ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לוטוס סיטונאות בע"מ נגד אברהם פריזרוביץ :

בפני כבוד השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ

תובעת
לוטוס סיטונאות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דן הלפרט

נגד

הנתבעים
1.אברהם פריזרוביץ
2.שמעון פריזרוביץ
ע"י ב"כ עו"ד ציונה גולן

פסק דין

התובעת, חברת לוטוס סיטונאות בע"מ הינה בעלת הזכויות בחנות ברחוב הרצל 50 בנתניה המצויה בגוש 8265 חלקה 21 (להלן:"החנות"). התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעים, אברהם ושמעון פריזוביץ המחזיקים בחנות כשוכרים, לפינויים מהחנות שכן לטענתה הסכם השכירות עימם הסתיים לפני שנים רבות. עוד נתבע סך של 294,000 ₪ בגין חוב דמי שימוש ראויים מאוגוסט 2008. לחילופין טענה שאם הנתבעים הינם דיירים מוגנים אזי הפרו הסכם השכירות, והינם מסכלים כוונת התובעת לבנות במגרש ולממש זכויותיה.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם שהינם דיירים מוגנים בחנות כיורשי הזכויות של אביהם המנוח יהודה פריזוביץ שהיה דייר מוגן בחנות משנת 1952. כן טענו שלא הפרו כלל הסכם השכירות.

העובדות בעיקרן הינן כדלקמן:

התובעת רכשה הזכויות בחנות בהתאם להסכם מכר מיום 4.8.10 לפיו רכשה התובעת מחצית הזכויות במגרש מידי מר מרדכי אבל (להלן:"אבל"). הסכם המכר צורף כנספח 3 לכתב התביעה. רכישת הזכויות בוצעה באמצעות נאמן, עו"ד יוסי כהן. (מכתב הנאמן צורף כנספח 4 לכתב התביעה). לאחר מכן נמכרה לתובעת אף מחצית הזכויות הנוספת שהיתה בבעלות מר ישראל אקסלרד (להלן:"אקסלרד"). בין אקסלרד לאבל נחתם הסכם שיתוף ביום 24.2.02 המגדיר את אופן חלוקת המגרש ביניהם. במגרש קיימות ארבע חנויות כאשר חנות אחת מוחזקת על ידי הנתבעים המנהלים בה עסק לממכר חומרי בניין וצבעים. מר דוד כהן הינו בעל המניות ומנהלה של התובעת.

דיון משפטי:

האם עומדת לנתבעים זכות דיירות מוגנת מכח הדין?
בהתאם לסעיף 23 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב – 1972 (להלן:"החוק") אזי במקרה בו הדייר המוגן נפטר, יהיה בן זוגו לדייר מוגן. אם זאת במקרה בו אשת הדייר המוגן אינה ממשיכה לנהל את עסקו לאחר פטירתו ובנו מנהל אותו, אזי מוטל על הבן להביא ראיות ולהוכיח שהתמלאו התנאים המכשירים את זכותו במושכר מכוחה של אימו. (ראה לענין זה בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר , מהדורה שניה, עמ' 290. ).
שם נקבע שכאשר בנו של המנוח ניהל את העסק יחד עם המנוח בעודו בחיים והוסיף לנהל אותו בעצמו גם לאחר פטירת האב, אזי תעבור הגנת החוק אל הבן ולא לאלמנה אשר לא הוסיפה לנהל המושכר בעצמה. ראה לענין זה ע"א (ת"א) 183/74 מלכה בן אפרים נ' מוסך יהושוע קובלנץ ואח' פ"מ תשל"ה (2).

סבורני שהנתבעים עומדים בהוראות סעיף 23 לחוק שכן מהעדויות שהוצגו עולה שהם ניהלו בעבר המושכר עם אביהם, המשיכו לנהל המושכר גם לאחר פטירתו, כאשר לא הוכח בפני שהאלמנה פעלה במושכר או שטוענת לזכות במושכר.

האם הנתבעים הינם דיירים מוגנים?

הנתבעים הציגו הסכם שכירות בין אביהם המנוח למשה אבל מיום 5.6.52. לתקופה של 3 שנים (נספח א). כן הציגו זכרון דברים שנחתם ביום 11.6.52, בין אביהם המנוח לאבל ואקסלרוד שם נקבע שבהמשך לחוזה השכירות שיחתם לשלוש שנים ישלם המנוח סך נוסף של 3000 ל"י. (נספח ב' להסכם).

אומנם בזכרון הדברים לא מצויין במפורש שהסכום משולם עבור דמי מפתח, אבל עדיין המשמעות הינה שבנוסף לתשלום דמי השכירות שנקבעו בהסכם בסך של 30 לירות לחודש, ישולם סך נוסף בסכום גבוה הרבה יותר, דבר המלמד אכן על תשלום דמי מפתח.
דמי השכירות נקבעו על סך 30 ל"י לחודש (סעיף 3 להסכם השכירות), השוכר התחייב לשלם דמי השכירות עבור 3 שנים מראש. משכך הכפלת דמי השכירות לכל התקופה מביאה לסך של 1,080 ל"י.
בזכרון הדברים מאשרים הבעלים קבלת תשלום בסך 2650 ל"י, היינו תשלום ביתר של לפחות 1570 ל"י. דהיינו, השוכר שילם בנוסף לדמי השכירות סך נוסף על חשבון דמי מפתח.

התובעת טוענת שקיימות בהסכם השכירות מחיקות רבות, תיקונים ושינויים כאשר מספר הגוש והחלקה אינם תואמים את המספר הרשום בנסח הטאבו (גוש 8265 חלקה 37 לעומת גוש 8265 חלקה 21). כן צירפה חוות דעת מומחית לענין החתימות על המסמך.
המומחית בחוות דעתה קבעה שאינה יכולה לדעת האם התוספות נכתבו בשלב מאוחר. כן ציינה שמי שחתם את השם יהודה פריזוביץ אינו מי שכתב שם זה. אין בחוות הדעת כדי לקבוע דבר לענין המסמך. אף באשר לשוני במספר החלקה, ככל הנראה זאת טעות דפוס שכן אין כל מחלוקת שהנתבעים החזיקו בחנות הנדונה, כאשר יש לציין שכתובת החנות מופיעה כהרצל 50 נתניה ומיקומה כפי שמופיע בהסכם השכירות הינו שניה מתחנת הדלק, כפי שאכן הוא מיקום החנות.

הסכם המכר (ת'4) שנערך בין אבל לעו"ד כהן כנאמן אף הוא מחזק מסקנתי שהחנות הושכרה בשכירות מוגנת. בסעיף 5(4) ג מצויין במפורש שקיימת זכות שכירות מוגנת לבני משפחת פריזוביץ.
אומנם צוין בסעיף זה שהעתק מהסכם השכירות לא צורף, אולם עדיין אין בכך כדי לשנות המסקנה שבהסכם מצוין במפורש שלנתבעים זכות שכירות מוגנת.

אף עו"ד יוסי כהן שהגיע ליתן עדותו באשר לחתימה על הסכם מכר זה, אשר היה צד לו, העיד בענין זה שנאמר על ידי מר אבל שלנתבעים זכות שכירות מוגנת. (ראה עמ' 29 שורות 14-15).

התובעת טוענת שמאחר ולא צורף הסכם השכירות אזי מר דויד כהן, פנה וביקש לראות את הסכם השיתוף שבין אבל ואקסלרוד (ת' 17) ושם גילה להפתעתו שלנתבעים אין כל זכות שכירות מוגנת בהתאם לסעיף 10. איני סבורה כך. כל שהסעיף מציין הינו שכל אחד מהשותפים מתחייב שלא להעביר ולהעניק זכויות דיירות מוגנת בבנין. אין כל התייחסות לזכויות דיירות מוגנת שקיימות ערב הסכם זה. לשון הסעיף הינה ברורה ומשכך איני יכולה לקבל כלל את פרשנות התובע לסעיף שאינה עומדת בקנה אחד עם לשונו הברורה. ברור הוא שהסעיף צופה פני עתיד ואינו מתייחס לזכויות קיימות, אשר ברור לצדדים שהינן קיימות.

מראיות הנתבעים עלה שבמהלך השנים הרבות היה ברור למר אבל שהנתבעים הינם בעלי זכות שכירות מוגנת. כראיה צירפו מספר רב של קבלות עבור תשלום דמי שכירות החל משנת 1958 ובמהלך כל השנים שעברו (נספח כה) כן צירפו רישיונות להתקנת שלט משנת 1959 ואילך (נספח כו), בקשה לרישיון עסק משנת 1973 לחומרי בנין וצבעים (נספח כז). מקבלות אלה למדה אני שהנתבעים המשיכו למעשה את עסקו של אביהם המנוח. אף הנתבע מס' 1 העיד שמאז שהיה בן 23 הוא החל לעבוד בעסק, יחד עם אחיו, הנתבע מס' 2).

אם הנתבעים לא היו דיירים מוגנים מדוע המשיכו להשכיר להם החנות בסכומים אותם שילמו ולא ניסו להוציאם במהלך כל השנים ולהשכיר החנות בדמי שכירות חופשית?

לאור כל האמור לעיל סבורני שהנתבעים הינם דיירים מוגנים שכן נכנסו בנעלי אביהם המנוח בכל הנוגע לשכירת חנות זו.

האם הפרו הנתבעים הסכם השכירות המוגנת?

התובעת טוענת להפרות שונות אשר יש לדון בהן אחת לאחת :

שינוי מטרת השכירות מקיוסק לעסק לממכר ברזל וצבעים. בסעיף 4 להסכם השכירות מצוין תחת המילה קיוסק – ברזל וצבעים. כן יש לציין שכעולה מעדות הנתבע מס' 1 העסק שימש למכירת ברזל וצבעים במשך כל השנים שעברו כאשר לא היה כל שינוי במוצרים הנמכרים. משכך איני סבורה שקיימת הפרת הסכם השכירות.

ביצוע שינוים במושכר ללא קבלת רשות הבעלים- לטענת התובעת הנתבעים פתחו פתח יציאה בקיר האחורי של החנות. כעולה מעדות הנתבע מס' 1 , פתח זה היה קיים מימים ימימה. (ראה עמס' 26 שורות 29-28 לפרוטוקול). אומנם הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם בתוכניות המצויות בעיריה קיים פתח מעין זה, אולם סבורני שאין כל צורך להדרש לכך כאשר ברור הוא שהפתח לא נפתח לאחרונה. עוד עלי להוסיף שעלה מעדות הנתבע שמר אבל נהג להגיע לחנות ואם היתה אכן בעיה עם הפתח היה מודיע להם זאת כבר לפני שנים רבות. (עמ' 28 שורות 6-7).
על כן סבורני שהתובעת לא הצליחה להוכיח הפרת הסכם השכירות אף בענין זה.

החזקת חומרים דליקים ללא רשיון עסק, הצגת פוליסת ביטוח תקיפה – הנתבע מס' 1 העיד שקיים לו רישיון עסק (ראה עמ' 28 שורות 27-30). כן העדר פוליסה אינו תנאי בהסכם השכירות. משכך אף בכך אין כל הפרת ההסכם.

טוענת התובעת לצמצום זכות הדיירות המוגנת לאור ההלכה כיום. אומנם בפסיקה כיום קיימת מגמה של צמצום זכות זו, אולם איני סבורה שבמקרה זה אכן יש מקום לצמצם זכות הנתבעים אשר לא הפרו כלל את הסכם השכירות. פסקי הדין שהובאו על ידי התובעת בסיכומיה אינם רלוונטים כלל לעניננו, כך בבר"ע 593/86 פוטשינק נ' שליסל נדונה תחולת תקנות דמי שכירות מירביים ולא שחרור מושכר, כך בר"ע 6842/96 רות ואח' נ' קלמן ואח' נדונה שאלת קביעת דמי שכירות והחלה למפרע של תיקון עלית המדד לתקופה של שבע שנים. כך ברע"א 4664/06 צארום נ' פרלמוטר ואח' נידונה שאלת קביעת שיעור דמי השכירות.

טענה נוספת הינה טענת התובעת שהנתבעים מסכלים את כוונת התובעת לבנות במגרש ולממש את זכויותיה הקנייניות, ובכך מפרים הוראות סעיף 131 (10 לחוק הגנת הדייר.

סעיף 131 (10) לחוק הגנת הדייר קובע :
(10) בעל הבית רוצה להרוס את המושכר או את הבנין שבו נמצא המושכר כדי להקים במקומו בנין אחר, או לשנות את המושכר שינוי ניכר או לתקנו תיקון יסודי, וקיבל את רשיון הבניה הדרוש לכך, והודיע לדייר בכתב על נכונותו להעמיד לרשותו סידור חלוף;

לשון הסעיף הינה ברורה, כאשר תנאי ראשון לפינוי דייר מוגן הינו רישיון בניה והתנאי השני הינו מציאת דיור חלוף.

מהראיות שהוצגו על ידי התובעת עולה שקיימת בקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי אדריכל מטעמה אולם טרם התקיים כל דיון בוועדה. (ראה עמ' 10 שורות 4-6 לפרוטוקול). כן לא הוצג כל דיור חלוף על ידי התובעת, משכך סבורני שעוד רחוקה הדרך ולא ניתן בשלב זה להורות על פינוי טרם יוצא היתר בניה, כאשר לא ברור מתי יוצא ואם בכלל.

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. התובעת תשלם הוצאות הליך זה לנתבעים בסך 25,000 ₪.

ניתן היום, כו' חשון תשע"ג, 11 בנובמבר 2012 , בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לוטוס סיטונאות בע"מ
נתבע: אברהם פריזרוביץ
שופט :
עורכי דין: