ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד קורולקר נגד מדינת ישראל :

בש"פ 6749/07

העורר:
דוד קורולקר

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בב"ש 21293/07 מיום 2.8.07

החלטה

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ב' אזולאי) שהורה על מעצרו של העורר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן וכן ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' טימור).

העורר עומד לדין יחד עם ארבעה אחרים בכתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין והיזק במזיד. בקצירת האומר אציין כי על פי הנטען בכתב האישום, הנאשמים הגיעו לפנות בוקר לקונדיטוריה בבאר שבע, בה בילה אותה עת המתלונן עם חמש ידידות. כאשר הזמינו הנאשמים אוכל העיר המתלונן דבר מה ביחס לשתיה קלה שהזמין העורר ועל כן דרש ממנו העורר לצאת עמו מחוץ לקונדיטוריה ואמר לו ש"יקרע" אותו במכות. במקום התפתחה תגרה במהלכה תקף את המתלונן נאשם אחר, דורון קורולקאר (להלן: דורון), שהוא אחי העורר – נגח בראשו ובפניו והכה אותו באגרופים. העורר הכה את המתלונן בכל חלקי גופו באמצעות כיסא שהרים, עד שכיסא זה נשבר. עוד נטען כי צעק לנאשמים האחרים להביא דוקרן ואחד מהם אכן הביא דוקרן והחזיקו. הנאשמים תקפו את המתלונן כששניים מהם אוחזים בו על מנת למנוע ממנו להתנגד והם כולם מכים אותו באגרופים ובבעיטות, גם לאחר שנפל על הקרקע ואיבד הכרתו. אחת מידידותיו של המתלונן ובעל המקום הותקפו גם הם ונחבלו. כאשר הגיעו אנשים נוספים למקום ברחו הנאשמים מהמקום. כתוצאה מהתקיפה נשברה עצם באפו של המתלונן ונגרמו לו חבלות רבות בפניו ושטפי דם רבים בפנים, בגב ובמותן.

2. עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' ברקאי) שוחררו שלושה מהנאשמים לחלופות מעצר ואילו לגבי העורר ודורון הוחלט לקבל תסקיר שירות המבחן. קבלת התסקיר התעכבה מסיבות הקשורות בשירות המבחן. עיקר העיכוב יסודו בעיצומים שנוקט שירות המבחן (להלן גם: השירות). הסנגור פנה לשירות המבחן בבקשה כי חרף העיצומים יובא עניינו של העורר בפני ועדת חריגים בכדי שתורה על הכנת תסקיר לעורר בשל נסיבותיו האישיות הקשות. דא עקא, תשובה לפניה זו טרם התקבלה. בנוסף הוגשה בקשה לעיון חוזר להורות על שחרורם של העורר ודורון לחלופת מעצר בהעדר תסקיר ובהעדר צפי לסיום השביתה. בדיון בבית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' טימור) הוצגו חלופות מעצר שונות ובסופו של דיון הורה בית המשפט על שחרורו של דורון בתנאים (מעצר בית מלא בבית אמו, אזיק אלקטרוני, הפקדה כספית, ערבויות צד ג' ועיכוב יציאה מן הארץ), ואילו באשר לעורר הורה על דחיית הבקשה עד לקבלת תסקיר בהליך המעצר (להלן: ההחלטה הראשונה). יצוין כי בית המשפט הבחין בין העורר לדורון בציינו כי דורון נעדר עבר פלילי בעוד שלעורר עבר פלילי הכולל הרשעה בעבירות היזק לרכוש ואיומים והאירוע נשוא כתב האישום בוצע עת שני מאסרים מותנים תלויים ועומדים נגדו ועל כן קשה ליתן בו אמון שיקיים את תנאי השחרור. בדיון ההמשך בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ועל אף שתסקיר טרם התקבל, החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ב' אזולאי) לדחות את בקשת העורר להשתחרר בתנאים זהים לאלה בהם שוחרר נאשם 2, קיבל את קביעות בית המשפט בהחלטה הראשונה ודחה את הדיון שוב עד לקבלת תסקיר (להלן: ההחלטה השניה). מכאן הערר, המופנה נגד ההחלטה הראשונה והשניה כאחד.

3. הסנגור מדגיש כי טען בפני בית המשפט כי בכתב האישום מיוחס לעורר בטעות כי הוא צעק ליתר הנאשמים להביא דוקרן, בעוד שמעדותו של המתלונן עולה כי דברים אלה נאמרו על ידי נאשם אחר. עיקרו של הערר בטענת ההפליה שיצרה ההחלטה הראשונה בין העורר לדורון, שהוא שהחל את האירוע המתואר בכתב האישום והוא שחשוד בתקיפת המתלונן, כך שמסוכנותו עולה על זו של העורר. הוא סבור כי בתי המשפט קמא נתנו משקל יתר לעברו הפלילי של העורר, ומנגד התעלמו מנסיבותיו האישיות – היותו צעיר כבן 24 שעיקר חייו נורמטיביים ואף נבחר כחייל מצטיין בשירותו הצבאי, אשתו חולה במחלת כליות קשה, היא עברה אירוע מוחי אשר עלול להישנות ולזוג ילדה בת שנתיים, בני הזוג נמצאים במסגרת תכנית שמפעילה עירית באר שבע שמטרתה עזרה למשפחות צעירות שהן דור שני למשפחות מצוקה. עוד הוא טוען כי שגו בתי המשפט קמא בכך שלא בחנו את החלופה והעדיפו להמתין לקבלת תסקיר חרף הזמן הרב שחולף. הוא סבור על כן כי ניתן לשחרר העורר למעצר בית מלא בבית חמותו בפיקוחם של ערבים ובתוספת איזוק אלקטרוני ובטחונות כספיים.

בדיון הדגיש הסנגור כי עברו הפלילי של העורר עניינו באירועים קלי ערך שהוא הורשע בהם כאשר לא היה מיוצג.

4. בא כוח המדינה משיב בטיעונו כי לא ניתן להורות על שחרור לחלופה בעניין זה בלא שיתקבל קודם לכן תסקיר. הוא סבור כי החלופה המוצעת היא בעייתית, שכן בהתחשב במחלת אשת העורר קשה לקבל את ההצעה כי העורר ימצא בהשגחתה.

5. פעמים רבות קבע בית משפט זה כי עקרון השוויון בין שווים עקרון מנחה הוא בשיטתנו המשפטית כולה, והדברים אמורים אולי ביתר שאת מקום שעסקינן בשלילת חרותו של אדם (בש"פ 620/97 בוזגלו נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 871 (1997); בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 9.9.03)). יחד עם זאת, הודגש כי ייתכנו מקרים בהם האינטרס של הגנה על הציבור מפני אלימותו של נאשם יצדיק את מעצרו, גם אם ייתכן שיהיה בכך משום הפליה שלו בהשוואה לאחר (בש"פ 3320/98 ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.98); בש"פ 4336/03 מדינת ישראל נ' בן ישי (לא פורסם, 1.6.03)). השיקול של שוויון בין הנאשמים מנחה, מדריך ומחייב הוא, ועם זאת אין הוא בבחינת שיקול המכריע כל שיקול אחר המתגושש מולו בזירת ההכרעה השיפוטית בענייני המעצר. שומה על בית המשפט ליתן לשיקול זה את המשקל הנכבד הראוי לו, ואולם בכך לא תמה מלאכתו ועליו לשקלל אלה מול אלה את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ומתוכם לגבש החלטה מאוזנת ומחושבת, המשקללת נכונה את זכותו של אדם להלך חופשי כל עוד עומדת לו חזקת החפות, את עקרון השוויון ושיקולים אחרים שבאינטרס הציבורי (וראו גם: בש"פ 7686/03 הנ"ל).

6. כתב האישום שהוגש נגד העורר ואחרים הוא כתב אישום חריף לא רק משום האלימות הקשה והחבלות החמורות שנגרמו למתלונן, אלא משום הסתמיות האופפת את האירוע נשוא כתב האישום, משום אלימות משולחת רסן, שאך בנס לא הסתיימה בתוצאות קשות בהרבה (ואזכיר כי למקום הובא גם דוקרן).

חומרת האירוע יש לה ללא ספק השפעה ניכרת על הערכת מסוכנותם של הנאשמים שהשתתפו כולם, כך נטען בכתב האישום, בתקיפת המתלונן. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן הבקשה למעצר עד תום ההליכים, החליט בשלב הראשון לשחרר שלושה מהנאשמים לחלופת מעצר, על אף המסוכנות העולה מהאירוע בו היו לכאורה מעורבים. כך נותרו להכרעתו עניינם של שניים – העורר ואחיו דורון – שחלקם לכאורה משמעותי יותר, כאשר נטען כי דורון הוא שחבל בעורר בפניו ואילו העורר הוא שלכאורה ש"הצית" את התגרה כאשר לחובתו שתי הרשעות קודמות ועונשי מאסר מותנים תלויים ועומדים. בהמשך שוחרר דורון לחלופת מעצר ועל כך מלין העורר כי הופלה לרעה. מכאן, בפועל מצא בית המשפט המחוזי כי את מסוכנותם של הנאשמים האחרים ניתן להפיג על דרך שחרורם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. כאשר בוחנים את עניינם של דורון ושל העורר זה מול זה לא ניתן לומר כי עברו הפלילי של העורר אינו יוצר הבדל והבחנה עניינית בינו לבין דורון, ועל כן לא מצאתי לקבוע כי החלטות בית המשפט המחוזי יצרו הפליה בין השניים. יחד עם זאת, כפי שיובהר, במכלול הנסיבות איני סבורה כי הבדל זה ביניהם אינו מאפשר בחינת חלופה גם בעניינו של העורר.

כאשר מאזנים את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, כפי שפורטו, אני סבורה כי היה מקום לבחון גם לגבי העורר את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. אדגיש, כי ייתכן ולו היה העניין מובא בפניי לכתחילה היו פני הדברים שונים, ואולם משיתר המעורבים שוחררו והמדינה לא עררה על שחרורם, ובהתחשב ביתר הנסיבות, וביניהן נסיבותיו האישיות של העורר והעובדה שעברו הפלילי אינו מכביד ביותר, אני סבורה כי ניתן לבחון את האפשרות לשחרור לחלופת מעצר גם ביחס לעורר.

הסנגור פנה לועדת החריגים של שירות המבחן בבקשה כי יוכן תסקיר בעניינו של העורר חרף העיצומים. נוכח נסיבותיו האישיות של העורר אני מורה כי ככל שלא ניתנה עד כה החלטה בפניית הסנגור לועדת החריגים, תינתן זו עד ליום 2.9.07. אם אכן יוחלט להכין תסקיר בעניינו של העורר – ואני תקווה כי כך ייעשה – יוכן התסקיר בהתאם ללוח זמנים שיקבע בית המשפט המחוזי והוא זה שיבחן את התסקיר לאחר הגשתו אליו ויתן החלטתו בעניין. יחד עם זאת, ככל שוועדת החריגים לא תימצא כי יש להכין תסקיר מעצר בעניינו של העורר חרף העיצומים, איני רואה מנוס מהמשך שהייתו במעצר עד להכנת תסקיר שייבחן על ידי בית המשפט קמא והוא שיכריע בעניין.

ניתנה היום, כ"ט באב התשס"ז (13.8.07).

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: דוד קורולקר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: