומו של הסכם בוררות אינו מחייב את עיכובם של ההליכים בכל מקרה ומקרה. סעיף 5(ג) לחוק הבוררות קובע כי "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".
בענייננו, טוענים המבקשים כי אין לעכב את ההליך בה"פ 1261/03, משום שהדבר יחייב אותם לנהל שני הליכים מקבילים: הליך בוררות נגד מיכל, והליך בבית משפט נגד שמואל. לטענתם, שני הסכסוכים נוגעים לאותה פרשה ולאותן עובדות, ופיצול ההליכים יסכל אפשרות להכרעה מלאה ויעילה במחלוקת בין כל המעורבים, במלוא היקפה. בתגובתם לבקשה לעיכוב הליכים אף הציגו המבקשים תרחישים שונים בהם יכול ויינתנו פסיקות סותרות על ידי הבורר ובית המשפט, אם יפוצל הדיון. המשיבים, בתגובתם המפורטת לבקשת רשות הערעור, לא התייחסו כלל לטענות אלה. רק בדיון לפנינו טענו המשיבים כי הניסיון לקשור בין שני התיקים הוא מלאכותי. לכאורה, די היה בהעדר התגובה מטעם המשיבים להביא לקבלת טענה זו של המבקשים; אך כפי שנראה, גם לגופה דין הטענה להתקבל.

9. ברע"א 985/03 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(1) 397, 403 (להלן: עניין אלרינה), עמד בית משפט זה (השופט א' גולדברג) על המקרים בהם תדחה בקשה לעיכוב הליכים והעברתם לבוררות, נוכח החשש לפיצול התדיינויות:

"השאיפה לריכוז התביעות בהליך אחד אינה, בנסיבות דנא, חזות הכול, ואין בה לבדה לשמש 'טעם מיוחד' שלא לעכב את ההליכים. סבורני כי עד שאנו באים ליישם שאיפה זו, עלינו לקיים מבחן דו-שלבי: ראשית, לבחון את 'הנחיצות הדיונית', דהיינו אם צורף לתובענה מי שאינו צד להסכם הבוררות צירוף של אמת, או רק כדי שתהא בידי התובע עילה להתחמק מהתחייבותו ליישב את הסכסוך בבוררות ... בשלב השני תיבחן "הנחיצות המהותית" שבקיום הליך אחד בבית המשפט כנגד הנתבעים כולם; דהיינו אם חיוני הוא, כדי שיהא בידי התובע לזכות בסעד אפקטיבי, כי הדיון לא יפוצל אלא יתנהל כמיקשה אחת. אם עולה החשש כי פיצול הדיון ישאיר את התובע חסר סעד, גם אם יזכה באחד ההליכים, משום שעלולים להיקבע בהליך האחר מימצאים, מסקנות או תוצאות סותרים - כי אז תקנת הציבור מחייבת שלא תיגרם למתדיין תוצאת תיקו אשר כזאת".

לצד גישה זו ניתן לאתר גישות נוספות בפסיקת בית משפט זה, בין כאלה המקלות בתנאים בהם יעוכבו ההליכים משום החשש לפיצול הדיון, בין אם מחמירות (ראו סקירת הפסיקה בעניין אלרינה, בעמ' 401 – 403 ודעת המיעוט של השופט – כתוארו אז – מ' חשין; אוטולונגי, בעמ' 309 – 310; רע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (לא פורסם, 7.9.05, פסקה 4)). הגישה שהובעה בעניין אלרינה (בדעת רוב) מאזנת בין גישות אלו, והיא שתנחה אותנו בבחינת המקרה דנן.

10. מן הכלל אל הפרט: עיון בתובענות שהוגשו מלמד על קשר הדוק בין השתיים. התובענות מתייחסות לשלושה הסכמים שנכרתו באותו יום, השלובים לכלל מערכת הסכמית אחת. עניינם של כל ההסכמים, כמו גם של שתי התובענות, בהפעלתו של גן האירועים. ההסכמים עם שמואל מתייחסים להקניית זכויות במקרקעין הנדרשים לצורך הפעלת הגן. הסכם ההקמה מתייחס להקמת החברה שתנהל את הגן, ולהסדרת היחסים בין בעלי המניות בה. הסכם ההקמה קשור גם מבחינה חוזית להסכמים עם שמואל, שכן נכללים בו תנאים מתלים המתייחסים להסכמים אלה. הקשר בין ההסכמים (ובין התובענות) מחויב המציאות, שכן השימוש במקרקעין (כולל במגרשים 2 ו-3, המשמשים כחניה וכדרך גישה) נדרש לצורך הפעלת הגן.

זאת ועוד. קיימת זיקה בין חובותיה של מיכל בהתאם להסכם ההקמה, לבין חובותיו של שמואל לפי הסכם המכר והסכם השיתוף. העמדת המקרקעין על ידי שמואל היא, הלכה למעשה, השקעתה של מיכל בחברה. כך טוענים המשיבים עצמם, המציינים כי שמואל העמיד את המקרקעין לטובת מיכל, כהשקעתה בגן האירועים. כך גם עולה מהסכם ההקמה, אשר קובע כי חלק מהתמורה שתשולם לשמואל בגין המקרקעין תיזקף כהשקעה של מיכל בגן הזית. לשון אחר – בעוד השקעתו של כל אחד מן השותפים היתה בדרך של הזרמת כספים לחברה, השקעתה של מיכל בחברה היתה באמצעות המקרקעין שהועמדו לחברה על ידי שמואל.

בין שני ההליכים קיימת אפוא זיקה של ממש. שני ההליכים מגלים שאלות משותפות של משפט ושל עובדה. הכרעה בהם מחייבת פירוש ההסכמים שבין הצדדים, והכרעה בשאלות עובדתיות הנוגעות להתנהלות הצדדים בתקופה שלאחר כריתת ההסכמים. נוכח אלה קמה "הנחיצות הדיונית" בדיון משותף בשני ההליכים, עליה עמד בית משפט זה בעניין אלרינה. על רקע דברים אלה גם עולה החשש כי פיצול ההתדיינויות עלול להביא להכרעות סותרות, ולכך שהמבקשים יוותרו ללא סעד אפקטיבי, באופן המקים את "הנחיצות המהותית" בניהול משותף של ההליכים. חשש זה נובע, בעיקרו, מהזיקה בין חובותיה של מיכל בהתאם להסכם ההקמה, לבין חובותיו של שמואל לפי הסכם המכר והסכם השיתוף, עליה עמדנו.

גם בית המשפט המחוזי, בגדר החלטת העיכוב, סבר כי פיצול ההתדיינויות עלול להביא להכרעות סותרות (הגם שקבע כי חשש זה אינו עומד על הפרק, משהועברו שני ההליכים לבוררות). קביעה דומה, לפיה שני ההליכים כרוכים זה בזה, מצויה גם בהחלטתה של כבוד השופטת ש' סירוטה, אשר דחתה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת העיכוב (החלטה מיום 4.8.05).

נראה אפוא כי קמה "הנחיצות הדיונית", כמו גם "הנחיצות המהותית", בדיון משותף בשני ההליכים.

11. סיכומם של דברים: על יסוד ההלכה שנפסקה בעניין אלרינה, אנו סבורים כי מתקיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות שלא להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים. לפיכך, הערעור המתייחס לה"פ 1261/03 מתקבל אף הוא. בנסיבות אלה, למותר הוא להדרש לטענות הנוספות שהעלו המבקשים בבקשתם.

סיכום

12. דין הערעור להתקבל. החלטת בית המשפט מיום 22.6.05 מתבטלת. ממילא מתבטלת גם ההחלטה שניתנה ביום 26.6.05. הדיון בשני ההליכים יימשך כסדרו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות וכן שכר-טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסך כולל של 30 אלף ש"ח.

ש ו פ ט

השופטת א' פרוקצ'יה:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופטת א' חיות:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן.

ניתן היום, י"ז אב, התשס"ז (01.08.07).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט


מעורבים
תובע: אבי תם
נתבע: מיכל פרס
שופט :
עורכי דין: