ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף ורנר נגד כונס הנכסים הרשמי :

בש"א 1528/06

המערערים:
1. יוסף ורנר

2. חנה ורנר

נ ג ד

המשיב:
כונס הנכסים הרשמי

ערעור על החלטת כבוד הרשמת ליבוביץ מיום 29/1/06 בענין פטור מערבון בע"א 10962/05

בבית המשפט העליון

פסק-דין

1. זהו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ' לדחות את בקשת המערערים לפטור אותם מתשלום ערבון לצורך ערעור שהגישו לבית-משפט זה.

רקע והליכים

2. המערערים הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה להכריז עליהם כפושטי רגל. בית-המשפט המחוזי בחיפה (פש"ר 76/04, כבוד השופט י' וילנר) דחה את בקשתם על יסוד סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980, בנימוק שהבקשה הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל שלא כדין את הליכי פשיטת הרגל. בית-המשפט קבע כי המערערים נדרשו על-ידי כונס הנכסים להגיש דו"חות על מצב עיסקיהם, הכנסותיהם והוצאותיהם, כדי להוכיח כיצד נוצרו החובות שצברו, וכדי לאפשר לכנ"ר לערוך חקירה בעניינם. הכנ"ר מצא כי המסמכים שהומצאו לא נתנו הסברים מספקים אודות המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו המערערים, והם נדרשו להמציא מסמכים חסרים, שלא הומצאו. בית-המשפט קבע כי אופן ניהול החברה היה לקוי, לא הוכנו כל דו"חות מבוקרים, והמסמכים הרלבנטיים לא הוכנו מלכתחילה, תוך עבירה על החוק (סעיף 172(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999). כל אלה הצביעו, לדעת בית המשפט, על חוסר תום לבם של החייבים. לאור זאת נפסק כי החייבים לא סיפקו את המסמכים הנדרשים לצורך מתן הסבר על נסיבות היווצרות חובותיהם – מחדל שמקורו בהתנהלות עיסקיהם שלא כדין. משלא הוכיחו את נסיבות היווצרות חובם, יש לדחות את בקשתם, להכרזתם כפושטי רגל.

3. החייבים ערערו על פסק-הדין לבית-משפט זה. עיקר טענותיהם הוא כי טעה בית-המשפט קמא כאשר קבע כי חובותיהם נצברו בחוסר תום לב. לדבריהם, ההישענות על אי-הגשת דו"חות מבוקרים אינה מספקת, כשלעצמה, לדחיית בקשה להכרזת חייב כפושט רגל, במיוחד כאשר מדובר באי-הצגת דו"חות מלפני שמונה שנים. כן נטען, כי אי-הגשת דו"חות מבוקרים אינה מהווה, כשלעצמה, עבירה פלילית, כשממילא לא כל אי-חוקיות נחשבת חוסר תום לב לצורך הכרזת פשיטת רגל. כן נטען, כי בית-המשפט לא התייחס למצבם הרפואי והכלכלי של המערערים.

4. כבוד הרשמת פטרה את המערערים מתשלום אגרה. עם זאת, באשר להפקדת ערבון, היא קיבלה את בקשתם באופן חלקי בלבד, והטילה עליהם סכום ערבון של 3,000 ₪ בלבד. עיקר הנמקתה הוא כדלקמן: לעניין מצבם הכלכלי של המערערים, אין מחלוקת כי הם חסרי יכולת מעצם הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינם. עם זאת, היכולת הכלכלית מהווה רק מרכיב אחד מבין מרכיבי שיקול-הדעת לעניין הפקדת הערבון. יש לשקול, בין היתר, את סיכויי הערעור, ובאשר להפקדת ערבון, שיקול זה הוא בעל משמעות ומשקל, בשונה מעניין תשלום אגרה. הרשמת היתה ערה לכך כי ההליך העיקרי נסב על בירור יכולתו הכלכלית של בעל-הדין ובהליך כזה ראוי לייחס לסיכויי ההליך משקל נמוך יותר, כדי למנוע חסימת גישה לערכאות של מיעוטי יכולת; עם זאת, במקרה זה נדחתה בקשת המערערים להכריזם פושטי רגל בשל היעדר ביסוס לתום ליבם באשר לאופן יצירת חובותיהם. בהקשר זה, כך משתמע מן ההחלטה, סיכויי הערעור נמוכים. עם זאת, נוכח מצבם הכלכלי ולאור טיב ההליך, הניחה הרשמת כי אם יידחה הערעור לא ייפסקו לחובת המערערים הוצאות גבוהות, וקבעה כי עליהם להפקיד סכום ערבון על-סך 3,000 ₪ בלבד.

5. המערערים טוענים בערעורם כי משמעותה של החלטת הרשמת היא, למעשה, חסימת דרכם של חייבים לערכאות, וכאשר מדובר בבעלי דין דלי אמצעים יש מקום להפעלת שיקול-דעת גמיש במתן הפטור. באיזון שבין ההגנה על זכות הגישה של המתדיין לערכאות לבין הגנת זכותו של בעל-הדין שכנגד לקבל את הוצאותיו במשפט אם התביעה כנגדו תדחה, יש להעדיף בנסיבות אלה את השיקול הראשון.

6. כונס הנכסים הרשמי טוען כי אין להתערב בהחלטת הרשמת, שהיא מאוזנת וראויה. סיכויי הערעור קלושים; החלטת בית-המשפט המחוזי נשענת על קביעות עובדה לאחר שכלל הנסיבות הוצגו בפניו. סיכויי התערבות ערכאת הערעור קלושים ביותר, מה גם שבא-כוח המערערים לא טען כלל לסיכויי הערעור בבקשתו לפטור מערבון. הרשמת איזנה כראוי בין האינטרסים הנוגדים במקרה זה, בהפחיתה הפחתה משמעותית את סכום הערבון לתשלום, ואין להתערב בכך.

הכרעה

7. תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת:

הוצאות הערעור
המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה.

תקנה 432(א) לתקנות קובעת:

פטור מחובת ערבון
(א) החליט הרשם לפי בקשת המערער לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בעניין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך"

הערבון נועד להבטיח את תשלום ההוצאות שייפסקו לטובת המשיב באם הערעור יידחה. תקנה 519 לתקנות מסדירה את הפקדת הערבון בערכאה הדיונית (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' איברהים, פ"ד נח(5) 865).

השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל-הדין, והאם ידו משגת לעמוד בתשלום הערבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל; התנאים לפטור – מצב כלכלי קשה, וסיכויים טובים להצלחת ההליך הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

8. ברקע השיקולים לעניין פטור מערבון עומדים עקרונות חשובים המתנגשים ביניהם. מחד – ניצב עקרון כיבודה של זכות הגישה לערכאות הנתונה לבעל-דין, אשר זכתה להכרה כזכות בעלת אופי חוקתי (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 477 (להלן: עניין ארפל אלומיניום), בעמ' 591-590, 630-628; ע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פ"ד מח(2) 862, בע' 875-874). הנטייה בפסיקה היא לראות בה זכות חוקתית, וכך היא גם גישתי (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (להלן: עניין תלמוד תורה), בעמ' 445-444; רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג, פ"ד נו(6) 918, בעמ' 921; רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ, פ"ד נו(5) 156, בעמ' 164-163; רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, לא פורסם, פיסקה 5; רע"א 3454/04 ורקר נ' הראל, טרם פורסם (להלן: עניין ורקר), פיסקה 4; בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, טרם פורסם, פיסקה 174. ראו גם י' רבין זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית (תשנ"ח)). לפיכך, יש לפרש דינים המצמצמים את הגשמתה של זכות הגישה לערכאות באופן שאינו פוגע בזכות זו מעבר למידה הנדרשת. עמדתי על עיקרון זה בעבר:

הנטייה להכיר בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית מקימה מעין חזקה פרשנית שהמחוקק לא התכוון לשלול או לצמצם אותה אלא מקום שהדבר נועד להשגת תכלית בעלת משקל נכבד. כאשר קיימת מניעה לפנות לערכאות, יש לפרשה בצמצום.
(עניין תלמוד תורה, בעמ' 444. ראו גם ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח, פ"ד נ(4) 549, בעמ' 560; עניין ארפל אלומיניום, בעמ' 594-593).

9. זכות הגישה לערכאות הניתנת לבעל דין אינה זכות מוחלטת. כנגדה ניצב שיקול חשוב שנועד להגן על בעל-הדין שכנגד מפני חסרון כיס, הטרדה, אובדן זמן וניצול לריק של משאבים אנושיים עקב גרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו. זכותו של בעל הדין שכנגד היא תמונת ראי של זכות הגישה לערכאות בפן ההפוך שלה – היא נועדה להגן עליו מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות, ולהבטיח את זכותו להוצאות לא רק להלכה, אלא גם במישור יכולת המימוש המעשי. הפקדת הערבון הכספי נועדה, אפוא, להגן על זכותו של בעל הדין הנתבע לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל (רע"א 377/87 ג'נחו נ' וויבהו א.ב.ה. – חברת מניות בפשיטת רגל הרשומה בגרמניה, פ"ד מא(4) 522 (להלן: עניין ג'נחו), בעמ' 523; בש"א 4735/91 מוצרי הדר ישראליים בע"מ נ' יפיס מוצרי הדר בע"מ בכינוס נכסים, פ"ד מה(5) 867, בעמ' 870; בש"א 3636/98 יערי נ' אלי, לא פורסם, פיסקה 6; בש"ם 11853/05 קירזון נ' מועצה מקומית אלעד, טרם פורסם (להלן: עניין קירזון), פיסקה 16; רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר, פיסקה 3).

10. במסגרתם החיצונית, דומים השיקולים המופעלים לצורך פטור מאגרה לאלה הנוגעים לפטור מהפקדת ערבון. לצורך שני סוגי הפטורים האמורים, נשקלים יכולתו הכספית של מבקש הפטור, וסיכויי ההצלחה בהליך שבגינו מתבקש הפטור (תקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח-1987; בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383 (להלן: עניין אברך), בעמ' 389-388; בש"א 7407/98 בן עזרא נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, טרם פורסם (להלן: עניין בן עזרא), פיסקה 7; בש"א 7264/97 בתי גיל חברה לבנוי פתוח והשקעות בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, לא פורסם; בש"א 8395/05 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח, טרם פורסם, פיסקה 8; בשג"ץ 1315/06 בן שבת נ' מדינת ישראל (משטרת נהריה), פיסקה 5).

11. אלא שמנגנון האיזונים בין השיקולים השונים בפטור מאגרה שונה מזה שבפטור מערבון. שוני זה מקורו בתכליות השונות הטמונות ביסוד הסדרי תשלומי האגרה והערבון. האגרה נועדה להשיג מספר תכליות שהעיקריות בהן הן: סיוע במימונם של שירותי המשפט שהמדינה נותנת לאזרחיה והרתעה מפני תביעות סרק ומפני הגשת תביעות מנופחות בהיקפן, היוצרות עומס על המערכת ומכבידות על ניהולם של הליכים משפטיים ראויים, וסיומם תוך פרק זמן סביר. בכך, פניה של האגרה מופנות לתכלית ציבורית כללית, שעניינה אינטרס כלל-מערכתי מובהק. על תכליותיה של האגרה נאמר:

הדין העוסק בשיקול דעת בית-המשפט לענין פטור מלא או חלקי מאגרה מעוגן במספר תכליות: מחד, יש להבטיח כי לא תיפגע זכותו של בעל דין לפנות לערכאות רק משום שאין בידו אמצעים מספיקים הדרושים לכך. מנגד, עניינה הלגיטימי של מערכת המשפט הוא למנוע הליכי סרק, המסבים נזק לציבור, פוגעים בבעלי הדין שכנגד, מביאים להקצאה לא נאותה של משאבים ציבוריים ומעכבים טיפול בהליכים ראויים... יש צורך באיזון ראוי בין תכליות אלה (בשג"ץ 1315/06 בן שבת נ' מדינת ישראל)

לעומת זאת, הערבון נועד להגשים תכלית אחרת –הגנה על בעל-הדין שכנגד, הזכאי להבטחת הוצאותיו בגין עירובו בהליך שיפוטי שכשל. הערך המוגן בהטלת הערבון הוא אינטרס לגיטימי של בעל-הדין שכנגד, להבדיל מאינטרס מערכתי-כללי, המאפיין את תכליתה של אגרת המשפט.

השוני האמור בין האגרה לערבון מביא עמו הבדל מסויים בדרך האיזון בין השיקולים הנוגדים בענייני פטור מאגרה ופטור מערבון. ההבדל מתמקד במשקל שיש לתת לעוצמת סיכוייו של ההליך השיפוטי הנדון, וביחס העומד בינו לבין זכות הגישה לערכאות. בעוד בענין האגרה, די בסיכוי כלשהו להצליח בהליך כדי להצדיק פטור, לעניין פטור מערבון נדרש סיכוי בעל ממשות גדולה יותר כדי להצדיק פטור (עניין אברך, עמ' 388-389). פטור מאגרה בהליך המתברר כהליך סרק גורם לפגיעה שנזקה מתפזר על שכם הציבור כולו; פטור מערבון בהליך סרק גורם לפגיעה ישירה בבעל הדין שכנגד, הנושא לבדו בעלויותיו של הליך-הנפל. מכאן השוני במשקלים הניתנים לגורם סיכויי ההליך בכל אחד מן המישורים האמורים.

אף שלענין היכולת הכספית של המבקש אין הבדל בין פטור מאגרה לפטור מערבון, ההבדל במשקל שיש לייחס לסיכויי ההליך בין שני המצבים, כנגזר מהתכלית השונה הטמונה בכל אחד מהם, מביא לכך שפטור מאגרה אינו גורר באופן אוטומטי פטור מערבון, ותתכנה תוצאות שונות לשתי בקשות הפטור (ענין אברך, עמ' 386-387; ענין בן עזרא, פסקאות 9-8; בש"א 4933/05 פלוני נ' פלוניות, פסקאות 6-7).

12. בגדרם של שיקולים לענין פטור מערבון, עשויים לבוא גם שיקולים נוספים המשתלבים במערכת האיזונים. כך, למשל, יש לייחס משקל ראוי לחשיבותו ומשמעותו של ההליך מבחינת יוזם ההליך, לאמוד את מידת מורכבותו, את שיעור ההוצאות הצפוי אם ההליך ייכשל, וכיוצא באלה שיקולים. כן, יש חשיבות לשאלת מיהות הצדדים, שהרי אין דומה שיעורה של פגיעה מכשלון הליך לנתבע בעל עוצמה כלכלית ומעמד ציבורי כשיעורה לבעל דין שיכולתו הכלכלית מוגבלת ויכולתו לממש בהליכי גבייה את הוצאותיו מצומצמת (ענין קירזון, פיסקה 17; בש"א 4856/05 סבג נ' ארמון, פיסקה 7; ע"א 4385/01 אלון נ' כונס נכסים רשמי, פ"ד נה(5) 361, 363-364, רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, בעמ' 650; רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אבראהים, פ"ד נח(5) 865 (להלן: עניין אבראהים), בעמ' 869; עניין ליסטר, פיסקה 3). מידת תום הלב בנקיטת ההליך גם היא שיקול רלבנטי לצורך האיזון. נקיטת הליך שמטרתו, על פניו, להכביד ולהטריד את בעל-הדין שכנגד עשויה להוות שיקול בעל חשיבות לעניין הפטור (אברך, עמ' 387-388).

13. שיקול דעת הרשם בעניין פטור מערבון הוא רחב, ולא על נקלה תתערב בו ערכאת הערעור (עניין ג'נחו; רע"א 10216/02 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' עיריית ראשון לציון; בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה, פיסקה 3).

בגדרו של שיקול-הדעת, נקודת המוצא היא כי "המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב" (תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי), ולפיכך פטור מערבון הוא בבחינת חריג לכלל, כאשר הנטל לשכנע בדבר קיום הצדקה לתתו מוטל על מבקש הפטור. על רקע נקודת מוצא זו, שוקל הרשם את מכלול הערכים השונים, ומשקלל אותם על פי משקלם היחסי (ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון).

מן הכלל אל הפרט

14. על רקע הדברים האמורים לעיל, יש לדחות את טענת המערערים לפיה עצם קבלתם פטור מאגרה מצדיקה מתן פטור מערבון. התכליות השונות של שני אמצעים דיוניים אלה – אגרה וערבון – מניחות שוני מסוים בדרך האיזון בין השיקולים השונים, כפי שפורט לעיל.

15. בענייננו, צדקה הרשמת בקביעתה כי סיכויי הערעור שהגישו המערערים אינם טובים, וזאת מן הטעם שבית-המשפט קמא קבע כי לא הוכח על-ידם כי חובותיהם נצברו בתום-לב. דרישת תום-הלב היא תנאי להחלת הליכי פשיטת-רגל על חייב חדל פרעון. המערערים לא השכילו לפרוש בפני בית-המשפט את הבסיס האמיתי להיווצרות חובותיהם, ובכך נוצר הרושם כי חובות אלה התגבשו שלא בתום-לב. העדר קיומם של דו"חות וספרי חשבונות בתאגיד, כנדרש על-פי החוק, מחזקים מסקנה זו, שכן בהעדר מסמכים לא ניתן לבחון את דרך ניהולה של החברה ואופן גיבושם של חובותיה. עצם אי-המצאת הדו"חות כנדרש על פי דיני החברות אינו בהכרח ראייה קונקלוסיבית להעדר תום-לב ביצירת החובות, במיוחד כאשר מדובר בדו"חות מלפני שנים רבות, אך העדרם של דו"חות, שנדרש להגישם כאמור, כשהם מתלווים לחוסר הסבר מניח את הדעת של החייבים לאופן התגבשות חובותיהם, עשויים להצביע על העדר תום-לב שיש בו כדי לסכל פתיחת הליכי פשיטת-רגל בעניינם (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 815). גם אם הטענה בדבר אי-הגשת דו"חות אינה מספקת, כשלעצמה, לדחיית בקשת הכרזת פשיטת רגל, הרי חייב שאינו מגיש דו"חות ואינו פורש ראיות אחרות עלול להיכשל בנסיונו לשכנע כי נקלע לחובות בתום לב (פש"ר 192/03 כנפי נ' כונס נכסים רשמי, בית משפט מחוזי (חיפה) (השופט ר' סוקול).

16. הרשמת נתנה משקל לזכות הגישה לערכאות וכנגדה למצבם הכלכלי הדחוק של המערערים ולכך שלא הוכיחו תום-לב בגיבוש חובותיהם. יש משקל גם לעובדה כי מדובר בהליך שעניינו בקשה להכרזת פשיטת-רגל, הנוגעת לסטטוס של אדם במישור הכלכלי-עיסקי של חייו. כן נשקלה הציפייה כי בהליך הערעור בענייני פשיטת רגל, קיימת הסתברות שלא יוטלו על החייב הוצאות גבוהות. ישנה אף חשיבות לעובדה כי במקרה זה המשיב הוא כונס הנכסים, המשמש נציג המדינה בענייני פשיטת-רגל, והוא בעל יכולת להפעיל אמצעים לגביית הוצאות שייפסקו לטובתו, באם ייפסקו.

על-יסוד שיקולים אלה, ניתן למערערים פטור חלקי משמעותי מהפקדת ערבון, וחיובם הועמד על 3,000 ₪ בלבד. הפטור החלקי האמור משקף איזון ראוי בין השיקולים השונים שיש להתחשב בהם, איזון הנוטה בבירור לטובתם של החייבים.

17. בנסיבות העניין, אין להתערב בהחלטת הרשמת, אשר הפעילה את שיקול הדעת הרחב הנתון בידיה באורח מאוזן ומיטיב עם המערערים. הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך-דין בשיעור 1,500 ₪.

ניתן היום, ה' חשון תשס"ח (17.10.07)

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: יוסף ורנר
נתבע: כונס הנכסים הרשמי
שופט :
עורכי דין: