ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד חסן אבוקרינאת :

בש"פ 6739/07

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:
1. חסן אבוקרינאת

2. אברהים אבוקרינאת

בקשה להארכת מעצר –
ת"פ 8130/06 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע

בשם המבקשת:
עו"ד בת-עמי ברוט

בשם המשיבים:
עו"ד ח' טהא

החלטה

בקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) מיום 10.8.07 או עד למתן פסק דין בת.פ 8130/06 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

1. נגד המשיבים שהינם אחים, ונגד אדם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; חטיפה לשם סחיטה; החזקת סכין; תקיפה בנסיבות מחמירות; תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש; וגניבה.

על-פי האישום הראשון, חשדו המשיבים כי רכבו של המשיב 1 הוצת על-ידי מספר אנשים אותם פגשו יום קודם לכן. בעקבות כך, הגיעו המשיבים ביחד עם אנשים נוספים באישון לילה לאשדוד, שם איתרו את ביתו של אחד "החשודים" (להלן: מועין), אילצוהו באיומי סכין ובכוח לעלות לרכבם, נטלו ממנו טלפון נייד, מפתחות לביתו ותעודות זהות, אזקו את ידיו והסיעוהו במהירות לעבר מערה, שם כיסו את עיניו. במערה, דרשו כמה מבני החבורה ממועין כי יספר להם מי הצית את רכבו של המשיב 1, תוך שהם מאיימים כי יפגעו בו באמצעות אבן. מועין אמנם הכחיש כל קשר לאירוע אך מסר לחבורה את פרטיהם של כמה מחבריו המתגוררים באשדוד. בסביבות השעה 04:30 לפנות בוקר, כוסו עיניו של מועין בשנית והוא הוסע לאתר בנייה, שם שב ונשאל על חלקו באירוע ועל המעורבים האחרים בו, תוך שהחוטפים מקללים אותו ומאיימים עליו כי יהרגו אותו. לאחר הדברים האלה, הוסע מועין אל ביתו שם הורד מן הרכב כשעיניו מכוסות.

על-פי האישום השני המתייחס לאירוע שקרה בשעות הערב המאוחרות, למחרת האירוע נשוא האישום הראשון, הגיעו המשיבים ומספר אנשים נוספים (להלן: החבורה) לאשדוד כשהם מצוידים בסכינים במטרה לחטוף את אחד מבין אלה שאת שמם מסר מועין בעת "חקירתו" במערה (להלן: דיאא). תכניתה של החבורה הייתה לחטוף את דיאא ולאיים עליו שיפגעו בו, כל זאת כדי להניעו לשלם להם סכום כסף גדול כפיצוי על הצתת רכבם. דיאא ושני אנשים נוספים (להלן: המתלוננים) נסעו עם החבורה לחוף ימה של אשדוד, שם הם הותקפו על ידי בני החבורה באמצעות סכינים, והופנו לעברם איומים כי ייפגעו אם לא יספרו מיהו אשר הצית את רכבו של המשיב 1. לאחר הדברים האלה, הוסעו המתלוננים לביתו של דיאא, שם צעקו בני החבורה על דיאא, הכו אותו, איימו שיפגעו בו ודרשו כי ישלם להם סכום כסף כפיצוי על הצתת רכבו של המשיב 1. בהמשך, ולאחר שנטלו ממנו סכין יקרה, הסיעו בני החבורה את דיאא למערה, שם שבו והכו אותו, קשרו אותו והפנו לעברו איומים כמו גם לעבר מתלוננים האחרים. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו לדיאא חבלות בכל גופו והוא נזקק לטיפול רפואי. דיאא הועבר לידי שבט אבוקרינאת, שם הוחזק באיומים לבל יברח. בחלוף יומיים הגיעו למקום שוטרים רבים, וכשהבחין בהם המשיב 1 הוא ניסה להימלט מפניהם תוך שהוא מנופף בקרש שהרים על מנת להפחידם.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ושל אדם נוסף מבני החבורה, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 6.7.2006 הוארך מעצרם של המשיבים בהסכמת באי כוחם, ואילו האדם הנוסף שוחרר לחלופת מעצר. בקשת המשיבים לעיון חוזר בהחלטה לצורך בחינת חלופת מעצר נדחתה והערר שהגישו על ההחלטה נמחק לאחר שהם חזרו בהם בהמלצת בית המשפט. גם בקשה נוספת לעיון חוזר שהגישו המשיבים נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, וערר נוסף שהוגש על ידם לבית משפט זה נמחק אף הוא לאחר שהם חזרו בהם ממנו, אף זאת בהמלצת בית המשפט שעמד על הצורך לקבוע מועדים לשמיעת התיק בהקדם.

מעצרם של המבקשים הוארך זה מכבר 3 פעמים. הבקשה להאריך את מעצרם בשלישית נתקבלה על-ידי בית משפט זה באופן חלקי (כבוד השופט א' רובינשטיין), ומעצרם הוארך אך ב-40 ימים. במסגרת החלטתו הורה בית המשפט לצדדים לפנות לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בבקשה לקביעת מועדים נוספים, והורה לשירות המבחן לערוך תסקירי מבחן אודות המשיבים כדי שתיבחן שאלת מסוכנותם והאפשרות לשחררם לחלופת מעצר. תסקירי מעצר כאמור טרם הוגשו, ככל הנראה עקב עיצומי שירות המבחן בעת האחרונה.

3. בבקשתה להארכת מעצר טוענת המדינה, כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מעצם העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. לדידה, הקושי הניכר של חלק מן העדים להגיע למתן העדות מצביע אף הוא על חשש מפני מסוכנותם, ועל חשש טבוע מפני שיבוש מהלכי משפט, משטרם הסתיימה שמיעת פרשת התביעה. לדידה, המשפט אמנם אינו מתנהל בקצב משביע רצון, ועם זאת, העיכוב בו חל בשל דחיות מטעם ההגנה ובשל הצורך לזמן עדי תביעה שונים באמצעות צווי הבאה. עוד מוסיפה היא כי שחרורם של המשיבים ממעצר יטיל סיכון בלתי סביר לפתחו של הציבור, ויקשה עוד יותר בגביית עדויות מטעם התביעה ובניהול ההליך. לבסוף טוענת המדינה, כי בכל מקרה אין לשחרר את המשיבים ממעצר עד להגשת תסקירי המבחן בעניינם.

4. בתגובה לטענות אלה טוענים המשיבים, כי יש לתת את הדעת לישיבתם הממושכת במעצר, ולהיותה של פעם זו הרביעית שבה מתבקשת הארכת המעצר, במסגרת האיזון שבין חירות המשיבים לבין המסוכנות הנובעת מהם. לדידם, היה מקום לבחון את האפשרות לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית לאור עברו הנקי של המשיב 1 ולאור הזמן הרב שעבר, ובעת הקרובה ייערכו פגישות בעניין זה עם שירות המבחן. לטענתם, למשך הזמן יש לתת משקל מיוחד לאור העובדה כי משפטם של המשיבים עלול להימשך עוד זמן רב, מחמת הקשיים בהזמנתם של עדים מרכזיים בתיק, המצויים מעבר לקו הירוק .

5. לאחר עיון בבקשה והאזנה לטענות הצדדים, ולאחר התלבטות, מצאתי כי חרף הקושי הרב שבישיבתם הממושכת של המשיבים במעצר בטרם הורשעו, חומרת העבירות בהן הורשעו, אופיין המתריס ומשולח הרסן והמסוכנות הרבה הנשקפת מהם אינם מאפשרים את שחרורם לחלופת מעצר בטרם תובא עמדתו המעודכנת של שירות המבחן בשאלה זו. אכן, אי קיום החלטתו של בית משפט זה מיום 1.7.07 לבחינת חלופת מעצר על-ידי שירות המבחן בעניינם של המשיבים וחלוף 40 ימים נוספים שבהם יושבים הם מאחורי סורג ובריח, מטים את נקודת האיזון באופן המגביר את המשקל שיש לייחס לזכותם של המשיבים לחירות ומפחית את משקלה של מסוכנותם, הגם שברורה היא. עם זאת, וכשם שצוין בהחלטות קודמות בעניינם, נראה כי חלק מן האחריות לעיכוב בקיום הדיונים בתקופת המעצר הראשונה רובץ לפתחם של המשיבים אשר ביקשו במקרים שונים דחייה של הישיבות בתיק. אמנם, קיים קושי באי התייצבותם של עדים להעיד, ויש בכך כדי לעכב את התקדמות ההליכים בתיק. ברם, המדינה ציינה בפנינו כי לאור קושי זה, היא הצהירה בפני בית המשפט המחוזי, כי אם לא יתייצבו העדים למועד שנקבע, היא תימנע מלבקש את חידוש זימונם.

לצד זה יוסף, כי המדינה מילאה את החלטתו של בית משפט זה והגישה בקשה דחופה לקביעת מועדים נוספים לסיום פרשת התביעה, ואמנם, דיון כאמור נקבע ביום 2.9.07, ולדברי המדינה הוגשה בקשה לקיום מועדים נוספים. נראה איפוא כי קטר ההתדיינויות בתיק החל להאיץ את קצב נסיעתו, ועליו להמשיך בכך ולסיים את הדיון בתיק מהר ככל הניתן.

6. משטרם קוימה החלטתו של בית משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) בהארכת המעצר הקודמת, כי לאור הזמן הממושך שעבר מאז החלו המשיבים יושבים במעצר, ומשחלפה למעלה משנה מאז מועד עריכת התסקירים הקודמים, יש מקום לבחינה מחודשת של שירות המבחן לגבי אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, יש לקיימה עתה. יצוין, כי כפי שהובהר בדיון, בא כוח המשיבים לא פנה לשירות המבחן על מנת שתיבדק האפשרות לבחון את עניינם חרף העיצומים. ככל שיפנה, יביא בא כוח המשיבים הצעה או הצעות לחלופת מעצר בפני השירות כדי שתיבדק מידת התאמתם. תסקיר שירות המבחן יובא בפני בית המשפט המחוזי 21 יום לאחר אישור הבקשה, במידה וזו תאושר, ועל בסיסה יחליט בית המשפט האם יש מקום לשחרור המשיבים לחלופת מעצר. יש לקיים גם את החלטתו של השופט רובינשטיין כי ככל שיוחלט על חלופה, תלווה זו באיזוק אלקטרוני, בהפקדות ובערבויות גבוהות, וכן בהפקדת דרכון ובעיכוב יציאה מן הארץ. לצד זה ובכפוף להחלטתו של בית המשפט המחוזי לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, מורה אני על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים מיום 10.8.07, תוך קריאה מחודשת לבית המשפט קמא כי יגביר את תדירות הדיונים בתיק, על מנת לצמצם ככל הניתן את פרק הזמן בו יושבים המשיבים במעצר בלא שהורשעו בדין.

דין הבקשה להתקבל איפוא.

ניתנה היום,כ"ו באב תשס"ז (10.8.2007).
ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: חסן אבוקרינאת
שופט :
עורכי דין: