ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טונה בראנז נגד דדוש בנימין -עו"ד :

רע"א 5834/07

המבקשת:
טונה בראנז

נ ג ד

המשיבים:
1. עו"ד דדוש בנימין

2. הועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה (משיבה פורמלית)
3. רחל פולת (משיבה פורמלית)

בבית המשפט העליון

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגנית הנשיא, כתארה אז, גרסטל, והשופטים פוגלמן ושילה) מיום 10.5.07, בע"א 3599/05 ובע"א 3651/05, בו התקבל ערעור המשיב ונדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (השופטת מני-גור) מיום 27.10.05 בת"א 5304/99.

ב. המבקשת היא בעלים במשותף של חלקת מקרקעין ברעננה. בשנת 1988 חתמה המבקשת על הסכם חלוקת שימוש, בו נקבע כי תבנה את ביתה בחלק הדרומי של המקרקעין, ושהבעלים הנוספים יבנו את ביתם בחלק הצפוני במרחק שלושה מטרים. על רקע סכסוכים קודמים ייפו הבעלים את כוחו של המשיב (עורך דין במקצועו) להסכים בשמם לתכניות הבנייה. לאחר שהמשיב נתן את הסכמתו לתכנית שהגישה המבקשת, החלה זו לבנות את ביתה בשנת 1995. התכנית כללה פתיחת חלונות בקיר הצפוני, ופלישה - של קרניז הגג ושל מסתור כביסה - בעומק שמונים ס"מ לשטחם של הבעלים הנוספים. בתחילה דרשו הבעלים הנוספים את פירוק הבניה הפולשת, אך בסופו של דבר הגישו בקשה לבנות את ביתם בצמוד לקרניז גגה של המבקשת, תוך שבין הבתים נוצר פיר סגור, הגורם למפגעים שונים. המשיב הסכים בשם המבקשת לתכנית שהגישו הבעלים הנוספים. לטענתו, הסכמתה של משפחת המבקשת לתכנית הבניה של הבעלים הנוספים ניתנה במפורש, בפגישה בין בעלה של המבקשת, הבעלים הנוספים והארכיטקטים של הצדדים, לאחר בנית הבית הראשון. בקשה לצו מניעה זמני שהגישה המבקשת נדחתה ביום 20.12.98, והבית נבנה.

ג. המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום (ת"א (הרצליה) 5304/99) בה נטען, כי המשיב התרשל בכך שהסכים בשמה לתכנית הבניה שהגישו הבעלים הנוספים. ביום 27.10.05 קיבל בית המשפט את התביעה, בקבעו כי המשיב התרשל בכך שחתם בשם הבעלים הנוספים על תכנית הבניה שהגישה המבקשת, שכללה כאמור פלישה ופתיחת חלונות. עוד קבע בית המשפט במישור העובדתי, כי בפגישה שנערכה בין המשפחות לא התקבלה כל הסכמה מצד בני משפחת המבקשת שיש בה כדי להתיר למשיב לחתום בשמם על היתר הבניה של הבעלים הנוספים.

ד. ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי (ע"א (ת"א) 3599/05) התקבל ביום 10.5.07 משני טעמים: (1) נקבע כי שגה בית המשפט כשפסק על פי עילה שלא נטענה בפניו (רשלנות בחתימה בשם הבעלים הנוספים על התכנית הראשונה); (2) נקבע כי פלישת המבקשת לשטח הצפוני מהוה עוולה, ועל כן טעה בית המשפט בפסקו פיצוי עבורה, שכן "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" (עמוד 10 לפסק הדין). בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי הבעלים הנוספים הפרו את ההסכם בכך שלא בנו את ביתם במרחק שלושה מטרים מקו החלוקה בקבעו כי על פי התשריט המצורף להסכם החלוקה, הוסכם בין המשפחות שהמרחק המוסכם צריך היה להתחלק באופן שוה בין שטח שתיהן.

ה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען, כטענה עיקרית, ששגה בית המשפט המחוזי בקבעו – עובדתית – כי הוסכם שתחום שלושת המטרים יתחלק בשוה. לטענת המבקשת, אף שאכן פלשה פלישה של מה בכך (לשיטתה) לשטחם של הבעלים הנוספים, לא היה בכך יסוד להיתר לבעלים הנוספים להיצמד לבית המבקשת, בניגוד להסכם החלוקה; ופסיקתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה עולה לכדי פגיעה מהותית בתחושת הצדק, המצדיקה התערבותו של בית משפט זה כערכאה שלישית.

ו. לאחר שעיינתי בבקשה, חוששני שאין בידי להיעתר לה. הסכסוך נשוא בקשה זו כבר נדון בפני שתי ערכאות, ולא מצאתי בו עניין בעל חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מתחומי המחלוקת הפרטנית של שני הצדדים, המצדיק את התערבותה של ערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). במובהק אין הנושא קרב לאלה שבגינם תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי. כותב המחבר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד ס' 183 בעמ' 178, על כגון דא, כי טענה "שנפלה טעות פרטיקולרית בפסק הדין, חמורה ככל שתהיה, הרי שזו, כרגיל, טענה שאינה רלבנטית לבקשה לרשות לערער בגלגול שלישי, ואין כרגיל, מקום אפילו לבחון אותה לגופה" (הדגשה – במקור). זאת ועוד, על-מנת להכריע בטענותיה של המבקשת באופן מהותי יידרש בית משפט זה לדון בשאלות עובדתיות הקשורות להסכמות שהתקבלו בין המשפחות – הן לאחר תחילת הבניה והן בדיעבד – בעניין חלוקת השטח. טענות אלו נבחנו בשתי ערכאות קודמות, ואיני רואה מקום לדון בהן בערכאה שלישית. נסיונה של המבקשת לצייר את הכרעתו של בית המשפט המחוזי כפוגעת בתחושת הצדק הבסיסית אינו הולם את המקרה שלפנינו. הנסיבות שבעטיין היה על המשיב להימנע – כך לטענת המבקשת – מחתימה בשמה על בקשת היתר הבניה של הבעלים הנוספים היו תוצאת מעשיה שלה (הבניה בניגוד להסכם, והפלישה לשטחם של הבעלים הנוספים), ועל כן אין מקום להתערבות בקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי אין היא יכולה להיתלות בהן בבקשה סעד.

ז. בשולי הדברים אציין, כי טענת המבקשת על כך כשהיתה בין המשפחות הסכמה בדבר בנייה בצמוד לקו החלוקה, אינה עולה בקנה אחד עם טענותיה בעבר, בדבר כוונתה המקורית להתרחק מרחק 3 מטרים מקו החלוקה, על מנת להימנע מחיכוכים מיותרים עם הבעלים הנוספים (עמ' 2 לפסק הדין, שורה 29).

ח. נוכח כל אלה לא אוכל להיעתר לבקשה.

ניתנה היום, ז' בתשרי תשס"ח (19.9.07).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: טונה בראנז
נתבע: דדוש בנימין -עו"ד
שופט :
עורכי דין: