ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלאשוילי נגד טרבלסי :

1

מדינת ישראל

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 029549/06

לפני:

כבוד השופט אליהו קידר, סגן־נשיא

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

אלאשוילי גבריאל

ע"י ב"כ

עו"ד עפר צחית

התובע

נ ג ד

1 . טרבלסי שמואל

2 . כלל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד דורון אלכסנדר

הנתבעים

פסק דין

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, אשר ארעה ביום 7.7.05 התאונה התרחשה בהיות התובע, יליד 25.2.56, נוסע ברכב מ.ר 5454557 (להלן: "הרכב") בו נהג נתבע 1. נתבעת 2 מבטחת הרכב בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו. בכתב התביעה מציין התובע כי התאונה התרחשה כאשר סגר את דלת הרכב עם ידו הימנית על כף ידו השמאלית וכתוצאה מכך נפגעה כף ידו השמאלית.

2. הנתבעת 2 כפרה בעצם אירוע התאונה והתכחשה לחבותה המוטלת על פי דין.

3. המחלוקת בין הצדדים הנה הן לעצם התרחשות התאונה והן לשיעור הנזק כתוצאה מכך.

התרחשות התאונה:

4. התובע תיאר את נסיבות התאונה בסעיפים 3-6 לתצהיר עדותו הראשית. התובע ציין כי ביום התאונה בסיומו של אירוע ברית בראשון לציון ביקש מנתבע 1 הסעה לביתו. כאשר עלה לרכבו של הנתבע והתיישב מאחורי הנתבע במושה האחורי, תוך כדי הישענות בידו השמאלית על משקוף הדלת, סיים לשוחח עם חברו וביקש לסגור הדלת. אותה עת ישבה אשתו של התובע לידו במושב האחורי. בשל חוסר תשומת לב כאשר ידו השמאלית עדיין על משקוף הדלת, טרק התובע את הדלת עם ידו הימנית וכתוצאה מכך נפגע בידו השמאלית. התובע צעק מיד ונתבע 1 שאל אותו לפשר הדבר ולאחר מכן הציע לקחת אותו לבית החולים. התובע סרב היות וסבר כי מדובר במכה קטנה וכי ידע כי נתבע 1 ממהר להגיע לבית הכנסת לתפילה.

5. אשת התובע הגברת אלאשוילי זינה ציינה בתצהיר עדותה הראשית כי לא שמה לב אם בעלה טרק הדלת בעצמו או שמא מישהו מהאורחים בחוץ טרק הדלת. עוד מציינת כי לאחר שנתיים מיום האירוע הגיע אליה חוקר מטעמה של הנתבעת ולאור הזמן הארוך שעבר לא זכרה את כל הפרטים באשר למקום ישיבתו של בעלה ולגבי העובדה מי טרק את דלת הרכב.אשת התובע נחקרה על תצהיר עדותה הראשית וציינה כי לא ראתה שבעלה טרק את הדלת על ידו אבל שמעה את הצעקה (עמ' 42 ש'14).

6. נתבע 1 הצהיר כי ביום התאונה התבקש להסיע את התובע ואשתו שכן מתגורר באותה עיר. נתבע 1 ציין כי אין בינו לבית התובע כל קשרי חברות אלא מתפללים ביחד באותו בית כנסת ושייכים לאותה קהילה. נתבע 1 ציין כי לאחר שסיים התובע לשוחח עם אחד מחבריו טרק את דלת הרכב עם ידו הימנית על ידו השמאלית וכי שמע את זעקת הכאב וזכר כי ידו השמאלית של התובע רעדה, אז סיפר לו התובע כי קיבל מכה ביד מטריקת הדלת.

7. נתבע 1 נחקר על תצהירו וציין כי התובע ישב מאחוריו (עמ' 34 ש' 20) בעוד שאשת הנתבע 1 ישבה לידו (עמ' 35 ש'8), ציין כי שמע את טריקת הדלת והבין כי אין המדובר בטריקה רגילה אלא טריקה "של משהו לא בסדר" (עמ' 37 ש' 5-6).

8. הנתבעת טוענת כי הנסיבות שתוארו אינן הנסיבות האמיתיות להתרחשות התאונה . הנתבעת הגישה תצהיר מאת מר צדוק יצחק, חוקר מטעמה אשר ביקר את אשת התובע בביתה ביום 29.8.07, למעלה משנתיים מיום האירוע, ואף צרף תמליל השיחה לתצהירו. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את גרסתו ולפיכך דין תביעתו להידחות.

9. הנתבעת מוסיפה בסיכומיה כי אשת התובע ציינה בשיחתה עם החוקר כי בעלה התיישב ליד הנהג ולא מאחוריו ומישהו מחוץ לרכב טרק הדלת על ידו של התובע וכן הייתה ברכב עוד חברה שאינה זוכרת את שמה. על כן גרסתה של אשת התובע סותרת את גרסתו בנושאים מהותיים ולמעשה היה מי שרענן את זיכרונה בסמוך ולפני חתימתה על תצהיר עדותה הראשית. הנתבעת מפרטת באריכות בסיכומיה מדוע אין לקבל את דברי נתבע 1 כתמיכה לגרסת התובע ויש לקבוע כי עדותו של התובע אינה מהימנה.

10. אני סבור כי התובע הוכיח את גרסתו במידה המספקת למשפט האזרחי ואלו הם נימוקיי: ראשית, נתבע 1 העיד באריכות וציין את נסיבות התאונה באופן דומה למצוין בתצהיר התובע, מבחינת זמן התאונה, שהסיע את התובע ואשתו כטובה לאחר תום מסיבת ברית לה היו מוזמנים, שהתובע ישב מאחוריו וכי שמע טריקת דלת ולאחריה צעקה. העד גם ציין כי ראה את ידו השמאלית של התובע רועדת וכי הציע לפנותו לבית החולים.

11. שנית, אשת התובע נחקרה בבית המשפט ואין ספק כי עדותה רצופה בחוסר דיוקים. אולם איני מייחס חוסר דיוק שכזה לגרסה שקרית ואיני סבור כי עדותה ושיחתה אל מול חוקר הנתבעת משמיטה את הקרקע מפני תביעה זו. עיון בתמליל החקירה שהוגש מלמד כי אשת התובעת ניסתה ככל יכולתה להיזכר בפרטים להם לא ייחסה חשיבות מאירוע שקרה שנתיים לפני השיחה. היא זכרה בעיקר כי התאונה התרחשה ברכב הנתבע וכי התרכזה בפגיעתו של בעלה. בתחילת התמליל (עמ' 3 ש'5) אף נשאלה אם בעלה ישב ליד הנהג והיא השיבה כי לא. בכל השיחה התרכזה בכאבו של בעלה ופחות ייחסה חשיבות למיקומו ברכב. אשת התובע מעידה בבית המשפט כי גם בשיחה עם עורכת הדין לא זכרה בדיוק את הפרטים (עמ' 42 ) וכי בעת שבעלה צעק ישבה ברכב אך לא ראתה את הדלת נסגרת בדיוק.

12. שלישית, שני העדים (אשת התובע והנתבע) מציינים כי התובע ישב ברכב בזמן האירוע, שהם שמעו צעקה וראו את התובע לאחריה סובל מכאבים בידו וטוען כי נפגע מדלת הרכב. אמנם העדים לא ראו בוודאות מי טרק הדלת על ידו של התובע וכיצד ידו של התובע הונחה על גביה אולם די בנסיבות אלו בכדי לאמת את גרסת התובע לעצם קרות התאונה. השתכנעתי כי נתבע 1 אינו חבר של התובע ואין לו כל עניין וכל אינטרס בתוצאות המשפט. אני קובע כי המדובר בתאונת דרכים ועל כן יש מקום לדון בנכות ובשיעור הנזק.

הנכות הרפואית:

נכות אורטופדית:

13. בית המשפט מינה את ד"ר דוד יהודה כמומחה בתחום האורטופדיה על מנת שיבחן את שיעור הנכות הרפואית שנותרה בתובע עקב התאונה. המומחה בדק את התובע וציין בחוות דעתו בפרק "סיכום ומסקנה" כי:

" מדובר בגבר בן 51 שעבד כשליח על טוסטוס ונפגע בידו השמאלית הלא דומיננטית בתאריך 7.7.05 כאשר נגרם שבר בבסיס הגליל המקורב של אצבע 3. טופל במיון אסף הרופא, לאחר שצולם, ובוצע קיבוע עם סד מתכתי של אצבעות 2-3-4 במשך מספר שבועות. לאחר הסרת הקיבוע אובחן כי השבר התאחה בסיבוב וכתוצאה מכך אצבע 3 עולה על אצבע 2 בזמן כיפוף אצבעות כף היד".

עוד ציין המומחה באשר לעברו הרפואי של התובע כי הנ"ל סבל ממספר בעיות ופציעות שונות אך הן אינן רלבנטיות לגבי יד שמאל.

14. על כן קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 44 (4) לפי תקנות המל"ל. אני קובע שנכותה הרפואית של התובעת בתחום האורטופדיה הנה כקביעה המומחה בשיעור של 5% . המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא הוגשו ראיות אחרות אשר יש בכוחן להשמיט את הקרקע תחת חוות דעת זו ולכן אני מקבלה במלואה.

נכות תפקודית:

15. התובע נפגע בתאונה עת היה מובטל כשמונה חודשים (מחודש נובמבר לשנת 2004) ולמעשה עד אז עבד כמאבטח בנתב"ג. לאחר התאונה השתלב התובע בעבודה ביום 1.12.05 כחמישה חודשים לאחר התאונה, בחברת צ'ינג עד לחודש אוגוסט לשנת 2007.

16. התובע העיד כי שנים רבות עובר לתאונה היה מובטל עקב מצב רפואי ותאונות קודמות. התובע ציין כי באותן שנות אבטלה חיפש עבודה אך לא מצא, שהשתכר שנים מדמי אבטלה. התובע ציין כי עבד לסירוגין בעבודות מזדמנות לפני התאונה אולם פוטר עקב גילו.

17. סבורני כי התובע סבל מהגבלות תפקודיות קשות עובר לתאונה בגינן גם לא עבד שנים רבות ולא הצליח להשתלב בשוק העבודה. גם נסיבות פיטוריו מעבודות בהן השתלב היו קשורות לגילו ולעובדים ששבו לעבודה לאחר תקופה בה החליפם. בהתחשב בעובדה כי התובע נפגע בידו השמאלית שאינה הדומיננטית וכי המומחה הרפואי לא ציין כי קיימת בעיה תפקודית ומי מהצדדים לא ביקש לחקור המומחה, אני סבור כי הנכות בשיעור של 5% אינה תפקודית.

שיעור הנזק:

כאב וסבל:

18. בהתבסס על נתוניו של התובע, הנכות הרפואית ומועד התאונה, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 7,328 ₪.

אובדן שכר:

19. אובדן שכר לעבר הנו נזק מיוחד בר הוכחה. התובע טוען כי עקב התאונה שהה באי כושר אשר בגינה לא השתלב מיד בעבודה ולמעשה הוא טוען לנזק אותו העריך בסך של 5,000 ₪. איני סבור כי התובע הוכיח בראיות מספיקות כי התקבל לעבודה קודם לכן או שנמנעה ממנו תעסוקה עקב ימי אי הכושר להם טוען. ראש נזק זה הנו בר הוכחה הן לגבי קיומו והן לגבי היקפו, דבר שלא נעשה במקרה דנן ועל כן איני יכול לפסוק כל סכום.

20. באשר לאובדן הכנסה לעתיד, הרי שלא הוכח כי התובע יסבול עקב נכות מינורית זו מהשתלבות בתעסוקה. כפי קביעתי כי אין המדובר בנכות תפקודית, בנסיבות בהן התובע אינו משתלב בעבודה בשל נסיבות אישיות (גיל, השכלה) וכן בשל עבר רפואי עשיר הכולל נכויות בשיעור משמעותי המאפילות על הנכות עקב התאונה, איני מוצא לנכון לפסוק כל סכום בגין פרק זה.

הוצאות רפואיות , נסיעות ואחרות:

21. בהתחשב בעובדה כי ידו של התובע גובסה עקב שברים וכי נדרש להגיע לטיפולים רפואיים ולביקורות לפחות עד להורדת הסד, אני קובע פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 2,000 ₪.

עזרת הזולת:

22. התובע טוען כי בני משפחתו סייעו לו בתקופת החלמתו בביצוע פעולות יומיומיות והוא יזקק גם לעזרה כזו בעתיד. איני סבור כי בנכות עקב פגיעה באצבעו של התובע ובשיעור נמוך יחסית יש מקום לפסוק פיצוי בגין פרק זה. לא הוכח כי עזרת בני הבית הנטענת חרגה מן העזרה הרגילה וכי נמנעה מן התובע פעילות כלשהי אותה ביצע עובר לתאונה.

סך הכול לתביעה זו סך של 9,328 ₪ .


סוף דבר:

23. אני מחייב הנתבעים לפצות את התובע בסכום התביעה בצירוף הוצאות משפט. כמו כן ישאו הנתבעים בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% +מע"מ . סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד ועד ליום התשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008), בהיעדר הצדדים.

א. קידר, ש ו פ ט, סגן נשיא