ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רמי לוי נגד אחים אליהו ושמעון :

1

בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים

ת"ק 2307/08

בפני:

כבוד השופט, אריה רומנוב

04/08/2008

התובע

נ ג ד

האחים אליהו ושמעון אלימני

הנתבעים

התובע: בעצמו

מר עוז כהן מטעם חברת הפניקס

פסק דין

עניינה של תביעה זו בתאונת דרכים שאירעה בין מכוניתו הפרטית של התובע, לבין משאית של הנתבעים, אשר הייתה נהוגה על ידי מר שקיר חוסיין. התאונה אירעה בעת שהתובע יצא בנסיעה לאחור מחניית ביתו הנמצא ברחוב נג'ארה 63 בירושלים, שעה שהמשאית עמדה ברחוב נג'ארה, בסמוך לביתו של התובע.

לטענת התובע, המשאית הייתה במצב של עצירה מוחלטת, משום שנהגה רצה לפרוק סחורה בבית עסק הסמוך לביתו. לדבריו, הוא סימן לנהג המשאית על כוונתו לצאת מהחניה, וגם בנו, איתמר, שהיה עימו, סימן לנהג המשאית שלא להתקדם בנסיעה. דא עקא, כך טוען התובע, שלאחר שהוא החל בנסיעה לאחור ונכנס לרחוב נג'ארה, החל נהג המשאית להתקדם בנסיעה, ופגע בחלקה האחורי של מכוניתו. לטענת התובע, בסמוך לאחר אירוע התאונה, קיבל על עצמו הנהג אחריות מלאה לאשר התרחש.

מנגד טוען נהג המשאית, כי בתחילה הייתה המשאית במצב של עצירה בשל פקק תנועה. לדבריו, לאחר שניתן היה לחדש את הנסיעה, הוא החל לנסוע, ופתאום חש חבטה, ואז הסתבר לו שהתובע נסע לאחור ופגע במשאית.

התובע צירף לכתב התביעה שהגיש צילום בשחור לב של תמונות שתיעדו את נזקי המכונית. דא עקא, שאיכות הצילומים נמוכה ביותר, ולכן לא ניתן ללמוד היכן בדיוק נפגעה מכוניתו של התובע. יתכן שאילו היו מונחות בפני בית המשפט תמונות באיכות טובה יותר, הדבר היה יכול לסייע לבית המשפט להכריע במחלוקת הקיימת בין הצדדים. בהעדר תמונות, אין לו לבית המשפט אלא גרסתם של התובע, גרסת בנו, וגרסתו של נהג המשאית.

בהסתמך על הראיות שהובאו בפניי הגעתי לכלל מסקנה, שיש להטיל את האחריות העיקרית לאירוע התאונה על כתפי התובע. הטעם לכך הוא, שהתובע הינו זה שיצא ממקום חניה אשר בחצר ביתו לכביש ראשי, והוא עשה זאת בנסיעה לאחור. בנסיבות אלה, היה על התובע לוודא בצורה ברורה וחד משמעית, כי הדרך פנויה, למשל על ידי כך שהיה מבקש כי בנו יעמוד במקום בולט ונראה לעין, ויסמן לנוסעים ברחוב נג'ארה לעמוד, על מנת לאפשר את יציאתו הבטוחה מהחניה. אלא, שהדבר לא נעשה. לטענת התובע, בעת שהיה במקום החניה, הוא סימן לנהג המשאית על כוונתו לצאת מהחניה, ולדבריו נהג המשאית אישר כי הבין ויפעל בהתאם. ואולם, נהג המשאית מכחיש טענה זו וטוען, שלא הבחין בכל סימון מצידו של התובע.

למרות שהגעתי לכלל מסקנה שיש להטיל על התובע את עיקר האחריות לאירוע התאונה, הגעתי לכלל מסקנה שיש לנהג המשאית מידה מסויימת של אחריות. הטעם לכך הוא, שאין להוציא מכלל אפשרות, שאילו היה נוהג במידה רבה יותר של זהירות ועירנות, היה מבחין בכך שהתובע מתכוון לצאת מהחניה, או שכבר החל לצאת ממנה, ובמקרה כזה, לא היה מתקדם בנסיעה, או צופר לתובע, לבל ימשיך בנסיעה לאחור. אני קובע, כי רשלנותו של התובע עומד על שיעור של 70% ורשלנות נהג המשאית עומדת על שיעור של 30%.

מהראיות שהובאו בפניי עולה, כי לשם תיקון המכונית שילם התובע סכום של 5,226 ₪, וכן שילם שכ"ט שמאי בסכום של 600 ₪. יוצא, שנזקיו הישירים של התובע עומדים על סכום של 5,826 ₪. הואיל ואחריותו של נהג המשאית היא בשיעור של 30% בלבד, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום של 1748 ₪. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסכום של 100 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

אריה רומנוב, שופט