ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הניג נגד חברת אוויס דן רכב ותחב :

1

בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רמלה

תק 001357/08

בפני:

בפני כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

הניג אליעזר

תובע

נ ג ד

חברת אוויס דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ

נתבע

פסק דין

התובע שכר רכב מהנתבעת, חברה להשכרת כלי רכב.

לבית המשפט פנה התובע בדרישה לפצותו על עגמת הנפש שנגרמה לו לטענתו כתוצאה מחיוב יתר של כרטיס האשראי שלו, חיוב שהביא לחריגה מהאשראי הבנקאי העומד לזכותו וחסם את האפשרות להשתמש בכרטיס האשראי.

התובע שכר רכב מהנתבעת במסגרת עבודתו ולאבטחת תשלום התמורה בתום תקופת השכירות נדרש לתת בטוחה - את כרטיס האשראי שלו.

לגרסת התובע, חייבה הנתבעת את כרטיס האשראי שלו בסכום של 19,796.64 ₪ מחשבונו, ללא ידיעתו, ללא הסכמתו וללא רשותו.

התובע גילה את החיוב כאשר עמד ליד קופת ה'סופר' כשהציג את כרטיס האשראי לחיוב עבור המצרכים שקנה ואז התברר כי לא ניתן לשלם באמצעות כרטיס האשראי שהציג, דבר שגרם לו להשפלה ולבושה כי מסביבו היו אנשים שראו אותו בבושתו "הגעתי לסופר ולא יכולתי למשוך את העגלה, הרגשתי ביזיון, כל כך מושפל, עמדתי שם ולא יכולתי לקחת את העגלה. אנשים מכירים אותי..." (עמ' 1, ש' 9-11). עוד טען כי לא יכול היה להשתמש בכרטיס האשראי "…במשך תקופה של חודש ימים לא יכולתי להשתמש בכרטיס האשראי שלי אפילו לתדלוק הרכב שלי." (מתוך כתב התביעה).

אכן, חוויה לא נעימה עבר התובע עת עמד בחנות ליד הקופה עם עגלת המצרכים והסתבר כי אין בידיו אמצעי תשלום, וכך נאלץ לעזוב בבושה את עגלת המצרכים.

השאלה האם הנתבעת אחראית לאירוע זה? לטענת הנתבעת אין לה כל חלק במעשה או במחדל ולתובע אין להלין אלא על עצמו ועל התנהלותו.

ואכן לאחר ששמעתי את בעלי הדין, באתי לכלל מסקנה כי אין להטיל על הנתבעת כל אחריות לאירוע שתאר.

לענין ההתחייבות הכספית

לטענת התובע, הוא שכר את הרכב למשך שבוע בלבד וציין זאת בעת ההשכרה, כן הדגיש כי בעת ההשכרה ציין שהוא שוכר את הרכב עבור מעסיקו, והעיד כי הובהר לו שהנתבעת מגבילה את סכום החיוב עד לתקרה של 4,000 ₪.

התובע הסכים לתנאים תוך הבנה שתקרת החיוב תהא 4,000 ₪ "נאמר לי בפירוש שמסגרת החיוב תהייה 4,000 שקל שירדו מידית מהמסגרת שלי בכרטיס האשראי. הסכמתי לכך...הדגשתי...(ש)נתן לקחת ממסגרת האשראי שלי עד 4,000 ₪." (כתב התביעה).

בדיון לפני, חזר התובע על טענתו, אם כי בשינוי סכום ההתחייבות "כשבאתי לשם נתתי להם את כרטיס האשראי, שאלה ראשונה ששאלתי אותה היתה מה גבול ההתחייבות שאני לוקח על עצמי כשאני נותן כרטיס אשראי פתוח ונציגת הנתבעת ענתה לי שהגבול הוא 4,500 ₪." (עמ' 1, ש' 4-7).

לטענת הנתבעת לא היתה כל הגבלה על סכום הבטוחה, ועל פי הנהוג הוחתם התובע על חוזה להשכרת רכב, מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו כאמצעי תשלום ללא הגבלת סכום ("כרטיס פתוח") על מנת להבטיח את האפשרות לגבות את ההוצאות למקרה הצורך.

מחוזה השכרת הרכב עליו חתום התובע עולה כי התובע מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו לאבטחת החיובים כתוצאה מהשכרת הרכב, כי אין כל הגבלה בחוזה ההשכרה ולפיכך רשאית היתה הנתבעת לחייב את כרטיס האשראי בהתאם לאמור בחוזה ומשהוחזר הרכב זמן ניכר לאחר המועד המקורי עליו דיבר התובע.

לעניין התחייבות התובע לסכום בלתי מוגבל

לטענת התובע לא היתה לנתבעת זכות לחייב את חשבונו בסכום שחייבה בפועל, כי לא הוסבר לו שעסקת השכירות היתה במסלול של הגבלת מספר קילומטרים "אני נותן את כרטיס האשראי שלי ואומר בפירוש שאני לא מסכים ליותר מ- 4,500 ₪, החברה יכולה לעשות עם הכרטיס שלי מה שהיא רוצה? הם פשוט הונו אותי. הם לא אומרים לי שאם אני לוקח לחודש יש הגבלת קילומטר." (עמ' 2, ש' 20-22).

לטענת הנתבעת עולה במפורש מחוזה השכירות עליו חתם התובע כי מדובר בעסקה ל-4 ימי שכירות בלבד ולמסלול של מספר קילומטרים מוגבל, אך הרכב הוחזר רק לאחר כ- 5 שבועות עם מספר קילומטרים החורג מההגבלה לה התחייב, לפיכך חויב כרטיס האשראי ששימש לבטוחה בסכום שציין (עמ' 2, ש' 2-11).

מעיון בחוזה ההשכרה שנערך בין התובע באופן אישי ובין חברת ההשכרה עולה כי תקופת השכירות נקבעה ל- 4 ימים (14-18/1/08) וכן כי בחוזה יש הגבלה של מספר קילומטרים ("ק"מ חופשי: 9,900") כמו כן, פרטי כרטיס האשראי של התובע מופיעים ללא הגבלת סכום וחתימתו האישית מופיעה על יד ההתחייבות הבאה:

"אני מאשר שאם התשלום בגין השכרה זו יבוצע באמצעות כרטיס אשראי או כרטיס חיוב, חתימתי למטה תחשב כחתימה על שובר כרטיס אשראי למלוא סכום החיוב".

עולה מאלה כי התובע שכר את הרכב לפרק זמן מוגבל ולמספר ק"מ מוגבל, אך לא עמד בתנאים אלה ועל כן רשאית היתה הנתבעת לחייב את כרטיס האשראי שלו שניתן לאבטחת החיובים החורגים מהעיסקה המקורית.

התובע שכר את הרכב עבור מעסיקו, והיה עליו לעמוד על מילוי התחייבויות עליהן חתם, ואם לא הקפיד לברר עם מעסיקו שהרכב המושכר על שמו יוחזר במועד המקורי, או כי מספר הק"מ לא יחרוג מעבר להתחייבות המקורית אין לו להלין אלא על עצמו, ולפנות בדרישותיו אלה למעסיקו שלא הקפיד מבעוד מועד למלא אחר התנאים המופיעים בחוזה עליו חתם התובע.

יאמר כי בהתאם לדין (חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, והתקנות מכוחו) אין רלוונטיות לעובדה כי לא מולא סכום העיסקה מבעוד מועד שהרי התובע מסר את פרטי כרטיס האשראי שלו כבטחון לכל סכום הנובע מחוזה השכירות ומאחר שלא החזיר את הרכב במועד וגם חרג ממספר הק"מ בניגוד לעסקה, היתה הנתבעת רשאית לחייבו. סכום העיסקה החסר אינו מפחית מתוקף ההתחייבות בדומה לדיני השטרות (סעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש]) המאפשרים למחזיק בשטר להשלים פרטים אף אם מדובר בפרטים מהותיים (א. ברק וע. פרידמן, כרטיסי חיוב: היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק, הוצאת פרלשטיין גינוסר בע"מ, 1997, עמ' 148).

התובע מסר לנתבעת "כרטיס פתוח", ובכך נתן הרשאה לחייב את כרטיס האשראי שלו בחיובים הנובעים מהתחייבותו שבחוזה ההשכרה; מאחר שאף הוא הודה שהרכב הוחזר לאחר תקופת השכירות המקורית ומאחר שהעסקה חרגה ממספר הקילומטרים אין לו לתובע אלא להלין על עצמו.

יאמר כי התובע שכר את הרכב עבור מעבידו, כי הרכב הוחלף לאחר 4 ימים אך התובע לא דאג לבטל את הבטוחה שהפקיד בגין הרכב "אני לקחתי את האוטו לשבוע. אחרי 4 ימים המעביד החליף את האוטו, האוטו לא היה בסדר והחליפו את האוטו...אני מודה שידעתי שהחליפו את האוטו אבל אני לא יכול להחזיק את האוטו בשביל המעביד על חשבון הכרטיס שלי" (עמ' 2, ש' 17-19), מכאן שכל תוצאות ההשכרה חלות על התובע והאירוע שבגינו פנה לבית המשפט לא היה קורה אם היה מקפיד למלא אחר התחייבויותיו או לדרוש ממעסיקו למלא את פרטי החוזה ולהציג בטוחה חלופית.

על כן ומכל האמור לעיל, זאת, אף שלתובע נגרמה עוגמת נפש סובייקטיבית בעקבות הפרשה, אין לי אלא לדחות את תביעת התובע, ולהפנות אותו בכל טענותיו הן להתנהלותו והן למישור יחסיו עם מעסיקו.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008) שלא במעמד הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת