ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פאוזי חסונה נגד מדינת ישראל :

בש"פ 6752/07

העורר:
פאוזי חסונה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל- אביב בתיק ב"ש 92176/07 שניתן ביום 3.7.07 על ידי כבוד השופט ג' נויטל

בבית המשפט העליון

החלטה

1. העורר עומד לדין באשמת ביצוע שוד. בכתב האישום שהוגש נגדו נטען, כי הוא שדד את רכבו של המתלונן עת שזה האחרון יצא מהרכב על מנת למלא אוויר בגלגלים, ולאחר כ- 45 דקות נעצר העורר במחסום רנתיס כשהוא נוהג ברכבו של המתלונן. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, ומכאן הערר שבפניי.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, לאחר שמצא כי מתקיימת במקרה זה חזקה תכופה המעבירה את נטל ההוכחה, משהעורר נתפס ברכבו של המתלונן פחות משעה לאחר השוד. בית המשפט סקר בהחלטתו את גרסתו של העורר כפי שהלכה והתפתחה בחקירותיו במשטרה וקבע כי הלה פיתח גרסה כבושה שהסבריו לה קלושים. בית המשפט סבר כי גרסתו של העורר אינה מהווה משום הסבר סביר להימצאות רכבו של המתלונן בידיו וכי בחזקה התכופה ובהיעדר הסבר סביר די לצורך קביעת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בשלב זה, כשאליה מתווספות תהיות ותמיהות עליהן עמד בגרסת העורר. כן נדרש לטענות הסנגור בדבר פגמים בזיהויו של העורר על ידי המתלונן, אך קבע כי "...מה שאין לא שולל את היש", בכוונו לחזקה התכופה שלא נסתרה ולחיזוק שנמצא באשר לבגדים שלבש השודד.
אשר לעילת המעצר, נקבע כי מתקיימות במקרה זה הן העילה של מסוכנות העולה מעצם האקט האלים ושדידת הרכב ומעברו הפלילי המכביד של העורר, הן העילה של חשש לשיבוש הליכי משפט. כן צוינה המסוכנות העולה מכך שהעורר ציין כי עובר לנהיגה ברכב הגנוב הוא עשה שימוש בסמים.

בית המשפט דחה את הבקשה לקבל תסקיר מעצר בעניינו של העורר על מנת לשקול חלופת מעצר במוסד גמילה, בציינו כי מדובר במשיב שלא החל בהליך הגמילה לפני מעצרו ועושה שימוש בסמים מזה זמן רב. עוד קבע כי הנסיבות מלמדות על מסוכנות ברורה המייתרת תסקיר. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2. בא כוח העורר טוען נגד דיות הראיות בטענו כי הליך זיהויו של העורר היה פגום עד כי משקלו כקליפת השום: לדבריו, המתלונן הגיע למחסום רנתיס זמן קצר לאחר מעצרו של העורר, ושם הצביע אחד השוטרים על העורר על מנת לקבל את אישורו של המתלונן כי הוא זה שגנב את רכבו וזאת לאחר שנמסר למתלונן כי האדם שגנב את הרכב נעצר במחסום רנתיס נוהג ברכב. המתלונן אכן הצביע על העורר וטען כי הוא מזהה אותו "לפי הבגדים". עוד טוען הוא כי בית המשפט קמא לא נתן משקל לעדותו של עד לגניבת הרכב שמסר כי הגנב היה כבן 30 וחבש כובע כהה, בעוד שברכב לא נתפס כובע והעורר כמעט בן 50 וכן לכך שבניגוד לקביעת בית המשפט קמא, גרסתו העקבית של העורר מאז נעצר היתה כי הוא הסכים לקבל את הרכב מאדם ושמו איברהים ולהעבירו לתחנת הדלק שלאחר מחסום רנתיס בתמורה לסכום של 500 ₪. טענה נוספת היא כי לא ניתן משקל לכך שהמתלונן מסר בעדותו כי עם הרכב נגנבו ממנו גם שני מכשירי טלפון נייד, ארנק, פנקס המחאות ותעודות שונות. כל אלה לא נמצאו ברכב עת נעצר העורר. כל אלה מעוררים לשיטת הסנגור ספק של ממש באשר למעורבותו של העורר במעשה השוד ועל כן הוא סבור, אין בתיק תשתית ראייתית לכאורית שתצדיק המעצר.

הסנגור מוסיף כי אמנם לעורר עבר פלילי מכביד והוא ריצה שנות מאסר רבות, אך מציין כי העורר סובל מהתמכרות לסמים מזה שנים ארוכות, לא עבר הליך טיפולי של ממש והמעצר הוביל אותו להחלטה לפתוח דף חדש ולהשתלב במוסד לגמילה מסמים. על כן הוא סבור כי שגה בית המשפט קמא שדחה על הסף את הבקשה לבחון האפשרות לשלב את העורר במוסד לגמילה מסמים. לשיטתו ניתן ליתן אמון שמעולם לא הורשע בעבירות של הימלטות ממשמורת חוקית ויצא לחופשות בעת שריצה מאסר. לפיכך הוא סבור כי ניתן לשחרר את העורר בתנאים מגבילים ולאפשר השתלבותו במוסד לגמילה מסמים.

3. בא כוח המשיבה חוזר על עיקרי הראיות וטוען כי התיק מבוסס בין היתר על החזקה התכופה. הוא מציין כי העורר מסר שלוש גרסאות שהלכו והתפתחו, כאשר הגרסה "המפותחת" יותר מופרכת על פניה, היא גרסה כבושה שאין ליתן בה אמון. כך למשל הוא מצביע על כך שלגרסת העורר, אותו אדם שביקש ממנו להעביר את הרכב במחסום כלל אינו מוכר לעורר והוא אינו יודע פרטים אודותיו. מסוכנותו של העורר נלמדת לשיטת בא כוח המשיבה מעברו הפלילי, כאשר מאז שנת 1984 הוא נכנס ויוצא בשערי הכלא. הוא מציין כי לו היה חפץ להיגמל, היו בידי העורר די והותר הזדמנויות להיגמל וכי מסוכנותו נלמדת גם מתשובת העורר עצמו שהשיב כי אין זה מסוכן לנהוג תחת השפעת סמים כפי שעשה. הוא מדגיש כי מדובר בתיק קטן שניתן לסיים ניהולו תוך יום.

4. לאחר שעיינתי בתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי אכן קיימת תשתית ראייתית לכאורית בתיק. בסיסה של תשתית לכאורית זו בחזקה התכופה הגורסת, בהתבסס על ניסיון החיים וההיגיון, כי הימצאות רכוש בידיו של אדם בסמוך לאחר גניבתו קושרת אותו למעשה העבירה (ע"פ 71/76 מרילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813 (1976)). בענייננו נמצא הרכב ברשותו של העורר פחות משעה לאחר הגניבה, כאשר הוא נגנב ממקום הסמוך למקום בו נמצא העורר על פי גרסתו לפני שפנה אליו אותו איברהים. גרסתו של העורר, שהיא זו המפריכה, אליבא דסנגור, את החזקה התכופה אכן הלכה והתפתחה במובן זה שגרעינה – בקשתו של איברהים כי העורר יעביר את הרכב במחסום רנטיס תמורת 500 ₪ - נותר עקבי, אולם העורר הלך והוסיף פרטים על גרסת הבסיס. הסנגור מסביר אמנם כי העורר הוסיף פרטים ככל שנשאל בפירוט רב יותר אודות שאירע, ואולם על פניו נראה כי הסבר זה מעורר תהיות. כך למשל, לא הובא, לפחות לעת עתה, הסבר מניח את הדעת מדוע זה, אם איברהים אכן נסע ברכב אחר לפני העורר, לא דיווח על כך העורר מיידית כשנעצר במחסום. אשר לטענות הסנגור באשר לזיהויו של העורר, אלה ראוי שתתבררנה במסגרת ההליך העיקרי. בשלב המקדמי בו מצויים אנו עתה, קיים משקל מסוים לכך שהמתלונן מסר כי השודד לבש בגדי עבודה כחולים והוא חושב שהיה לו כובע קסקט ואף מאיר אדמון, עד ראיה לשוד מסר כי השודד חבש כובע כהה. אציין כי הסנגור נתן משקל רב לכך שהעורר מתקרב לשנתו ה- 50 בעוד שאדמון מסר כי השודד היה כבן 30, ואולם איני רואה לייחס משקל רב לטענה זו באשר אדמון עצמו ציין בהודעתו כי הוא לא ראה את פניו של השודד. גם העובדה שברכב לא נמצאו הפריטים שהמתלונן מסר כי היו בו אינה מביאה לטעמי לסתירת החזקה התכופה באשר אין זה אינו משמיט הבסיס תחת היש. סיכומם של דברים, אני סבורה כי תשתית ראייתית לכאורית קיימת.

5. מסוכנותו של העורר נלמדת הן מעברו הפלילי העשיר במגוון של עבירות עד מאוד ומשנות המאסר הממושכות שריצה, הן מנכונותו לבצע את העבירה תוך נהיגה ברכב תוך שהוא תחת השפעת סמים מסוכנים. מכאן, שאף עילת מעצר מתקיימת.

אשר לסוגיית חלופת המעצר. הסנגור ביקש לבחון האפשרות לשלב את העורר במוסד גמילה. כידוע, הכלל לעניין זה הינו כי השלב הראוי לטיפול גמילה הוא בשלב העונש ולא בשלב המעצר. בשלב המעצר יינתן שחרור לחלופת מעצר לשם גמילה מסמים אך במקרים נדירים וחריגים (בש"פ 7948/06 מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסם, 12.10.06); בש"פ 4292/06 זיתון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.6.06); בש"פ 8561/04 סלומונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.10.04)). המקרה שבפניי אינו מהווה מקרה חריג שכזה. מאחורי העורר שנות שימוש בסמים, הזדמנויות להיגמל מהשימוש בסם ניתנו לו ודאי הן בשנות שהותו הממושכות בכלא, הן מחוץ לו, אך גיליון ההרשעות שלו מעיד על הדרך בה בחר. אכן, ככל שיחפוץ העורר להיגמל מסמים יש לברך על הדבר, ואולם, בשלב הנוכחי איני סבורה כי ניתן ליתן בו האמון הנדרש לצורך שחרור לחלופת מעצר.

הערר נדחה איפוא.

ניתנה היום, כ"ח באב התשס"ז (12.8.07)

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: פאוזי חסונה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: