ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שריקי סימון נגד אירמה צצחלזדה :

1

בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רמלה

תק 001144/08

בפני:

בפני כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

שריקי סימון

תובע

נ ג ד

1 . אירמה צצחלזדה

2 . בוריס בנימינוב

נתבעים

פסק דין

התובע הוא בעלים של דירה ברמלה;

התובע השכיר את הדירה לנתבעת כאמור בהסכם השכירות שצורף כראייה בתיק, והנתבע, שהוא בן זוגה של הנתבעת, חתום כאחד הערבים לחיובים שבהסכם השכירות.

לטענת התובע המשיכו הנתבעים להתגורר בדירה גם לאחר חלוף תקופת השכירות הנקובה בהסכם ולא שילמו את דמי שכירות עבור תקופה זו, כמו כן לא שילמו את חשבונות החשמל והגז עבור התקופה הנוספת וכן בקש לחייב את הנתבעים בערך פריטי הריהוט אשר לטענתו נלקחו על יד הנתבעים ללא רשות.

הצדדים הופיעו לפני לראשונה בתאריך 19.5.08, אך מאחר שהנתבעים הגיעו לדיון ללא שהגישו כתב הגנה, כי לטענתם קיבלו הודעה על הדיון זמן קצר בלבד לפני כן ואינם יודעים על מה נתבעו ומאחר שבית משפט לתביעות קטנות אינו כפוף לסדרי הדין אפשרתי להם להתכונן לדיון אותו ראיתי לדחות ולאפשר להם לצלם את החומר ולהגיש כתב הגנה.

במועד הנדחה, שוב הופיעו הנתבעים ללא כתב הגנה אך מצאתי לתת להם הזדמנות להביא גרסתם גם ללא כתב הגנה.

שכר הדירה

בהתאם להסכם השכירות שנחתם בין התובע לנתבעת, ואשר צורף לכתב התביעה תקופת השכירות היא לשנה אחת, מיום 1.9.06 ועד 30.8.07 ודמי השכירות החודשיים היו 400 דולר.

לטענת התובע, שהו הנתבעים בדירה שלא בהסכמתו במשך ארבעה חודשים מעבר לתקופת השכירות הנקובה בהסכם "כתוב להם בחוזה לעזוב את הבית והם לא רצו לעזוב את הדירה, הם נשארו" (עמ' 4 ש' 10-11).

התובע פנה לנתבעת באמצעות עו"ד גביזון בדרישה לפינוי הדירה.

בעדותם בבית המשפט הסכימו הנתבעים כי שהו בדירה בתקופה שמעבר לתקופת השכירות הנזכרת בהסכם "עזבנו את הבית בדצמבר 2007" (עמ' 5 ש' 22), והמחלוקת בין הצדדים עומדת על השאלה האם שולמו דמי השכירות עבור תקופה זו.

לטענת התובע, הנתבעים לא שילמו שכר דירה עבור ארבעת החודשים בה שהו בדירה מעבר לתקופת השכירות המוסכמת ולהוכחת הדברים צרף מסמך ובו פירוט התשלומים שקיבל במשך שנת השכירות (מחודש 9/06 ועד חודש 8/07 ) וחתימתו ליד כל תשלום ותשלום, מעיון במסמך עולה גם אופן התשלומים, קרי, כי חלק מהתשלום שולם עבור חודש אחד וחלקו עבור שניים או שלושה חודשים מראש, לא היה כל רישום על תשלום עבור החודשים 9/07 ועד 12/07.

הנתבע הודה כי לא שילם דמי שכירות עבור חודש אחד "...הלכנו לאחותה של אשתי לגור ובגלל זה לא שילמנו לו חודש" (עמ' 5 ש' 17) ולענין שלושת החודשים האחרים טען הנתבע באופן כללי כי "הוא קיבל את כל הכסף במזומן..." (עמ' 5 ש' 10) "...אני שלמתי את כל דמי השכירות. אני לא חייב לו על 4 חודשים, שילמתי את כל הסכום במזומן" (עמ' 5 ש' 12-13) "שילמתי לו על הכל" (עמ' 6 ש' 7), אך לא היה לנתבעים כל ראייה להציג לענין התשלום.

אני מעדיפה את המסמך שהציג לפני התובע באורח ספונטאני באולם בית המשפט ובו מפורטים כל התשלומים שקבל מהנתבעים על פני דברי הנתבע שלא נתמכו בכל רישום, אני גם סבורה כי בעצם הודאתו של הנתבע לענין אי תשלום עבור חודש אחד יש תמיכה לדברי התובע ומכל מקום לא עלה בידי הנתבעים לסתור את המסמך של התובע.

בהתאם לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע דמי שכירות עבור ארבעה חודשים בהתאם לדמי השכירות הנקובים בהסכם השכירות – 400 דולר לפי שער של 3.97 ₪ ל- 1 דולר, השער היציג הממוצע של הדולר האמריקאי, לארבעת החודשים הנקובים (בהתאם לאתר האינטרנט של בנק ישראל).

אף שאין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים לא פינו את הדירה במועד ואף על פי שההסכם קבע פיצוי מוסכם על סך 50 דולר עבור כל יום איחור בפינוי המושכר, לא מצאתי לחייב את הנתבעים בשיעור הפיצוי המוסכם.

מכתב דרישת הפינוי נשלח לנתבעים רק בחודש דצמבר 2007 ואף התובע עצמו הבהיר כי ככל הנראה התנהלו ניסיונות מצדו להגיע להסכם עם הנתבעת במהלך ארבעת החודשים הנדונים "אני החתמתי אותה על כל מיני חוזים ומסמכים וסיכומים בינינו שתפרע את חובה, אך היא חותמת על הקרח" (מתוך כתב התביעה).

מההתנהלות כפי שתוארה לעיל, עולה, כי נראה שהתובע מצדו היה מוכן להמשיך בשכירות גם מעבר למוסכם בחוזה, אך כאשר התברר שהנתבעים אינם משלמים את דמי השכירות פנה אליהם באמצעות עורך-דין.

מכל אלה, מצאתי כי חוסר הודאות בדרישה לפינוי המושכר, לא הקימה לתובע את הזכות לדרוש את הפיצוי המוסכם.

לא מצאתי כל הסבר גם לא תמיכה לסך של 2,200 ₪ לחודש אותו תבע התובע, מעבר לאמירה סתמית של "5% ריבית פיגור" (עמ' 1 כתב התביעה) שאינה מתיישבת עם הסכום המבוקש על ידו.

מכל האמור, לא מצאתי לחייב את הנתבעים מעבר לדמי השכירות עצמם ובהתאם לשיטת החישוב שפרטתי לעיל.

אשר לחובות בגין אי תשלום חשבונות חשמל וגז,

לטענת התובע, לא שלמו הנתבעים את חשבון החשמל והגז עבור ארבעת החודשים בהם שהו בדירה שלא בהסכמתו ולכן, נאלץ לשלם את החשבונות על מנת שזרם החשמל ושירות הגז לא ינותקו "הצטבר חובות ואני נאלצתי לפדות אותם..." (עמ' 4, ש' 1-2) "צירפתי קבלות של חב' החשמל, 3 פעמים שילמתי לחב' החשמל" (עמ' 4, ש' 2-3) וכן "אחרי שהם עזבו קיבלתי את החשבון של הגז, עוד לא שילמתי אבל אני צריך לשלם. אין לי כסף לשלם. אני שילמתי על חיבור הגז. אני הבאתי מונה חדש לגמרי מפברואר 2008...ברגע שניתקו, לקחו להם את המונה...בחב' הגז אמרו לי לשלם את החוב..." (עמ' 3-5).

מנגד, טען הנתבע כי התובע הוא זה שניתק את זרם החשמל והגז בדירה והוא עצמו זה ששילם החשבונות כדי שיחודשו "...הוא בא לבית חתך חשמל, חתך גז, לא היה בבית לא חשמל, לא גז...הכל היה משולם, שלמתי עוד פעם שיפתחו את החשמל ואת הגז אז הוא חתך עוד פעם." (עמ' 5, ש' 14-16).

חשבון החשמל

התובע הציג לפני חשבון חשמל בגין תקופת חשבון מ- 5/11/07 ועד 3/12/07 עם חותמת המאשרת את קבלת התשלום באמצעות שיקים אשר העתקים מהם צורפו לכתב התביעה.

מנגד, הנתבעים לא הציגו כל קבלה או ראיה על התשלום, ואף שהחשבון המוצג כולל חיובים קודמים ללא ציון תקופת החוב הקודם, אני מקבלת את הסכום הנטען כסכום חובם של הנתבעים המתיישב עם צריכת חשמל דומה עבור חודשים קודמים.

על כן, אני קובעת כי על הנתבעים לשלם את חוב החשמל המוצג על סך 816.33 ₪. חוב נוסף על סך 146 ₪ בגין "חוב חשמל במונה" הנתבע על ידי התובע, לא הוכח ולא הוצגה כל ראיה לקיומו ועל כן אני דוחה את טענת התובע לענין סכום זה.

חשבון הגז

התובע צרף לכתב התביעה מצב חשבון לצרכן מתאריך 9.11.07 המעיד על תקבול של 590.05 ₪, חשבון גז לתקופה של 4-5/08 הכולל גם יתרת חוב על סך 394.60 ₪, התראה מתאריך 16.4.08 על חוב וכן קבלה מתאריך 3.3.08 על תשלום של 150 ₪ עליה נכתב בכתב יד כי מדובר ב"הוצאה עבור חיבור מונה מחדש וכי אין חובות בגז".

חרף הניירת הרבה שצורפה לכתב התביעה, לא מצאתי במסמכים כל ראייה שהחובות שנצברו או שולמו הם עבור התקופה הרלוונטית לשהות הנתבעים בדירה. אין כל רישום הקושר בין ניתוק מונה הגז לבין אי תשלום החשבונות בתקופת שכירת הדירה על ידי הנתבעים, הסכומים אינם תואמים ואף הכתוב על גבי הקבלה כי: אין חובות בגז" מעורר תהיות.

מכל אלה אני דוחה את תביעתו לענין זה.

שיפוצים וצבע לבית

לטענת התובע, עזבו הנתבעים את הדירה במצב תחזוקה גרוע ולכן נאלץ לערוך בעצמו שיפוצי צבע לבית בעלות של 2,150 ₪.

התובע לא הציג קבלה עבור עבודת השיפוץ גם לא עבור רכישת החומרים "...וכן שיפוצי צבע לבית – 2,150 ₪...אין לי קבלה כי עשיתי את הצבע בעצמי. אם הייתי מביא מישהו, זה היה הרבה יותר יקר." (עמ' 4, ש' 10-12).

התובע הציג תמונות להוכחת מצב הדירה בעת שהנתבעים עזבו את הדירה ואכן, נראים בדירה לכלוך, חוסר סדר ובעיית רטיבות/קילופי טיח, יחד עם זאת אין כל בסיס להשוואה מה היה מצב הדירה בעת כניסת הנתבעים לדירה, אשר ציינו בעצמם כי מצב הדירה לא היה טוב, על כן לא מצאתי לחייב את הנתבעים בנושא זה.

החלפת מנעול לדלת

לטענת התובע, הנתבעים עזבו את הדירה ולא החזירו את המפתח ועל כן נאלץ לפרוץ את הדלת ולהחליף מנעול (עמ' 4, ש' 16-17), אך לא השכיל להציג קבלה על תשלום בגין החלפת המנעול, ולפיכך לא מצאתי לחייב את הנתבעים בנקודה זו.

מיטות, מזרנים וסלון

לטענת התובע, הנתבעים לקחו מהדירה ריהוט השייך לו מיטה זוגית, מזרונים של מיטות ילדים ופינת ישיבה לסלון ועוד, ולכן עתר לפצותו בסך 3,000 ₪ "מחיר הכי ישן שיכולתי" (עמ' 4 ש' 19).

הנתבע אמנם הודה כי "הריהוט היה שלו" (עמ' 6, ש' 2) אך טען"...אין מיטות ואין ספה שלקחנו...הכל נשאר בבית כשעזבנו... לא לקחנו שום דבר. הכל נשאר בבית" (עמ' 6, ש' 1-4).

לא עלה בידי התובע לשכנעני כי הנתבעים לקחו את הריהוט כנטען, גם לא הוצגה לי קבלה על רכישת ריהוט חלופי וגם לא ערך הריהוט ש'נלקח' לטענת התובע גם לא מצבו ועל כן אני דוחה את התביעה בנקודה זו.

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע

1. שכר דירה בסך 6,352 ₪, (לפי 4 X 400 דולר X 3.97 ₪ [=1 דולר]).

2. חשבון חשמל על סך 816.33 ₪.

3. בנוסף, מצאתי לחייב את הנתבעים בסך 750 ₪ המתייחסים להוצאותיו של התובע בגין תשלום אגרת בית המשפט, עבור שני ימי התייצבות לדיון בבית במשפט עקב התנהלות הנתבעים בתיק זה.

ובסך הכל אני מחייבת את הנתבעים לשלם ביחד ולחןד סך של 7,918.33 ₪. אם הסכום לא ישולם תוך 21 יום מהיום הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008) שלא במעמד הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת