ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין התנועה המסורתית נגד ראש הממשלה :

בג"ץ 3775/06

העותרות:

  1. התנועה המסורתית
  2. התנועה ליהדות מתקדמת בישראל

נ ג ד

המשיבים:

  1. ראש הממשלה
  2. הרשות הארצית לשירותי דת – משרד הממשלה

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:
א' באב תשס"ז (16.7.2007)

בשם העותרות:
עו"ד אורלי ארז-לחובסקי; עו"ד עינת הורביץ

בשם המשיבים:
עו"ד יובל רויטמן

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה המונחת בפנינו הינה בקשתן של העותרות, אשר מעניקות שירותי דת לציבור היהודי הרפורמי והקונסרבטיבי, לאפשר את כניסתם של אנשיה, בליווי גרים אשר עוברים הליך של גיור, לטבילה במקוואות הציבוריים המנוהלים על-ידי המועצות הדתיות.

העותרות ניסו לתאם את כניסתם של אנשיהן למקוואות עם המועצות הדתיות אך זאת ללא הצלחה. פנייתה של העותרת 1 לשר לענייני דתות בשנת 2001 לא זכתה למענה לגופו של עניין ומכתבים נוספים שנשלחו, אף הם לא הועילו. בחודש מאי 2002 הביע המשרד לענייני דתות את עמדתו, לפיה אין זה מתפקידו לעסוק בענייני תפעול המקוואות, ועל עמדה זו חזר במכתב מחודש יולי 2002. בשנת 2005 נשלחו מספר מכתבים נוספים מטעם העותרת למנהל הרשות הארצית לשירותי דת ולממונה על המועצה הדתית בירושלים, אך אלו לא זכו למענה עד למועד הגשת העתירה.

לטענת העותרות, התנהלותן של המועצות הדתיות, אשר נמצאות בפיקוחה של המשיבה 2 (להלן: המשיבה) פוגעת בעקרון השוויון עקב כך שהיא מפלה את אנשי העותרות לרעה על בסיס אמונתם הדתית וכן פוגעת בזכותם לחופש דת בכך שנמנעת מהם האפשרות לקיים את טקס הטבילה. בנוסף, טוענות העותרות כי מדיניותן של המועצות הדתיות הינה בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000. לבסוף, טוענות העותרות כי מדיניותן של המועצות מונעת משיקולים זרים, אינה סבירה ומפרה את עקרון הפלורליזם הדתי.

מנגד, טוענים המשיבים כי דין העתירה להדחות מחמת קיומו של סעד חלופי. לטענתם, על העותרות להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים היות והמועצות הדתיות הן המשיבות העיקריות לעתירה, וזאת בהתאם לסעיף 5(1) בצירוף לסעיף 4 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים).

בתגובתן לתגובת המשיבים, טוענות העותרות כי הסעד השני שביקשו, והוא כי המשיבים יסדירו את כניסתם של אנשי העותרות למקוואות ציבוריים, הינו סעד המופנה כלפי המשיבים אשר אחראים על אספקת הדת ולא למועצות המקומיות ולכן נמצא בסמכותו של בית משפט זה. עוד טוענות העותרות כי טענותיהן אינן מופנות כלפי מועצה מקומית מסוימת אלא כלפי המדיניות הכללית של כל המועצות המקומיות אשר לה אחראים המשיבים ולכן הסמכות לדון בטענות אלו נתונה לבית משפט זה. לחלופין, טוענות העותרות כי אף אם לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעניין, מן הראוי כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק הוא שיפסוק וזאת עקב חשיבותו של המקרה והסוגיה המהותית אשר נידונה בו.

לאחר שעיינו בעתירה, בתגובה לעתירה ובתגובת העותרות לתגובת המשיבה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי דין העתירה להדחות מחמת קיומו של סעד חלופי.

סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובע כי בסמכותם לדון בעתירות נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה. סעיף 4(א) לתוספת הראשונה עוסק בהחלטה של מועצה דתית או של נושא משרה בה. נראה, כי היות ועיקר טענותיהן של העותרות מופנה כלפי המועצות הדתיות, אשר הן האחראיות על תפעול המקוואות, יש לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעתירה זו (ראו בג"ץ 4381/97 מייזליק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח-תקווה, פ"ד נא(5) 385 (1997)(פסקאות 400-397).

אמנם, העובדה כי לבית המשפט לעניינים מנהליים נתונה הסמכות לדון בעתירה אינה שוללת את סמכותו של בית משפט זה לדון בעניין (ראו למשל בג"ץ 6219/06 ארגון בתי חולים פרטיים לחולים כרוניים בישראל נ' משרד האוצר (טרם פורסם) (2006)). יחד עם זאת, סמכות זו הינה סמכות שבשיקול דעת וככלל לא ידון בית המשפט הגבוה לצדק בעתירה כאשר לעותרים קיים סעד חלופי (ראו למשל בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 240). נראה כי במקרה שבפנינו דרך המלך הינה, הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד המועצות הדתיות הרלוונטיות, אשר בסמכותן לאפשר את כניסתם של אנשי העותרות למקוואות.

אשר על-כן, הייתי מציע לחבריי לדחות את העתירה. לא נותר לי אלא להביע צער על כך שסוגיה רגישה זו לא באה על פתרונה בדרך של הדברות מחוץ לכתלי בית המשפט ואני מקווה כי במסגרת הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים תוכלנה העותרות להגיע להסדר עם נציגי המועצות המקומיות הרלוונטיות.

ש ו פ ט

השופטת מ' נאור:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' אלון:

אני מסכים.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן.

ניתן היום, י"ח באב תשס"ז (2.8.2007).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט


מעורבים
תובע: התנועה המסורתית
נתבע: ראש הממשלה
שופט :
עורכי דין: