ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין באסטקאר נגד שטראוס גרופ בעמ :

1

בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רמלה

תק 001292/08

בפני:

בפני כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

באסטקאר רגינה

תובע

נ ג ד

שטראוס גרופ בעמ

נתבע

פסק דין

בנה של התובעת מצא שערה במעדן חלב ומשכך החליטה לתבוע את הנתבעת והעמידה את סכום הפיצויים על 15,000 ₪.

לטענת התובעת נתנה לבנה לאכול מעדן חלב מאחר שעבר ניתוח להסרת שקדים ופוליפים. בנה "נגעל" מהשערה ולא רצה מעדן אחר וכדברי אמו "הוא התחיל לאכול ופתאום אמר לי שיש שערה במעדן...אמרתי לו שנקנה מעדן אחר והוא לא רצה, הוא עשה לי טרור." (עמ' 1 ש' 5-6 ו-ש' 10) וכן: "...הוא נגעל, הוא עשה לי טרור בבית..." (עמ' 2, ש' 9).

התובעת פנתה לנתבעת "ואמרו שיפצו אותי במעדנים" (עמ' 1, ש' 6-7), אך בעלה של התובעת התנגד לפיצוי מסוג זה, וסבר כי הוא זכאי לקבל פיצוי כספי ומכאן התביעה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בסך 15,000 ₪.

לשאלתי כיצד קבעה את סכום הפיצויים השיבה "עצם העובדה שהילד עשה בלגן, אמרתי שזה לא ילד רגיל" (עמ' 2, ש' 10-11) וכן "...הוא עשה לי טרור. הוא ילד נכה...זה לא ילד רגיל שמקימים אותו שיבוא איתי. יש לו בעיה בראש" (עמ' 1, ש' 10-12).

מנגד טענה הנתבעת כי לקוחותיה חשובים לה ולפיכך התיחסה בכובד ראש לתלונה והסכימה "...מתוך מדיניות של נותן שירות ושימור לקוחות..." (סעיף 12 לכתב ההגנה) לפצות את הנתבעת במעדנים אחרים אף שלא בדקה את המוצר ואת השערה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את בעלי הדין אני רואה לדחות התביעה. התובעת לא הוכיחה כי המעדן הוא מתוצרת הנתבעת, לא הובאה כל ראיה לסוג המעדן, גם לא הוצגה קבלה המעידה על רכישת המעדן, עוד לציין כי המעדן והשערה לא נשלחו לבדיקה ואין כל ראיה לכך כי השערה היתה בתוך המעדן הגם שלטענת הנתבעת "ביקשנו לקבל גם את השערה כדי לבחון את הדברים..." (עמ' 1, ש' 16), אך התובעת לא העבירה המוצר לבדיקה. עוד ציינה הנתבעת כי אין לשלול אפשרות שהשערה היא של מי מבני משפחת התובעת, שערה שנפלה למעדן או שהכפית הונחה על שערה וכלשון הנתבעת "התובעת לא הוכיחה כי המדובר במוצר מתוצרת התובעת, כי אכן היה בו פגם ו/או מום וכי אף מקורו אצל הנתבעת ולא בשערה משערות התובעת עצמה ו/או בני ביתה." (סעיף 9 לכתב ההגנה).

לא רק זאת אלא שלא הוכח כל נזק בר פיצוי והעובדה שהילד "עשה לה טרור ובלגן" אינו מהווה עילת בת פיצוי וגם אינני סבורה שדברי התובעת כי 'הילד נגעל' מקנה זכות משפטית לפיצוי.

מכל האמור לעיל לא הצליחה להוכיח את טענותיה ואני דוחה את תביעתה.

אני סבורה כי לא היה ראוי להגיש תביעה זו, ועוד אני סבורה כי בתי משפט לתביעות קטנות נועדו לעזור לאזרח הקטן הנפגע ממעשי עוולה, ממעשי הרשויות ומגורמי נזק אחרים ונותנים בידיו כלים זולים, נוחים שאינם נוקשים למימוש פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם אך אין לנצלם למטרות אחרות.

לענין זה ראיתי לצטט מדברי בית המשפט העליון ברע"א 292/93 סרבוז נ. אופק פ"ד מ"ח (3) 177,

"מוסד התביעות הקטנות נועד לסייע לאזרח ולצרכן הקטן, ולמעשה לכל אדם אשר חש כי נגרם לו אי-צדק, אלא שבשל הקשיים הכרוכים בפנייה לבתי המשפט האזרחיים הרגילים אינו יכול או אינו מעוניין להביא את עניינו דרך צינורות השיפוט המקובלים. ד"ר ס' דויטש, במאמרו "בית המשפט לתביעות קטנות כמגן הצרכן" עיוני משפט ח (תשמ"א – מ"ב) 345-347, מבהיר את הקשיים שמערימה מערכת השיפוט הרגילה בפני הצרכן הקטן: "הקושי העיקרי של הצרכן שנפגע אינו באיתור זכותו המהותית כי אם במימושה של זכות זו במערכת המשפטית, כיוון שגם כאשר החוק מקנה סעדים לצרכן לא תמיד ניתן להפעילם הלכה למעשה... נקיטת הליכים משפטיים דורשת יוזמה, כרוכה בהוצאות ניכרות, גוזלת זמן רב ותוצאותיה אינן ברורות. לא פלא הוא שהצרכן מעדיף, במקרים רבים, לוותר על זכותו המשפטית ובלבד שלא לפנות לערכאות....

...באמצעות סדרי דיון פשוטים, דיני ראיות "מרוככים" ואגרות משפט נמוכות, מוסד התביעות הקטנות מעניק לציבור פורום נאות לפתרון סכסוכים אזרחיים המערבים סכומי כסף קטנים".

מדברים אלה עולה מסקנה חד משמעית כי המקרה שהביאה התובעת לדיון אינו המקרה שלשמו הוקם מוסד התביעות הקטנות, להפך ממקרה זה למדתי כי הליכי בית המשפט לתביעות קטנות מנוצלים לרעה, האופן הפשוט של הגשת תביעה שנועד ל'עזור' לאזרח הקטן ל'תקן את העוול' שנגרם לו, מנוצל לרעה עת מוגשת תביעה סתמית ללא הכנת כתבי טענות מנומקים ומסודרים, ללא הצבעה על איזה שהוא נזק שנגרם לתובעת וממילא לא נקשר הקשר הסיבתי בין טענותיה לבין נזק שכלל לא הוכח, וכל שעשתה היה שרבוט סתמי של טענות סתמיות בציפיה לרווח כלכלי, כפי שאמרה התובעת התמימה בעצמה, וזוהי תביעה הנכללת בין התביעות שכל מטרתן היא קבלת רווח.

בעניננו תארה התובעת את ההתנהלות הצרכנית של הנתבעת ומצאתי כי התנהלותה היתה חיובית וכי עם הפנייה אליה הציעה לתובעת פיצוי ראוי אף שלא הוכח כי המעדן היה מתוצרתה.

בנסיבות אלה ראיתי כאמור לדחות את התביעה.

נראה כי היה ראוי לחייב את התובעת בהוצאות על בזבוז זמן שיפוטי וזמנה של הנתבעת ואך בשל הנסיבות כפי שהתרשמתי לא ראיתי לעשות כן.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008) שלא במעמד הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת