ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד בן סלמה דוח-א שפלה תעב-50200672272 :

1

בתי המשפט

בית משפט לתעבורה רמלה

ת 006277/08

בפני:

כב' השופטת שלהבת קמיר-וייס

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

יונית פיינשטיין

המאשימה/המשיבה

נ ג ד

בן סלמה ראובן - בעצמו

נאשם/המבקש

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות הנאשם ביום 07.07.08.

במסגרת פסק הדין הורשע הנאשם בביצוע עבירה של נהיגה במהירות של 168 קמ"ש, כאשר המהירות המרבית המותרת לנסיעה במקום בו נסע הנאשם הינה 90 קמ"ש בלבד!

על הנאשם הושתו העונשים כדלהלן: פסילה לתקופה של 12 חודשים, פסילה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים וכן קנס כספי בסך 1,800 ₪.

בנוסף הופעל העונש של פסילת רישיון הנהיגה על תנאי כפי שנפסק בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב ביום 09.07.07 בתיק מס' 2006042547, לריצוי באופן חופף.

הנאשם טוען כי לא התייצב לדיון מאחר וביום הדיון לא שהה בארץ.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר מתנגדת לביטול פסק הדין. בתגובתה מציינת התביעה כי הנאשם טרם הפקיד רשיונו במזכירות בית המשפט וכבר מטעם זה, אין להידרש לבקשתו. כמו כן, מפרטת התביעה כי הנאשם זומן לדיון כדין וההזמנה לדיון נמסרה לידי הנאשם, אשר חתם על קבלתה.

למותר לציין, כי מקום בו הנאשם ידע על מועד הדיון ובחר שלא להתייצב, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו.

לנגד עיניי החלטת כב' השופט מודריק בע"פ 70050/99 חרובי פארס נ' מ"י. בו נידונה בקשת נאשם לביטול שפיטה בהעדרו, בטענה שטעה במועד.

בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט מודריק:

"אין לי ספק שלעיתים, מתרחשות תקלות וטעויות שונות ומשונות אצל נאשמים המשפטי התעבורה והעטים אין הם מגיעים למשפט.

נדמה לי שאין ברירה אלא שלא לקבל בקשות לביטול המשפטים להוציא נסיבות מאוד יוצאות דופן שבהם התקלה או המניעה מוכחת באורח אובייקטיבי.

הסתמכות על פניות הנאשמים אפילו אם הן נתמכות בתצהיר עלולות לגרום בוקה ומבלוקה בסדרי בתי משפט לתעבורה. למעשה, לא יימצא צדיק אחד שיואיל להופיע במועד למשפט שלו ויימצאו הנאשמים מכתיבים את סדרי העבודה של ביהמ"ש".

בהמשך – קובע כב' השופט מודריק, כי אין הכרח שבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר תידון במעמד הצדדים.

פסק הדין המצוטט לעיל, עולה בקנה אחד עם החלטת כב' ביהמ"ש העליון בר"ע 418/85 רוקנשטיין נ' מ"י פ"ד ל"ט 279, בו נקבע כי לנאשם היה יומו בביהמ"ש, ומשלא טרח להתייצב, מוטב ילין על עצמו ולא על אחרים.

בנוסף, לנגד עיניי גישת ביהמ"ש העליון בנושא בזבוז זמן שיפוטי כתוצאה ממחדלי הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בבש"פ 9129/00 וברע"א 3136/00.

סוף דבר – הבקשה נדחית. אציין כי עסקינן בנאשם אשר נהג במהירות מסחררת, השוללת אפשרות שליטה על הרכב, זומן כדין לדיון ולא התייצב. עוד יצויין, כי לנאשם תנאים להפעלה ועברו התעבורתי הינו עבר מכביד.

בשים לב לכל אלו, הרי שהענישה במקרה דנן הינה מדתית והולמת.

ניתנה היום ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

שלהבת קמיר-וייס, שופטת