ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בדר ג'ווחין נגד מדינת ישראל :

ע"פ 3481/07

בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופט י' אלון

המערער:
בדר ג'ווחין

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 996/05 שניתן ביום 8.3.07 על ידי כבוד השופט מ' דרורי

בשם המערער:
עו"ד שמעון כהן

בשם המשיבה:
עו"ד אושרה פטל

פסק-דין

השופט י' אלון:

1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי, על פי הודאתו, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בשלוש עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים (שב"ח) שלא כדין ובעבירה של גרימת היזק בזדון. דינו נגזר לעונש מאסר מצטבר של 56 חודשים, 48 חודשים בשל הרשעתו בעבירת סיכון חיי אדם, ושמונה חודשים בגין הרשעתו בשלוש העבירות של הסעת שב"ח. כמו כן, הוטלו עליו עונשי מאסר על תנאי של שנה, קנס בסכום 4,000 ש"ח ושלילת רישיון נהיגה לשלוש שנים.

בפנינו ערעורו על גזר הדין.

ואלה המעשים בהם הודה והורשע:

ביום 5.6.05 סמוך ל-19:00 נהג המערער מונית בשכונת בית צפפה בירושלים, כשהוא מסיע במוניתו תושב שטחים ללא היתר שהיה בישראל. משהבחין בניידת משטרה האיץ את מהירות נסיעתו תוך פניות חדות. השוטרים בניידת החלו לדלוק אחריו, כשהם כורזים לו לעצור, בצפירות ובאורות כחולים מהבהבים. הוא לא שעה לדרישת השוטרים והמשיך בנסיעתו המהירה.

תוך כדי כך פתח הנוסע שלצידו את דלת המכונית בניסיון לקפוץ ממנה תוך כדי נסיעה. המערער ביצע פניה חדה ימינה, דלת הנוסע נתקלה בקיר אבנים כשראשו של הנוסע בתווך – בין הדלת למכונית.

המערער בהמשך נסיעת ההימלטות פנה לשביל עפר צר שמשני צדיו חנו מכוניות, ותוך כדי כך פגע בהולך רגל שעבר במקום ובמכוניות החונות לצד דרך העפר, המשיך בנסיעתו ויצא לכביש לכיוון מחסום בית לחם. הוא עקף ג'יפ משטרתי שניסה לחסום את נתיב המלטותו וחצה צומת באורות אדומים, תוך שהמכוניות החולפות בצומת נאלצות לעצור בפתאומיות במרכז הצומת כדי להימנע מפגיעתו.

בהמשך נתיב הבריחה פגע המערער בהולך רגל נוסף, נכנס לצומת עמוסה בבית צפפה ופגע במכונית שהיתה במקום.

כל אותה עת המשיך השוטר בניידת לדלוק אחריו, תוך שהתעורר בו החשד כי המדובר באירוע חטיפה. השוטר כרז למערער, בעברית ובערבית, לעצור, ומשזה לא נענה והמשיך בנסיעה ירה השוטר לעבר צמיגי המונית. היריות ניקבו את הצמיגים, אולם המערער המשיך בנסיעה עד שנעצר לצד הדרך ונמלט רגלית מהמקום עם הנוסע שהיה עמו.

הוא נמלט לבית חבר בבית צפפה והחליף את בגדיו לגלאביה, בניסיון להסתתר מהשוטרים שהחלו לסרוק את המקום. זמן קצר אחר כך הוא נתפס על ידי השוטרים כשניסה להמלט רגלית מבית חברו.

לבקשת המערער צורפו להליכים נגדו שני כתבי אישום שהוגשו נגדו בבית משפט השלום. באחד הואשם בהסעת שני שב"חים ב-4.5.05 ובשני בשני אירועים נוספים של הסעת שב"חים, ב-16.8.04 וב-7.1.05. כאמור, הוא הודה במיוחס לו והורשע גם בעבירות אלה.

2. בהודעת הערעור ובטיעוניו על פה טען הסניגור כי בית המשפט קמא לא שקל כראוי את עברו הנקי מפלילים של המערער, את מסגרת חייו הנורמטיבית והמשפחתית (נשוי ואב לשישה ילדים) והיותו המפרנס היחידי לאשתו וילדיו. הוא הוסיף והפנה לפסקי דין בהם נגזרו על מורשעים בעבירות בהן הורשע המערער עונשים קלים מאלה שנגזרו עליו, ומתוך כל אלה ביקש כי נקל בדינו.

3. בשורת פסקי דין ארוכה ועקבית קבע בית משפט זה את המדיניות העונשית המחמירה והמוקפדת בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק העונשין. זאת, גם אם המדובר בנאשמים ללא עבר פלילי, גם אם לביצוע העבירה לא נלוו עבירות נוספות וגם אם הנהיגה מסכנת החיים הסתיימה למרבית המזל ללא פגע (ר' ע"פ 2079/06 מדינת ישראל נ' אבו עצא (לא פורסם, 7.6.06); ע"פ 3383/04 אנואר נ' מדינת ישראל (לא פורם, 27.10.05); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבו לקיעאן (לא פורסם, 11.11.04)).

המעשים בהם הורשע המערער דנן חמורים שבעתיים. הוא הסיע במונית שוהה לא חוקי בישראל, ומשהבחין בניידת משטרה פתח בנסיעה מהירה פרועה ומסכנת חיים בעליל. במהלך נסיעתו זו דרס שני הולכי רגל, חצה צמתים כשהרמזור בהם אדום, פגע במכוניות לצידי הדרכים ובצמתים, ואך בנס לא הסתיימו הדברים באסונות כבדים מכך. את כל זאת עשה שעה שניידת דולקת אחריו וכורזת לו שוב ושוב לעצור. גם כשעצר בסופו של מרדף ולאחר שנורו קליעים לצמיגי המונית, נמלט מהמקום, התחפש בבגדים אחרים והמשיך לנסות ולהימלט.

חומרת הדברים מאפילה אמנם על הרשעותיו הנוספות בשלושה אירועים נוספים של הסעת שוהים בלתי חוקיים. ברם, התמדתו בביצוע עבירות אלה גם היא כשלעצמה ממחישה את רמת הענישה המחמירה שנדרשה בעניינו.

בהינתן כל אלה, נמצא המערער שבפנינו כמי שאין עליו לא מוראו של דין, לא מוראה של משטרה ולא רתיעה או עכבות מסיכון מוחשי בעליל של חיי האנשים הנקרים לדרך מנוסתו והימלטותו מאוכפי החוק.

לאור זאת, לא זו בלבד שעונשו אינו חורג לחומרה מרמת הענישה הראויה לו, אלא שנמצא הוא בענייננו נמוך מהעונש שראוי ונכון היה להטיל עליו.

החלטנו איפוא לדחות את הערעור.

ניתן היום, י' בחשון התשס"ח (22.10.2007).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט


מעורבים
תובע: בדר ג'ווחין
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: