ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמליה אלזרקי נגד המוסד לביטוח לאומי :

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

בפני כבוד השופטת אופירה דגן - טוכמכר

המערערת

עמליה אלזרקי
ע"י ב"כ עוה"ד משה שלום

נגד

המשיב

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד רנה הירש

פסק דין

1. לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק") על החלטת הועדה לעררים (נכות כללית) מיום 9.6.2011 אשר קבעה כי למערערת נכות רפואית בשיעור 30%.
טענות הצדדים
2. לטענת המערערת, טעתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לתלונותיה של המערערת לפיהן הליקוי בכבד ממנו היא סובלת משפיע על מצבה הכללי ועל תפקודה במהלך היומיום. בנוסף, המערערת ציינה בפני הוועדה כי היא סובלת מעייפות ומטופלת בכדורים וכן סובלת מתופעות לוואי שונות מעת לעת כתוצאה ישירה מהליקוי בכבד כאשר הוועדה התעלמה מתלונות אלה.
3. בנוסף מציינת המערערת כי הוועדה טעתה בכך שקבעה סעיף מותאם לעניין מצבה של המערערת ולא בדקה את הקשר בין תופעות הלוואי למחלת הכבד ממנה היא סובלת.
4. במועד הדיון שהתקיים בפני הרשם סילורה הוסיף ב"כ המערער וטען כי הוועדה נתבקשה לבדוק את התופעות הנלוות לבעיית הכבד ממנה סובלת המערערת ועליה מתלוננת בפני רופאיה. בהמשך לכך התבקשה הוועדה להתאים את הנכות המתאימה בכפוף להפרעות כאמור. הוועדה בחרה להתייחס לתלונות המערערת או לבדוק אותם כליקויים עצמאיים ומשלא נקבעה נכות קבעה את אחוזי נכותה באופן מותאם. התעלמות הוועדה מתופעות הנלוות לליקוי המרכזי ממנו סובלת המערערת הינה טעות משפטית עליה מצביעה המערערת בערעורה.
5. בנוסף, לא ניתן לתת סעיף מותאם בעניינה של המערערת, שכן באם יש השפעה בולטת על המצב הכללי וכפי שמתארת המערערת בתלונותיה הרי שסעיף 16 (1) ב' הוא הנכון בעניינה ובאם אין השפעה בולטת על המצב הכללי אז סעיף הליקוי 16 (1) א' הוא הנכון בעניינה ולכן לא ניתן להתאים נכות. לטענת ב"כ המערערת - ברגע שיש השפעה על המצב הכללי זו תהיה השפעה בולטת על פי סעיף 16 (1) ב'.
6. אשר על כן מבקש המערער להחזיר את עניינו לוועדה לעררים על מנת שתשקול מחדש החלטתה.
7. ב"כ המשיב מציינת כי הועדה התייחסה לתלונות המערערת. התלונות נרשמו בפרוטוקול במועד ישיבת הועדה מיום 18.1.2011 (הפרוטוקול נסרק לתיק בית הדין ביום 11/9/11). הוועדה בצעה בדיקה קלינית בתחום הפנימי ועיינה בתיעוד הרפואי. הוועדה מצינת כי המערערת סובלת מהפטיטיס אוטואימונית כרונית פעילה וכי אין סימנים קליניים או מעבדתיים של "דקומפנסציה כבדית". לנוכח התלונות בתחומים הנוספים של תופעות לוואי בדקה הוועדה את כל התחומים הנדרשים (באמצעות רפואי הוועדה ועל ידי רופאים יועצים). היועץ בתחום הנוירולוגי לא מצא כי המערערת סובלת מנכות וכך גם המומחה בתחום אף אוזן גרון.
9. על מנת שתקבע נכות לפי סעיף ליקוי 16 (1) ב', יש צורך בקיומה של הפרעה בולטת בתפקודי הכבד וכן השפעה בולטת על המצב הכללי. הוועדה, אשר בחנה את ממצאי הבדיקות הקליניות שנערכו למבקשת לא התרשמה כי קיימת הפרעה בולטת בתפקודי הכבד והשפעה בולטת על המצב הכללי ועם זאת סברה כי מדובר בהשפעה שהיא יותר מהפרעה קלה, ולפיכך התאימה למערערת נכות שהיא בין סעיף קטן א' לב'. הוועדה התייחסת לכל התלונות והיא מוסמכת לקבוע סעיף מותאם כאשר המצב אינו תואם סעיף ליקוי ספציפי. זו הדרך הנכונה ואין בכך כל פגם. הטענה שמעלה המערערת הינה טענה רפואית שדינה להדחות וממילא הטענה לפיה לא ניתן לקבוע סעיף מותאם אינה סבירה.
10. מכל האמור עולה, כי הטענות שמעלה המערער הינן טענות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הועדה. ההחלטה הייתה ברורה ואין כל קושי לעמוד על הלך רוחה של הועדה.
הכרעה
11. אקדים ואציין כי לטעמי דין הערעור להידחות. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.
12. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של הוועדה הרפואית לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה. בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לעררים כל עוד היא ממלאת את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית.

13. בענייננו, כל טענותיה של המערערת מכוונות כולן לשיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת אי הכושר של הנפגע מאחר שזהו תפקידה של הועדה.

14. מעיון בפרוטוקולי ישיבת הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בעניינה של המערערת פעמיים: ביום 18.1.2011 שמעה הוועדה את תלונות ב"כ המערערת ולפיהן כתוצאה מהליקוי בכבד סובלת המערערת מתופעות לוואי אשר פורטו ע"י ב"כ המערערת בפרוטוקול. הוועדה עיינה בתיקה הרפואי של המערער,ת על מסמכיו, ביצעה בדיקה קלינית במערערת ושלחה אותה למומחה חיצוני מטעם המוסד בתחום הנוירולוגי.

המומחה בתחום הנוירולוגי שמע את תלונות המערערת, ערך בדיקה קלינית וקבע כי אין נכות בתחום זה תוך שהוא מפנה את המערערת לקבלת חוות דעת בתחום א.א.ג. המומחה בתחום א.א.ג קבע אף הוא כי אין נכות.

15. ביום 17.5.2011 התכנסה הוועדה בשנית וסיכמה את ממצאיה ללא נוכחות לאחר עיון בכל המסמכים הרפואיים שבתיק ובחוות הדעת שהוגשו לה על-ידי המומחה בתחום הנוירולוגיה וא.א.ג.

16. הוועדה העריכה, על פי שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת סמכותה כי אין למערערת נכות בתחום א.א.ג, ובתחום הנוירולוגי וכי אין נכות עורית וקביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין לא יתערב בקביעה זו.

מטעם זה יש גם לדחות את טענת המערערת על כך שהוועדה קבעה למערערת סעיף מותאם ולא את סעיף הליקוי 16 (1) ב'. כאמור, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע את דרגת אי הכושר של הנפגע ועניין זה נתון – תמיד- לשיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

17. לא מצאתי, איפוא, כי נפלה במקרה זה טעות משפטית המחייבת התערבותו של ביה"ד ודין הערעור – להידחות.

סוף דבר:

18. הערעור נדחה.
כמקובל בהליכים שעניינים בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות על אף דחיית הערעור.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 ימים.
ניתן היום, ‏י"א תמוז תשע"ב, ‏01 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמליה אלזרקי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: