ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אפרים כהן נגד מדינת ישראל :

רע"ב 6434/12

המבקש:
אפרים כהן

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בשם המבקש: עו"ד דורון נוי
בשם המשיבה: עו"ד צילי נאה

בבית המשפט העליון

החלטה

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כבוד סגני הנשיאה ש' ברלינר ו-י' גריל וכבוד השופטת ב' בר-זיו) מיום 23.7.2012, אשר קיבל את עתירת המשיבה על החלטת ועדת השחרורים והורה כי שחרורו על תנאי של המבקש ממאסר יבוטל.

1. המבקש הורשע על-פי הודאתו בעבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה, ניסיון גניבה, החזקת מכשירי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית משפט השלום גזר עליו 18 חודשי מאסר על תנאי, צו מבחן למשך שנתיים, שירות לתועלת הציבור בהיקף של 220 שעות ותשלום פיצוי כספי למתלונן בסך של 5,000 ש"ח. ערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש התקבל ובית המשפט המחוזי העמיד את עונשו של המבקש על 24 חודשי מאסר בפועל תוך הותרת עונש המאסר המותנה והפיצוי הכספי על כנם (ע"פ 20178-02-11). לאחר שבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחתה (רע"פ 3063/11), הוא החל לרצות את עונשו בבית הסוהר כרמל ביום 11.5.2011. מועד ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו חלף ביום 15.5.2012 ומועד שחרורו המלא של המבקש יחול ביום 19.2.2013.

2. ביום 15.7.2012 דנה ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן בהתאמה: הוועדה ו-החוק) בבקשתו של המבקש לשחרור מוקדם ממאסרו, ובהחלטתה מאותו היום הורתה הוועדה על שחרורו בתנאים. הוועדה ציינה כי המבקש מרצה את מאסרו השישי והוא שוחרר ממאסרו הקודם בשנת 2005; כי לחובתו של המבקש עשרים ואחת הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות רכוש, נשק וסמים; וכי שלוש פעמים בעבר שוחרר המבקש בשחרור מוקדם ממאסריו ולמרות זאת שב לסורו. עם זאת הוועדה הוסיפה ועמדה על דו"ח סוציאלי שהוגש מטעם שירות בתי הסוהר בו צוין כי המבקש סיים בהצלחה טיפול קבוצתי של גמילה מהימורים וכי הוא מודה במעשיו ומביע חרטה. עוד נאמר בדו"ח כי המבקש משתף פעולה בטיפול אצל עובדת סוציאלית, מביע נכונות לערוך שינוי באורח חייו העברייני ומתפקד בהצלחה בעבודתו בבית הסוהר ובתפקידו כחונך באגף לאסירי השגחה ופגועי נפש. הוועדה קבעה כי נוכח המלצות הגורמים הטיפוליים ביחס לסיכויי השיקום הגבוהים של המבקש, וחרף ריבוי הרשעותיו ומאסריו, התמלאו התנאים המאפשרים את שחרורו המוקדם. לפיכך, קבעה הוועדה כי המבקש ישוחרר בשחרור מוקדם בכפוף לתנאים ובהם: השתתפות בתכנית טיפול בבעיית ההתמכרות להימורים, התייצבות בכל שבועיים בתחנת משטרה ושהייה במעצר בית לילי.

3. המשיבה לא השלימה עם החלטת הוועדה ועתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה כי יורה על ביטולה. בפסק דינו מיום 23.7.2012 קיבל בית המשפט את העתירה וקבע כי החלטת הוועדה חרגה ממתחם הסבירות באופן המצדיק את התערבותו. בית המשפט קבע כי אין ליתן אמון במבקש נוכח עברו הפלילי המכביד ונוכח העובדה שהעבירה האחרונה בה הורשע בוצעה זמן לא רב לאחר ששוחרר ממאסר קודם. עוד נקבע כי הנימוקים שבהם נתלה המבקש בבקשתו הנוכחית, ובהם התנהגותו הטובה בין כותלי בית הסוהר והעובדה שהוא מצוי בתהליך גמילה, זהים לאלו שעמדו ביסוד החלטות קודמות שניתנו בעניינו בעבר בדבר שחרורו המוקדם, אך למרות זאת חזר המבקש לסורו והפר את האמון שניתן בו.

4. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוען המבקש כי להחלטתו של בית משפט קמא השלכות החורגות מעניינו האישי ונגזר ממנה כי אסירים בעלי עבר פלילי מכביד לא יוכלו לעולם לזכות בשחרור מוקדם אפילו עברו הליך שיקום משמעותי. לטענת המבקש, גישה זו יוצרת תמריץ שלילי לאסירים בעלי עבר פלילי להיטיב את דרכיהם והיא אף מנוגדת להוראות החוק, שאינו חוסם שחרור מוקדם בשל מאסרים קודמים. המבקש מוסיף וטוען כי הגם ששחרור מוקדם איננו בגדר זכות הקנויה לאסיר, החלטתו של בית משפט קמא עומדת בניגוד לציפייתו הסבירה, כמי שהלך בדרך חיובית לכל אורך מאסרו. בהקשר זה שב המבקש ומדגיש את התנהגותו הטובה בבית הסוהר ואת ההליך השיקומי האינטנסיבי שעבר טרם מאסרו הנוכחי ובמהלכו. עוד טוען המבקש כי החלטת הוועדה התקבלה לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים, ובפרט עברו הפלילי והעובדה שהוא כבר שוחרר בעבר בשחרור מוקדם, ולטענתו החלטה זו לא חרגה ממתחם הסבירות ועל כן לא קמה לבית משפט קמא כל עילה להתערב בה. כמו כן, טוען המבקש כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלו טעויות ואי-דיוקים הגורמים לאי-צדק של ממש ובהקשר זה הוא מציין כי הוא שוחרר ממאסרו הקודם זמן רב (חמש שנים) לפני ביצוע העבירות בגינן הוא מרצה את עונשו הנוכחי. עוד טוען המבקש כי מעולם לא עבר הליך שיקום כה אינטנסיבי כמו זה שעבר בתקופת מאסרו הנוכחי וכי מעולם לא עבר טיפולי גמילה בעבר, כך שלדבריו אין בסיס לקביעה שאין ליתן בו אמון שכן הוא שב ומעלה טיעונים שכבר העלה.

5. המשיבה טוענת, מצדה, כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן היא עוסקת בנסיבותיו הפרטניות של המבקש ואינה מעלה סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בקשת המבקש לשחרור מוקדם נבחנה הן על-ידי ועדת השחרורים, המהווה גוף מעין-שיפוטי, הן על-ידי בית משפט קמא ואף שהמבקש מנסה לשוות לבקשת רשות הערעור נופך עקרוני, היא נטועה בנסיבותיו האישיות. כמו כן טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות לגופה וכי נוכח עברו הפלילי המכביד של המבקש ונוכח העובדה שהוא הפר בעבר את האמון שניתן בו עת שוחרר שלוש פעמים בשחרור מוקדם, צדק בית המשפט בקובעו כי לא ניתן לשוב ולתת בו אמון. לטענת המשיבה, המבקש אינו עומד בתנאים לשחרור מוקדם הקבועים בסעיף 3 לחוק, שכן מן האמור לעיל נלמדת המסוכנות הנשקפת ממנו והחשש הממשי שהוא יחזור לסורו. המשיבה טוענת עוד כי ועדת השחרורים לא נתנה לשיקולים אלה את המשקל הראוי כשהורתה על שחרורו המוקדם של המבקש, ובכך חרגה ממתחם הסבירות באופן שהצדיק את התערבותו של בית משפט קמא.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, שכן הטענות המועלות בה נוגעות לעניינו הפרטני של המבקש ולנסיבותיו האישיות והן אינן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: רע"ב 1730/10 תורג'מן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (טרם פורסם 29.3.2010); רע"ב 367/08 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-10 (לא פורסם 29.7.2008)). בהקשר זה ראוי להדגיש כי בניגוד לטענת המבקש, עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מלמד כי הוא מבוסס כל כולו על הנסיבות העומדות ברקע המקרה הקונקרטי ואין בו אמירה כללית וגורפת לפיה אין מקום להורות על שחרור מוקדם של אסירים בעלי עבר פלילי. למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופם של דברים לא מצאתי עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. המבקש מרצה כיום עונש מאסר שישי אף שבשלושה מקרים בעבר שוחרר בשחרור מוקדם לפי החלטותיה של ועדת השחרורים (בשנים 1991, 1997 ו-2002). על כן, בדין קבע בית משפט קמא כי המבקש הפר פעם אחר פעם את האמון שניתן בו וחזר לסורו. נתון זה, לצד עברו הפלילי העשיר - לא פחות מעשרים ואחת הרשעות קודמות - מלמד על המסוכנות הנשקפת ממנו ומגביר את החשש להישנות מעשים פליליים על-ידו. אכן, מן המתואר בבקשה ובנספחיה נראה כי המבקש מצוי בתקופה האחרונה בעיצומו של תהליך שיקום משמעותי ומאמץ זה ראוי להערכה. יש לקוות כי הפעם אמנם יעלה בידו לדבוק בדרך הישר ולהפיק תועלת מהליכי השיקום והטיפול שעבר אך יחד עם זאת, כבר נקבע בעבר כי השיקול השיקומי איננו חזות הכול והוא נבחן כחלק ממכלול השיקולים הרלוונטיים (ראו רע"ב 5527/08 סביחאת נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (לא פורסם, 9.7.2008)). מכלול הנתונים מצדיקים במקרה דנן את הגישה המסויגת שנקט בית משפט קמא בעניינו של המבקש בסוברו כי לאחר לא פחות משלושה שחרורים מוקדמים, הגיעה העת שהמבקש יוכיח את חזרתו לדרך הישר גם בלא שחרור כזה. בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן לא ראיתי על כן מקום ליתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ‏י"ט בתשרי התשע"ג (‏5.10.2012).

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: אפרים כהן
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: