ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בלו ינטו נגד מדינת ישראל :

רע"פ 5567/07

המבקש:
בלו ינטו

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.6.07 בע"פ 70760/07 שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' אוהד

בשם המשיבה:
עו"ד עמית אופק, עו"ד מאיה חדד

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה, ביום 10.6.07, את הערעור בקובעו, בין היתר, כי נוכח העובדה שהמבקש לא שילם את הקנס שהוטל עליו על אף שלא ניתן לו עיכוב ביצוע לתשלום הקנס, הרי שיש מקום לדחות את הערעור על הסף מטעם זה. אף לגופו של עניין, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.

החלטה

ביום 12.7.06 נתפס המבקש נוהג ברכב שרישיונו פקע למעלה משנה עובר למועד הנסיעה. המבקש קיבל דו"ח בגין עבירה של נהיגה ברכב שרישיונו פקע לפני יותר משישה חודשים, לפי סעיף 62(2) + 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה). הדו"ח נמסר למבקש במקום ובו הוזמן המבקש לדיון בבית-משפט השלום לתעבורה ברמלה ביום 14.12.06.

המבקש לא התייצב, ביום 14.12.06, בבית-משפט השלום לתעבורה ברמלה, ולפיכך נשפט בהיעדרו והוטלו עליו קנס בסך 2,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתם ו- 9 חודשי פסילה בפועל.

על החלטת בית-משפט השלום לתעבורה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70760/07). בערעורו חזר המבקש על טענתו, לפיה לא התייצב לדיון עקב טעות אנוש, ויש להתחשב בו בעניין זה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה, ביום 10.6.07, את הערעור בקובעו, בין היתר, כי נוכח העובדה שהמבקש לא שילם את הקנס שהוטל עליו על אף שלא ניתן לו עיכוב ביצוע לתשלום הקנס, הרי שיש מקום לדחות את הערעור על הסף מטעם זה. אף לגופו של עניין, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי. עיקר טענות בא-כוח המבקש הן כדלקמן: האחת, האם רשאי בית המשפט לגזור עונש שלא התבקש על-ידי התביעה; השנייה, האם אין מקום לקבוע, כי במקרים בהם מבקשת התביעה תקופת פסילה ארוכה תחויב התייצבות הנאשם בדיון; והשלישית, האם אי תשלום קנס במועד מהווה עילה לדחיית ערעור על הסף. עוד טוען בא-כוח המבקש, כי המבקש לא התייצב בבית המשפט מאחר וטעה טעות אנוש. המבקש אינו טוען לחפותו, אלא טוען, כי אינו בעליו של הרכב וכי בית המשפט לא התחשב בנסיבותיו האישיות עת גזר עליו את עונשו.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, בית המשפט רשאי לגזור עונשו של נאשם במסגרת החוק, גם מבלי שהתביעה ביקשה זאת. כמו-כן, טוען בא-כוח המשיבה, כי טענת המבקש – לפיה יש לחייב את התייצבו הנאשם בדיון בו מתבקשת פסילה ארוכה – דינה להידחות, שכן טענה זו לא נטענה בערעור ואין כל סיבה לדון בה במסגרת בקשת רשות הערעור דנן. עוד טוען בא-כוח המשיבה, כי בכל הנוגע לטענה בעניין דחיית הערעור על הסף בגין אי תשלום קנס במועד הערעור, אין מקום לבחון אותה מאחר ואין היא רלוואנטית למקרה זה, שכן בית המשפט דחה את הערעור גם לגופו של עניין. לבסוף, מוסיף וטוען בא-כוח המשיבה, כי למבקש 61 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות של אי ציות לתמרור עצור, מהירות מופרזת, נהיגה באור אדום ועוד ובנסיבות אלה העונש שנגזר עליו אינו חמור כלל.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה.

אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות. בא-כוח המבקש מעלה, כאמור, בבקשתו שלוש טענות עיקריות:

האחת, האם רשאי בית המשפט לגזור עונש שלא התבקש על-ידי התביעה.

טענה זו אין לקבל. שכן, בית המשפט אינו כבול לעמדה העונשית שמציגה התביעה ויש בסמכותו לחרוג ממנה לקולא ולחומרה (ראו, למשל, רע"פ 6055/06 רוברט ניידרמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

השנייה, האם אין מקום לקבוע, כי במקרים בהם מבקשת התביעה תקופת פסילה ארוכה תחויב התייצבות הנאשם בדיון.

טענה זו דינה להידחות. סעיף 240(3) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 קובע:

"240. סדרי דין מיוחדים בעבירות קלות

(א) בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

(1) על נאשם לפי סעיף זה לא יחולו הוראות סעיף 123, אולם אין בכך כדי למנוע ממנו להודיע לבית המשפט בכתב מה הן טענותיו לענין העונש;

(2) נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

(3) בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר. (אין בהוראות פסקה זו כדי למנוע מבית המשפט להטיל מאסר במקום קנס ובלבד שבהזמנה למשפט צוין כי ניתן להטיל מאסר כאמור אם הנאשם לא יתייצב; צו מאסר לביצוע מאסר במקום קנס שניתן שלא בנוכחות הנידון או סניגורו יבוצע בהתאם להוראות סעיף 129א(ג).) (ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט)".

מלשון הסעיף עולה, כי רשאי בית המשפט לגזור את דינו של נאשם שלא פניו למעט כאשר מדובר בעונש מאסר בלבד. בענייננו, העונש שהוטל על המבקש הינו קנס בסך 2,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתם ו- 9 חודשי פסילה בפועל ולכן רשאי היה בית המשפט לגזור את עונשו של המבקש בהיעדרו.

והשלישית, האם אי תשלום קנס במועד מהווה עילה לדחיית ערעור על הסף.

דין טענה זו להידחות אף היא. שכן, אי תשלום הקנס במועד הינו אחד השיקולים מבין יתר השיקולים הנשקלים על-ידי בית המשפט בעת בחינת הערעור ובמקרה דנן בית המשפט המחוזי דחה את הערעור גם לגופו של עניין. יש לציין, כי עד למועד זה טרם שילם המבקש את הקנס שנגזר עליו.

המבקש הינו נהג מונית במקצועו והיה עליו לדעת את החומרה הקיימת בנהיגה ללא רישיון, זאת במיוחד כשמדובר ברכב נוסעים ולא ברכב פרטי, בו יש לשמור על חייהם וגופם של הנוסעים. ברם, המבקש לא טרח לבדוק את רישיונות הרכב בו נהג. לכך יש להוסיף, כי למבקש 61 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות של אי ציות לתמרור עצור, מהירות מופרזת, נהיגה באור אדום ועוד. בנסיבות אלה שוכנעתי, כי העונש שהוטל על המבקש ראוי למעשה ולעבירה בה הורשע.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

ניתנה היום, י"א בחשון תשס"ח (23.10.2007).


מעורבים
תובע: בלו ינטו
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: