ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמל חיפה שרות מוניות עירוני ובין עירוני בע'מ נגד מדינת ישראל – משרד התחבורה :

בפני כבוד השופט כמאל סעב

המערערים

1.עמל חיפה שרות מוניות עירוני ובין עירוני בע'מ
2.אמנון נחום
3.רמיז סלימוב
4.ולרי באזוב

נגד

המשיבה

מדינת ישראל – משרד התחבורה

עו"ד גבריאל הרשקוביץ טען למערערים.

עו"ד יהודה טוביאס טען למשיבה.

פסק דין

מבוא ורקע:

1. לפני ערעור על שני גזרי הדין של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: " בית משפט קמא"), אשר ניתנו ביום 14.03.12, ע"י השופט ש. יציב, בתיק תת"ח 3893-07-10 ובתיק תת"ח 3896-07-10.

2. המשיבה הגישה ביולי 2010, נגד המערערים 1, 2 ו- 3 כתב אישום בתיק תפ 3893-07-10 (להלן: "המקרה הראשון") ובו נטען כי מערער 3, רמיז סלימוב, הסיע במונית בנסיעת שרות את מר ישראל כהן, פקח סמוי של משרד התחבורה עם נוסעים נוספים.

ההסעה החלה בהתחנה המרכזית ברח' צמח דוד בתל אביב ועד תחנת המוניות של המערערת 1 ברח' החלוץ 6 בחיפה. ההסעה בוצעה במס לולים של קווי אוטובוסים ותאגיד מוניות אחר - (להלן: "מסלול שירות"). המערער 3 גבה בנפרד, מכל אחד מנוסעי המונית, שכר הסעה בסך של 28 ₪.

3. עוד נטען בכתב האישום שבמועד הרלוונטי לא היה בידי המערערים 1 ו- 2 רשיון קו שרות ולמערער 3 לא היה רשיון הסעה לנסיעות שירות, במסלול השירות, מאת הרשות.

4. בכתב האישום נטען כי מערערת 1 הינה חברה פרטית העוסקת בהפעלת קווי מוניות שירות במסלולים שבין חיפה לנתב"ג ובחזרה לנהריה ולישובי הצפון, על פי רשיון ההסעה של המונית, הזהה למסלולים המפורטים ברישיון קוו השירות.

5. בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום, מערער 2 היה מנהלה של המערערת 1 והמערערים 3 ו- 4 היו נהגים שהפעילו מוניות בקווי השירות בהתאם לרשיון ההסעה.

ההליך בבית משפט קמא:

6. עם תיקון כתב האישום במקרה הראשון חזרו בהם המערערים 1, 2 ו- 3 מכפירתם והודו בביצוע עבירה של אי קיום חובת רשיון, לפי סעיף 3 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד – 1974, ( להלן – " הצו"), וסעיף 39ב לחוק הפקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957, (להלן – " חוק הפיקוח"), וכן עבירה של אי קיום חובת רשיון קו לנסיעות שירות, לפי סעיף 14יא ל פקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א – 1961 (להלן: " הפקודה").

7. בימ"ש קמא הרשיע את המערערים 1, 2 ו- 3 על סמך הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן.

8. לבקשת המערערים 1 ו- 2, צורפו שני תיקים נוספים. בימ"ש קמא הרשיע אותם על סמך הודאתם גם בעבירות שיוחסו להם בשני התיקים שצורפו ושהם : ת.פ. 3895-07-10 ות.פ. 3896-07-10, שעניינם הפרת תנאי רשיון ושבהם הובא לדי ן גם מערער 4.

9. בימ"ש קמא שמע טיעונים לעונש והטיל על המערערים 1-3 את העונשים הבאים:

על המערערת 1 : קנס בסך 30,000 ₪ וחתימה על התחייבות עצמית בסך 100,000 ₪.

על המערער 2: קנס בסך 15,000 ₪ וחתימה על התחייבות עצמית על סך 30,000 ₪

על המערער 3: קנס בסך 5000 ₪ וחתימה על התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪. (להלן: "גזר הדין הראשון").

10. ראוי לציין כי כנגד המערער 4 הוגש כתב אישום בת.פ. 3896-07-10 שעניינו הפרת תנאי רשיון. המערער 4 חזר בו מכפרתו, הודה והורשע.
לבקשת מערער 4 הורה בימ"ש קמא על צירוף תיק נוסף שעניינו גם הפרת תנאי רשיון והרשיעו על סמך הודאתו גם בעבירות שיוחסו לו בת.פ. 3895-07-10.

בימ"ש קמא לאחר ששמע טיעונים לעונש הטיל על המערער 4 (בשני התיקים) קנס בסך 6000 ₪ וחתימה על התחייבות עצמית בסך 10,000 ₪ (להלן: "גזר הדין השני").

11. הערעור מופנה כנגד חומרת העונשים שהוטלו בשני גזרי הדין.

טענות הצדדים:

12. לטענת המערערים, העונש שהוטל עליהם ע"י בימ"ש קמא חורג באופן משמעותי מהעונש הראוי וההולם הן ברכיב הקנס והן ברכיב סכום ההתחייבות העצמית. טענו כי העונש אינו סביר, אינו מדתי וקיימת סטייה מנורמות הענישה המקובלות.

לטענת ב"כ המערערים, בימ"ש קמא לא לקח בחשבון את הנסיבות המקלות של המערערת שלהלן:

א. ביצוע הפרות תנאי רישיון ההפעלה ע"י נהגיה נעשו, שלא ב הסכמתה ו/או באישורה.

ב. עובדת היותה של המערערת נטולת עבר פלילי בכל הנוגע לעבירות הקשורות להפרת תנאי רישיון ההפעלה, כאשר היא פועלת בענף מוניות השירות מזה תקופה העולה על 55 שנה.

ג. עד לשנת 2009 (טרם כניסת הרפורמה לתוקף) ניתן למערערת ע"י משרד התחבורה רישיון להפעלת מוניות שירות במסלול שבין חיפה-תל אביב-נתב"ג וחזרה.

ד. בשנת 2011 אישר משרד התחבורה למערערת להפעיל מוניות שירות במסלול שבין חיפה-תל אביב – נתב"ג בסופי שבוע ובמועדי ישראל ובכך בוטלה באותם ימים ההגבלה בדבר העלאת והורדת נוסעים לאורך קווי השירות שמפעילה המערערת.

ה. המערערת הודתה בעבירות המיוחסות לה בכתבי האישום.

13. לגבי המערער 2 טען ב"כ המערערים כי:
א. ביצוע הפרות תנאי רישיון ההפעלה ע"י נהגי המערערת נעשו שלא באישורו ושלא בהסכמתו.

ב. המערער 2 לא הורשע במסגרת תפקידו כמנהל המערערת בעבירה כלשהי, לרבות עבירות הקשורות להפרת תנאי רישיון ההפעלה של המערערת.

ג. המערער 2 הודה בעבירות המיוחסות לו בכתבי האישום.

ד. המערער 2 חדל לשמש בתפקיד מנהל המערערת לפני מספר חודשים ואף פרש מהתאגיד וכיום אין הוא עוסק עוד בתחום שיש לו זיקה לענף השירות.

14. לגבי המערערים 3-4 נטען כי הם לא הורשעו בעבר במסגרת עבודתם בשירות המערערת בעבירות דומות, והודו בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום.

עוד טען ב"כ המערערים כי בימ"ש קמא התעלם ממצבם הכלכלי הקשה של המערערים.

בנוסף טען כי חיוב המערערת לחתום על התחייבות עצמית להימנע מביצוע עבירה על סך 100,000 ש"ח, עלול לגרום להאצת הליך "חדלון קיום המערערת 1 כעסק נושם וחי" , ובכך הטיל על המערערת עונש , הגם שהוא צופה פני העתיד, אך תוצאתו עלולה להיות קשה ובלתי סבירה ובעצם גורלה העסקי והכללי, יהיה מופקד בידי נהגיה.

לטענתו, הרישיון שקיבלה המערערת לבצע שירות בקו ת"א - חיפה צומצם רק לשבתות וחגים.

15. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור .

לטענתו, המערערים 3-4 ביקשו להפיק רווחים בניגוד לחוק. הדגיש כי צריך להחמיר בעונשו של נהג מונית שמבצע עבירות אלו מאחר וקשה לאתר את העבריינים ולגלות את העבירות דנן.

ציין כי הקנס הקבוע בצד העבירות בהן הורשעו המערערים הוא בסך של 75,000 ₪, כך שהקנס המקסימאלי בגין שלושה מקרים בהם ביצעו המערערים 1-2 עבירות, מסתכם בסך 225,000 ₪.

דיון והכרעה:

16. לאחר שעיינתי בשני גזרי הדין, בהודעת הערעור, במסמכם שהגישו המערערים ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור באופן חלקי, כפי שיפורט להלן:

17. בענייננו המדובר בשלושה מקרים שונים שהתרחשו בשנת 2009 בהם עלו פקחים סמויים מטעם המשיבה על מנויות שירות שהפעילו המערערים 1 ו- 2, כאשר שתי נסיעות בוצעו ע"י המערער 4 והנסיעה השלישית בוצעה ע"י המערער 3 .

המערערים 1 ו- 2 הורשעו בשלושה מקרים של הפרות תנאי רישיון הפעלה.

המערער 3 הורשע בהפרה אחת של תנאי רישיון ההפעלה, הפרה שהייתה במהלך שנת 2009.

המערער 4 הורשע בשני מקרים של הפרת תנאי רשיון שגם הם היו בשנת 2009 .

18. כאמור, ההלכה קובעת כי ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית, למעט מקרים חריגים שבהם הטילה הערכאה הדיונית עונש החורג מרמת הענישה המקובלת, באופן קיצוני במקרים דומים. לעניין זה, ראו ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10); ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.4.09) והפסיקה שהובאה שם , ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09), ע"פ 5236/05 עמאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4/3/09) ו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06) .

לטעמי, עניינם של המערערים נמנה עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן המצדיקים התערבות בעונש שהוטל עליהם.

19. אין מחלוקת שהעבירות שבוצעו ע"י המערערי ם, עבירות חמורות הן בעיקר גילוין מחייב נקיטה באמצעים לא שגרתיים ובעיקר הפעלת סוכנים סמויים.

הפרת תנאי רישיון, ואי קיום תנאי רישיון, פוגעים בסדר הציבורי ויוצר ים תחרות בין נהגים, דבר הפוגע בשירות לציבור ועלול לסכן את המשתמשים בדרך.

תכלית תנאי הרישיון לעשות סדר בשירות לציבור, לשפרו ואף להטיב ולהקל עם הנזקקים לשירות זה, תוך צמצום התחרות בין נותני השירות ובעיקר למנוע הסגת גבול בין נהגי המוניות בדרך של קביעת תנאי רישיון ברורים וידועים.

20. יחד עם זאת, הענישה במקומותינו אינדיבידואלית, שתכליתה גם הרתעתית, אך עדיין הענישה המרתיעה אמורה להיות מאוזנת, שקולה, גם זו הצופה פני העתיד.

עונשי הקנס:

21. בהתחשב במכלול הנתונים ומדיניות הענישה המקובלת במקומותינו, הגם שניתן למצוא ענישה לכאן וגם לכאן, הרי שבנסיבות העניין, אני מחליט לקבל את הערעור באופן חלקי וקובע את העונש כמפורט לקמן:

הקנס שהוטל על המערערת 1 יעמוד ע"ס 15,000 ₪.

הקנס שהוטל על המערער 2 יעמוד ע"ס 7,500 ₪.

הקנס שהוטל על המערער 3 יעמוד ע"ס 3,000₪.

הקנס שהוטל על המערער 4 (בהתחשב בעובדה שצורף תיק נוסף) יעמוד על 4,500 ₪.

סכומי ההתחייבויות:

22. זאת ועוד נראה לי כי יהיה נכון וראוי לצמצם את סכומי ההתחייבויות שהוטלו על המערערת 1, מערער 2 ומערער 3 בלבד, כפי שיפורטו להלן.

אזכיר כי המערערת 1 מנהלת ענייניה ונותנת שירות זה לציבור הנזקקים במשך תקופה העולה על 50 שני ם וטרם חטאה בעבירה דומה ויש להניח כי תמשיך לתת שירות זה בשנים הבאות.

עוד יש לומר כי טענת בא כוח המערערת שהשארת סכום ההתחייבות כפי שקבע בימ"ש קמא, עלול בעתיד להמיט עליה נטל כבד שספק אם תוכל לשאת בו , טענה שאינה משוללת המציאות.

ביחס למערער 2 ברי כי עקב פרישתו מתפקידו ועזיבתו עיסוק זה, מפחית במידה לא מועטה את החשש שהוא יחזור בעתיד על עבירה בה הורשע, זאת בנוסף ל יתר הנימוקים שפורטו על ידי הסנגור, ולטעמי לא קיבלו את המשקל הראוי והנכון.

סכום ההתחייבות שנקבע ע"י בימ"ש קמא בקשר למערער 4, נראה לי סביר, זאת בהתחשב בעובדה שצירף תיק נוסף שהיה תלוי ועומד נגדו.

23. אשר עלכן, ובהתחשב במכלול הנתונים, אני מחליט להקטין את סכום ההתחייבות באופן הבא:

סכום ההתחייבות של המערערת 1 יעמוד ע"ס 40,000 ₪.

סכום ההתחייבות של המערער 2 יעמוד ע"ס 15,000 ₪, זאת בין השאר, בהתחשב בפרישתו מתחום עיסוק זה.

סכום ההתחייבות של המערער 3 יעמוד על סך 5,000 ₪.

24. תשלום הקנסות יהיה תוך 90 יום מיום קבלת פס"ד זה.

25. צו עיכוב ביצוע גזה"ד בטל בזה.

26. המזכירות תשלח לצדדים עותק פסה"ד בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"ג , 11 נובמבר 2012 , בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמל חיפה שרות מוניות עירוני ובין עירוני בע'מ
נתבע: מדינת ישראל – משרד התחבורה
שופט :
עורכי דין: