ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברזילי ניר נגד הדר בע"מ - חברה :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 021113/05

בפני:

כב' השופטת ח. וינבאום וולצקי

תאריך:

04/08/2008

בעניין:

ברזילי ניר

ע"י ב"כ עוה"ד א. קנר ואח'

התובע

נ ג ד

הדר חברה לבטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד מ. עבדי ואח'

הנתבעת

פסק דין

מבוא

1. התובע, יליד 15.03.1967, נפגע ביום 25.05.2000 בתאונת דרכים המהווה גם תאונת עבודה.

2. התאונה ארעה בעת שהתובע רכב על קטנוע בדרכו מעבודתו. תוך כדי הנסיעה עלה על פס האטה בו לא הבחין מבעוד מועד, והקטנוע התהפך.

3. עובר לתאונה עבד התובע בבניית והתקנת קירות גבס באמצעות חברה שהייתה בבעלותו.

4. התובע פנה למל"ל וועדה רפואית קבעה את נכותו לפיכך התביעה מתנהלת במתכונת סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

5. בתחילה כפרה הנתבעת בחבותה אך בסופו של יום לא שבה על טענתה בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי והמחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד.

6. מטעם התובע העיד הוא בלבד.

מטעם הנתבעת העידו מר תומר דביר מעסיקו של התובע במועד ההוכחות ומר יוסי קרט אשר הועסק בעבר על ידי התובע ובהמשך שימש לו כשותף בחברה שהקימו.

הפגיעה והנכות

7. ממקום התאונה הובא התובע לבית החולים "איכילוב" שם אובחן שבר ספירלי בטיביה דיסטלית של שוק רגל ימין, התובע אושפז ועבר ניתוח לקיבוע השבר. ביום 30.05.2000 שוחרר לביתו כשהוא מתהלך עם קביים ורגלו נתונה בגבס, עם המלצה להליכה ללא דריכה. בהמשך הופיעו אודם ונפיחות באזור השבר, ביום 04.01.2001 אושפז התובע בשנית ועבר ניתוח נוסף להוצאת הברגים, הוא שוחרר לביתו ביום 18.01.2001. סך הכול היה התובע מאושפז למשך 21 יום.

8. בשל התאונה אושרה לתובע חופשת מחלה בת שישה חודשים שנמשכה עד ליום 25.11.2000. רופא תעסוקתי בדק את התובע וקבע כי אינו כשיר לשוב לעבוד בשיפוצים עד ליום 25.02.2001 אך ביכולתו לשוב לעבודה משרדית בת 3-2 שעות ביום.

9. מל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וועדות רפואיות מטעמו קבעו לתובע 10% נכות צמיתה לפי סעיף 47 (2) א' למבחני המל"ל בשל חיבור גרוע של עצם השוק ללא הגבלת תנועות במפרקים הסמוכים. לצורך הניכויים ראוי לציין כי ועדת עררים החליטה על הפעלת תקנה 15 בשליש.

הנכות התפקודית

10. לטענת התובע, נותרה ברגל סטייה ימינה והוא עודנו סובל מכאבים ומגבלות תנועה, אשר מונעים ממנו לשוב לעבודה פיזית. כך העיד במהלך חקירתו הנגדית, ראה בעמ' 13 לפרוטוקול:

"את אומרת לי שיש לי בסך הכל 10% נכות, אני משיב לך שאני מבקש להראות לבית המשפט מה זה 10% נכות ואני מציג לבית המשפט שהרגל הימנית שלי נמצאת בהטיה צידית כמעט מלאה ואם אני מיישר את כף הרגל, אז הברך בורחת שמאלה. אם כף הרגל ימינה אז הברך ישרה קדימה.

אם אני מבצע עבודה פיזית יומיים לאחר מכן אני לא יכול לתפקד. אם אני מנסה לעלות על סולם אז אני יכול ליפול בצורה שהרגל נמצאת."

11. התובע העיד כי עובר לתאונה ניהל את החברה שהייתה בבעלותו ואף עסק בביצוע עבודות כגון צביעה ושפכטל. כך ציין בעמ' 12 לפרוטוקול:

"את אומרת לי שלפני התאונה הייתי מנהל של החברה שלי, אני משיב לך וגם עובד פיזי.

את אומרת לי שמאחר והיו לי עובדים שעשו את העבודה השחורה, אז עיקר העבודה שלי הייתה בניהול, אני משיב לך שהם עשו את העבודה השחורה ואני הייתי עושה את השפכטל והצבע – פינישים אחריהם. אם את שואלת מה עשיתי במהלך יום עבודה, אני משיב לך שהייתי מגיע עם הפועלים לאתר העבודה מחלק אותם לעבודה כל אחד מהו צריך לעשות ומצטרף גם לאלה וגם לאלה. לא הייתי יושב באתר כל היום. הייתי בחור פעיל שעולה על סולמות ועושה שפכטל ולא אחד שיושב ומחכה שהפועלים יסיימו. עשיתי גם הזמנת חומרים בטלפון, הצעות מחיר תוך כדי עבודה."

12. בדומה לתובע, גם מר יוסי קרט העיד כי לפני התאונה נטל התובע חלק פעיל בביצוע העבודות, ראה דבריו בעמ' 16 ו-17 לפרוטוקול:

"את אומרת לי שהוא היה אחראי על התפקיד הניהולי, אני משיב לך שלא, את כל השפכטל והצבע הוא היה עושה בכל הפרוייקטים. את שואלת כמה זמן לוקח במהלך היום לעשות את השפכטל והצבע, אני משיב לך כל היום. משעה 08:00 ועד 17:00.

...

אם את מדברת על שנת 99 או שנת 2000, אני משיב לך שהוא עסק בפאן הניהולי כולל שפכטל וצבע, זה דבר שחרוט לי בראש."

13. לדברי התובע, כתוצאה מן התאונה לא יכול היה לשוב לעבודות שיפוצים בחברה שבבעלותו, במשך מספר חודשים עסק אך בניהול פרויקטים להם התחייבה החברה טרם התאונה, ולאחר שאלה נסתיימו בחודש 04/2001, סגר את החברה ומכר את הציוד.

14. לאחר מכן עבר התובע עם משפחתו לערד (בשל כך שאשתו קיבלה הצעת עבודה בעיר), במשך מספר חודשים לא עבד ולאחר מכן עבד זמנית כנהג בחברת הסעות. כמו כן מחודש 07/2003 ועד 06/2004 עבר קורס טבחות של משרד העבודה והרווחה, כמו כן עבר קורס פישור וגישור, אך לא עבד בתחומים אלה.

15. בחודש 01/2005 הקים התובע יחד עם מר יוסי קרט חברה לעבודות גבס, בה היה אחראי על הפן הניהולי והמקצועי. ואולם, כעבור שנה וחצי הוחלט לסגור את העסק, בשל אי היכולת של התובע לתרום לעסק בעבודה פיזית - כך לדבריי התובע ושותפו. ראה עדות מר יוסי קרט בעמ' 17 ו-18 לפרוטוקול:

"את שואלת כאשר הפכנו לשותפים במה הוא עבד, אני משיב לך הוא עסק בצד הניהולי בלבד. את שואלת מה הוא עשה, אני משיב לך הצעות מחיר, גביית כספים, משכורות, עבודה מול ספקים, רו"ח. את אומרת לי שכאשר הקמנו את השותפות ידעתי שהתובע פגוע בברך וסיכמנו שהוא יהיה אחראי על הצד הניהולי ואני על הצד שבשטח, אני משיב לך שנכון. את שואלת מה הסיבה שאנחנו כבר לא שותפים, אני משיב לך שלא היה לי כוח לעבוד כל כך קשה... לא רציתי לעבוד קשה ולהרוויח 50 – 50 עם התובע. אני מדבר על שנת 2005."

כן ראה עדות התובע בעמ' 13-12 לפרוטוקול:

"את אומרת לי שסיכמנו מלכתחילה שאני אעבוד על הצד הניהולי והוא על השטח, אני משיב לך שנכון. את שואלת למה החלטנו בסופו של דבר לסגור את השותפות, אני משיב לך שהוא הרגיש פראייר שהוא עושה את כל העבודה. הוא פנה אלי ואמר לי שלא מתאים לו."

16. מחודש 07/2006 עובד התובע כשכיר בחברה העוסקת בבניית קירות גבס, הוא מנהל את חשבונות החברה, ותורם לה מניסיונו המקצועי. על אופי עבודתו העיד מעסיקו מר תומר דביר בעמ' 15 לפרוטוקול:

"את שואלת כמה שעות ביום הוא עובד אצלי, אני משיב לך שהוא לא עובד אצלי לפי שעות. יש לו מטלות קבועות פחות או יותר, יש אתרים קבועים שאנחנו עובדים והוא מטפל בעניין. הוא הולך לעשות את החשבון ומגיש מדידות, מה שהוא יכול. לעשות לי טבלת כמויות של קירות ותקרות, הוא יושב עם בעל הבית להגיש את החשבון בשמי. חלק מהלקוחות שלו לשעבר הפכו להיות לקוחות שלי והוא מכיר אותם אז הוא עובד מולם. את כל הקטע הניהולי הוא עושה מולם."

17. ב"כ התובע טוען לאי מסוגלות של התובע לעבודה פיזית אשר הובילה גם לירידה ניכרת בשכרו, ומבקש לקבוע שהנכות התפקודית של התובע עולה על הנכות הרפואית. הוא מפנה לפסיקה לפיה נקבעה נכות תפקודית בשיעור 15% לכל הפחות, שעה שהנכות הרפואית עמדה על שיעור דומה לזה שנקבע לתובע במל"ל.

18. מנגד, טוען ב"כ הנתבעת כי נכותו הרפואית של התובע אינה נכות תפקודית כלל ועיקר באשר מדובר בנכות מזערית שאינה משפיעה על יכולתו לעבוד, בפרט לאור האופי הניהולי של עבודתו. לטענתו, אישורי השכר אותם המציא התובע אינם קבילים שכן הוא זה אשר הנפיק אותם, לאחר התאונה ולאחר הגשת התביעה. עוד נטען כי, תחלופת העבודות לאחר התאונה נובעת אך בשל אופיו של התובע שהעיד על עצמו כי הוא אוהב להתנסות בתחומים שונים.

דיון

19. בטרם התאונה היה התובע הבעלים של חברה לבניית והתקנת קירות גבס - "ניר קיר טופ 1999 בע"מ". עיון בטופס 106 לשנת 1999 (סומן נ/1) מלמד כי הכנסתו השנתית עמדה על 113,509 ₪, היינו סך של 9,758 ₪ לחודש, לאחר הצמדה להיום ומיסוי. ואולם, מחקירתו הנגדית של התובע התברר כי הוא נהג למשוך משכורת מן החברה בסכומים משתנים, כך למשל בחודשים עובר לתאונה (ינואר-אפריל 2000) משך 15,000 ₪ ברוטו, היינו 17,492 ₪ משוערך, שהם כ- 14,000 ₪ לאחר מיסוי. ראה עדותו בעמ' 8 לפרוטוקול:

"את מציגה לי טופס 106 לשנת 99 שמעיד שבאוקטובר עד דצמבר הרווחתי 6,000 ₪ נטו, ובינואר 2000, פתאום המשכורת על 15,000 ₪ ברוטו ו-8,235 ₪ נטו ומבקשת שאסביר למה העליתי לעצמי את המשכורת בחודש ינואר 2000, אני משיב לך שיטת העבודה שלי בניהול העסק היא לקחת משכורת לפי גובה ההכנסות, לא השארתי כסף לדיווידנד, כל מה שהייתי מרוויח הייתי לוקח משכורת."

20. כמו כן, מעדות התובע התברר כי לעיתים החברה שבבעלותו הייתה בהפסדים (עובדה המשפיעה ישירות על שיעור השתכרות התובע). ראה עדות התובע בעמ' 10 לפרוטוקול:

"את שואלת אם בשנת 2000 החברה שלי הפסידה כסף, אני משיב לך שאני חושב שכן. אין לי הערכה בכמה."

21. מעיון בתלושי שכר לחודשים 01/2005 עד 04/2006, בחברת "ניר קיר קרט בע"מ" אותה הקים עם מר יוסי קרט לאחר התאונה, עולה כי שכרו הממוצע עמד על 6,186 ₪ לאחר שערוך להיום ומיסוי. עם זאת מדו"חות רווח והפסד של החברה עולה כי החברה הייתה מצויה לעיתים בהפסדים (עובדה אשר וודאי השפיעה ישירות על שיעור ההשתכרות של התובע).

22. כיום התובע עובד כשכיר בחברה בבעלות מר תומר דביר, שכרו הינו 3,617 ₪ כשהוא צמוד להיום. ב"כ התובע עורך בסיכומים חישוב לפי פוטנציאל השתכרות של 9,000 ₪ לאחר מיסוי, ואילו ב"כ הנתבעת טוען כי בסיס שכר זה כלל לא הוכח ונתגלו סתירות מהותיות בעדות התובע בנושא.

23. לאחר שעברתי על העדויות וכן על הדו"חות הכספיים ויתרת המסמכים הנוגעים לשיעור ההכנסות של התובע, ראיתי לקבוע כי אין ספק שלפגיעה ברגלו יש משמעות תפקודית כלשהיא ועל פניו נראה כי גם חלה ירידה בשכרו, אלא שאיני סבורה כי די בכך כדי לקבוע כי נכותו התפקודית עולה באופן משמעותי על שיעור הנכות הרפואית, מה גם שמדובר בנכות ברגל בגובה 10% בלבד.

24. אמנם, מקובל עליי כי התובע עסק גם בביצוע עבודות פיזיות וכיום אין הוא עוסק בכך באותו היקף, אך יש להביא בחשבון כי בלאו הכי מעורבותו הפיזית בעבודתו הייתה הולכת וקטנה עם השנים, מעצם טיב העבודה. כן יצוין כי התובע עבר בהצלחה קורס טבחות (מטעם לשכת התעסוקה) שנמשך אחד עשר חודשים, עובדה שיש בה כדי להעיד על מסוגלות לעבודה פיזית. ראה עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול:

"הלכתי ללמוד טבחות כדי לעבוד בבתי מלון. את אומרת לי שטבחות כרוכה בעמידה של יום שלם על הרגליים, אני משיב לך שזה מה שהציעו לי. את שואלת אם כך למה הלכתי ללמוד טבחות, אני משיב לך כי זה משהו שאני אוהב אותו ולא כל דבר בטבחות זה לעמוד על הרגליים. אחרי שסיימתי את קורס הטבחות ירדתי שבועיים לים המלח לחפש עבודה ובגלל חוסר הניסיון שלי לא מצאתי עבודה ואז חזרנו לת"א ומצאתי עבודה בת"א כי פתחתי את העסק החדש."

25. כך גם אין להתעלם מן העובדה שבחודש 09/2000 (4 חודשים לאחר התאונה) פרצה אינתיפאדת אל-אקצה, שגררה האטה כללית במשק ובפרט בתחום בו עוסק התובע, דבר שיש בו כדי להשפיע על ירידה בשיעור ההשתכרות ללא כל קשר לתאונה.

26. מאחר ועסקינן בנכות נמוכה ובשל הקושי לכמת את בסיס שכרו של התובע, נראה לי כי נכון יהיה לערוך חישוב גלובלי של הפיצוי ואין מקום לקביעת אחוז נכות תפקודית מוגדר. נכותו התפקודית של התובע סבה סביב שיעור נכותו הרפואית.

דיון בראשי הנזק

הפסד השתכרות בעבר

27. התובע היה באי כושר עבודה מלא למשך 6 חודשים. לאחר מכן עבד באופן חלקי, כפי שפורט לעיל. סה"כ עברו ממועד תום תקופת אי הכושר ועד היום (נוב' 2000 ועד אוגוסט 2008) – 93 חודשים.

28. ראיתי להעמיד את הפסד ההשתכרות בעבר על דרך החישוב הגלובלי על סך של 200,000 ₪, בערכי היום, כשראיתי להביא בחשבון גם את הריבית עבור תשלומי העבר במסגרת החישוב הגלובלי.

הפסד השתכרות בעתיד

29. התובע כיום בן 41 שנים ונותרו לו עוד 26 שנים עד הגיעו לגיל 67. אני מביאה בחשבון כי ככל שהשנים חולפות מטבע הדברים היתה עבודתו של התובע הולכת ונעשית יותר ניהולית ופחות פיזית. יחד עם זאת ראיתי להביא בחשבון שעבודתו נושאת מרכיב פיזי שנדרש גם מן התובע ולו בחלק מן העבודה. לאור כל דבריי שלעיל, ראיתי להעריך הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד על דרך החישוב הגלובלי בסך של – 175,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

30. התובע טוען להוצאות רפואיות בעבר בהיקף של 20,000 ₪, בגין רכישת תרופות וטיפולים. מנגד, מפנה ב"כ הנתבעת לעובדה כי התובע לא צירף אסמכתאות להוכחת ההפסד הנטען ומדובר בתאונת עבודה בגינה התובע זכאי להחזר כל הוצאותיו ממל"ל.

אכן התובע לא צירף קבלות להוכחת הוצאות כלשהן. אני מקבלת כי סמוך לתאונה נדרש התובע להוצאות לתרופות והוצאות נסיעה מוגברות לטיפולים רפואיים וכן לצורך ניידותו בתקופת אי הכושר ועל כן ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 4,000 ₪ בערכי היום. לעתיד לא ראיתי כי יידרשו הוצאות מסוג זה.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

31. התובע טוען כי במשך כחצי שנה לאחר התאונה אשתו עזרה לו בפעולות יומיומיות כגון רחצה ולבוש. הוא עותר לתשלום בגין עזרה וסיעוד בסך של 15,000 ₪ לעבר ו-25,000 ₪ לעתיד. מנגד טוען ב"כ הנתבעת כי התובע נמנע מלהזמין לעדות את אשתו ולא הוכיח כי כלל נזקק לעזרה מעבר לעזרה הרגילה המושטת על ידי בני משפחה.

לא ראיתי כי מנגנון הפגיעה הביא לצורך בעזרה וסיעוד בהיקף הנטען על ידי התובע. ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך של – 2,000 ₪ בערכי היום בגין התקופה שסמוכה לתאונה.

כאב וסבל

32. בשל התאונה התובע אושפז למשך 21 ימים במצטבר ונכותו הרפואית הועמדה על 10% נכות. בהתאם לחוק ועל פי חישוב המשערכת עומד הפיצוי על –30,000 ₪ במעוגל.

סה"כ הנזק לפני ניכויים עומד על – 411,000 ₪.

ניכויים

33. בהיות התאונה תאונת עבודה קיבל התובע מענק נכות בסך של 132,510 ₪ ביום 24.03.2003, סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על 176,998 ₪.

34. כן שולמו לתובע דמי פגיעה על פי הפירוט הבא:

סך של 53,250 ₪ מיום 26.11.2000, סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על 84,563 ₪

סך של 15,000 ₪ מיום 15.12.2000, סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על 23,771 ₪

סך של 9,328 ₪ מיום 16.09.2001, סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על 14,110 ₪

35. הסך הכולל של תקבולי מל"ל נכון להיום הינו 299,442 ₪,ויש להפחיתו מהפיצוי לתובע.

סכום הפיצוי לאחר ניכויים עומד על 111,560 ₪ במעוגל.

סוף דבר

36. הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 111,560 ₪ בגין נזקיו תולדת התאונה מיום 25.05.2000.

37. הנתבעת תשא בהוצאות משפט כנגד קבלות וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.

38. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

39. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים בדואר.

5129371

512

ניתן היום, ג' באב, תשס"ח (4 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.

ח. וינבאום וולצקי, שופטת

הדסה/קלדנית