ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה רובין נגד מדינת ישראל :

ע"פ 1831/07

בפני: כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט י' אלון

המערער:
אריה רובין

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתפ"ח 1230/04 שניתן ביום 14.2.07 על ידי כבוד השופטים ר' לבהר-שרון, א' טל ו' אמסטרדם

בשם המערער:
עו"ד דוד יפתח ועו"ד משה מרוז

בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד

בית המשפט קמא מוסיף ומפנה לתסקיר נפגע העבירה בדבר "מלכודת הדבש" שטווה המערער סביב המתלוננת, ומשנלכדה בה שוב לא יכלה לסרב למעשים המיניים שביצע בה המערער לאור התלות הרבה שפיתחה בו. עורכת התסקיר עומדת על הנזק הנפשי ארוך הטווח שנגרם למתלוננת כתוצאה מאותם המעשים.

פסק-דין

השופט י' אלון:

1. המערער, יליד 1952, הורשע בבית המשפט המחוזי, על פי הודאתו, בעבירות של מעשים מגונים בקטינה תוך ניצול יחסי תלות, לפי סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין, ודינו נגזר לארבע שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וחיוב בפיצוי המתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח.

בפנינו ערעורו על תקופת המאסר שנגזרה עליו.

ואלה המעשים שבביצועם הודה והורשע המערער.

המתלוננת, ילידת 1987, הכירה את המערער בהיותה בת 10, ומאז החל מרעיף עליה חיבה וקירבה. תחילה במסגרת מנויי חינם שנתן לה ולמשפחתה בבריכת השחיה שניהל, בהעמדת שטח הבריכה לעריכת מסיבת בת המצווה שלה, וכשהיתה בת 13 וחצי העסיק אותה כעוזרת בשער הכניסה לבריכה. הוא החל מרעיף עליה מתנות כסף ואחרות, ונהג לשוחח עמה שיחות נפש כאב לביתו, שכן המתלוננת גדלה כל אותם השנים ללא אב. כך פיתחה המתלוננת תלות נפשית וכלכלית במערער.

משהגיעה המתלוננת לגיל שש עשרה, החל המערער מנצל את התלות שפיתחה בו לשם ביצוע מעשים מיניים בגופה – כמפורט להלן.

ב-27.11.03, שלושה ימים לאחר שמלאו לה שש עשרה, אסף אותה ברכבו לעת ערב ונסע עמה לדרך עפר במקום מבודד ליד חוף הרצליה. לאחר שנתן לה מתנות שונות, החל מלטף אותה מעל לבגדיה ונשקה בפיה ובצוארה וניסה להוריד ממנה את חולצתה.

באפריל 2004 לקח אותה עמו לדירה בבת ים. כשהגיעו למקום הוא הוציא את איבר מינו וביקש אותה לנגוע בו "כדי ללמדה מה גורם לו הנאה". בהמשך העלה אותה למיטה, הוריד ממנה את חולצתה וחזייתה, ליקק את גופה, נישק אותה בפיה ובצוארה ואמר לה כי הוא רוצה לשכב עמה. היא ענתה לו כי "בחיים היא לא תעשה את זה", ואז הוא חדל ממעשיו. במהלך כל אותם המעשים הבטיח כי יעזור לה בכסף להוציא "בוק" לדוגמנות.

חודשיים לאחר מכן, ביוני 2004, אסף אותה ברכבו ולקח אותה לחדר ששכר במלון בהרצליה. הוא התפשט מבגדיו, ולבקשתו פשטה גם היא את בגדיה ונותרה בתחתוניה. הוא גהר מעליה, פשט את תחתוניה, ליקק ונשק את איבר מינה. היא ביקשה ממנו לחדול – אולם הוא המשיך במעשיו ואף ביקש ממנה כי תלטף את איבר מינו "ותעזור לו לגמור". המתלוננת סירבה לבקשתו.

את כל אלה עשה המערער במתלוננת הקטינה לשם גירוי או סיפוק מיני, תוך ניצול יחסי התלות שיצר בינה לבינו.

2. בגזר הדין מצאו השופטים קמא כי:

בית המשפט קמא מוסיף ומפנה לתסקיר נפגע העבירה בדבר "מלכודת הדבש" שטווה המערער סביב המתלוננת, ומשנלכדה בה שוב לא יכלה לסרב למעשים המיניים שביצע בה המערער לאור התלות הרבה שפיתחה בו. עורכת התסקיר עומדת על הנזק הנפשי ארוך הטווח שנגרם למתלוננת כתוצאה מאותם המעשים.

מתוך שיקולים אלה, ולאחר ששקל כנגדם את טענות המערער לקולת עונשו, גזר בית המשפט את עונשו של המערער לארבע שנות מאסר.

3. סניגוריו של המערער העלו בהודעת הערעור ובטיעוניהם על פה טענות רבות נגד החומרה המופרזת שלוקה בה לטענתם גזר הדין.

ראשיתו של הקשר – כך לטענתם – היתה בדאגת אמת, בניסיון כן ואמיתי לסייע ובחיבה שהעמיקה והלכה עד כדי מחשבות רומנטיות ומיניות ששגה בהן המערער, תוך טשטוש קוי המותר והאסור ותוך שאיננו מפרש נכונה את תגובות המתלוננת.

תסקיר נפגע העבירה מתבסס, לטענתם, על דברים ששמעה עורכת התסקיר מהמתלוננת, אשר זכרם לא בא בעובדות כתב האישום המתוקן – שהן, והן בלבד – מהוות את התשתית העובדתית המוכחת.

העונש המקסימלי הקבוע לעבירה בה הורשע המערער (סעיף 348(ד)(1) לחוק העונשין) הינו ארבע שנות מאסר. הטלת העונש המירבי על המערער, לוקה לטענת הסניגורים בהפרזה קיצונית של מידת עונשו. על כל אלה מוסיפים וטוענים הם את נסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער.

הוא בן חמישים וחמש, נשוי ואב לילדים וללא עבר פלילי כלשהו. בהיותו תינוק בן תשעה חודשים חלה בשיתוק ילדים, ומאז ועד עתה עבר שנים עשר ניתוחים ברגליו אשר מצב השיתוק בהן הולך ומחמיר. בעשר השנים האחרונות לקה במספר התקפי לב וצונתר מספר פעמים בליבו. על כל אלה, סובל הוא ממחלות רבות ונוספות. על אף כל זאת, לא שקע המערער בתהומות היאוש ומנעוריו התמיד בספורט נכים, היה אלוף העולם בשיחה לנכים, שיחק בנבחרת הנכים של ישראל בכדורסל, זכה באליפויות רבות, עבד כמאמן שחיה והפעיל מספר בריכות שחיה.

לטענתם, כל הנתונים האלה אמורים היו להטות את עונשו לקולא באופן משמעותי, ובית המשפט קמא שגה באיזון הכולל שאיזן בין שיקולי הענישה השונים.

4. הדיון בערעור התקיים בישיבת 19.7.07. כעבור ימים ספורים, ובטרם ניתן פסק הדין, הגישו הסנגורים הודעה דחופה לבית המשפט, ולפיה ביום 25.7.07 איבד המערער את הכרתו ואושפז בבית החולים כשהוא סובל מדלקת זיהומית בקרום המוח שטרם ידוע מה יהיו השלכותיה. לאור זאת ביקשו את בית המשפט להשהות את מתן פסק הדין עד להתיצבות והתבהרות המצב. כעבור שבועיים ביקשו להגיש חוות דעת רפואית שצורפה לבקשה, ולפיה אכן לקה המערער במחלה דלקתית קשה של המוח. המשיבה ביקשה להגיב לדברים, וביום 25.9.07 הגישה מטעמה חוות דעת רפואית של רופאי שב"ס (יצויין, כי במקביל להגשת הערעור נעתר בית משפט זה לבקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור). סיכומה של חוות הדעת של שב"ס הינו:

"לאחר עיון במסמכים רפואיים ובבדיקת החולה, אין ספק כי מדובר בחולה כרוני קשה אשר זקוק להמשך מעקב רפואי על ידי מספר רופאים מומחים, ביצוע בדיקות עזר וטיפול תרופתי בהתאם להמלצות.
שב"ס יוכל לקלוט את הנ"ל במסגרת אשפוז במר"ש, ויחד עם גורמי רפואה בקהילה ניתן יהיה לתת את הטיפול הרפואי הנדרש".

5. אכן, כפי שציין בית המשפט קמא, המעשים המגונים שבוצעו על ידי המערער במתלוננת – ובעיקר שני האחרונים שבהם – נמצאים ברף גבוה של מדרג המעשים המגונים. ביצוע המעשים תוך ניצול התלות הנפשית והכלכלית שפיתח במתלוננת משך שנים, מוסיפה חומרה לדברים.

בית המשפט קמא ציין בגזר הדין קיומם של שיקולים לקולת העונש, ובהם הודאת המערער, החרטה והצער שהביע בפני המתלוננת, הפיצוי הכספי שפיצה אותה וששולם בטרם גזר הדין, מצבו הבריאותי והגופני ועוד. על אף זאת, קבע בית המשפט, אין בכל אלה כדי למנוע את ענישתו במאסר של ממש.

מסקנה זו מקובלת גם עלי. אולם, באיזון הכולל של הדברים, ובעיקר נוכח ההתדרדרות הקשה והנוספת במצב בריאותו של המערער לאחר שניתן גזר הדין, יש מקום שלא למצות עם המערער את מלוא חומרת הדין.

אציע איפוא לחברי למותב, כי נקבל את הערעור ונעמיד את עונש המאסר שיישא בו המערער לתקופה של שלוש שנים. שאר מרכיבי גזר הדין קמא יישארו בעינם.

6. כמצוטט לעיל מחוות הדעת הרפואית של שב"ס, המערער הינו "חולה כרוני קשה הזקוק להמשך מעקב רפואי על ידי מספר רופאים מומחים", וכי "שב"ס יוכל לקלוט את הנ"ל במסגרת אישפוז במר"ש...".

לאור זאת, על נציבות שב"ס לבחון בקפידה את תנאי מאסרו של המערער ולדאוג למעקב הרפואי הנאות המתחייב מכך.

כמו כן, אנו מפנים את סנגורי המערער להוראות סעיף 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001.

ש ו פ ט
השופט א' א' לוי:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון.

ניתן היום, כ"ו בחשון התשס"ח (7.11.2007).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט


מעורבים
תובע: אריה רובין
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: