ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חוסיין חליל נגד מדינת ישראל :

ע"פ 8488/11

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט נ' הנדל

המערער:
חוסיין חליל

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 03.10.2011 בת"פ 39667-01-11 שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון

בשם המערער:
עו"ד מיכאל כרמל

בשם המשיבה:
עו"ד דגנית כהן-ויליאמס

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון) בת"פ 39667-01-11 מיום 3.10.2011, במסגרתו הושתו על המערער, לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, 64 חודשי מאסר לריצוי בפועל – 50 חודשי מאסר בגין עבירות נשק, שבעה חודשי מאסר בגין עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושבעה חודשי מאסר בגין עבירה של ניסיון לבריחה ממשמורת חוקית. כן הפעיל בית המשפט המחוזי שני עונשי מאסר על תנאי בהם היה נתון המערער לריצוי במצטבר, האחד בן 24 חודשים והשני בן ארבעה חודשים. כך, משך המאסר בפועל אותו יירצה המערער הוא 92 חודשים. כן הושתו על המערער עונשי מאסר מותנה, לבל יעבור את העבירות המפורטות למשך שלוש שנים: 12 חודשי מאסר מותנה בגין עבירות הנשק, שבעה חודשי מאסר מותנה בגין העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושבעה חודשי מאסר מותנה בגין העבירה של ניסיון לבריחה ממשמורת חוקית.

העובדות לפי כתב האישום המתוקן

1. ביום 8.1.2011 בשעה 03:30 או בסמוך לכך, באולמי דאווד בכפר יאסיף (להלן: האולם), נשא המערער בבגדיו אקדח שבכוחו להמית אדם, ובתוכו מחסנית ותחמושת. אותה עת נכח במקום במסגרת מילוי תפקידו קצין משטרה לבוש מדים, באסם אבו חיה (להלן: הקצין). הקצין הבחין במערער חולף לידו ומתחכך בו ביציאה מהאולם. הקצין חשד כי המערער נושא נשק ועל כן ניגש אליו, הציג עצמו כאיש משטרה והודיע לו כי הוא עצור. בתגובה, הסתובב המערער לכיוונו של הקצין ודחף אותו על מנת להימלט, אך הקצין אחז בחולצתו של המערער והפילו ארצה. המערער המשיך להשתולל והתנגד למעצר עד שהצליח הקצין, בסיועם של שוטרים נוספים, להשתלט עליו. במהלך האירוע הצליח המערער להעביר את האקדח לאדם אחר שנמלט בריצה מהמקום והשליך את האקדח במהלך מנוסתו. המערער ברח אף הוא מהמקום אך לבסוף נתפס על ידי השוטרים, שרדפו אחריו ואזקו אותו.

אשר על כן הואשם המערער בעבירות בנשק (נשיאת נשק, אבזר ותחמושת) לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ובניסיון לבריחה ממשמורת חוקית לפי סעיף 275 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי וההליכים לפניו

2. בתחילה כפר המערער בעובדות כתב האישום המקורי. בהמשך, לאחר שנשמעו שישה עדי תביעה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון על פיו יתוקן כתב האישום, הנאשם יחזור בו מכפירתו, יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע על יסוד הודאתו.

3. במסגרת טיעוניה לעונש הגישה המשיבה את גיליון הרשעותיו הקודמות של המערער, המלמד כי למערער שש הרשעות קודמות בגין עבירות שונות: עבירות נשק, עבירות סמים, שתי עבירות החזקת סכין, חבלה ברכב, תקיפה סתם והשגת גבול. כן הדגישה המשיבה כי המערער כבר ריצה מאסר בפועל אך חזר לסורו. המשיבה הוסיפה כי כנגד המערער תלויים ועומדים שני עונשי מאסר מותנה בני הפעלה. כן הדגישה המשיבה את חומרת המעשים, נוכח נשיאת הנשק וההתנגדות למעצר. על כן עתרה המשיבה להשתת עונש מאסר בפועל ממושך על המערער.

4. לטענת בא כוח המערער, נראה כי הסתבכויותיו של המערער עם החוק נובעות מהתמכרותו לסמים, וכי על כן יהיה זה ראוי וצודק להפנות את המערער להליך גמילה (ולערוך תסקיר שירות המבחן לשם כך). בית המשפט דחה את הבקשה. כמו כן, הפנה המערער לגזר דינו של ה"אחר" אליו העביר את האקדח במהלך האירוע מושא כתב האישום, עמראן יאסין (להלן: יאסין) במסגרתו הושתו על יאסין 27 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בא כוח המערער טען כי עקרון השוויון מחייב כי עונשו של המערער בתיק זה לא יעלה על 27 חודשי מאסר בפועל, מה גם שמעשיו של יאסין חמורים יותר – משום שבמהלך המרדף הפנה יאסין את אקדחו כלפי השוטרים. עוד טען המערער כי אין להפעיל את מלוא תקופת התנאי שנגזרה על המערער נוכח העובדה כי העבירות בגינן הושתו עליו העונשים בוצעו לפני למעלה מעשר שנים.

5. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המערער שנשא נשק חם שלא כחוק, בעודו עבריין מורשע. חומרה נוספת מצא בית המשפט בכך שבאקדח הייתה מחסנית עם תחמושת, וכי המערער נשא את האקדח באולם אירועים הומה אדם. באשר לפסק דינו של יאסין קבע בית המשפט כי אין לראות בו פסק דין מנחה. ראשית, נסיבות ביצוע המעשים על ידי המערער חמורות יותר – המערער הגיע לאולם הומה אדם כשהוא נושא את האקדח, בעוד יאסין נשא את האקדח שהעביר לו המערער, לזמן קצר. שנית, יאסין הודה בעובדות כתב האישום בשלב מוקדם יותר, בטרם החלו להישמע הראיות בתיק. שלישית, להבדיל מיאסין, למערער הרשעה קודמת בעבירות נשק ובשתי עבירות של החזקת סכין. לבסוף קבע בית המשפט כי אין הוא מוצא סיבה שלא להפעיל את המאסרים המותנים, לריצוי במצטבר, במלואם. לבסוף הבהיר בית המשפט כי לאחר ששקל את השיקולים הרלבנטיים, ובכללם השיקולים לקולא ובהם הודעת המערער, החליט להשית על המערער את העונשים כמפורט ברישא.

6. ביום מתן גזר הדין הבהיר בית המשפט המחוזי במסגרת החלטה כי נפלה טעות קולמוס בגזר הדין עת נכתב כי סך כל עונשי המאסר שהוטלו על המערער הוא 82 חודשי מאסר בפועל, ולא 92 חודשי מאסר. על כן הורה בית המשפט על תיקון הטעות.

תמצית נימוקי הערעור

7. לטענת המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד מיכאל כרמל – שגה בית המשפט המחוזי עת החמיר בעונשו. לשיטתו, היה על בית המשפט להורות על עריכת תסקיר מבחן בעניינו על מנת לבחון את האפשרות לשלבו בתוכנית טיפולית לגמילה מהתמכרותו לסמים. כמו כן נטען כי היה על בית המשפט לתת משקל למגעים שניהל המערער עם מכון גמילה בו שהה בעבר, מגעים אשר לא הבשילו נוכח מעצרו הנוכחי. עוד טען המערער כי שגה בית המשפט עת החמיר עם המערער ביחס ליאסין. בהקשר זה נטען כי ההבחנה שערך בית המשפט בין המערער לבין יאסין הינה מוטעית, וכי היה עליו לתת משקל לחומרת מעשיו של יאסין שהתבטאו בין היתר בהפניית האקדח לכיוון השוטרים. עוד נטען כי שגה בית המשפט בהשיתו על המערער את מלוא אורכם של המאסרים המותנים במצטבר, נוכח חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות. לבסוף טוען המערער כי שגה בית המשפט עת תיקן את "טעות הקולמוס" שלא בנוכחות המערער ובא כוחו.

תגובת המשיבה

8. בתגובתה הודתה המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד דגנית כהן-ויליאמס –כי העונש שהושת על המערער הוא חמור, ואף ציינה כי לא מצאה פסיקה בה הושת עונש דומה בנסיבות הקרובות לנסיבות העניין דנא. יחד עם זאת טענה המשיבה כי העונש הולם את נסיבות ביצוע העבירות: המערער נשא אקדח טעון עם תחמושת, במקום ציבורי הומה אדם בשעת לילה, ויצר בכך סיכון ממשי לחיי אדם. באשר להבחנה בין המערער לבין יאסין טוענת המשיבה כי להבדיל מיאסין המערער הוא שיצר את הסיכון מלכתחילה באמצעות נשיאת הנשק בפומבי. כן עמדה המשיבה על עברו הפלילי המכביד של המערער, בציינה כי הענישה שהושתה עליו עד כה לא הועילה על מנת לשנות ממנהגו, ומשכך נדרשת ענישה מרתיעה יותר.

דיון והכרעה

9. לאחר עיון בהודעת הערעור על צרופותיה, ולאחר ששמענו את טיעוניהם של הצדדים בדיון שנערך לפנינו והתרשמנו מהאסמכתאות והנספחים שצורפו על ידיהם, הגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להתקבל בחלקו, כך שעונשו של המערער יופחת כמפורט להלן, בפסקה 15.

10. כידוע, התערבותה של ערכאת הערעור בעונש מתוחמת לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין של הערכאה הדיונית או שהעונש שנגזר על ידיה חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות [ראו, למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009), פסקה 11 לפסק דיני (להלן: עניין טרייגר)]. כפי שציינה המשיבה בהגינותה בדיון לפנינו, עיון בפסיקה ביחס לעונשים הנהוגים בתחום הנדון ובנסיבות דומות (ואף חמורות יותר) מעלה כי העונש שהושת על המערער אכן חורג מרף הענישה המקובל [ראו והשוו: ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד (טרם פורסם, 28.11.2011); ע"פ 319/11 מדינת ישראל נ' יאסין (טרם פורסם, 5.12.2011); ע"פ 3663/11 מדינת ישראל נ' סח (טרם פורסם, 5.12.2011); ע"פ 2044/11 מדינת ישראל נ' בלוצרקובסקי (טרם פורסם, 7.7.2011); ע"פ 2006/12 מדינת ישראל נ' אסדי (טרם פורסם, 21.4.2009)]. חריגה זו אף מצדיקה התערבותנו כפי שיפורט להלן.

11. נסיבות ביצוע המעשים על ידי המערער אמנם חמורות הן וצדק בית המשפט המחוזי כאשר ייחס חומרה מיוחדת לנשיאת הנשק, ובו מחסנית עם כדורים, במקום ציבורי הומה אדם. נשיאת נשק שלא כדין במקום ציבורי יוצרת סיכון ממשי כלפי העוברים והשבים. בית משפט זה עמד פעם אחר פעם על הצורך להחמיר בעונשיהם של המבצעים עבירות נשק [ראו, למשל: ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (טרם פורסם, 9.6.2010)]. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי אף תגובה עונשית הולמת צריכה להיות שקולה ומדודה בהתחשב בענישה המקובלת [ראו והשוו: ע"פ 555/11 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.7.2012) (להלן: עניין מחאג'נה)]. העלאת רף הענישה צריכה להיעשות בצורה הדרגתית, תוך בחינה של רף הענישה הנוהג, הן ביחס לעבירות הקונקרטיות שלפני בית המשפט והן ביחס לעבירות אחרות בדין [ראו והשוו: ע"פ 9373/10 ותד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.9.2011)]. עבירות הנשק (המנויות במסגרת סעיפי המשנה לסעיף 144 לחוק העונשין) אינן עשויות מקשה אחת. המחוקק עצמו דירג את העבירות על פי חומרתן היחסית, כשברף התחתון ניצבת עבירת החזקה או רכישת נשק שלא כדין, וברף העליון מצויה העבירה של ייצור, ייבוא או סחר בנשק. בטווח שבין עבירות אלה מצויה עבירת נשיאת הנשק הקבועה בסעיף 144(ב) לחוק העונשין, ובצידה עונש מאסר מקסימאלי של עשר שנות מאסר. אכן, גם בעבירות הנשק ראוי כי יישמר מדרג ענישה אשר ייתן ביטוי הולם (ופרופורציונאלי) לחומרתה של העבירה שבנדון וכן לנסיבות ביצועה.

12. על כך יש להוסיף את הצורך להקפיד על עיקרון אחידות הענישה, לפיו יש להשית על נאשמים שונים עונש דומה כאשר נסיבות ביצוע המעשים דומות (ראו, למשל: עניין מחאג'נה, פסקה 5). אכן, ניתן לייחס חומרה רבה יותר למעשיו של המערער, שהצטייד בנשק מבעוד מועד והגיע עימו לאולם אירועים הומה אדם. כפי שציין בית המשפט המחוזי בטעם רב, בשונה מיאסין, המערער הוא שיצר את הסיכון הנשקף מנשיאת נשק מלכתחילה. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שנסיבות ביצוע העבירות על ידי יאסין חמורות אף הן: כך, בעת הבריחה מהשוטרים כיוון יאסין את האקדח לכיוונם של השוטרים מה שאילץ אותם לירות באוויר, פעמיים, על מנת להזהירו (ראו גזר דינו של יאסין בת"פ 50951-03-11 מיום 12.7.2011). כמו כן, נכון הוא כי למערער עבר פלילי מכביד יותר מזה של יאסין בהקשר הנדון, בשים לב לעברו בתחום הנשק. הבדל כזה עשוי כמובן להצדיק השתת עונשים שונים (ראו והשוו: עניין טרייגר). ברם, איננו סבורים כי בנסיבות הנתונות הפער הקל בעברם הפלילי של השניים, או נסיבות ביצוע העבירות על ידיהם, מצדיק שוני כה משמעותי (כמעט כפליים) בענישה ביניהם.

13. באשר לטענת המערער לפיה שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא הורה על עריכת תסקיר מבחן בעניינו במסגרתו תיבחן האפשרות לשלבו בתוכנית גמילה מסמים; ההחלטה על שליחת נאשם לתסקיר שירות המבחן מסורה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, ולא מצאנו לנכון להתערב בשיקול דעתה זה. המערער קיבל בשעתו הזדמנות להשתקם ואף החל בשעתו בטיפול גמילה מסמים אך חזר לסורו. יתר על כן, עברו הפלילי מכביד. בנסיבות אלה, ובשים לב לעומס הכבד המוטל על שירות המבחן, קשה לומר כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא להורות על עריכת תסקיר מבחן בעניינו של המערער [ראו והשוו: עניין טריגר, פסקה 14; בש"פ 478/12 אל עאסם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.1.2012), פסקה 18 להחלטתו של השופט י' עמית].

14. לבסוף, אין מקום לקבל את טענת המערער לפיה היה על בית המשפט להורות כי העונשים שהושתו על המערער ירוצו בחופף. כידוע, הכלל הוא כי מאסר מותנה ירוצה באופן מצטבר לעונש החדש, זאת למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת, כאשר על בית המשפט לנמק את הטעם לחריגה מכלל זה [ראו והשוו: סעיף 58 לחוק העונשין; ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 29.10.2008), פסקה 32 לפסק דיני (להלן: עניין פלוני)]. אמנם יכול היה בית המשפט המחוזי לקבוע כי חלקו של המאסר המותנה ירוצה בחופף לעונש החדש שהושת על המערער. ואולם, איננו סבורים כי משבחר שלא לעשות כן שגה בית המשפט באופן המצריך את התערבותנו, זאת בפרט כאשר אחד מן העונשים המותנים אשר היו תלויים ועומדים כנגד המערער נגזר עליו בגין הרשעתו במעשים דומים לאלו אשר בביצועם הורשע בבית המשפט המחוזי: עבירות נשק (ראו והשוו: עניין פלוני, שם).

15. סיכומו של דבר, בשים לב לעונש שהושת על יאסין (27 חודשי מאסר לריצוי בפועל), בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובהודייתו (גם אם הייתה מאוחרת במקצת) ובזיקה לרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות – החלטנו כי עונשו הכולל של המערער בגין כל העבירות בהן הורשע יופחת כך שיעמוד על 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עונשי המאסר בפועל שהושתו עליו בעקבות הפעלת המאסרים המותנים בהם היה נתון, יוותרו על כנם וירוצו במצטבר. המערער ירצה איפוא עונש מאסר בפועל בן 64 חודשים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן היום, ‏כ' בחשון התשע"ג (5.11.2012).

ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט


מעורבים
תובע: חוסיין חליל
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: