ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נגד בנק הפועלים סניף באר שבע :

בפני כבוד השופט גד גדעון
המערערים

  1. סעיד טביב זאדה
  2. יוסי טביבזאדה
  3. אלי טביבזאדה

ע"י ב"כ עו"ד גד שפסלס ועו"ד מזרחי
נ ג ד
המשיבה
בנק הפועלים סניף באר שבע
ע"י ב"כ עו"ד אהוד ערב

פסק דין

1. זהו פסק דין בערעור על החלטת כבוד הרשם הבכיר, י. בוקר, מיום 7.5.12 (תא"ק 2721/05), במסגרתה נדחתה בקשת המערערים (הנתבעים מס' 4-6 ), למחוק את המילים "בסדר דין מקוצר" מכותרת כתב התביעה, והתקבלה באופן חלקי בקשת הרשות להתגונן שהגישו. הוחלט לקבל באופן חלקי את ערעורו של המערער מס' 2, ולדחות את יתר חלקי הערעור. להלן הנימוקים.

2. התביעה בה מדובר, הינה תביעה לתשלום יתרת חוב, של בני טביבזאדה חב' לבנין והשקעות בע"מ , וטביבזאדה ובניו בנין השקעות ופיתוח בע"מ, בחשבונות המתנהלים בסניף המשיבה בבאר שבע . התביעה הוגשה נגד שתי החברות, ונגד חמישה נתבעים ש ערבו לכאורה להתחייבויותיה כלפי המשיבה, מכח כתבי ערבות בלתי מוגבלת בסכום עליהן חתמו. יצוין, כי המערערים הינם בעלי מניות בשתי החברות. המערערים מס' 1 ו-2, רשומים גם כמנהלי חברת טביבזאדה ובניו בנין השקעות ופיתוח בע"מ.

התביעה הוגשה על סך 1,617,265 ₪. לאחר שמומשו שעבודים על נכסים שונים של החברות, הוגש ביום 4.2.10 כתב תביעה מתוקן, על סך 1,490,139 ₪. לכתב התביעה צורפו בין היתר, הסכמי פתיחת חשבון של החברות, כתבי ערבות עליהם חתמו בין היתר המערערים, וכן דפי חשבון אחרונים (נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן, בצירוף אישורים, כי המסמכים מהווים רשומות מוסדיות בהתאם להוראת סעיף 36 לפקודת הראיות, בהם גם פורטו שיעורי הריבית שהיו נהוגים אצל התובעת עובר להגשת התביעה.

3. הנתבעים הגישו בקשות רשות להתגונן. המערערים הגישו בקשה נפרדת מן הבקשות שהגישו הנתבעים האחרים, המיוצגים ע"י ב"כ אחרים. בבקשתם טענו המערערים בין היתר, כי יש למחוק את הכותרת "בסדר דין מקוצר" מכתב התביעה, משום שלטענתם, אין במסמכים שצורפו לכתב התביעה, להקים ראשית ראיה בכתב לסכום התביעה, כנדרש. זאת, משום שלטענתם, המסמכים שצורפו אינם מהווים רשומות מוסדיות, בהתאם להוראות סעיף 36 לפקודת הראיות, ומשום שלטענתם, היות שבאישורים שצורפו לתביעה נכתב, כי ספרי הבנק גוברים על פלטי המחשב, הכוללים את התנועות האחרונות בחשבון, היה על המשיבה , לצרף לתביעה את ספרי הבנק עצמם.

במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן נטען, כי כתב התביעה אינו כולל פירוט מספיק של אופן חישוב סכום התביעה. לענין זה נטען גם, כי לא הוצגה כל ראיה לכאורה, כי ההלוואות הועברו בפועל לחשבון החברות. כן נטען, כי קיימת סתירה בין טענות הבנק לענין הלוואה שהועמדה ל טענתו, על סך למעלה מ-3 מיליון ₪, ובין יתרת החוב הנטענת בגינה. זאת, כאשר ע"פ ההסכם אמורה היתה ההלוואה להיפרע בתשלום אחד, אך נתבעה בגינה יתרת חוב נטענת בסך של כ-900,000 ₪. עוד נטען בהמשך, כי המשיבה לא הפחיתה כנדרש בחישוב סכום התביעה, סכומים שהתקבלו כתוצאה ממימוש נכסים של החברות, וכי תבעה את שווי הוצאות הכינוס, ללא אסמכתא מספקת.

המערערים טענו בבקשתם, כי הסכמי פתיחת החשבון, הינם חוזים אחידים, וכי תנ אים שונים בהם, הינם תנאים מקפחים, שדינם להתבטל.

המערערים מס' 1 ו-3 טענו, כי לא חתמו על כתב הערבות מיום 28.1.98, להתחייבויות חברת בני טביבזאדה – חברה לבניין והשקעות בע"מ (נספח ג' לכתב התביעה), והחתימות הנחזות כחתימותיהם על כתב הערבות האמור, זויפו.

עוד טענו, כי המשיבה הפרה את חובתה מכח הוראות המפקח על הבנקים, לשלוח אל הערבים, ובהם המערערים, תזכורות שנתיות, בדבר הערבות וסכום החוב הנערב. כן נמנעה המשיבה, לטענתם, מלהודיע להם על כוונתה לממש את הערבות, קודם נקיטת ההליכים נגדם.

המערערים טענו גם, כי המשיבה התרשלה, כאשר העמידה הלוואה על סך למעלה מ-3 מיליון ₪ כאמור, ללא בטוחות מספיקות.

ביחס למערער מס' 2 נטען, כי חתם על שניים מכתבי הערבות בבית אחיו, הנתבע מר זלמן טביבזאדה, תוך שסבר, בין היתר, כי החברות העמידו למשיבה בטוחות, בדמות שעבודים על נכסיהן, בגובה מלוא החוב הנערב, וערבויות ערבים נוספים, כאשר בדיעבד התברר, כי הבטוחות לא הועמדו, וחתימת הערבים הנוספים על גבי כתב הערבות, זויפה. בהקשר זה טען גם, כי הבנק הסכים לבטל שעבוד על דירה, ששועבדה לטובתו, ללא קבלת הסכמת המערער מס' 2. עוד טען, כי היות שלא קיבל כל הודעה בדבר החוב, במהלך התקופה מאז חתימת הערבות ועד הגשת התביעה, לא היתה לו כל סיבה לחשוש ממימוש הערבויות.
בשולי הבקשה נטען, כי הבנק התמהמה בניהול ההליכים המשפטיים, ובין היתר, השתהה במסירת מסמכים שונים שחויב למסור למערערים.

4. דיון ראשון בבקשה, התקיים ביום 8.11.10, בפני כבוד הרשם (כתוארו אז) ע. כפכפי. במועד זה נחקר המערער מס' 2. נוכח עמדת ב"כ המשיבה, שביקש להמתין עד לאחר שתוגשנה בקשות רשות להתגונן ע"י החברות ובעל השליטה בהן, לא ניתנה באותו שלב החלטה בבקשה . דיון נוסף בבקשה התקיים ביום 8.2.12, בפני כבוד הרשם הבכיר, י. בוקר. לאחר מכן, הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב.

בהחלטת כבוד הרשם הבכיר מושא הערעור, נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגישו החברות ובעל השליטה בהן, מר זלמן טביבזאדה. המערער מס' 1, הורשה להתגונן אך ורק בטענה, כי לא חתם על כתב הערבות לטובת חברת בני טביבזאדה, מיום 28.1.98 ו בטענה, כי חתם על כתב הערבות מיום 30.10.88, מבלי שידע על מה שהוא חותם. המערער מס' 2 הורשה להתגונן , אך ורק בטענה, כי חתם על כתב הערבות מתוך הנחה, כי ערבים נוספים ערבו לאותן התחייבויות, וזאת כפוף להפקדת ערובה בסך 50,000 ₪. המערער מס' 3 הורשה להתגונן אך ורק בטענה, כי לא חתם על כתב הערבות מיום 28.1.98.

לענין הבקשה למחיקת כותרת, קבע כבוד הרשם הבכיר בהחלטתו, בין היתר, כי המשיבה לא נדרשה לצרף לכתב התביעה את ספרי הבנק, וכי רשאית היתה, בהתאם להלכה הפסוקה, להסתפק בצירוף דפי החשבון, הכוללים את יתרת החוב נכון למועד הגשת התביעה, כפי שעשתה.

כבוד הרשם הבכיר דחה טענת החברות ומר זלמן טביבזאדה, לפיה לא מסרה להם המשיבה את מלוא המסמכים שדרשו ממנה , לצורך ביסוס הגנתם. לענין זה קבע, בין היתר, כי לא פורטו המסמכים הנחוצים, וטענות ההגנה שעשויים היו לבסס.

הטענות בדבר סעיפים מקפחים, בחוזים שנכרתו בין החברות ובין המשיבה , נדחו, משלא פורטה מהות הקיפוח הנטען, ו לא הובהר כיצד עשויה בטלות אותם סעיפים כנטען, לבסס לנתבעים הגנה מפני התביעה.

הטענות, לפיהן סכום התביעה אינו סביר, נוכח מימוש נכסים שונים של החברות, נדחו מחמת העדר פירוט מספיק.

טענות המערערים, לענין אי קבלת הודעות עדכון שנתיות, או הודעות על אי מילוי החיובים הנערבים, נדחו, משקבע כבוד הרשם, כי המערערים והנתבע, מר זלמן טביבזאדה, הינם "בעלי ענין" בחברות, כהגדרת המונח האמור בחוק, וכי על כן, לא היתה למשיבה חובה סטטוטורית למסור להם הודעות כאמור , וכי הטענה להפרת הוראות המפקח על הבנק לענין זה, לא פורטה כנדרש. נקבע, כי יש לדחות את הטענות, גם משום שהמערערים לא פירטו בבקשת הרשות להתגונן, איזה נזק נגרם להם כתוצאה מהימנעות המשיבה ממשלוח ההודעות, ביחס לטענה היחידה שפורטה בענין הנזק הנטען, מלבד הטענה כי אילו קיבלו המערערים מס' 1 ו-3 הודעות כאמור, יכולים היו להעלות את טענת הזיוף בשלב מוקדם יותר. לענין זה ציין כבוד הרשם הבכיר, כי המערערים מס' 1 ו-3 הורשו להתגונן בטענת הזיוף, ועל כן, אם תתקבל הטענה, ממילא לא ייגרם להם כל נזק, כתוצאה מאי משלוח ההודעות.

הרשות להתגונן שניתנה למערער מס' 2, בטענה כי חתם על כתב הערבות מתוך הנחה, כי קיימים ערבים נוספים לאותם חיובים, הותנתה כאמור בהפקדת סך 50,000 ₪, וזאת, משקבע כבוד הרשם הבכיר, כי המערער לא פירט ולא כימת את הנזק שנגרם לו, לטענתו, בשל הטעות האמורה. לענין זה, קבע כבוד הרשם בין היתר: "אמנם, ניתן "לשער" במונחים כלליים את סכום הנזק המדובר, אך אין ספק כי העדר הפירוט גורם ל"כרסום" משמעותי בטענת הגנתו הלכאורית עד כדי כך ש"כמעט רשאי" בית המשפט לסרב למבקש מס' 5 לבקשתו להתגונן בטענה זו בפני התביעה".

5. בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון, טוענים המערערים, כי שגה כבוד הרשם כאשר דחה את עתירתם למחיקת הכותרת, וכאשר דחה את טענותיהם לענין העדר פירוט מספיק ביחס לסכום הנתבע בכתב התביעה, בהתנותו את הרשות להתגונן שניתנה למערער מס' 2 בהפקדת ערובה בסך 50,000 ₪, ובדחותו את הטענה, לענין העדר משלוח הודעות לערב אחת לשנה, בהתאם להוראות המפקח על הבנקים.

בפתח הדיון בערעור (ביום 7.11.12), טען ב"כ המערערים בהרחבה, כי יש להתיר למרשיו להתגונן מפני התביעה, גם משום שהמשיבה לא מסרה לנתבעים, את מלוא המסמכים שדרשו, ועל כן, לא יכולים היו לפרט את טענות ההגנה כנדרש.

המשיבה הגישה עיקרי טיעון, במסגרתם תמכה בקביעותיו ומסקנותיו של כבוד הרשם הבכיר .

במענה לטענת ב"כ המערערים, לפיה לא קיבלו הנתבעים, את מלוא המסמכים שדרשו, טען ב"כ המשיבה, כי היות שהטענה לא פורטה בבקשת הרשות להתגונן שהגישו המערערים, הרי שהעלאתה בשלב הערעור, מהווה הרחבת חזית אסורה, ועל כן יש לדחותה. לגוף הטענה טען, כי הדרישה לקבלת מסמכים , הועלתה ע"י נתבעים אחרים – החברות ומר זלמן טביבזאדה, ובא כוחם קיבל מן המשיבה את כל המסמכים שדרש.

6. סבורני, כי יש לדחות את טענות המערערים, ביחס להחלטת כבוד הרשם הבכיר, לדחות את הבקשה למחיקת כותרת. החלטת כבוד הרשם לענין זה, עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה, אשר צוטטה בהחלטתו, לפיה , על מנת שתביעת בנק תהא כשירה להתברר בסדר דין מקוצר, די בצירוף ההסכמים שבבסיס התביעה, והיתרה הסופית בחשבון הבנק, ואין חובה על התובע לצרף את מלוא ספרי הבנק (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188, 194-197). טענות לענין אופן חישוב החוב, מקומן בבקשת רשות להתגונן , ולא בבקשה למחיקת כותרת (כאשר ברי, כי ב מסגרת בקשת רשות להתגונן, יש לפרטן כדבעי, ולתמוך אותן במסמכים הרלוונטיים).

לענין זה יש לדחות גם את הטענה בדבר אי צירוף רשומות מוסדיות. זאת, הן משום שבשלב זה אין דפי החשבון דרושים "...כאמצעי הוכחה...", ומקומה של הטענה הינו בדיון המשפטי עצמו, מקום שניתנת רשות להתגונן (ע"א 688/89 האמור לעיל, בעמ' 198), והן משום שעל פני הדברים, מקיימים המסמכים, בצירוף האישור בדבר היותם רשומה מוסדית, את דרישות סעיף 36 לפקודת הראיות.

טענות המערערים, לפיהן לא צורפה ראיה, להעמדת ההלוואה לחברה בפועל, ולענין סתירה לכאורה בהוראות הסכם ההלוואה, ותביעת יתרה בסך כ-900,000 ₪ בגין אותה הלוואה, דינן להידחות. גם מקום טענות אלה בבקשת רשות להתגונן, ולא בבקשה למחיקת כותרת, ומכל מקום, הטענות לא פורטו , ולא נטען באופן פוזיטיבי, כי ההלוואה לא הועמדה בפועל, או כי נפרעה בהתאם להסכם ההלוואה, כפי שהיה על המערערים לטעון, במסגרת בקשת רשות להתגונן, אילו סברו כי כך פני הדברים.

די אפוא במסמכים שצורפו לכתב התביעה, כ"...ראיות שבכתב", לענין הוראת תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן, נכונה היתה החלטת כבוד הרשם הבכיר, לדחות את הבקשה למחיקת כותרת.

7. אשר לחלק הערעור שעניינו דחית הבקשה למתן רשות להתגונן –

אין לקבל את טענת ב"כ המערערים, לענין החוסר במסמכים שנדרשו מן המשיבה. העלאת הטענה בשלב זה, אכן מהווה הרחבה אסורה של חזית המחלוקת, משום שלא נטענה בבקשת הרשות להתגונן. מעבר לצריך נזכיר, כי הטענה נדונה בהחלטת כבוד הרשם, בהתייחס לבקשת המבקשים מס' 1-3 – שתי ה חברות, והנתבע מר זלמן טביבזאדה, ונדחתה, משום שלא הוכחה הרלוונטיות של אותם מסמכים, אשר לטענת הנתבעים שם, לא גולו, וכאשר לא פורטה כל טענת הגנה, שיכולה היתה לעלות מתוך אותם מסמכים. גם קביעה זו של כבוד הרשם הבכיר, יסודה בדין ובהלכה הפסוקה, ואין כל מקום להתערב בה.
טענות המערערים, לענין סכום התביעה, נטענו בחלק הבקשה, שעניינו מחיקת כותרת, ולא בחלק הבקשה שעניינו רשות להתגונן. גם אילו נטענה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, הרי שלא היה מקום לקבלה, משום שלא פורטה ולא נתמכה במסמכים כנדרש. על המערערים היה להראות בבקשתם, בהישען על מסמכי הבנק, את הטעויות שנפלו, לטענתם (בשוגג או במזיד), בחישוב החוב במסגרת התביעה, על מנת שניתן יהיה כבר בשלב ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן, לבחון אם יש ממש בטענה , ולו לכאורה, והאם יש בה להעמיד למערערים , הגנה לכאורה מפני התביעה.

סבורני, כי יש לדחות גם את הטענה, בדבר אי משלוח הודעות לערבים. קביעתו הראשונה של כבוד הרשם לענין זה, היתה כי לא חלה על המשיבה חובה מכח הוראת חוק, לשלוח הודעות לנתבעים, ובהם המערערים, בהיותם בעלי ענין בחברות. במסגרת הערעור, לא השיגו המערערים על קביעה זו, וטענו רק, כי מחדלה הנטען של המשיבה, עומד בניגוד להוראות המפקח על הבנקים. לטענתם, הנזק שנגרם להם עם משלוח ההודעות, עומד על מלוא סכום התביעה, משום שסכום החוב של החייבות העיקריות "...משתנה מיום ליום ועל כן הנזק תלוי במועד בו אמורות היו ההודעות לערבים להישלח...". אין לקבל טענה זו. על המערערים היה לפרט את טענותיהם, בהתייחס למועדים בהם לטענתם, הפרה המשיבה את חובתה, מכח הוראות המפקח. זאת, ביחס לסכומי החוב, וביחס לאפשרויות שעמדו בפניהם, לכסות את החוב , במועדים הרלוונטיים. זאת, לא עשו. נכונה גם הערת הרשם, כי ככל שהטענה אמורה, ביכולתם של המערערים להעלות את טענת הזיוף במועד מוקדם יותר, הרי שאם תתקבל טענת הזיוף, ממילא לא ייגרם לנתבעים כל נזק, גם בגין אי משלוח ההודעות לכאורה.

סבורני, כי יש לקבל את טענת המערער מס' 2, לענין התניית הרשות החלקית שניתנה לו להתגונן מפני התביעה. המערער לא טען אמנם, כי המשיבה הטעתה אותו בזדון, ביחס למידע האמור, אך טען, כי הופטר מן הערבות, עקב מחדלה של המשיבה, שאיפשר לשיטתו זיוף חתימות יתר הערבים על כתב הערבות. אכן, כפי שקבע כבוד הרשם הבכיר, גם אם תתקבל טענת המערערים, בדבר זיוף חתימות יתר הערבים (מלבד המערער), יהא עדיין על המערער להוכיח את הנזק שנגרם לו בשל כך. עם זאת, על פני הדברים, אם תוכחנה במלואן הנסיבות הנטענות בתצהירו, לפיהן לא נחתם כתב הערבות בסניף הבנק, והמשיבה לא וידאה זהות החותמים, הרי יתכן כי נגרם למערער נזק בהיקף מלוא ערבותו, ולו משום שאילו ידע בזמן אמת, על כך שיתר הערבים לא חתמו על כתב הערבות, יכול היה לחזור בו מערבותו, עוד קודם העברת כספי ההלוואה אל החברה. במצב זה, וחרף הקושי הצפוי בהוכחת גרסתו של המערער, סבורני כי נכון שלא להתנות, את הרשות החלקית להתגונן שניתנה למערער מס' 2, בהפקדת ערובה, ולענין זה בלבד יש לקבל את הערעור.

8. הערעור מתקבל אפוא בחלקו, במובן זה שהרשות שניתנה למערער מס' 2 להתגונן לא תותנה בהפקדת ערובה. ערעורם של המערערים מס' 1 ו-3, והחלק הנותר מערעור המערער מס' 2, נדחים.

בגין ערעורו של המערער מס' 2, אין צו להוצאות. המערערים 1 ו-3 ישלמו למשיבה שכ"ט עו"ד בגין הדיון בערעור בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"ג , 11 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ואח'
נתבע: בנק הפועלים סניף באר שבע
שופט :
עורכי דין: