ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.מ.קובי חברה לבנין נגד עו"ד שטרקמן מירה :

בפני כבוד השופט משה סובל-שלום ת"א

התובעות

1.א.מ.קובי חברה לבנין
2.סיטי לנד גרין בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד חנה זילבר

נגד

הנתבעת

עו"ד שטרקמן מירה
באמצעות ב"כ עו"ד אהוד שטיין

נגד

הצדדים השלישיים

1.ד.ס. דוד סדן חברה לבניין בע"מ
2.אברהם קובי
באמצעות ב"כ עו"ד חנה זילבר
3. דוד סדן

פסק דין

בפני תביעה כספית ע"ס 216,641 ₪, שהגישו א.מ. קובי חברה לבניין וסיטי לנד גרין בע"מ (להלן גם במאוחד- "התובעות"), נגד עו"ד מירה שטרקמן (להלן- "הנתבעת"), וכן הודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת (להלן גם- "שולחת ההודעה") נגד ד.ס. דוד סדן חברה לבניין בע"מ; מר אברהם קובי ומר דוד סדן (להלן גם במאוחד- "הצדדים השלישיים"), כאשר הנושא המרכזי העומד בבסיסן הינו תשלום עבור שירותי תיווך.

א. מבוא
ביום 5.5.09 הגישו התובעות, כנגד הנתבעת, כתב תביעה בהליך שכותרתו "סדר דין מקוצר". במסגרת כתב התביעה טענו התובעות, כי הנתבעת לא העבירה לידיהן כספים להן הן זכאיות, בגין דמי תיווך.

ביום 17.6.09 הגישה הנתבעת בקשת רשות להגן.

בדיון שהתקיים בפני ביום 13.10.09 נקבע, כי ההפרש בין סכום התביעה לסכום אותו התחייבו, על פי הנטען, התובעות לשלם לנתבעת על פי כתב ההתחייבות (כפי שיפורט להלן), עומד על סך של 9,033$ כולל מע"מ. לנתבעת ניתנה רשות להתגונן, חלקה מותנית וחלקה בלתי מותנית: הנתבעת קיבלה רשות להגן מותנית ביחס לסכום שפורט לעיל, כנגד הפקדת סכום זה בקופת בית המשפט. באשר ליתרת הסכום לנתבעת ניתנה רשות להגן באופן שהתצהיר ישמש כתב הגנה. בנוסף לנתבעת הותר לשלוח הודעה לצד שלישי.

הנתבעת הפקידה את הסך האמור בקופת בית המשפט, ובנוסף הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הצדדים השלישים.

ב. טענות הצדדים בתמצית
טענות התובעות שהועלו במסגרת כתב התביעה
לטענת התובעות, הן הביאו לקשירתה של עסקה למכירת מקרקעין, הידועים כגוש 7657 חלקה 10 הנמצאים באזור התעשייה ברעננה (להלן- "המקרקעין"), לחברת סיטי וונצ'ר (להלן- "רוכשת המקרקעין").

לטענת התובעות, במהלך חודש פברואר שנת 2008 הן התקשרו עם חלק מבעלי המקרקעין כמפורט להלן: מ. שיפמן השקעות בע"מ; גוטשלוק אלי; איובי שאול; ר.א.ש וירה בע"מ; מרטוב נכסים בע"מ; שרון משה ומסטשי אברהם ומלכה (להלן- "בעלי המקרקעין"), בהסכמים לשירותי תיווך, במסגרתם התחייבו בעלי המקרקעין לשלם לתובעות דמי תיווך בסך כולל של 43,845$ בתוספת מע"מ, כאשר חלקו הארי בתוך שבעה ימים מיום חתימת הסכם מכר בין בעלי המקרקעין לרוכשת המקרקעין, והיתרה לאחר שבעלי המקרקעין יקבלו אישור על ניכוי מלוא הסכום כהוצאה מן השבח בעסקה (להלן- "הסכמי התיווך"). במסגרת הסכמי התיווך נתנו בעלי המקרקעין לנתבעת, כנאמנה, הוראה בלתי חוזרת לשלם לתובעות את דמי התיווך מתוך כספי הנאמנות שיגיעו אליה עפ"י הסכמי המכר.

ביום 20.2.08 נחתמו הסכמי המכר בין בעלי המקרקעין לרוכשת המקרקעין (להלן- "הסכמי המכר"). הואיל ודמי התיווך לא שולמו לתובעות, ביום 6.4.08 פנו הן בכתב לבעלי המקרקעין. ביום 8.4.08 השיבה הנתבעת למכתב הדרישה כאמור ששלחו התובעות לאחד מבעלי המקרקעין, ובמסגרת תשובתה הודתה היא בזכאות התובעות לקבלת דמי התיווך על פי הסכמי התיווך, ברם, היא הודיעה, כי כספים אלה, קוזזו על ידה כנגד שכ"ט שהתובעות חייבות לה. ביום 16.4.09 הבהירה הנתבעת, כי תשובתה זו חלה על כל בעלי המקרקעין המיוצגים על ידה. מכל אלה נסללה הדרך להגשת התביעה.

טענות הנתבעת שהועלו במסגרת בקשת הרשות להגן לטענת הנתבעת, התובעות אינן זכאיות לקבלת דמי התיווך, עת המתווכים בעסקת המכר היו דוד סדן (להלן- "סדן") ואבי קובי (להלן- "קובי") ולא התובעות, וכי היא שילמה את דמי התיווך למי שהיו זכאים לקבלם.

לטענת הנתבעת, במטרה לקדם הסכם בין בעלי המקרקעין לבין קונה אפשרי, הציעו סדן וקובי לשאת בשכר טרחת הנתבעת, מתוך דמי התיווך החלים על המוכרים, ואשר ישולמו על ידי הקונה כחלק מהתמורה. הנתבעת צירפה התחייבות לתשלום שכ"ט הנתבעת ושותפה עו"ד דוד קרצמר (להלן- "עו"ד קרצמר") בסך 35,710$ בתוספת מע"מ, מיום 8.11.07, עליה חתומים סדן וקובי וחברות בשליטתם (להלן- "כתב ההתחייבות"). בנוסף, לטענת הנתבעת, סדן וקובי מסרו לה ולעו"ד קרצמר הוראות בלתי חוזרות לקבל לידם את דמי היזמות מהמוכרים עבור המתווכים. הנתבעת פתחה בבנק חשבונות נאמנות נפרדים עבור לקוחותיה והפקידה בהם את התמורה שהתקבלה מרוכשת המקרקעין. עפ"י התחייבות סדן, קובי והחברות בשליטתם, העבירה הנתבעת את דמי התיווך לחשבון פיקדון לקוחות משרדה ומשכה את שכ"ט ושכ"ט עו"ד קרצמר והפיקה חשבוניות מס לחברות שבשליטת סדן וקובי, בגין תשלום שכ"ט. ביום 20.3.09 החזיר סדן למשרד הנתבעת את החשבונית בצירוף פתק, בו התבקשה הנתבעת לשנות את השם שנרשם על גבי החשבונית לשם אחר- "סיטי לנד גרין בע"מ". הואיל והנתבעת לא הכירה חברה זו (ובהמשך התברר שחברה זו נרשמה רק ביום 25.2.08), התבקש סדן להמציא מסמך המחאת זכויות לחברת "סיטי לנד גרין בע"מ", ומשמיאן לעשות כן, הוחזרה לו החשבונית כפי שהוצאה מלכתחילה.

לטענת הנתבעת, הסכמי התיווך נחתמו עם סדן, לבקשתו, באמצעות חברת "סיטי לנד בע"מ" ולא באמצעות חברת "סיטי לנד גרין בע"מ". הואיל וחברת "סיטי לנד בע"מ" לא חתמה על הסכמי התיווך וגם לא הוקמה במועד החתימה, התייחסה הנתבעת לחברה שבאמצעותה ניהל סדן את ענייני היזמות והתיווך- "ד.ס. דוד סדן חברה לבניין בע"מ". הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי סדן, במקום להוסיף חתימתו על הסכמי התיווך, מסרם לגורם שלישי, גב' קרסטין הורש, והיא חתמה על הסכמי התיווך ללא הרשאה.

מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי כתב ההתחייבות לא יועד לעסקה ספציפית והוא נחתם במקביל לתחילת ניהול המו"מ עם רוכשת המקרקעין.

כן טוענת הנתבעת, כי התובעות אינן זכאיות לדמי התיווך, כאשר סדן וקובי זכאים לחלק מדמי התיווך, ברם הואיל והם לא המציאו חשבוניות בגין דמי תיווך, פעלה הנתבעת עפ"י הוראות הסכם התיווך, והשיבה את יתרת דמי התיווך לבעלי המקרקעין. כתוצאה מכך סדן וקובי נותרו חייבים שכ"ט לנתבעת ולעו"ד קרצמר.

טענות שולחת ההודעה שהועלו במסגרת ההודעה לצד שלישי כאמור שולחת ההודעה הגישה הודעה לצד שלישי, ובמסגרתה חזרה על טענותיה אשר הועלו בבקשת הרשות להגן ובתצהיר שצורף לה, והוסיפה פירוט לטענותיה.

טענות הצדדים השלישיים 1-2 שהועלו במסגרת כתב ההגנה מטעמם להודעה לצדדים שלישיים לטענת הצדדים השלישים 1-2, ההודעה לצדדים שלישיים, במהותה, הינה תביעת עו"ד לקבלת דמי תיווך, להם זכאיות התובעות. לטענתם, המתווכות בעסקת מכירת המקרקעין, היו התובעות בלבד.

לטענת הצדדים השלישיים 1-2, בהתאם לטענות שולחת ההודעה, זכאית הייתה היא לגבות מתוך דמי התיווך סך של 169,187 ₪ כולל מע"מ (35,710$). עיון בחשבוניות הפיקדון, מלמד, ששולחת ההודעה השאירה בידיה סכום של 235,580 ₪. בנוסף לטענתם, שולחת ההודעה מחויבת לשלם לתובעות סך של 9,033$, הוא ההפרש בין סכום התביעה, לסכום אותו התחייבו לכאורה הצדדים השלישיים לשלם לשולחת ההודעה. לטענתם, טענת שולחת ההודעה, כי הואיל ולא הוצאו חשבוניות על מלוא הסכום, אין זכאות לקבלת ההפרש, תמוהה, שכן הם לא קיבלו לידיהם כל תשלום.

לטענת הצדדים השלישיים 1-2, כתב ההתחייבות הינו מזויף, כאשר הצדדים השלישיים מעולם לא חתמו על כתב ההתחייבות בנוסחו כפי שצורף, והם ביקשו מבית המשפט להורות על העברת המסמך המקורי לבדיקת מומחה.

בנוסף טוענים הצדדים השלישיים, כי גם על פי תוכנו של כתב ההתחייבות יש לדחות את ההודעה שהוגשה נגדם. כתב ההתחייבות נחתם על ידי החברות "א.מ. קובי חברה לבניין (1991) בע"מ" ו-"ד.ס. דוד סדן חברה לבנין בע"מ", ולפיו חברות אלה מאשרות לשולחת ההודעה לקזז מדמי היזמות שיגיעו להן בקשר עם עסקה שחברות אלה יחדיו תהינה היזמות בה. הצדדים השלישיים 2-3 ערבו אישית להתחייבות החברות אלה ובקשר עם עסקת היזמות הספציפית שאמורה הייתה להקשר ע"י שתי החברות הללו. בפועל, עסקת היזמות נקשרה באמצעות התובעות, אשר אינן חתומות על כתב ההתחייבות והצדדים השלישים אינם חתומים כערבים לעסקה שנקשרה.

ג. דיון
בפתח הדברים, ברצוני להדגיש, כי תיק זה, הינו, הדוגמא המובהקת, מדוע אסור שעו"ד יחברו בעסקאות הקושרות את שכר טרחתם, בצורה זו או אחרת, עם שכר מתווכים. התנהלות כל הצדדים בתיק זה אינה נקייה מדופי, אך דיון בסוגיה זו חורג מעניינינו.

נטל השכנוע ומידת הראיה הנדרש בהליך אזרחי
נטל השכנוע מוטל על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו, כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו, וזאת על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראייה".

מידת ההוכחה הקבועה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר השקילות ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע.

על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את בית המשפט בגרסתו ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו (ראו בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548).

במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע, שהיא סבירה יותר מגרסתו של יריבו, כדי להביא את בית המשפט למסקנה כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה (ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל, פד"י אכ (2) 451, 471).

נטל המשנה, נטל הבאת הראיות, מוטל על כל אחד מהצדדים להוכחת גרסתו. ברור ש"חובת הראייה" מנקודת מבטו של נתבע אשר איננו נושא בנטל השכנוע, אינה חובה במשמעותה הרגילה, אלא שאם הנתבע לא יביא ראיות נגד ראיות התובע, הרי שעומד הוא בסיכון כי ביהמ"ש יפסוק כנגדו. היעדר ראייה שכנגד, מותיר את ראיות התובע ללא גורם מכרסם במהימנותן ובכוחן הראיתי (ראה: י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1540).

עוד ראוי להזכיר את סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש), לפיו ערכה של עדות ומהימנותם של עדים, הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט.

ההכרעה במחלוקת לפני תעשה על בסיס העקרונות האמורים אופיין ומהותן של טענות ההגנה, משקלן המצטבר של הראיות שהובאו, וכן מידת האמון והמשקל שמצאתי שיש ליתן לעדים ולמי מהם.

בדיון שהתקיים בפני ביום 31.3.11 העלו התובעות את הטענה, לפיה טענת הנתבעת עולה כדי טענת "הודאה והדחה". במסגרת החלטתי בדיון זה, קבעתי, כי סוגיה זו תתברר במסגרת הסיכומים. ברם, הצדדים לא מצאו מקום בסיכומיהם לבאר עמדתן בעניין זה. חרף האמור, ומאחר וסוגיה זו הועלתה, מצאתי מקום להתייחס אליה בקצרה.

בתצהירי עדותן הראשית של התובעות, שהוגשו ביום 17.2.11, טענו הן, כי הנתבעת מודה שנטלה לעצמה את כספי הנאמנות וכן, כי היא סמכה זכותה לקיזוז הכספים על כתב ההתחייבות. לשיטתן, טענה זו הינה טענת "הודאה והדחה" ומכאן עובר הנטל על כתפי הנתבעת להוכיח זכותה הנטענת מכוח כתב ההתחייבות.

"כאשר בעל דין מודה בעובדות שטוען בעל הדין שכנגד, אך טוען שמחמת עובדות נוספות אין יריבו זכאי לסעד המבוקש- הוא טוען טענת 'הודאה והדחה'. הטוען טענת 'הודאה והדחה' נתפס על הדברים שהודה בהם, ואילו לגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידיו, נטל ההוכחה מוטל עליו" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (המדורה שביעית)- תשס"ג- 2003, עמ' 74).

תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת, כדלקמן:

"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".

הנתבעת, לגרסתה, פעלה בהתאם להוראות כתב ההתחייבות, עת קיזזה את שכ"ט מדמי התיווך (לעניין זה ראה נספח ב' לכתב התביעה- מכתב ששלחה הנתבעת לב"כ התובעים ביום 8.4.0; וכן סע' 22 ב' לבר"ל).

במצב דברים זה- זו הנתבעת טוענת, הייתה לא זכאות לקזז כספים המגיעים לה, עסקינן בטענת "הודאה והדחה". ומכאן, עובר הנטל לכתפי הנתבעת, להוכיח, כי הייתה לה זכות לקזז הכספים, בהתאם לכתב ההתחייבות. כפי שיובהר בהמשך, הנתבעת הרימה את הנטל להוכחת זכות הקיזוז, ביחס לסכום הקבוע בכתב ההתחייבות.

כתב ההתחייבות
התובעות העלו מספר טענות בעניין כתב ההתחייבות. בתחילה טענו התובעות, כי המדובר במסמך מזויף. בדיון שהתקיים בפני ביום 7.2.10 (עמ' 7 ש' 17-18) הוסיף ב"כ התובעות הבהרה לעניין טענת הזיוף כדלקמן: "...החתימות והחותמות על נספח א' אינן אוטנטיות ולא נחתמו במקור על גבי מסמך זה". בהמשך הוסיפו התובעות וטענו, כי כתב ההתחייבות אינו חל על העסקה נשוא הדיון, כי אם על עסקה אחרת, בעניין שער הכרמל, אשר לא השתכללה לכדי הסכם. מנגד טוענת הנתבעת, כי כוונת הצדדים, הייתה, שכתב ההתחייבות יתפרס על כל עסקה שתשתכלל ביחס למקרקעין, וכי הוא לא הוגבל לעסקה ספציפית.

הוצגו שני מסמכים, מסמך מיום 6.11.07 ומסמך נוסף מיום 8.11.07, שכותרתם זהה: "תשלום שכ"ט עו"ד – חלקה 10 בגוש 7657- רעננה- הוראות בלתי חוזרות" (נספחים ח' 3 - ח' 4 לתצהיר עדות ראשית הנתבעת). ההבדלים בין שני המסמכים, מסתכמים בשינוי שנערך בסיפא של סע' 4 ובהוספת סע' 5 למסמך מיום 8.11.07.

ראשית אתייחס לטענת הזיוף. בהתאם לבקשת התובעות, הועברו המסמכים לבדיקת מומחית מטעם בית המשפט. ביום 14.3.10 ערכה המומחית, גב' אורה כבירי, גרפולוגית מוסמכת (להלן- "המומחית") את חוות דעתה. המומחית קיבלה לידיה שני מסמכים חתומים, כאשר ב"כ התובעות אישרו בפניה, כי המסמך מיום 8.11.07 הוא המסמך שבמחלוקת ומשכך מסמך זה נבדק על ידה.
בעניין זה אציין, כי סדן וקובי העלו במסגרת תצהירי עדותם הראשית את הטענה, שהעובדה שהנתבעת העבירה לבדיקה שני הסכמים חתומים, אשר שונים אחד מן השני, ולא הסכם אחד, אומרת דרשני. ברם, במהלך עדותו נזכר קובי בדברים הבאים: "עברה תקופה מאוד ארוכה בעניין הזה. כיוון שאיבדתי את האמון בשני ההסכמים האלה. אני נזכר כרגע שאנחנו חשבנו שאם חלילה לא תתבצע העסקה עם שער הכרמל אנחנו חייבים להוסיף סעיף שלא יחייבו אותנו על פי ההסכם הזה, ולכן נראה שבגלל זה הוסף סעיף 5. אני טוען ששני ההסכמים האלה שיכים לשער הכרמל ולא לעסקה נשוא התביעה" (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 45 לפרוטוקול ש' 2-5). עדותו זו של קובי מרוקנת מתוכן את הטענה, במיוחד עת המומחית בחנה את המסמך מיום 8.11.07 הכולל את סע' 5. בעניין זה אף האמנתי לעדותו של עו"ד קרצמר, לפיה שני כתבי ההתחייבות כאמור, נחתמו בפניו ביום 8.11.07 ובמהלך פגישה שערך עם סדן וקובי נתבקש לתקנו,כאשר המסמך השני ביטל את המסמך הראשון וכן כי שמר על המסמך הראשון כטיוטה (פרוטוקול מיום עמ' 56, עמ' 57).
כן יוטעם בעניין זה, במסגרת חקירתו בבית המשפט, העיד סדן, כי הופתע מכך שהוגשו למומחית שני מסמכים, שכן הוא לא ידע עובר למועד זה (25.2.10), כי קיימים שני מסמכים (פרוטוקול מיום 31.3.11 עמ' 32 ש' 27-28). ברם, כאשר הוצג בפניו מכתב ששלחה הנתבעת לעו"ד סלע ביום 14.4.08 (נספח ט' לבר"ל) במסגרתו נכתב מפורשות שכתב ההתחייבות נחתם בשני עותקים, הוא העיד: "כעת אני רואה. לא ראיתי זאת קודם..." (פרוטוקול מיום 31.3.11 עמ' 33 ש' 4-5).

המומחית נתבקשה לחוות דעתה האם החתימות במסמך הן מקוריות ונחתמו על גבי מסמך זה, וקביעתה: "לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה בסבירות הגבוהה ביותר (דרגה 1), שהחתימות מס' (1) - (5) אותן בדקתי במסמך 'א' שניתן לי לבדיקה ואושר ע"י ב"כ התובעות, נכתבו במקור על מסמך זה והן מקוריות (בעט). יחד עם זאת, אין אפשרות לקבוע האם החתימות הנ"ל נחתמו באותו מעמד".

בדיון שהתקיים בפני ביום 6.6.10, הצהיר ב"כ התובעים לפרוטוקול: "קיבלנו את חוות הדעת של הגרפולוגית מטעם בית המשפט ואנו רוצים לשלוח לה שאלות הבהרה... תוך 10 ימים". כפי שעולה מהחומר שבתיק, הצדדים לא הפנו למומחית שאלות הבהרה והיא אף לא זומנה לחקירה (לעניין זה ראו החלטתי מיום 31.3.11, עמ' 22).

כאמור, כפי קביעת המומחית, הרי שהחתימות המתנוססות עפ"י כתב ההתחייבות מקוריות והן נחתמו במקור, מה שמעקר את טענת הזיוף שהעלו התובעות.

כאמור, בהמשך העלו התובעות את הטענה, שכתב ההתחייבות יועד לעסקה ספציפית. בעניין זה יוער- לא נהיר, מדוע העלו התובעות את טענת הזיוף תוך השקעת משאבים, לרבות שליחת כתב ההתחייבות לבדיקת המומחית, עת הן סברו, כי הוא כלל אינו חל על העסקה נשוא עניינינו. לא נהיר, מדוע התובעות, לא פסעו "בדרך המלך" ומלכתחילה העלו את הטענה, כי הוא אינו חל על העסקה נשוא הדיון.

בחינת לשון כתב ההתחייבות, אינה תומכת בטענה, כי הוא יועד לעסקה ספציפית. ודוק- אין חולק, כי כתב ההתחייבות מתייחס לעסקה במקרקעין נשוא הדיון, ברם, אין כל התייחסות לעסקה ספציפית שהייתה אמורה להשתכלל- לרבות: שם הרוכש; פרטי העסקה וכדו'. בעניין זה יוער, כפי שעולה מחומר הראיות (לרבות עדותו של קובי שהובאה בסע' 33 לעיל), כי הצדדים ערכו תיקון לכתב ההתחייבות באופן זה שהוסף לו סע' 5. ככל שכתב ההתחייבות אכן יועד לעסקה ספציפית, לא נהיר מדוע במעמד בו הוא תוקן באופן זה שהוסף לו סע' 5, לא הוספו פרטיה המדויקים של העסקה הספציפית. בנוסף לכך, הרי בהתאם לעדותו של קובי, סע' 5 לכתב ההתחייבות הוסף במטרה "שאנחנו חשבנו שאם חלילה לא תתבצע העסקה עם שער הכרמל אנחנו חייבים להוסיף סעיף שלא יחייבו אותנו על פי ההסכם הזה" (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 45 ש' 1-5). תמוהה בעיני העובדה, כי זו הייתה מטרת הוספת הסעיף, ברם צמד המילים "שער הכרמל" לא הוזכר ולו ברמיזה. עוד בעניין זה, יוער, כי מנוסח הסכם התיווך, ניתן ללמוד, כי כאשר הצדדים היו מעוניינים שיחול על עסקה ספציפית, הם כתבו זאת מפורשות (לעניין זה ראו סע' 4 להסכמי התיווך).

בנוסף, כפי שעולה מחומר הראיות שבתיק, הרי שבעניין שער הכרמל, לא הוכנה, ולו טיוטא, למו"מ הנטען שהתנהל עם חברה זו. קובי העיד בעניין זה: "כל המו"מ היה עדיין לא בכתב" (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 40 ש' 15), ובהמשך: "...הם לא התקרבו להשלמת עסקה שהיה לי צורך להחתים אותם" (שם, 45 ש' 29). לעומת זאת, כאשר סדן שנשאל האם היה מסמך לחתימה עם שער הכרמל, הוא השיב: "אני חושב שהיתה טיוטא" (פרוטוקול מיום 31.3.11 עמ' 35 ש' 11-12). מכל האמור, בהתחשב בגרסאות הסותרות של מצהירי התובעות בעניין זה, ובהתחשב בכך שלא הוצג בפני כל מסמך ממנו נלמד, כי ההתקשרות עם שכר הכרמל הגיעה לשלב כזה שנחתמו טיוטות או למצער הצהרת כוונות בין הצדדים, הרי שלא נהיר מדוע דווקא עמלו על עריכת כתב התחייבות ספציפי לעסקה נטענת זו. עובדה זו אף מהווה חיזוק לכך, שכתב ההתחייבות לא הוכן לצורך עסקה ספציפית.

זאת ועוד, פרק הזמן שחלף בין החתימה על כתב ההתחייבות לבין החתימה על הסכמי המכר, לא היה ארוך (כשלושה חודשים). סדן וקובי טענו בתצהיריהם (סע' 69 ו-62 בהתאמה), כי במועד חתימת כתב ההתחייבות שיועד לעסקה עם שער הכרמל, לא היה דין ודברים עם רוכשת המקרקעין, ורק לאחר שהעסקה עם שער הכרמל בוטלה התקשרו התובעות עם רוכשת המקרקעין. ברם, בחקירתו, שינה קובי מגרסתו, עת הוא העיד (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 46 ש' 28-31, עמ' 47 ש' 5-10):

ש. "אני מציג לך נספח ב' לתצהיר של גב' שטרקמן- שהיתה פגישה בעניין שער הכרמל ב-25.7.07.
ת. יכול להיות.
...
ש. אתה ידעת עוד לפני ה-30.11 שאין עסקה.
ת. הם התנדנדו.
ש. אז רק התחיל מו"מ עם אחרים כולל מי שבסוף קנה (סי.טי וונצ'ר)
ת. לא, המו"מ החל הרבה לפני. להערכתי כחודש חודשיים לפני. הוצאנו מכתב כי ניהלנו מו"מ שלא בתום לב כביכול עם חברה אחרת. אני ביקשתי ממנו שאנחנו מנהלים מו"מ עם חברה אחרת וביקשתי שיתן לי מכתב שאין לו טענות אלינו".

מעדותו זו של קובי, למדים אנו, כי המשא ומתן עם שתי החברות (רוכשת המקרקעין וסיטי וונצ'ר) התקיים בו זמנית. עניין זה גם מחזק את הטענה, שכתב ההתחייבות לא יועד ספציפית לעסקה הנטענת עם שער הכרמל.

זאת ועוד, סדן העיד, כי העסקה עם רוכשת המקרקעין, הייתה זהה לעסקה עם שער הכרמל, כאשר ההבדלים היו בזהות הרוכש ובשכ"ט לו היו זכאיות התובעות (פרוטוקול מיום 31.3.11 עמ' 28 ש' 8-16).

בנוסף, ומבלי לפגוע בכל האמור לעיל, טענת התובעות, לפיה כתב ההתחייבות יועד לעסקה עם שער הכרמל, לא הועלתה על ידן בהזדמנות הראשונה.
בכתב התביעה ניתנה התייחסות כלשהי מצד התובעות לכתב ההתחייבות, עת הן העלו את הטענה, כי דרישותיהן החוזרות ונשנות לקבל את "הסכם שכר הטרחה המקורי, המזכה את הנתבעת, לטענתה, בזכות, לקזז מכספי התיווך המגיעים לתובעות שכ"ט עו"ד- לא נענו" (סע' 10). קרי- גם במועד הגשת כתב התביעה לא העלו התובעות את הגרסה, כי כתב ההתחייבות התייחס לעסקה אחרת, אלא ניתן רמז לכך שאין עסקינן במסמך מקורי.
בנוסף, ביום 4.3.08, לאחר שהנתבעת הפיקה חשבונית בגין תשלום שכר הטרחה ל-ד.ס דוד סדן חברה לבניין, העביר הוא לנתבעת פתק בכתב ידו, כדלקמן (נ/4): "מירה אבקש לבטל את החשבונית כי החברה אשר צריכה להוציא חשבוניות למוכרים הינה סיטי לנד גרין בע"מ. בתודה ראש דוד סדן". גם בשלב זה לא נטען, כי אין מקום לבצע קיזוז וכי הנתבעת חייבת להשיב לתובעות כספים.
זאת ועוד, במכתבו של עו"ד סלע לנתבעת מיום 8.4.08, ביקש, הוא, לקבל לידיו עותק מקורי של כתב ההתחייבות, כאשר הוא טרח לציין במסגרת סע' 4 למכתבו: "מרשותי יעמדו בכל תנאי ההסכם מיד לכשיקבלו את ההסכם המקור". בשום מקום במכתב זה לא נטען שכתב ההתחייבות חל על עסקה אחרת. בחקירתו אישר קובי, שלא אמר לעו"ד סלע שהמסמך מתייחס לעסקה עם שער הכרמל: "אני רק ביקשתי ממנו לברר נכונות המסמך..." (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 40 ש' 32; עמ' 41 ש' 1-4). גם בעדותו בבית המשפט, לא טען עו"ד סלע, כי סדן וקובי שיתפו אותו בכך שכתב ההתחייבות נחתם בקשר עם עסקה אחרת (פרוטוקול מיום 6.10.11 עמ' 54 ש' 8-13).

מכל האמור לעיל, הרי שאני קובע, כי כתב ההתחייבות לא יועד לעסקה ספציפית.

בחינת זהות המתווכים
משקבעתי שכתב ההתחייבות לא יועד לעסקה ספציפית, הרי שיש לבחון תקפותו ביחס לעסקה נשוא הדיון. כתב ההתחייבות כולל הוראה, לפיה לנתבעת הותר לקזז מתוך דמי היזמות את שכר טרחתה (סע' 2).

התובעות טוענות, בין היתר, כי לא קיימת זהות בין החברות החתומות על כתב ההתחייבות לבין החברות החתומות על הסכמי התיווך, ומשכך לטענתן הנתבעת לא הייתה זכאית לבצע קיזוז כספי התיווך. מנגד טוענת הנתבעת, כי עסקינן באותם הצדדים. סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973 קובע, כי קיזוז אפשרי רק בין אותם צדדים. כפי שיובהר להלן, מצאתי כי במקרה דנן עסקינן בצדדים זהים:

כתב ההתחייבות נחתם על ידי החברות- א.מ. קובי לבניין (1991) בע"מ ו-ד.ס דוד סדן חברה לבניין בע"מ. התובעות והנתבעת הציגו כל אחת מטעמה, עותקי הסכמי תיווך בהם הן אוחזות. התובעות הציגו עותקים של הסכמי התיווך, עליהם מודפס שמה של החברה "סיטי לנד בע"מ", כאשר בסמוך לכיתוב זה קיימת חותמת של חברת "סיטי לנד גרין בע"מ", ח.פ. 514106517, כאשר בחלק מההסכמים מתנוסס השם: "קרסטין הורש". מנגד, צירפה הנתבעת עותקים של הסכמי התיווך, עליהם מודפס שמה של החברה "סיטי לנד בע"מ" בלבד, ובחלק מההסכמים נרשם השם "קרסטין הורש".
בעניין זה ראוי לציין, כפי שעולה מעדות מצהירי התובעות, במועד החתימה על הסכמי התיווך, חברת "סיטי לנד גרין בע"מ" הייתה בשלבי הקמה, כאשר הדבר היה בידיעת הנתבעת. גרסת הנתבעת בעניין זה הייתה כדלקמן: "...לפני שנחתמו הסכמי התיווך התקשר אלי מר דוד סדן...ואמר לי שהוא מקים חברה חדשה שקוראים לה 'סיטי לנד בע"מ'. הוא אמר לי לשנות את ההסכם בהסכם התיווך, וכפי שכתוב פה רשום 'סיטי לנד בע"מ'. לא קיבלתי ח.פ ובחלק מהמקרים קיבלתי ח.פ. שגוי. אני מפנה ליב' 2 יש פה ח.פ. שזה לא של סיטי לנד בע"מ. אני טוענת כי דוד סדן אמר לי שבמקום חב' דוד סדן בנספחים ז'1 ו-2 לרשום בנספח יב' את סיטי לנד. זו התשובה עובדתית...חב' סיטי לנד לא הוקמה ולכן אני המשכתי לפעול עפ"י ההוראות שיש לי בכתב ההתחייבות והמשכתי לראות בחב' דוד סדן, ובדוד סדן שיושב פה כמי שצריך לקבל את הכספים. כך פעלתי" (פרוטוקול מיום 11.10.11 עמ' 68 ש' 1-8).
בנקודה זו סבור אני, כי השינוי שחל בשם החברה מ-"סיטי לנד בע"מ" ל-"סיטי לנד גרין בע"מ", הינו סמנטי בלבד. בכל מקרה אף אחת מהחברות הללו לא הייתה קיימת במועד החתימה על הסכמי התיווך. ברם, אין בקביעתי זו כדי להועיל לתובעות, שכן כפי שיפורט להלן, מצאתי שעסקינן בגופים זהים. ובמה דברים אמורים?

כפי שניתן להבחין בנקל, החברה "א.מ. קובי לבניין (1991) בע"מ", היא התובעת מס' 1- חתומה הן על כתב ההתחייבות והן על הסכמי התיווך. משכך, ובהתאם לקביעתי בסע' 43 לפסק דין זה, בעניינה לא ניתן לטעון, כי אסור היה לנתבעת לבצע קיזוז. קובי אף אישר בחקירתו, כי חתם על הסכמי התיווך (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 47 ש' 19-21).

החברה הנוספת, אשר שמה מתנוסס על הסכמי התיווך הינה: "סיטי לנד גרין בע"מ" (כאמור לטעמי אין חשיבות בעיני אם עסקינן בחברת "סיטי לנד גרין בע"מ" אם "סיטי לנד בע"מ"). הוכח, כי חברת "סיטי לנד גרין בע"מ", הוקמה רק ביום 25.2.08 (נספח ה' לבר"ל), ודוק- חברה זו לא הייתה קיימת במועד בו נחתמו הסכמי התיווך. מצהירי התובעות אישרו עובדה זו (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 39 ש' 22-24; פרוטוקול מיום 31.3.11 עמ' 24 ש' 6). משכך, לא נהיר כיצד ניתן לטעון, כי חברה זו הייתה הגורם המתווך.

זאת ועוד, כפי שעולה מחומר הראיות שבתיק, סדן הינו בחזקת "פושט רגל" (מחודש ספטמבר 2007 כאשר לגרסתו הוא ידע זאת רק בחודש בנובמבר, פרוטוקול מיום 31.3.11).

בחקירתו של קובי, כפי שיפורט להלן, יצא המרצע מן השק (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 39 ש' 31-32, עמ' 40 ש' 1-3), עת הוא העיד:

"ש. שאלתי איך חברה שלא הייתה קיימת היתה מוציאה ומביאה בעניין עסקה שנחתמה לפני שהיא הוקמה.
ת. אמרתי שלפני כן היה דוד סדן שניהל מו"מ לא כדי לרכוש. היא לא ניהלה את המו"מ בהתחלה. אחר כך שהוא הוכרז כפושט רגל גב' הורש בעלת החברה נכנסה לתמונה...".

מעדותו זו של קובי למדים אנו, כי סדן היה מי שניהל את המו"מ והיה הגורם התווך היעיל. ככל הנראה, נוכח היותו של סדן פושט רגל, לא יכול היה לקבל לידיו את כספי התיווך דרך חברת "ד.ס. דוד סדן חברה לבנין", והוא ביקש לערוך שינוי בשם החברה הרשומה על הסכמי התיווך.

זאת ועוד, קובי העיד בחקירתו: "אנחנו היינו שותפים לעסקה. אנחנו- שתי החברות. גם סיטי לנד וגם א.מ. היינו שותפים בעסקת התיווך. הפעיל האמת היה דוד סדן. גם אני הייתי פעיל אבל הוא היה יותר נמרץ ממני " [ההדגשה אינה במקור- מ.ס (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 39 ש' 12-14)].

סדן אף אישר בחקירתו, כי גב' הורש לא השתתפה בפגישות בהן נחתמו הסכמי התיווך (פרוטוקול מיום 31.3.11 עמ' 24 ש' 20-21).

סדן ניסה להפחית ממעורבותו בחברת "סיטי לנד גרין בע"מ", החתומה על הסכמי התיווך, עת הוא הצהיר במסגרת סע' 13 ד' לתצהירו, כדלקמן: "למען הסר ספק יובהר כי אין בין חברת סיטי לנד גרין בע"מ ובין חברת ד.ס דוד סדן חברה לבנין בע"מ כל קשר ובעלי המניות והמנהלים בהם שונים, כאשר לי אין כל זכויות בחברת סיטי לנד גרין בע"מ וכל מעורבותי בחברה מתמצית בהיותי עובד החברה". בחקירתו של סדן התברר, כי הוא מנהל חברת "סיטי לנד גרין בע"מ" להבדיל מסתם עובד כפי הצהרתו לעיל (פרוטוקול מיום 31.3.11 עמ' 23 ש' 28-31), וכן, כי כתובת החברה היא כתובת ביתו (שם עמ' 24, ש' 1-2). בעניין זה בולט בהעדרו תצהיר מטעמה של גב' הורש, מטעם חברת "סיטי לנד גרין בע"מ", היא החברה התובעת. בנוסף, לא נמסרו כל פרטים לגבי גב' הורש, לרבות העובדה האם היא כלל אוחזת ברישיון לעסוק בתיווך, אם לאו.

זאת ועוד, קובי נשאל בחקירתו, האם חתם על הסכמי התיווך (כאמור לגרסת התובעות חברת "סיטי לנד גרין בע"מ", היא החברה שנקשרה בהם), והוא השיב: "בחלקם אני חתום, ברובם חתם דוד סדן וזה מקובל עלי הוא מייצג אותי..." (פרוטוקול מיום 8.9.11 עמ' 47 ש' 19-21) ובהמשך: "הוספתי את חתימתי לאחר מכן כי רציתי שתהיה לי נוכחות בהסכמים נכון שניתן להסתפק רק בחתימתו של דוד סדן" (שם, עמ' 47 ש' 22-26). בעדותו אישר סדן, כי הטביע את חותמת החברה על פני הסכמי התיווך, אך לא חתם (פרוטוקול מיום 31.3.11 עמ' 24 ש' 22), בהמשך הוא העיד, כי הוסיף את שמה של קרסטין הורש על פני הסכמי התיווך (שם, 3.11 עמ', 25 ש' 9-20) ולאחר מכן הוסיף והעיד: " אני חתמתי על עותק עם הלקוחות והשארתי אצלי וגם אבי חתם והשאיר אצלו" (שם, עמ' 25 ש' 29). מכל האמור לעיל, עולה בבירור, כי סדן הוא מי שחתם על הסכמי התיווך.

זאת ועוד, ביום 8.4.08 פנה עו"ד אלי סלע אל הנתבעת בכתב, במסגרת בקשתו לקבל עותק מקורי של כתב ההתחייבות. בפתח מכתבו הציג עצמו עו"ד סלע כ-בא כוחן של החברות: "א.מ. קובי בניין (1991) בע"מ" ו-"ד.ס דוד סדן חברה לבניין בע"מ". במסגרת סע' 5 למכתב זה נכתב כדלקמן: "עד להמצאת ההסכם מקור, מרשותי לא מסכימות לקיזוז או הפחתה כלשהיא מכספי התיווך המגיעים להן מבעלי המגרש". ודוק- עו"ד סלע מאשר במכתבו זה, כי מי שזכאי לקבל את כספי התיווך הן החברות "א.מ. קובי בניין (1991) בע"מ" ו-"ד.ס דוד סדן חברה לבניין בע"מ", כאשר בפועל מי שחתום על הסכמי התיווך אלה הן החברות "א.מ. קובי בניין (1991) בע"מ" וחברת- "סיטי לנד גרין בע"מ". נקודה זו אף מהווה חיזוק לכך שקיימת זהות בין חברת "סיטי לנד גרין בע"מ" (שחתומה על הסכמי התיווך) וחברת "ד.ס. דוד סדן חברה לבנייה" (החתומה על כתב ההתחייבות).

בנוסף, סדן נחקר בעניין החשבוניות ששלחה אליו הנתבעת ביום 9.3.08 (נספח ג' 1 לבר"ל). הוא העיד בעניין זה כדלקמן: "בתאריך זה חב' ד.ס. כבר לא פעלה ולא יכולתי להשתמש בחשבונית" (פרוטוקול מיום 31.3.11 עמ' 32 ש' 15). ודוק- הוא לא העיד, כי חברה זו לא הייתה זכאית לדמי התיווך, כי אם, לא יכול היה לעשות שימוש בחשבונית.

מכל האמור לעיל, עולה, כי סדן היה הגורם היעיל בעסקת התיווך. לא משנה תחת שמה של איזה חברה בחר הוא לפעול, הרי שנהיר, כי הוא זה שבפועל היה הרוח החיה והגורם העיקרי בפעולת התיווך. כמו כן, ניסיונו של סדן להציג, כאילו מעורבותו בחברת "סיטי לנד גרין בע"מ" הייתה משנית, נכשל, הכל כאמור לעיל.

מבלי לפגוע בכל האמור, בפני סדן הוצגה טיוטת הסכם תיווך (נ/1). סדן אישר בחקירתו, כי קיבל טיוטה זו מעו"ד חג'בי, כאשר הטיוטה התייחסה לתקופה שנוהל מו"מ עם שער הכרמל. המתווכות הרשומות במסמך זה, הינן "א.מ. קובי חברה לבניין" ו-"ד.ס חברה לבניין בע"מ". קיימים תיקונים בטיוטא זו לגבי שמות בעלי הזכויות במקרקעין, ועל רקע זה בולט, כי לא נערכו שינויים בנוגע לחברות המתווכות. סדן העיד בעניין זה: "מסמך זה נמסר לתקן ולעשות הסכמים עם הרוכשים וזה בתקופה שהיינו עם הקונה הראשון שער הכרמל ואז השתמשתי בחברה הקודמת לפני פשיטת הרגל". ודוק- פעם נוספת אנו נחשפים לכך, שהמשמעות האמיתית של השימוש בשמות החברות השונות, הייתה לאור העובדה שסדן הינו פושט רגל.

התובעות העלו בכתבי טענותיהן את הטענה, כי הנתבעת גבתה כפל שכ"ט, עת היא קיזזה סכומים מתוך דמי התיווך ועת היא גבתה שכ"ט ישירות מבעלי המקרקעין. בעניין זה ראי לציין את סע' 3 לכתב ההתחייבות, אשר נוסחו: "ידוע לנו כי הינכם מסתמכים על התחייבויותינו במסמך זה וכי הפרת התחייבויותינו תגרום לכם נזק בשיעור שכר הטרחה". לא נהיר מדוע נזקקה הנתבעת לסעיף זה, ככל שגבתה שכ"ט ישירות מבעלי המקרקעין.

מבלי לפגוע בכל האמור לעיל ומעל הנחוץ, אף אם היה נקבע, כי עסקינן באחד הצדדים אשר איננו זהה, שכן אין חולק, כי התובעת 1 חתומה הן על כתב ההתחייבות והן על הסכם התיווך, כאשר המחלוקת הינה באשר לתובעת 2, משקבעתי, כי לנתבעת עמדה זכות קיזוז שכ"ט לכספי התיווך כלפי תובעת 1, הרי, שבהתאם לסע' 54 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים ביחד ולחוד", ומכך הרי הנתבעת זכאית לקזז את כל הסכום מהתובעת 1, כאשר התובעת 1 יכולה לחזור אל החייבת השנייה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע, כי הנתבעת הייתה רשאית לקזז שכ"ט מדמי התיווך, ולכן התביעה המתייחסת לסכום שכ"ט מתוך סכום דמי התיווך, נדחית בזאת.

יתרת דמי התיווך
נותר לנו לדון ביתרת הסכום של דמי התיווך. לגבי סכום זה, הנתבעת אינה מכחישה, כי היה עליה להעביר סכום זה היה לידי התובעות, ברם, הואיל וסדן וקובי לא המציאו החשבוניות בגין דמי התיווך, פעלה היא על פי ההוראות בהסכמי התיווך והעבירה את יתרת הכספים למוכרים. מנגד טוענות התובעות, כי היה על הנתבעת להשיב להן את יתרת דמי התיווך.

הנתבעת העידה בעניין זה: "את יתרת דמי התיווך הייתי אמורה להעביר למתווכים בכפוף לכך שיעבירו לי חשבוניות על מלוא דמי התיווך כולל אותו חלק מקוזז ושיתקיים התנאי לפי סעיף 2(3) להסכם התיווך זאת אומרת שיהיה אישור ניכוי על מלוא הסכום ממס השבח. מבחינתי כאשר הייתי מקבלת את החשבונית על מלוא הסכום על דמי התיווך, הייתי משלמת מחשבון הנאמנות את יתרת דמי התיווך. זה היה בזמנו טרם ששחררתי את חשבון הנאמנות למוכרים" (פרוטוקול מיום 11.10.11 עמ' 70 ש' ש' 15-19). כאשר נשאלה הנתבעת באיזה שלב שיחררה את חשבון הנאמנות למוכרים, היא השיבה: " כשקיבלתי את השומה הסופית במס-שבח. זה כבר נסגר הגולל. זה השלב למעשה שהמוכרים בכל מקרה היו זכאים ליתרה הזאת והם קיבלו אותה. אני למעשה סגרתי את כל חשבון הנאמנות שגמרתי לשלם את החשבונות עפ"י הסכם המכר. גם לפי הסכם המכר, עו"ד ברנר היה מאד קפדני והוא רצה אישורים לטאבו (שם, ש' 20-24).

לעניין זה רלוונטית הוראת סע' 3.2 להסכמי התיווך, היא ההוראה העוסקת ביתרת דמי התיווך, ולשונה כדלקמן:

"יתרת דמי התיווך תשולם לאחר שיקבל צד א' אישור על ניכוי מלוא הסכום כהוצאה מן השבח בעסקה.
מובהר כי במידה ולא יינתן אישור שלטונות המס לנכות את מלוא הסכום כהוצאה מן השבח, תופחת יתרת דמי התיווך על פי סע' זה בסכום המס אשר שולם עליה. לצד ב' אין ולא תהיה כל טענה בקשר עם כך".

כאמור, אין חולק, כי הנתבעת פנתה אל סדן וקובי, לא פעם, וביקשה מהם להעביר לידיה חשבוניות בגין תשלום דמי תיווך על ידי המוכרים. לעניין זה ראה מכתבי הנתבעת: מיום 3.3.08 (נספח ג לבר"ל); מיום 9.3.08 (נספח ג'1 לבר"ל); מיום 23.3.08 (נספח ו לבר"ל); מיום 26.3.08 (נספח ז' לבר"ל), במסגרתו נכתב מפורשות: "בהעדר המצאת חשבוניות בגין דמי תיווך, לא יהיה באפשרות מרשי לנכות סכום זה ממס השבח החל על העסקה, ולכן, בין היתר, גם לא תהיו זכאים ליתרת דמי התיווך", מכתב מיום 8.4.08 (נספח יא 1 לבר"ל) ומכתב מיום 14.4.08 (נספח ט לבר"ל). סדן וקובי לא המציאו לידי הנתבעת את החשבוניות, כפי שנתבקשו לעשות.

בנקודה זו, סבור אני, כי ככל שהנתבעת אכן השיבה את יתרת דמי התיווך לבעלי המקרקעין, היה עליה לגבות אמירה זו באסמכתא, כי ההשבה בוצעה. ואולם לא הוכח בפני, כי יתרת דמי התיווך הושבה לבעלים. העדרו של אישור כאמור, מתחדד נוכח זאת שכאשר הנתבעת הייתה מעוניינת להוכיח משיכת שכ"ט מחשבונות בעלי המקרקעין, טרחה היא להציג מסמכים, לרבות הוראותיה לבנק.

ככל שהנתבעת אינה אוחזת באישור כאמור, היה עליה להתכבד ולזמן את בעלי המקרקעין שיתמכו בגרסתה זו.

הנתבעת נשאלה בחקירתה, היכן מצויה ההוראה מכוחה שיחררה היא את הכספים לבעלי הקרקע, והיא השיבה כדלקמן:

"בחוזה המכר. אמרתי מקודם שיש לי 3 מסמכי עסקה, ח4, הסכמי התיווך והסכמי המכר. הסכם המכר שהוא זה שלפיו קיבלתי את הכסף בנאמנות אומר לשלם את התשלומים ואת היתרה לבעלים. זה אומר שלפי הסכם המכר אם אני סיימתי לשלם תשלום חיוב, את היתרה אני מעבירה לבעלים וזה מה שעשיתי. התשלום למתווכים נסגר ואין מחלוקת על זה גם מהמתווכים כי קיבלו ממני את נספח טז'. הוא נסגר בגלל שלא הנפיקו חשבונית מס והם קיבלו לפחות 5 פניות בכתב חוץ מפניות בע"פ וטלפונים...הסכם המכר לא צורף, אבל אנחנו נגיש אותו. הצהרתי בתצהיר שלי ואני מפנה לסעיף 32. אני העדתי על התוכן של המסמך" (פרוטוקול מיום 11.10.11 עמ' 76 ש' 27-32, עמ' 77 ש' 1-10).

הנתבעת לא טרחה להציג בפני בית המשפט את הסכמי המכר כאמור.

נוכח כל האמור לעיל, והואיל וגרסת הנתבעת בנקודה זו לא הוכחה, אני קובע, כי על הנתבעת להשיב לתובעת את יתרת דמי התיווך.

ד. ההודעה לצד שלישי
הנתבעת הגישה נגד צדדי ג' הודעה לצד שלישי ולפיה הם נדרשים לשפותה בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובעות מהנימוקים המפורטים בהודעה.
משנדחתה התביעה לגבי סכום הקיזוז, ממילא אף נדחית ההודעה לגבי סכום זה.
יתרת סכום התביעה שמעבר לסכום הקיזוז, איננו קשור לצדדי ג' ולמרות שקבעתי שעל הנתבעת לשלם סכום זה לתובעים, לא מצאתי שיש לחייב את צדדי ג' בסכום זה.
משקבעתי שיש לראות הלכה למעשה את התובעים ואת צדדי ג' לרבות כל התאגידים המעורבים שהוזכרו בהתנהלות שבין הצדדים, כגוף אחד, הרי משזכאיות התובעות ליתרת הסכום, ממילא דינה של ההודעה להידחות.

ההודעה לצד שלישי נדחית בזאת.

ה. סיכום
לאור כל האמור לעיל, נפסק כדלקמן:

לאור קבלת טענת הקיזוז, נדחית תביעת התובעות בקשר לסכום של 35,710$.

מתקבלת התביעה לגבי הסכום של 9,033$ כולל מע"מ בשקלים. בהחלטתי מיום 13.10.09 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן כנגד הפקדת הסך הנ"ל לפי שער של 4.102 ₪ לדולר.

בהתאם להחלטתי הפקידה הנתבעת בקופת בית המשפט את הסך הנ"ל. אני מורה למזכירות להעביר לב"כ התובעות את מלוא סכום הפיקדון ורווחיו לסילוק סכום פסק הדין החלקי.

לאור התוצאה ובנסיבות המקרה והתנהלות הצדדים, לא מצאתי לפסוק הוצאות למי מהצדדים ומשכך יישא כל צד בהוצאותיו ובשכ"ט פרקליטו.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"ג, 11 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א.מ.קובי חברה לבנין
נתבע: עו"ד שטרקמן מירה
שופט :
עורכי דין: