ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שאול עיני נגד מדינת ישראל :

רע"פ 7997/12 - א'

המבקש:
שאול עיני

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הנשיאה ברלינר והשופטים קרא וסוקולוב) בעפ"ג 26873-07-12 מיום 31.10.12; בקשה לעיכוב ביצוע

בבית המשפט העליון

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הנשיאה ברלינר והשופטים קרא וסוקולוב) בעפ"ג 26873-07-12 מיום 31.10.12, בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת נאור) בת"פ 37133-06-11 מיום 10.7.12. עניינה של הפרשה – מעשה מגונה בפומבי, והבקשה נסבה על טענה של שימוש שיפוטי בהרשעות קודמות שנמחקו.

רקע והליכים

ב. כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום, שייחס לו עבירה של מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ביום 10.7.12 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו. במסגרת הטיעונים לעונש הגישה באת כוח המשיבה את גליון ההרשעות הקודמות של המבקש, וצוין כי מדובר "על הרשעות החל משנת 1980 ועד שנת 2008". בא כוחו של המבקש ציין, כי "בין הרשעה להרשעה בעברו של הנאשם, יש הפסקות של כמה שנים".

ג. ביום 10.7.12 גזר בית משפט השלום על המבקש מאסר בפועל למשך תשעה חודשים; מאסר על תנאי למשך שישה חודשים; וקנס בסך 2,500 ש"ח. כן הופעל מאסר מותנה של שישה חודשים שהיה תלוי כנגד המבקש, מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר. בסופו של יום, נגזרו איפוא על המבקש שנים עשר חודשי מאסר בפועל. בגזר הדין צוין, בין היתר, כי "בטיעוניה הפנתה ב"כ המאשימה לגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ממנו עולה כי זו הפעם השישית שהנאשם עומד לדין בגין עבירה דומה, כשבעברו 9 עבירות דומות, כשבתי המשפט הלכו פעם אחר פעם לקראתו ונתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לטפל בסטיה ממנה הוא סובל, אשר מובילה אותו לשוב פעם אחר פעם לביצוע אותה עבירה, החל משנת 1975".

ד. על גזר דינו של בית משפט השלום עירער המבקש לבית המשפט המחוזי; בגדר הערעור טען, בין היתר, כי אסור ניתן היה להציג בפני בית משפט השלום הרשעות קודמות מעברו של המבקש אשר התיישנו, ומשנעשה כן – גזר הדין נגוע באי חוקיות, שפגעה בו קשות. בפסק דינו מיום 31.10.12 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש. בין השאר, נדחתה טענתו של המבקש שעניינה המידע שנחשף לעיני בית משפט השלום. נקבע, כי "את הדיון העקרוני ניתן להותיר לעת מצוא, משום שבמקרה הנוכחי הסניגור הוא שחשף בפני בית-משפט קמא את הנתונים באשר להרשעותיו הקודמות של המערער, אלה שהתיישנו ואלה שלא התיישנו", וכי "גם בחוות הדעת הרפואית שהוצגה לבית המשפט קמא, תפס נתון זה מקום של כבוד, כאשר הפסיכיאטר השתמש בו כדי להצביע על חוסר מסוכנותו של המערער". בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של המבקש ליתן לו רשות ערעור על פסק הדין, באשר "לא התעוררה בתיק זה כל בעיה משפטית עקרונית המצדיקה ערעור נוסף". ביצועו של גזר הדין עוכב עד ליום 2.12.12.

ה. מכאן בקשת רשות הערעור.

הבקשה

ו. בבקשה מעלה המבקש טענה משפטית, הנוגעת לפירושו של חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי"). כנטען בבקשה, סעיפים 13(א) ו- 21 לחוק המרשם הפלילי אוסרים על בתי המשפט להביא מידע בדבר הרשעות שהתיישנו בגדר שיקוליהם. נטען, כי המידע בדבר הרשעותיו הקודמות של המבקש "שימש כשיקול עיקרי הן של בית משפט השלום והן של בית המשפט המחוזי להחמרת העונש" (סעיף 7 לבקשה). עוד נטען, כי מדובר בשאלת "חשובה ביותר", "בעלת חשיבות משפטית וציבורית, החורגת מעניינו של העותר עצמו", שהיא "מהותית", וכי "לעותר נגרם עיוות דין בגזירת עונשו". עובדתית נטען, כי המידע בדבר עבירות שהתיישנו לא הוצגו על-ידי בא כוחו של המבקש או על-ידי המומחה מטעמו. נאמר גם, כי היעתרות לבקשה וקבלת הערעור יביאו להקלה בעונשו של המערער.

דיון והכרעה

ז. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, אין בידי להיעתר לה. חרף נסיונו של המבקש להעטות על הבקשה אדרת כללית וציבורית, הריהי היא תחומה לעניינו שלו; ככזו, אין היא באה בקהלם של המקרים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"פ 9066/08 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לא מצאתי להלום גם את הרלבנטיות המהותית של הסוגיה העקרונית הנטענת, נוכח העובדה שלחובתו של המבקש עבירות רבות שאף לשיטתו טרם התיישנו (ראו בקשה לתיקון הודעת הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, נספח 3 לבקשה), ושלכאורה יש בהן כדי להצדיק את העונש שהוטל עליו.

ח. יתר על כן, הסוגיה שמעלה המבקש ביחס לחוק המרשם הפלילי אינה מצדיקה רשות ערעור גם לגופה. בדיון בבית המשפט המחוזי הסתמך בא כוחו של המבקש, בהקשרים בהם עסקינן, על סעיפים 14 ו- 19 לחוק המרשם הפלילי. הוראת ההתיישנות הקבועה בסעיף 14 לחוק המרשם הפלילי מונעת מסירת מידע על עבירה שהתיישנה לגופים, המקבלים מידע בהתאם לסעיפים 9-6 לחוק, לעניין פעולה כגון רישיון, כהונה, מכרז או מסירה לרשות זרה. בתי המשפט אינם נמנים עם אותם גופים, הואיל והמידע נמסר להם מכוח סעיפים 187(א) ו-188 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 וסעיף 5 לחוק המרשם הפלילי (בצירוף פריט י' לתוספת הראשונה). הוראת ההתיישנות אינה קובעת דבר באשר למסירת מידע בהתאם לסעיף 5. טענתו של המבקש אינה מתיישבת, אפוא, עם לשונן של הוראות החוק, מהן עולה כי בתי המשפט רשאים להסתמך בשיקוליהם על מידע בדבר עבירות שהתיישנו (רע"פ 1775/09 פדידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), ובהרחבה החלטת השופט לוי ברע"פ 1808/10 זיכרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם). טענתו של המבקש אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק המרשם הפלילי, אשר נועדה "לאפשר לחוזרים לדרך הישר להניח את עברם המכביד מאחור ולהמשיך בחייהם", ולא "לאפשר הקלה בעונשם של מי שהוסיפו וחטאו" (עניין זיכרמן, פסקה 5), עוד נאמר שם כי "ההגנה הנרחבת מוענקת למי שחלפה תקופת המחיקה של הרשעתו, תוגבל במקרה בו בוצעו עבירות נוספות" (ראו בהיקש סעיף 16(ב1) לחוק המרשם הפלילי). ברי, כי אין מקום להתעלם מעבר רלבנטי כשעסקינן בחוזר לסורו שוב ושוב, והדבר נוגד את האינטרס הציבורי, התכלית שביסוד ההתישנות והשכל הישר. פשיטא שבכגון דא על בית המשפט להיות מצויד במלוא התמונה. על רקע האמור, לא ניתן להלום את טענת המבקש.

ט. סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה, וממילא אף לבקשה לעיכוב ביצועו של העונש שהוטל על המבקש.

ניתנה היום, כ"ז בחשון התשע"ג (12.11.12).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: שאול עיני
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: