ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ירוחם לוי נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ :

בש"א 7622/12

המערער:
ירוחם לוי

נ ג ד

המשיבים:
1. מנורה חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

3. המוסד לביטוח לאומי

ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט ג' שני מיום 9.10.12 בבש"א 7053/12

פסק-דין

1. לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (בש"א 7053/12) מיום 9.10.2012, שבמסגרתה נדחתה בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (בע"א 7259/10, כבוד המשנה לנשיא (דאז) א' ריבלין, והשופטים ע' ארבל ו-נ' הנדל) (להלן: פסק הדין) שניתן ביום 28.8.2012.

הרקע לערעור

2. המערער הגיש ביום 27.9.2012 בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק הדין. בפסק הדין הוגבל גובה שכר טרחת עורך הדין שייצג את המערער בהליכים שהתנהלו בינו לבין המשיבים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), וזאת במשך 13 שנים כשבמרכזם תאונת הדרכים שבה נפגע המערער. במסגרת הבקשה להארכת מועד, הסביר המערער את חשיבות הסוגיה שברצונו להגיש בעניינה בקשה לדיון נוסף וטען כי בקשה שהוגשה מטעם המשיבים 2-1 לתיקון טענת סופר מלמדת כי טרם הסתיימו ההליכים בערעור ומספקת טעם מיוחד להאריך את מועד הגשת הבקשה לדיון נוסף.

3. ביום 9.10.2012, דחה הרשם את הבקשה להארכת מועד, וזאת לאחר שקבע כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ללא כל הסבר שיש בו כדי לספק טעם מיוחד למתן אורכה. בהקשר זה קבע הרשם כי לפי סד הזמנים שקובע הדין, היה על המערער להגיש את הבקשה לדיון נוסף ביום 12.9.2012, אך לא רק שלא הוגשה עד למועד האמור, אלא שהבקשה להארכת מועד עצמה הוגשה רק ביום 27.9.2012, כאמור, ללא מתן הסבר לכך. לבסוף נקבע כי הגשת הבקשה לתיקון טעות סופר ביום 4.9.2012 על ידי המשיבות 2-1 (להלן: בקשת התיקון), אינה יכולה להתקבל כהסבר לאי הגשת הבקשה לדיון נוסף בתוך תקופת הזמן הקצובה בחוק או את הבקשה להארכת מועד בתוך אותה תקופה.

4. לנוכח החלטת הרשם, הוגש הערעור דנן. במסגרתו, טוען המערער מספר טענות, שתוצגנה ותידונה להלן.

ראשית, טוען המערער, ולראשונה בערעור זה, כי בעת מתן פסק הדין הוא היה נתון לטיפולים רפואיים – ואף צירף מסמכים המאשרים כי עבר השתלת כליה שבגינה אושפז מיום 19.9.2012 ועד ליום 20.9.2012 – וכי בא כוחו היה בחו"ל. שנית, המערער מציין את בקשת התיקון, וטוען כי עד לקבלת החלטה בה פסק הדין אינו חלוט, ומכאן שמניין הימים להגשת הבקשה לדיון נוסף ממילא יתחדש, ולמצער זהו טעם מיוחד שמצדיק מתן אורכה להגשת הבקשה לדיון נוסף. שלישית, נטען כי ישנו אינטרס ציבורי לאפשר דיון נוסף בפסק הדין, וזאת לנוכח חשיבות הסוגיה העולה ממנו. לעמדת המערער, ההלכה שנקבעה ברע"א 7204/06 ארליך נ' ברטל (טרם פורסם, 22.8.2012) (להלן: עניין ארליך), שעליה הסתמכו השופטים בפסק הדין בעניינו לצורך קביעת גובה שכר טרחת עורך דינו, הביאה לשינוי ההלכה שיושמה מאז חקיקת חוק הפלת"ד ועד לאותה העת, באופן שמשליך על מערכת היחסים בין עורכי הדין העוסקים בתביעות על פי חוק הפלת"ד ללקוחותיהם נפגעי תאונות דרכים. רביעית, המערער טוען כי למעשה, האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד היה זניח ולא עלה על 3 ימי עבודה, וזאת אם מתחשבים באינטרס הציבורי, בחשיבות ההלכה, בתקופת החגים ובטעמים המיוחדים האחרים שהצביע עליהם. חמישית, נטען כי סיכויי קבלת הבקשה לדיון נוסף גבוהים.

דיון

5. סד הזמנים להגשת בקשה לדיון נוסף נקבע בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), המורה כך:

מועד הגשת עתירה
4.
העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך.

אם כן, יש להגיש בקשה לדיון נוסף תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. בהקשר זה יש טעם לשוב ולהזכיר כי מניין הימים מתחיל מיום מתן פסק הדין וכי ימי הפגרה יבואו במניין הימים (לעניין זה ראו: בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (טרם פורסם, 24.1.2012)).

6. בהקשר זה יש להתייחס להשפעתה של הגשת בקשת התיקון על סד הזמנים. האם יש לראות במועד מתן ההחלטה בבקשת התיקון את מועד תחילת מניין הימים לצורך הגשת הבקשה לדיון נוסף, או שמא אין בין בקשה זו לבין סד הזמנים ולא כלום? ככל שהמסקנה תהיה כי מועד מתן ההחלטה בבקשת התיקון הוא המועד של תחילת מניין הימים לצורך הגשת הבקשה לדיון נוסף, הרי שמשמעות הדבר היא שהמערער עדיין רשאי להגיש את הבקשה לדיון נוסף, מבלי להזדקק להארכה כלשהי, וזאת מאחר שטרם הוחלט בבקשת התיקון. ככל שייקבע כי אין לבקשת התיקון או להחלטה בה כל השלכה על סוגיית המועדים שלפנינו, הרי שיש לתת את הדעת לשאלה בדבר הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לדיון נוסף.

השלכת בקשת התיקון על מניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף

7. כאמור, סעיף 4 לתקנות קובע שהמועד הקובע לעניין תחילת מניין הימים לצורך הגשת בקשה לדיון נוסף הוא מועד מתן פסק הדין. יחד עם זאת, סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), העוסק בהשלכות תיקונו של פסק דין על מניין הימים, קובע כי:

תיקון טעות בפסק דין
81.
...
(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

8. סעיף 81 מציין במפורש כי המועד הקובע לתחילת מניין הימים לצורכי הגשת ערעור על פסק הדין מושא בקשת התיקון, הוא מועד ההחלטה בדבר תיקון פסק הדין (או החלטה אחרת), וזאת בתנאי שפסק הדין אכן תוקן, ובמילים אחרות, שבקשת התיקון נתקבלה. אם ההחלטה נדחית, הרי שמניין הימים לצורך הגשת הערעור נותר כשהיה (ראו: ע"א 332/93 אבו-האני נ' מדינת ישראל, פ''ד מח(1) 286, 288 (1993)). ואולם, אין בנמצא סעיף דומה הנוגע להליכים שאינם ערעור, ונראה כי השימוש במושג ערעור אינו מקרי, אלא ענייננו בבחירה מודעת של המחוקק שקבע הסדר מיוחד לעניין המועד הקובע להגשת הערעור בנסיבות שבהן הוגשה בקשה לתיקון פסק הדין מושא הערעור.

9. הסדר מיוחד כאמור אין ביחס לבקשה לדיון נוסף, ומשכך ההוראה שבסעיף 4 לתקנות, שלפיה מניין הימים מתחיל מיום מתן פסק הדין, היא החולשת על עניינו של המערער – היא ותו לא. מכאן מסקנתי שמניין הימים אינו מתחדש עקב הגשת בקשת התיקון, כפי שטוען המערער. בהקשר זה יודגש בשנית כי אין בעצם הגשת בקשת התיקון גם לעניין הגשת הערעור כדי לשנות ממועד תחילת מניין הימים, וכאמור רק קבלת הבקשה תביא לשינוי מועד הגשת הערעור. קבלת בקשת התיקון אין בה כדי לגרום לשינוי מועד תחילת מניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף, וזאת משני טעמים, האחד פורמאלי והשני מהותי. הטעם הפורמאלי לכך הוא שאין הסדר מיוחד, כסעיף 81 לחוק בתי המשפט, הדוחה את מועד תחילת מניין הימים ככל שבקשת התיקון מתקבלת.

10. הטעם המהותי שבבסיס אי דחיית מועד תחילת מניין הימים של הגשת בקשה לדיון נוסף כשמתקבלת בקשה לתיקון פסק הדין שלגביו מתבקש הדין הנוסף, בעוד שהמחוקק ייחד לערעור הסדר מיוחד, טמון בשוני בין שני ההליכים. מטבעה, הבקשה לתיקון פסק דין עוסקת בטעות שנפלה בפסק הדין מושא בקשת התיקון. המדובר הוא בטעות בעלת מאפיינים טכניים בעיקר, וזאת ניתן ללמוד מההגדרה של המונח "טעות" בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, שלפיה טעות היא "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" (לעניין זה ראו למשל: ע"א 554/87 מזור נ' אריאלי, פ"ד מה(1) 370, 377 (1990)). תיקון בעל מאפיינים טכניים אין בהם ככלל כדי לשנות מן ההלכה שבה מתבקש הדיון הנוסף. מן העבר השני, נדמה כי גם שינויים קלים, ואף טכניים, עשויים להיות מספיק רלוונטיים בערעור כדי שלקבלת בקשת התיקון תהיה השלכה עליו. עם הגשת הערעור, המערער אינו בהכרח טוען כנגד ההלכה או הקביעה העקרונית שבפסק הדין מושא עניינה; לעיתים מועלים טיעוניו נגד נושאים פחות מרכזיים בערעור ולעיתים אף כאלה ששינוי טעות טכנית בפסק הדין יכול להשפיע עליהם. כך למשל, טלו הליך פלילי שבו בטעות הוקלד עונש אחר ממה שנתכוון אליו בית המשפט בגזר הדין שפורסם וכל שנדרש הוא תיקון הטעות, שביסודה היא טעות סופר, הרי שלקבלת בקשת התיקון תהיה השלכה ישירה על הערעור בחלקו העוסק בגזר הדין. מנגד, אם בית המשפט יקבע בהליך פלילי שנפלה בו טעות סופר כבדוגמא הקודמת, הלכה חדשה הנוגעת למדיניות הענישה, ובעלי הדין יחפצו להגיש בקשה לדיון נוסף בה, הרי שלטעות הסופר אין השפעה על ההלכה, השלכותיה הרוחביות והשאלה אם יש ממש בטענה כי יש לדון בה בשנית, אם לאו. השוני באופי ההליכים מצדיק בעניין הזה גם נקיטה בגישה שונה ביחס לגיבוש השלכות בקשת התיקון על מועד תחילת הימים. יצוין כי, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, ככל שיש בתיקון הטעות משום השפעה ישירה על ההלכה עצמה שלגביה מתבקש דיון נוסף, הרי ייתכן שיהיה בכך כדי להעמיד טעם מיוחד (ראו להלן) להארכת מועד הגשת הבקשה לדיון נוסף, ובאין מניעה מיוחדת, ראוי כי הבקשה להארכת מועד תוגש במסגרת 15 הימים הנתונים להגשת הבקשה לדיון נוסף.

11. יוצא אפוא, כי לפי נתוני המקרה דנן, הואיל ופסק הדין פורסם ביום 28.8.2012, התקופה להגשת הבקשה לדיון נוסף הגיעה אל קיצה בחלוף 15 ימים, דהיינו ביום 12.9.2012. לנוכח אלה, אין אלא לקבוע שהמערער החמיץ את חלון הזמן להגשת בקשה לדיון נוסף.

הבקשה להארכת מועד

12. משהחמיץ המערער את המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף, הדרך היחידה הסלולה בפניו כדי ליזום הליך של דיון נוסף מותנית בהגשת בקשה להארכת מועד וקבלתה. לעניין הארכות מועדים, סעיף 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובע כי:

הארכת מועדים
528.
מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו.

13. הנה כי כן, כדי שתתקבל הבקשה להארכת מועד, על המערער להראות טעם מיוחד לבקשתו. מכאן שהשאלה היא האם הראה המערער טעם מיוחד כנדרש בחוק כדי שבקשתו להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף תתקבל. לדעתי, יש להשיב לשאלה הזו בשלילה, ונימוקי הרשם בהקשר זה מקובלים עליי. בענייננו, אין ספק שהבקשה להארכת מועד מיום 27.9.2012, הוגשה 15 ימים לאחר התקופה שיועדה להגשת הבקשה לדיון נוסף, שכאמור נסתיימה ביום 12.9.2012. מכאן, שעובדתית, טענתו של המערער כי מדובר באיחור זניח של שלושה ימי עבודה בלבד, בטעות יסודה. יתרה מזאת, אין בידי לקבל את טענת המערער שלפיה עצם הגשת הבקשה לתיקון פסק הדין יכולה להוות, כשלעצמה, טעם מיוחד להארכת מועד. הגשת הבקשה לתיקון פסק הדין אינה מונעת מהמבקש להגיש את בקשתו לדיון נוסף בהלכה העולה מפסק הדין או אף בקשה להארכת מועד, ככל שיש טעם מיוחד הצדיק זאת, בתוך חלון הזמנים הקבוע להגשת הבקשה לדיון נוסף. ההליכים אינם משפיעים אחד על רעהו, וכאמור לעיל, ככל שאכן תהיה להחלטה בדבר תיקון פסק הדין השפעה על ההלכה מושא הבקשה לדיון נוסף, הרי שייתכן וניתן יהיה לראות בכך משום טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף. טענות ממין זה לא נטענו בערעור שלפניי, ועל כן איני נדרש להכריע בשלב זה בשאלה הזו.

14. נוסף על כן, המערער הגיש את בקשתו להארכת מועד ביום 27.9.2012, שעה שבקשת התיקון הוגשה ביום 4.9.2012, ולא מצאתי בהסברי המערער ובא כוחו ביחס לזמן האבוד שבין שני המועדים הנ"ל – ובעיקר בין מועד הגשת בקשת התיקון למועד האחרון של הגשת הבקשה לדיון נוסף, שכאמור היה ביום 12.9.2012 – הסבר משכנע למה שנחזה כחוסר מעש מצידם. באשר לטענת בא כוח המערער כי שהה בחו"ל בזמן מתן פסק הדין, לא רק שלא צורפו מסמכים המבססים אותה, אלא שהטענה הזו, כמו גם הטענה על אודות ההליך הכירורגי שעבר המערער שחייב את אשפוזו ליומיים, לא נטענו בפני הרשם והועלו לראשונה בערעור זה. כלל ידוע הוא שאין מעלים טענות עובדתיות חדשות בפני ערכאת הערעור, בייחוד כאשר לא הייתה שום מניעה להעלותן בפני כבוד הרשם, דהיינו הערכאה הדיונית (לעניין זה, ראו: ע"א 724/87 כלפה נ' גולד, פ''ד מח(1) 22, 37 (1993); ע"א 385/73 פרידמן נ' זהבי, פ''ד כח(1) 765, 772 (1974)). מקרה זה אינו מצדיק חריגה מכלל זה.

15. אף לגופה של טענה, אין בנימוקים שהעלה המערער בהקשר זה כדי לעלות כדי "טעם מיוחד" לצורך מתן אורכה כנדרש. הרי אין בשהותו של בא כוח המערער בחו"ל כדי לספק הסבר להגשת הבקשה להארכת מועד לאחר כשבועיים מהמועד האחרון להגשת הבקשה לדיון נוסף ויותר משלושה שבועות לאחר הגשת הבקשה לתיקון פסק הדין. נסיעתו של בא כוח המערער לחו"ל בזמן מתן פסק הדין אינה מסבירה את חוסר המעש שלאחר מועד מתן פסק הדין. כך גם בנוגע לאשפוזו של המערער לצורך ניתוחו שהתרחש מיום 19.9.2012 ועד ליום 20.9.2012 – שלושה שבועות לאחר מתן פסק הדין ויותר משבוע לאחר המועד האחרון להגשת הבקשה לדיון נוסף.

16. לנוכח האמור, מצאתי כי המערער לא הצליח להצביע על טעם מיוחד שמצדיק היענות לבקשתו להארכת המועד להגשת בקשה לדיון נוסף, ואף לא שוכנעתי כי יש הצדקה להתערבות בשיקול דעת הרשם ובהחלטתו בענייננו. בהקשר זה לא למותר לשוב ולהזכיר את ההלכה שלפיה שיקול דעת הרשם הוא שיקול דעת רחב שערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). מהמקרה שלפניי לא עולות נסיבות מיוחדות שמצדיקות את התערבותה של ערכאת הערעור, ולמצער לא הוכח קיומן של נסיבות כאמור.

17. אשר על כן, הערעור נדחה בזה.

ניתן היום, כ"ו בחשון התשע"ג (11.11.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: ירוחם לוי
נתבע: מנורה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: